|
|
|
|
|
|
|
|
גיבורות בעל כורחן - על המין החזק באמת
|
|
|
|
|
גיבורות בעל כורחן - על המין החזק באמת
כתבה: חגית רוטשטיין- עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית www.editor4u.co.il
כשאנו מדברים על המין החזק, אנו מתייחסים תדיר למין הגברי. אז יש לי חדשות בשבילכם וגם בשבילכן, הטועות לחשוב שהם הם הגברים, רק הם החזקים. המציאות מראה אחרת, בנות. היא מוכיחה שוב ושוב שגם אנחנו שולטות בעניין החוזק, לא הכוח - אל נא תערבבנה מושגים. הכל אמת רק השמות בדויים, אז תשפטו בעצמכם/ן.
ריקי, חברה שלי, היא גיבורה אמיתית. לריקי גילו השנה גידול בראש. כן, טראומה שלא תשכח. מי שקרוב אליה ואוהב אותה, ויש כאלו רבים, חווה על בשרו פחד ואימה משתקת, דאגה לאישה היקרה, ואם התייחס גם לעצמו - הרי שבקלות פיתח גם היפוכונדריית מה. אבל ריקי? היא לא התנהגה ככולנו. היא אמנם פחדה וחששה, אבל יותר על משפחתה ופחות על עצמה, ואי אפשר לומר שהיא לא אוהבת את החיים, נהפוך הוא - היא אישה תוססת, מלאת הומור, חוכמה וחוכמת חיים. אבל, תכונותיה הדומיננטיות - היותה כל חייה רעיה ואימא מהסוג ה"פולני" הגרוע ביותר(!) והיותה אדם אמפטי - לא היו לה לרועץ, אלא הצילו אותה ברגעים הכי קשים.
את מוחה העסיקה הדאגה כיצד ימשיכו ילדיה הבוגרים את חייהם לנוכח המצב, כיצד יתמודדו עם, חלילה, אובדנה או עם מה שיקרה לה בדרך לניתוח ולאחריו, כיצד בעלה, חבר הנפש שלה הקשור אליה בעבותות ברזל מנערותו, יתפקד. והיא ביקשה, כן, ממנו במפורש, שאם יקרה לה אסון, שיתחתן בשנית ולא יישאר לבד. היא יכלה בקלות וגם בצדק להישאב למסכנות ולהתמוטט, אבל היא החליטה שלא!
מכאן הכל הלך מהר. לקראת הניתוח היא אירגנה את הבית, שוחחה עם בני משפחתה ועם החברים הקרובים, חיזקה את כולם באופטימיות שלה (איך אומרים? - "באנו לנחם ויצאנו מנוחמים") ורק בקשה אחת הייתה לה מאותם חברים לפני הניתוח ובמהלך הבראתה (כן, לא היה לה ספק שאין בידה ברירה אלא להבריא, ומהר) - לשמור על יוסי בעלה, שיחזיק מעמד, שלא יתמוטט. הבטחנו וידענו בוודאות שהכל יהיה בסדר. "עם דאגות כאלו ואחריות כזו על אוהביך, אי אפשר שיקרה לך דבר רע", אמרנו. "את לא תיתני".
אכן, כך היה. הגידול הוצא במלואו, ומיד לאחר הניתוח, כשהתעוררה, הביטה בדאגה בעיני בעלה האוהב למצוא בהן כוחות בשבילה ובשבילו, והיא מצאה. המבט הדאוג והרזון שחיש קל פשה באבריו הביאוה להחלטה שאין זמן - מרגע זה הכל בסדר. הגידול בחוץ, הוא כבר לא קיים, ומה שנותר הוא, לעשות ממנו בדיחה: "לא היה מספיק מקום לשכל שלי, לכן הוא חיפש לו מרחב נוסף", היא טענה. "הוציאו לי בורג", היא התריסה. "תיקנו לי את המוח", היא מחתה. ההומור הכל כך אופייני הוציא את חוזקה הפנימי החוצה לעין כל, והאמת, לרווחת כולם. יוסי שמר עליה, היא - עליו, והילדים שמרו על שניהם. החברים, ביניהם אנוכי, שעשו עליה "בייבי סיטר" (כדבריה), באו לביתה מדוכדכים ויצאו מאושרים.
