סין בתקופת מהפיכת התרבות
מהפיכת התרבות פרצה באביב 1966, ועל פי ההגדרה הסינית היא נמשכה עד מותו של מאו ב-1976, אבל היא נמשכה בפועל רק עד 1969. מהפיכת התרבות היתה פרי דמיונו של מאו עצמו,שהיה מוטרד מאוד מכך שהרוח המהפכנית של העם הסיני הלכה ודעכה. הוא הגיע למסקנה שהמכשולהעיקרי והמקור העיקרי לאיום על המהפיכה הוא הממסד הבירוקרטי שהפך לגוף אנטי מהפכני.מסקנתו היתה שצריך לזעזע את המפלגה כדי להשיב את הרוח המהפכנית. לכן, המטרה הראשונההיתה להכניס דם חדש למפלגה כדי להשיב את הרוח המהפכנית. מכיוון שמאו התייאש מהמפלגה,הוא החליט להקים גוף חדש שהורכב מסטודנטים – "המשמרות האדומים" – אותםכינס בכיכר טיאננמין, ומאו נותן להם גושפנקא לנער את סין, משמע, לתקוף את מוסדות המפלגהוהממשלה. הם משתוללים ברחבי סין, מרביצים לפקידים, שרפו ספרים וכו'. האנרכיה בסין נמשכהעד שהצבא נקרא לדכא את המהומות ולהשליט סדר. במקביל מאמרים רבים מתארים כי מאו כינסאת המשמרות האדומים, אמר להם שהם איכזבו אותו, ושלח אותם לכפר ללמוד מהאיכרים.
כיצד כל זה השפיע על מד"ח של סין? המשמרות האדומים השתלטו על משרד החוץ של סין ושיתקואותו. בנוסף, תבעו מהדיפלומטים הסינים להיות עוד יותר רדיקלים ממה שהיו, וזה בא לידיביטוי במספר דברים: 1. קביעת קווים אידיאולוגיים קבועים שהוציאו ודחו את כל מי שלאאימץ את דעתו של מאו. ב- 1967 היו רק כ- 60 מפלגות לניניסטיות במודל של סין (החזיתהמאוחדת), ומבחינת מדינות רק אלבניה ענתה על הקריטריון. 2. הסינים הדגישו את חשיבותמחשבתו של מאו, ומשלחות דיפלומטיות סיניות היו מעורבות בארגון פעילויות מאויסטיות מקומיות.לדוג', בבורמה עד 1967 היחסים היו תקינים. ביוני 67' מתחיל להפתח קונפליקט סביב הזכותשל סטודנטים ממוצא סיני לשאת תג עם תמונתו של מאו. השלטונות בבורמה אוסרים את נשיאתהתג ואילו הסינים מעודדים זאת. התוצאה היתה מהומות אנטי סיניות בבורמה שהובילו להריגתכ- 100 סינים. ממשלת סין קוראת להפלת הממשלה בבורמה ומארגנת הפגנות, יחד עם תמיכה בתנועותמהפכניות במדינה. ההשפעה הרדיקלית על המד"ח של סין מגיעה לשיא ב- 67', כשהמשמרות האדומיםמארגנים הפגנות מול השגרירות הסובייטית בביג'ינג, ושיגרו לעבר הסובייטים השמצות וקללות.בהמשך, אלה פלשו לשגרירות ושרפו הכל. בריה"מ החליטה לפנות את הסגל הדיפלומטי שנאלץלזחול החוצה ולברוח מהמדינה. שיא השיאים היה באוגוסט 67', כשהמשמרות האדומים תפסו אתהשגרירות הבריטית בביג'ינג ושרפו אותה, כשהם מכים את השגריר ומשלחתו. לאחר מכן ז'ואנלאי הורה לא להפר את החסינות של חברי המשלחות, וננקטו צעדים לנסות ולשפר את היחסיםעם המדינות שנפגעו.
בין החוקרים יש הסכמה כללית שהלהט האידיאולוגי שאפיין את המד"ח של סין בתקופה זו היהקשור למדיניות הפנים של סין, וזאת מכמה סיבות. ראשית, יש שטוענים שהדגש של חלק מהפלגיםעל האידיאולוגיה של מאו היתה כדי למנוע חזרה לקומוניזם הסובייטי הרעוע מחד, ומאידךמתוך ראייה שחיזוקו של מאו והאידיאולוגיה שלו בזירה הבינלאומית תחזק את מעמד אותם הפלגיםבתוך סין. שנית, המנהיגים של סין היו עסוקים במה שקרה בתוך סין, ולכן הקדישו מעט תשומותלב למשלחות הסיניות שפעלו במדינות אחרות, ובשנים האלה הסינים למעשה החזירו את כל השליחיםהביתה ל"חינוך מחדש". האלמנטים הקיצוניים מתחזקים במשרד החוץ הסיני, והם מאפשרים לפלגיםהמאויסטים לנסות ולחולל מהפיכות במדינות השונות כי השגרירים כבר הוחזרו הביתה, ואיןמי שירסן אותם במדינות היעד. שלישית, היו מאבקים בין קבוצות של המשמרות האדומים, כשכלקבוצה רצתה להיות יותר קיצונית מרעותה, ולכן כל קבוצה היתה מדגימה זאת בפומבי.
לסיכום, מהפיכת התרבות הביאה לקריסה מוחלטת של יחסי החוץ של סין, וקילקלה את יחסיהגם עם מדינות ידידותיות. מדובר בתקופה של בידוד ושנאת זרים. את כל השגרירים כמעט החזירוהביתה, ומשלחות תרבותיות שהיו בחו"ל צומצמו. כמו כן, סטודנטים סינים בחו"ל נקראו לחזורהביתה, וסטודנטים זרים בסין גורשו. הבידוד הזה היה מרצון למעשה, וזה מה שפגע בסין עד1978, כשדנג ציאופינג מתחיל עם רפורמות ופותח חזרה את סין לעולם. מהפיכת התרבות יצרהלסין דימוי של מדינה שירדה מהפסים. עם זאת, ההשפעה ההרסנית הזו היתה קצרה וחולפת כיתוך זמן קצר סין הצליחה לשפר את תדמיתה בעולם, כולל כלפי ארה"ב.