|
|
|
|
עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית - חגית רוטשטיין
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודות הכותב:
עורכת לשון ועיתונאית עצמאית , עורכת עיתון לשעבר. עוסקת בכתיבה עיתונאית לסוגיה לכל מדיה, כולל כתיבה שיווקית. כמו כן, מבצעת עריכה לשונית בעברית לטקסטים מגוונים לכל מדיה (ספרים, אתרי אינטרנט, מגזינים, עבודות אקדמיות, מאמרים וכן הלאה). בנוסף, מנחה סדנאות לכתיבת אוטוביטגרפיה.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר האינטרנט : www.editor4u.co.il
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים אחרונים מאת עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית - חגית רוטשטיין
|
|
|
|
|
בנה של דניאלה מזרחי נפצע קשה בתאונת דרכים זמן קצר לפני שמלאו לו 13, עת שחצה כביש סואן שלא במעבר חצייה. יום־יום תיעדה דניאלה ביומנה את סיפור פציעתו ושיקומו של הבן, אשר נותר פגוע ראש, ובמקביל - את סיפור המשפחה, שעברה טלטלה קשה וטראומתית.
למאמר המלא...
|
|
האם קיימות שתי שפות של עברית? מסתבר שכן. האם "חשכו עיניו" יפה יותר מ"נהיה לו חושך בעיניים"? לאו דווקא. הישראלית היא השפה המדוברת ואף אחד לא צריך ללמוד אותה כי היא נרכשת באופן אוטומטי. לעומתה קיימת השפה הכתובה, שהיא המיתוס, הקונבנציה החברתית, שפת הספרות.
למאמר המלא...
|
|
המציאות שלה היא כמו סרט. עולה על כל דמיון. היא למדה ועבדה בסין הקומוניסטית כשזרים היו בה אורחים בלתי רצויים, ובמסגרת מחקר שערכה לעבודת הדוקטורט, חיה במשך שנתיים בתנאי מחיה קשים עם שבט הצ'יטינו האינדיאני.
כישופים, רוחות ואלים היו חלק מאורח החיים שחוותה. בעודה מצוידת בסכין עברה ברגל מכפר לכפר, סבלה מתחלואי עור שונים ומשונים, ועם כל זאת - לא ויתרה.
למאמר המלא...
|
|
מאחורי תומס למאי ילדות מרתקת במישיגן. כבן למשפחה קתולית גדולה שהתגיירה, כזו שחיה ונשמה תרבות, חריגה בנוף האפרו-אמריקני המקומי, הוא הפך עד מהרה לאמן ברזל עם סגנון פיסול ייחודי שיצירותיו מוצגות בגלריות במישיגן ובארץ.
לאבא ולאימא של תומס היה חשוב שכל 15 ילדיהם יספגו כמה שיותר תרבות. מכונית לא חנתה ליד ביתם, אבל פסנתר כנף נמצא בתוך הבית. אמנות, תרבות, עמידה על עקרונות, חיי רוח – אלו הדברים שדרגת חשיבותם אצל הזוג למאי הייתה עליונה, ואת זאת הנחילו לכל ילדיהם.
למאמר המלא...
|
|
אז זהו, שאם אכתוב לכם בקיצורים ובסלנג של השפה העברית ולא הבנתם - זב"שכם (=זו הבעיה שלכם). גם אם תגידו שזה סתם בבל"ת (=בלבולי ביצים) - אז"ש (=אז זהו שלא). סלחו לי אם אחפור לכם במוח. בטח תגידו: "עאלק, חבל"ז (=חבל על הזמן), ילצ"מ (=יש לי צרות משלי)! אבל, זה למל"מ (=לא מועיל, לא מזיק) לשמוע. בין סק"ס (=סדורים, קניות וספונג'ה) לגלח"צ (=גילוח, צחצוח), אקרא מה שכתוב פה, ואחר כך - חזל"ש (=חזרה לשגרה). זה יהיה סתם בשביל הכסת"ח (=כיסוי תחת) שלי". עכשיו, קבלו ח"ח (חיזוק חיובי) ויאללה, עאב"ש (=עזבו אותי, באימא שלכם)!