כוחה של אהבה תגידו? ואני אומרת שגם, אבל גם חוזק נפשי, כוחות להתמודד, משהו שנולדים איתו, אבל מעל הכל - החלטיות לנוכח כורח המציאות - הדאגה והאחריות לאוהביה המריצו אותה להוציא את הכוחות הללו החוצה, להבריא (טפו, טפו, טפו) מהר ולנסות לשכוח מזה. היא חזרה לעבודה, הסתפרה באופן שלא רואים כלל את הצלקת וחיה את ימיה כרגיל, עם השמחות הקטנות והגדולות והדאגות הקטנות והגדולות. שיגרה. כמו קודם. אותה ריקי נהדרת. לא. היא לא הוציאה ספר כמו יוסי שריד, כי היא לא חשבה שהיא נדירה, היא לא חשבה שמה שהיא עברה והדרך בה נקטה הם יוצאי דופן. אישה חזקה. כמה מוזר, אבל לכל הסיפור הזה היה איזה ערך מוסף - היא למדה על עצמה הרבה דברים, גילתה את שהיה טמון בה, והסובבים אותה גילו אותה מחדש ביתר עוצמה. כמה חוזק. גיבורה בעל כורחה.
ריקי אינה היחידה. כל אחד מאיתנו מכיר לפחות אישה אחת (או יותר) החיה עם קשיים מסוגים שונים ומגלה חוזק בלתי נלאה במאבקה היומיומי, לעיתים הקשה מנשוא, ומתמודדת בהצלחה עם המטלות שהציבו בפניה החיים. כל אחד מאיתנו גם מכיר כאלו שאינן יודעות כי הן חזקות. הן חיות חיי שגרה נינוחים וטובים, אך אם חלילה יגיע רגע האמת, אין ספק שרובן תגלנה בעצמן כוחות שכלל לא חשבו כי טמונים בהן.
כמה מזעזע לגלות, אחרי 17 שנות נישואין, שבעלך, אבי שלושת ילדיך, "חברך" מגיל 14 בוגד בך באופן קבוע. את מתחבטת כיצד להגיב, מגיעה להחלטה, מגיבה בנחישות, אוספת את שברייך ושברי ילדיך ויוצאת לחיים כאם חד הורית המתמודדת עם בעיות כלכליות קשות, חובות והוצאות לפועל שהשאיר לך כ"ירושה" זה שלו היית נשואה (שלא רק אותך הוא רימה). את חותרת לתת מסגרת תומכת לילדים, לשקם את ביטחונם, לעבוד כדי להתפרנס, לחיות גם לעצמך מעט ולהגיע לשקט נפשי. כל הללו נקראים בעברית "להשתקם". אין מילה אחרת. מיכל, בת יחידה ומפונקת שכל ילדותה חוותה חיים עוטפים בבית אוהב ותומך, עברה את זה, שיקמה את משפחתה ושרדה יפה. היא עדיין מתמודדת עם שרידי הקשיים הכלכליים, אבל מגדלת ילדים לתפארת, טובים ובריאים בנפשם, מתפקדת כאימא-אבא, מאורגנת בביתה עם שיגרה מבורכת. קצת קשה לה, נכון, אבל היא כל כך חזקה עד שהיא עצמה מתפלאת מהיכן הכוחות. תרצו או לא - גיבורה בעל כורחה.
