בדרך עם סימני הדרך.
הסבא והסבתא מתכננים לבקר היום אצל אחד מילדיהם ולבלות שעה תמימה עם הנכדים. ההורים העובדים קופצים על המציאה ועל ההצעה ומבקשים לחזור מהעבודה מאוחר יותר, כדי להשלים עבודה דחופה.
המסקנה: סבא וסבתא מתבקשים להעסיק את הנכדים, ורצוי בצורה מספיק מרתקת כדי למנוע מהשובבים לבצע מעשים לא חינוכיים כמו הצפת חדר האמבטיה או זריקת כריות החוצה דרך החלונות.
מנסיון אישי, הייתי מציעה להתכונן למשימה האפשרית בהחלט. הנכדים ודאי הולכים או נוסעים לגנים או לבית הספר באותה דרך יום-יום. שבו אתם ושאלו אותם מה הם זוכרים כסימני דרך . יש סניף דואר? היכן הוא ממוקם? יש בית מעניין מבחינה ארכיטקטונית? יש תחנת משטרה? גן ציבורי? תיבת דואר? סניף של בנק? ספסל ישיבה? שדרת עצים? ערוגת פרחים? רבי קומות או בתים פרטיים?
אפשר לערוך תחרות בין הנכדים. נכד שיודע לכתוב, יקח דף ניר וירשום את כל סימני הדרך לפי סדר הופעתם מהבית ועד לבית הספר. נכדים קטנים יותר יספרו בלחש לסבא או לסבתא מה סימני הדרך לגן שלהם והסבים ירשמו הכל.
הנכדים שיודעים לקרוא מתבקשים לציין את שמות הרחובות אותם הם עוברים בדרכם לבית הספר. האם הם הולכים על המדרכה שבה לבתים יש מספרים זוגיים או אי זוגיים?
זאת גם הזדמנות נהדרת לתת להם טיפ שימושי לכל החיים: הסבירו לנכדים שאם הם הולכים על מדרכה כשמספרים זוגיים לצד ימין שלהם, המספרים הולכים וגדלים.
למשל, אם כעת הם עומדים כשמימינם בית שמספרו 20, הבית הבא יהיה במספר 22 וכו'.
אם, להפך, הנכדה עומדת כשצד ימין שלה ליד מספר בית אי-זוגי, ככל שתתקדם מספרי הבתים ילכו ויקטנו. למשל: אם כעת צד ימין של הנכדה פונה למספר 17, הבית הבא יהיה במספר 15. זה שימושי משום שלא על כל בית מצייינים את מספרו, אז הטיפ הזה עוזר מאד באיתור כתובות.
לאחר שכל הנכדים סיימו לכתוב או להכתיב את כל מה שהם זוכרים מדרכם היום-יומית, אספו את כל הדפים. הקריאו את הכתוב על פי הסדר וכאן מתחיל הקטע המעניין: קרוב לודאי שכל נכד זוכר דברים אחרים. הנכדים יתחילו להתווכח וזאת הזדמנות טובה גם לחנך אותם לשיחה תרבותית, לא בצעקות ובלי לקטוע זה את דבריו ל אחיו.
אם אין סיכוי להחליט מי צודק, בקשו מהנכדים שבימים הבאים ישימו לב טוב יותר לסובב אותם. שמרו את הדפים אצלכם ובביקור הבא הביאו אותם, שבו ששוב עם הנכדים ובררו מי צודק.
זאת דרך נהדרת ללמד את הנכדים לשים לב לכל הסובב אותם.
בילוי נעים!