למאמר המלא...
|
|
יכול להיות שכבר ראיתם אותו בתכנית שנעשתה עליו בערוץ הראשון, אבל אני זכיתי לפגוש אישית את האיש המקסים הזה, שריתק אותי בסיפוריו ובהשקפת עולמו המשתרעים על פני מאה שנותיו. אליהו עמיצור מכפר יהושוע. מלח הארץ.
למאמר המלא...
|
|
ילדה בת עשר לבושה בשני זוגות גרביונים ובשתי שמלות, האחת על השנייה, בליל קיץ לוהט, אוחזת בידו של אחיה בן ה 12, ושניהם בורחים, נסים על נפשם. לילה. נביחות כלבים מפריעות את השקט ומעוררות אימה בלבבות הצעירים. מורי הדרך הסתלקו זה מכבר מפחד מפני החיילים, שאר הילדים התפזרו לכל עבר והשניים רצים קדימה, נשרטים, מועדים על סלעים, קמים וממשיכים לרוץ בתוך האפלה, מחפשים מקום מסתור ולא יודעים להיכן לפנות.
למאמר המלא...
|
|
בהיותה בקורס מפקדים של האצ"ל היא נתפסה בידי הבריטים יחד עם חבריה. שלוש שנים ישבה דבורה רותם מקרית טבעון בכלא בתנאים קשים, חזקה ואמיצה. את סיפור גיוסה לאצ"ל, תפיסתה ושנות כליאתה היא מספרת כאילו כל זה קרה אתמול ועל מנת שמחר לא נשכח מה היה כאן.
מנחם בגין עודד וגם גאולה כהן הייתה שם איתה.
למאמר המלא...
|
|
מי שחפץ להאמין כי הכל צפוי והרשות נתונה, ויאמין כי באותן "דלתות מסתובבות" שבחיינו טמון גורלנו ובהן תלוי אושרנו, יקרא את סיפורה של יונה ויראה עד כמה עתידנו תלוי על בלימה, וישאל את עצמו: האם באמת קיימות דלתות מסתובבות או שהכל נקבע מלמעלה? לא חשוב מה תהייה התשובה, כי הדלתות הללו עבור יונה - אישה שזוועות השואה מלוות אותה בימיה ובלילותיה - היו מתת חיים. במקריות לא תיאמן, אשר שבה וחזרה על עצמה, כמו הופעל עליה איזה כוח עליון וכמי שהגורל התעקש עליה, גם אם בפעם הראשונה היא לא צלחה, פגשה יונה את מי שעתיד היה להיות האיש שאהב אותה, עימו בנתה בית חם והביאה ילדים לעולם. האיש הרגיש שתמך, עודד והבין, החצי השני שלה, הלך לעולמו לאחר 35 שנות נישואין, ויונה מחזקת ואומרת : "הוא זה שנתן לי את הכוח כל השנים". סיפור אמיתי.
למאמר המלא...
|
|
החלטה שגויה של הנהגת ההגנה, ונתן ברנבך, אז ילד בן 13 וחצי, תלוי בין שמיים לארץ. עשרים דקות מפרידות בינו לבין המוות, הוא אינו יודע לשחות, אינו יודע היכן אמו והאנייה שוקעת ושוקעת. אחיו עומד ממול, בנמל, ומשקיף. במוחו של נתן מנקר המשפט שאמר לו בכרתים חברו הטוב דן: "אתה קופץ למי הים המלוחים והמים מרימים אותך". בהחלטה של רגע ועם רצון להישרד, מחליק נתן אל המים, וניצל. גם אמו ניצלה בנס, אך לא כך היה גורלם של 267 מעפילים אחרים שנמלטו מציפורני הנאצים, ובמימי נמל חיפה, מול אורותיה המנצנצים של העיר הנכספת, מצאו את מותם. טרגדיה מיותרת.
למאמר המלא...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|