שרון, אם לשניים, התגרשה מבעל שגנב ממנה את כל כספם והותירה בלא כלום. לאחר אורח חיים של אישה אמידה באה צניחה ואחריה עוד אחת. גבר שהכירה לאחר גרושיה ועימו חיה מספר שנים, הביא לשקיעה כלכלית נוספת, חמורה מקודמתה. שרון, אישה אנרגטית, לא הסכימה לעבור שוב מסכת יסורים. היא עזבה אותו, וגם אז המשיכו הצרות לפקוד אותה. בגלל שלה ולילדיה הבוגרים גם אזרחות של מדינה זרה, הייתה לילדיה אופציה, והבעיות הכלכליות הבריחו שניהם מהארץ. שרון נותרה כאן במעמד של פושטת רגל עם צו עיכוב יציאה מהארץ. שנתיים לא ראתה את ילדיה, כי כסף לנסיעות טרנסאטלנטיות עבורם לא היה. וכך חיה שרון, עובדת פה ושם ומקיימת את עצמה בקושי. כל שקל, מעבר לצרכיה הבסיסיים, שולחת לילדים "להקל עליהם, אם אפשר". בשלב מסוים איבדה את ביתה לטובת הבנק והחלה לנדוד מיחידת דיור קטנה שכורה אחת לאחרת, ובזמנים קשים יותר, סחבה תיק שהכיל רק את חפציה האישיים, ועברה מבית חברה אחת לביתה של אחרת. וכך היא חיה, נודדת מבית לבית, ממקום למקום, עובדת ללא הפוגה ולא מרוויחה דיה, ובין לבין - מנסה לפתור את התחייבויותיה הכספיות ומתגעגעת געגועים אינסופיים לילדיה. "אני מפורקת מגעגועים", אמרה לי לא פעם ולבי נשבר.
לא היה די בצערה ובצרותיה. יום אחד היא מעדה ברחוב ונחבלה קשות. ניתוחים, כיסא גלגלים, שיקום, וכל זאת במציאות שבה ילדיה בניכר ורק חברותיה מטפלות בה. קל היה להישאב למצוקה קשה, אבל לא היא! עם כל הצרות היא שמרה על אופטימיות, ידעה שיום אחד ובקרוב, כל זה יסתיים והיא תתאחד עם ילדיה. שיחות הטלפון היומיות שניהלה עם הילדים המתגעגעים נתנו להם שם כוחות, אך שאבו ממנה את הכוח. את כולו השקיעה בהם ולא נותר לה לעצמה. שרון הייתה "אוספת" את עצמה ואומרת: "כל זה עוד יסתיים ואני אסע, ובקרוב". מכאן, מתוך האמונה והאנרגיות המתחדשות שזו נטעה בה, המשיכה כמו בולדוזר.
כן, למלחמה הבלתי פוסקת ולכוחות שדלתה ללא לאות ממעין שופע של רצון עז ונחישות "לעבור את זה" - פעם עולה, פעם צונחת, ושוב מרימה את עצמה - היה סוף טוב. בסופו של עניין, המדינה ראתה שגם אם יהפכו אותה כשראשה למטה ורגליה אל על - לא יצנח שקל מכיסה, כי אין! וכמה אנשים טובים (ותאמינו או לא, ישנם כאלו גם בקרב מקבלי החלטות) פטרו אותה באנושיות רבה. משוחררת ומאושרת עברה את ביקורת משטרת הגבולות והתאחדה עם ילדיה. ואני שואלת, מי יכול לעמוד בכל אלו? הנה עוד גיבורה בעל כורחה.
לא נותר לי אלא לסיים מאמר זה בדבריה של ריקי, שהרי אין חכם כבעל ניסיון, ודבריי שהובאו לעיל נכתבו מזווית הראייה שלי, מתוך צפייה בנשים האלו. וכשחשבתי על חיי, גיליתי שבעצם, כפי שהן לא ידעו, גם אני לא ידעתי, אבל גם בי היו וישנם כוחות שלעיתים מעלים לגבהים ולעיתים רק מציפים, וגם זה לפעמים מספיק. אז איך אומרת ריקי - "שום דבר לא פשוט. כוחות יש לחפש בפינות. הם מצויים שם".
