אפרת גוש בשירה היפהפה ובקולה המתוק-מר פונה לנשים ושרה: "קודם כל הגני על הגוף". זו למעשה הדרישה הראשונה מנשים כיום. על מנת שיוכלו לשמור לעצמן מרחב מחיה הן ראשית צריכות לוודא שיש להם מספיק מרחב מחיה בתוך עורן. היא ממשיכה: "שאיש מבחוץ לא ייכנס בך". ואנו מבינים שהסכנות האורבות לנשים נמצאות מבחוץ בדמויות של גברים. באיזשהו שלב היא קוראת: "שלא תפלי לטירוף, גופך מבקש קרב אגרוף". מעבר לחריזה המאוד מדוייקת, ברור לנו שהשיר קורא לנשים לא להפוך להיות מטורפת, לא להיות לטרף, ולאפשר לגוף להלחם. אך לשם כך צריך לדעת איך.
לאחרונה יותר ויותר נשים לומדות את האיך הזה. הן לומדות להגן על עצמן באמצעות מתן אמון בעצמן ובכוחן. הן פונות לחיזוק הגוף בהתעמלויות שונות, וצובאות על דלתות של חוג קרב מגע . ההשתתפות ב קורס קרב מגע מאפשרת להן קודם כל להכיר בכך שזכותן להלחם באחרים במקרה הצורך, כמו גם אפשרות לפתח מיומנויות הגנה עצמית ואלתור בתנאים שונים.
קרב מגע היא שיטה להגנה עצמית שזכתה להמון כינויים, ויש לה סגנונות שונים, אבל בבסיס מדובר על שיטה שכל כוונתה היא להתמך בחוזקות הגוף והעצמי, תוך איתור נקודות התורפה אצל היריב והכנעתו. למידה זו, שהיא קוגניטיבית וגופנית מאפשרת לנשים להכניס לתוך הרפרטואר החוויתי שלהם זיכרונות של יכולת, השג, אפשרות ללחימה ומעל הכל- אמונה עצמית.