הנכדים מגיעים לבילוי של מספר שעות בביתכם. במקום שיישארו דבוקים לטלוויזיה או לסמרטפון, הציעו להם משחק שמפעיל את הגוף ואת הדמיון.
השתמשו בשטח גדול בסלון או באחד החדרים הגדולים יותר שבביתכם. גם מרפסת סגורה יכולה להתאים. נסו להזיז הצידה כורסאות ושולחנות, כדי שהשטח הפנוי יהיה גדול ככל האפשר.
אם אין חדר מספיק גדול, גם מסדרון יכול להתאים, בתנאי שהוא מואר מספיק ופנוי למעבר.
הכינו מספר חפצים שונים: כריות צבעוניות, חלוק רחצה, חוברת, קערה, עיתון, מגבת – כל דבר שעולה על דעתכם. קחו רק בחשבון שאת החלוק והמגבות תצטרכו אחרי המשחק להעביר לסל הכביסה.
החליטו יחד עם הילדים מה מייצג כל חפץ. למשל, הקערה תייצג צוק בולט בים, החלוק יסמל אי, הכרית הפרחונית תהיה סירה, המגבת היא מעבורת, העיתון הוא רפסודה, וכו'. זאת הזדמנות נהדרת ללמד את הנכדים הקטנים על סוגי כלי שייט שהם עדיין לא מכירים.
כל אחד מהילדים צריך לעבור מחוף אל חוף – שזה אומר מקצה אחד של החדר לקצהו השני – מבלי להיתקל באף סכנה האורבת בדרך. הילדים צריכים לקפץ ולדרוך רק על המקומות הבטוחים שפוזרו בדרך, כדי לא להיתקל בתנין, בלוויתן או בדגי פיראניה.
מותר בהחלט לילדים להוסיף חפצים כרצונם: הדום, כיסא, אפשר להזיז ספה,למשוך עוד שטיחון – העיקר שהמשימה תבוצע במלואה.
לנכד מותר בהחלט לספר מה קורה תוך כדי ההרפתקה המופלאה. מותר גם לשיר, בתנאי שאלה יהיו שירים על מים, ים, אגם – מה שהם יודעים. לא יודעים אף שיר על הים, על מעיין או על מלחים? הזדמנות ללמד אותם את אחד או שניים מהשירים האלה. למשל: “שוטי, שוטי ספינתי", “בפונדק ישן", “דוגית נוסעת". לא זוכרים אף שיר? יש יוטיוב, לא? הרי בדיוק בשביל זה המציאו אותו!
ספרו להם מראש שלאחר שכל נכד הגיע לחוף המבטחים, הוא יקבל נייר ועפרון ויוכל לכתוב את הסיפור האישי שלו או לצייר את החוויה – כרצונו. מותר ואף מומלץ להוסיף פרטים דמיוניים על סכנות נוראיות שנתקלו בהן בדרך – ספינת פירטים, ילידים קרניבוריים (הזדמנות להסביר להם את המילה, אם לא יודעים אותה עדיין) או בעל חיים מסוכן שטרם נראה קודם על כדור הארץ. זאת הזדמנות נהדרת לצייר את הפירט, את בעל החיים הנוראי וגם מומלץ להמציא לו שם.
כשהנכדים יחזרו לביתם, יהיה להם מה להציג בפני ההורים ונושא לספר עליו בגן או בבית הספר. אם יש נכדים חיילים, לא נראה לי שישתלבו במשחק...