-----------------------------------------------------------
הכותבת: חגית רוטשטיין - עיתונאית, עורכת לשון.
מייל: arichaleshonit@gmail.com
אתר אינטרנט:
www.editor4u.co.il
|
|
|
תגיות המאמר: נשים, כתבה, חוזק, עיתונות, עוצמה, מינים, גיבורות, עריכה לשונית, עריכת לשון, מאמר, כתיבה עיתונאית, סיפור
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים נוספים מאת עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית - חגית רוטשטיין
|
בנה של דניאלה מזרחי נפצע קשה בתאונת דרכים זמן קצר לפני שמלאו לו 13, עת שחצה כביש סואן שלא במעבר חצייה. יום־יום תיעדה דניאלה ביומנה את סיפור פציעתו ושיקומו של הבן, אשר נותר פגוע ראש, ובמקביל - את סיפור המשפחה, שעברה טלטלה קשה וטראומתית.
|
|
האם קיימות שתי שפות של עברית? מסתבר שכן. האם "חשכו עיניו" יפה יותר מ"נהיה לו חושך בעיניים"? לאו דווקא. הישראלית היא השפה המדוברת ואף אחד לא צריך ללמוד אותה כי היא נרכשת באופן אוטומטי. לעומתה קיימת השפה הכתובה, שהיא המיתוס, הקונבנציה החברתית, שפת הספרות.
|
|
המציאות שלה היא כמו סרט. עולה על כל דמיון. היא למדה ועבדה בסין הקומוניסטית כשזרים היו בה אורחים בלתי רצויים, ובמסגרת מחקר שערכה לעבודת הדוקטורט, חיה במשך שנתיים בתנאי מחיה קשים עם שבט הצ'יטינו האינדיאני.
כישופים, רוחות ואלים היו חלק מאורח החיים שחוותה. בעודה מצוידת בסכין עברה ברגל מכפר לכפר, סבלה מתחלואי עור שונים ומשונים, ועם כל זאת - לא ויתרה.
|
|
מאחורי תומס למאי ילדות מרתקת במישיגן. כבן למשפחה קתולית גדולה שהתגיירה, כזו שחיה ונשמה תרבות, חריגה בנוף האפרו-אמריקני המקומי, הוא הפך עד מהרה לאמן ברזל עם סגנון פיסול ייחודי שיצירותיו מוצגות בגלריות במישיגן ובארץ.
לאבא ולאימא של תומס היה חשוב שכל 15 ילדיהם יספגו כמה שיותר תרבות. מכונית לא חנתה ליד ביתם, אבל פסנתר כנף נמצא בתוך הבית. אמנות, תרבות, עמידה על עקרונות, חיי רוח – אלו הדברים שדרגת חשיבותם אצל הזוג למאי הייתה עליונה, ואת זאת הנחילו לכל ילדיהם.
|
|
אז זהו, שאם אכתוב לכם בקיצורים ובסלנג של השפה העברית ולא הבנתם - זב"שכם (=זו הבעיה שלכם). גם אם תגידו שזה סתם בבל"ת (=בלבולי ביצים) - אז"ש (=אז זהו שלא). סלחו לי אם אחפור לכם במוח. בטח תגידו: "עאלק, חבל"ז (=חבל על הזמן), ילצ"מ (=יש לי צרות משלי)! אבל, זה למל"מ (=לא מועיל, לא מזיק) לשמוע. בין סק"ס (=סדורים, קניות וספונג'ה) לגלח"צ (=גילוח, צחצוח), אקרא מה שכתוב פה, ואחר כך - חזל"ש (=חזרה לשגרה). זה יהיה סתם בשביל הכסת"ח (=כיסוי תחת) שלי". עכשיו, קבלו ח"ח (חיזוק חיובי) ויאללה, עאב"ש (=עזבו אותי, באימא שלכם)!
