איך היינו מבלים יחד לו היית ילד בזמן ילדותי.
הקורונה מרחיקה אותנו פיזית מהנכדים, אבל בואו ננסה לשמור לפחות על הקרבה הנפשית.
קודם בואו נברר באילו שעות הנכד או הנכדה נוהגים להתעורר. עד כמה שאנחנו כמהים לבלות אתם, לא שווה להעיר אותם רק כדי לבלות זמן איכות עם הסבים. להעיר אותם זה פטנט בדוק להפוך את זמן האיכות לזמן נחות...
הדרך הבטוחה לברר מתי הם פנויים היא השימוש בוואטסאפ. ברגע שהם עונים לנו, זה סימן שהם לא עושים זאת מתוך שינה או חלום.
כשהנכד – או הנכדה – כבר ערים והספיקו גם לאכול משהו לארוחת הבוקר – גם אם השעה כבר מאוחר אחרי הצהריים- זה הזמן הטוב לנסות לדבר אתם.
תציעו לנכד לנסות לבנות יחד סיפור על ילדותכם המשותפת, בהנחה שהנכד היה נולד בתקופה שאתם נולדתם. שאלו אותו מה היה רוצה לעשות. לנסוע? באיזה כלי רכב? האם הנכד יודע שמכונית פרטית היתה בזמן ילדותכם רק חלום? היו אופניים, קורקינטים – לא חשמליים – היו כרכרות, עגלות עם סוסים – אם גרתם באזור כפרי. ספרו לנכד על כל אחד מאמצעי התחבורה שהיו מצויים בזמן ילדותכם. נסו להעלות יחד מה היו היתרונות של כל כלי תחבורה. תתפלאו, גם לדברים שהם לא בשימוש היום, יש עדיין יתרונות. על איכות הסביבה כבר דיברתם?
לאחר דיון קצר, בחרו יחד מה כלי התחבורה שתרצו להשתמש בו.
הנה התחלתם בתנועה. מה המראות שנגלות לעיניכם? נסו לתאר לנכד מה היה בסביבה שלכם. פארק? אגם? בתים קטנים ולא רבי קומות? גרתם באזורים קרים בחורף? היו ערימות עצים מוכנים להסקה בחצרות הבתים? לכל בית היתה ארובה? באביב היו קני חסידות על העמודים? היתה באר בסביבה? מעניין אם הנכד ראה פעם באר במציאות. בדקו אם הוא יודע שעד עצם היום הזה יש ילדים שמביאים מים מהבאר, וזאת לא רק פרשה בתנ"ך, על ההיכרות בין יעקב לרחל.
מה יודעת הנכדה לגבי בית הספר של אז? תזכירו לנכדה שההורים שלכם לא בדיוק נהגו להסיע אתכם במכונית המשפחתית כדי שתגיעו לבית הספר. הייתם הולכים, אולי דרך שלגים וגשם שוטף, יחד עם החברים והחברות. היה מספיק זמן בהליכה להחליף חוויות, לצחוק ולחלוק פחדים לפני מבחן או בחינה ליד הלוח, בעמידה ובהפתעה. זוכרים?...
לא יאומן: הייתם חייבים ללבוש תלבושת אחידה ולא היה סיכוי ללבוש משהו אחר.
מה היו המשחקים ששיחקתם? כמה מהם שרדו עד היום והנכדה מכירה? הנכדה ודאי תתפלא איך נותרתם בחיים כשגדלתם בלי טלויזיה ובלי מחשב. ועל אף החוסרים הנוראים האלה, מסתבר שהצלחתם בחיים לא רע!
מה הייתם אוכלים בעיקר בארצות המוצא שלכם? מה מכל המאכלים הללו הנכד אוכל היום, לאחר שעבר בהצלחה את כל המבחנים של "בלי": בלי כולסטרול, בלי שומן רווי, בלי סוכר, בלי חומרים משמרים. נותר בהם עדיין טעם? איך הכינו פעם את המאכלים ואיך הם נשמרו מבלי שיהיה מקרר בכל בית? האם הנכד שמע שפעם היו עוברים עם עגלה וסוס כדי למכור בלוק קרח ובבית היה ארגז קרח? אם נולדתם בארץ קרה, גם זה היה מיותר: הרי לכל בית היה מרתף ושם שמרו את התוצרת הקיצית עבור הצריכה החורפית.
הגענו לכיף: איך תבלו עם הנכד? תלכו לשחק עם חבר? להתנדנד בנדנדה שבחצר של השכן? לטייל בפארק העירוני? אולי תלכו יחד לספריה העירונית? נכון, פעם לקורא ספר היה נחשב בילוי נעים, לא עונש. היה קולנוע בעירכם? ההורים הרשו לכם ללכת לסרט עם חברים?
איך בכלל תקשרתם עם החברים? מה- לא היה לכם טלפון סללולרי??? גם לא היה טלפון בכל דירה? ספרו לנכד שכדי לשוחח עם קרובי משפחה בעיר אחרת הייתם חייבים להגיע למרכז הטלפוניה העירוני ולבקש מהטלפנית ליצור קשר עם האדם המבוקש. אם גם לקרוב המשפחה לא היה טלפון בביתו, הייתם צריכים קודם להתכתב ולתאם זמן כשתהיו שניכם במרכז הטלפוני העירוני. ולא, זאת לא אירוניה.
כעת תור הנכד לקבוע איך הייתם מבלים יחד אם אתם הייתם ילדים בימים אלה. איזה בילוי משותף מציע הנכד? איך תסעו היום? מה הנכד מציע לעשות?
והכי מעניין : מי יצבור בסוף יותר זכרונות ויותר חוויות. כשהנכד יספר לנכדיו על ילדותו שלו, הוא יספר על משחקי הפורטנייט?