|
|
יכול להיות שכבר ראיתם אותו בתכנית שנעשתה עליו בערוץ הראשון, אבל אני זכיתי לפגוש אישית את האיש המקסים הזה, שריתק אותי בסיפוריו ובהשקפת עולמו המשתרעים על פני מאה שנותיו. אליהו עמיצור מכפר יהושוע. מלח הארץ.
|
|
ילדה בת עשר לבושה בשני זוגות גרביונים ובשתי שמלות, האחת על השנייה, בליל קיץ לוהט, אוחזת בידו של אחיה בן ה 12, ושניהם בורחים, נסים על נפשם. לילה. נביחות כלבים מפריעות את השקט ומעוררות אימה בלבבות הצעירים. מורי הדרך הסתלקו זה מכבר מפחד מפני החיילים, שאר הילדים התפזרו לכל עבר והשניים רצים קדימה, נשרטים, מועדים על סלעים, קמים וממשיכים לרוץ בתוך האפלה, מחפשים מקום מסתור ולא יודעים להיכן לפנות.
|
מאמרים נוספים בנושא העצמת נשים
|
אני מזמינה אותך לגלות יחד איתי, איך אפשר לחוות חיבור ועוצמה פנימית גם בימים אלה, כשהאפשרות להיפגש מאתגרת יותר מהרגיל.
אנחנו בשאקטי בי, יצרנו ספריית תכנים עשירה ומרתקת שתוציא אותך למסע עמוק ומשמעותי דרך מגוון סדנאות ומפגשים עם נשים מעוררות השראה, בנושאים שנוגעים לחיי ולחייך:
זוגיות, הורות, תקשורת, עסקים, מודעות, פריון, התפתחות אישית ועוד.
|
|
האם את נוהגת לומר לעצמך מילים חיוביות ומפרגנות? או אולי את שיפוטית וביקורתית כלפי עצמך...?
קראי את המאמר הבא, על-מנת ללמוד כיצד להפוך את הדיבור העצמי שלך לחיובי ומיטיב.
|
|
קרב מגע היא שיטה להגנה עצמית שזכתה להמון כינויים, ויש לה סגנונות שונים, אבל בבסיס מדובר על שיטה שכל כוונתה היא להתמך בחוזקות הגוף והעצמי, תוך איתור נקודות התורפה אצל היריב והכנעתו. למידה זו, שהיא קוגניטיבית וגופנית מאפשרת לנשים להכניס לתוך הרפרטואר החוויתי שלהם זיכרונות של יכולת, השג, אפשרות ללחימה ומעל הכל- אמונה עצמית.
|
|
ברוב המקצועות העצמאיים יש צורך לאחר קבלת התעודה המקצועית להשקיע את מלא המרץ והכסף בפרסום, לא כך בתחום בניית הציפורניים, לאחר קבלת תעודת ההכשרה בוגרת הקורס תמצא את עצמה מקבלת לקוחות המגיעות מפה לאוזן, מחברות, שכנות, ומשפחה.
|
|
חולמות על ערב מושלם עם חברה שלכן? רוצות לערוך ערב לכול החברות הקרובות שלכן? במאמר זה תקבלו טיפים רבים.
|
|
רבים מכירים את תל אביב כמרכז התרבות, ההווי והעסקים של מדינת ישראל, אך רוב האנשים המתגוררים בעיר זו אוהבים להזכיר כי תל אביב היא "מעוז" שירותי הליווי בישראל. העיר מציעה מגוון דירות דיסקרטיות ושירותים של נערות ליווי בכל יום ובכל שעה בה הלקוחות מעוניינים.
|
|
ישנן טענות רבות בישראל כי קיים סחר בנשים וכי רוב נערות הליווי אשר עובדות במדינה, עובדות בניגוד לרצונן או משום שהן נמצאות במצב בריאותי אשר אינן מאפשר להן להתפרנס בשום צורה אחרת. בשנה האחרונה נתקלנו בחוק הזנות החדש, שעיקרו הוא הענשת כל אדם אשר עוסק בסחר בנשים וכן כל אדם אשר נתפס עם נערות ליווי.
|
|
|
|
|