להגיד בנשימה אחת "קרדית אבק הבית" ו"חיסול לצמיתות", זה זה כמו להגיד יום ולילה בעת ובעונה אחת - פשוט דבר והיפוכו, שלא יכולים לחיות בכפיפה אחת. מדובר בבעל חיים זעיר, בגודל של פחות מחצי מילימטר, בצבע אפור ובעל כמה רגליים. הוא מסתובב בינינו בכל עת בהמוניו וגורם לרבים מאיתנו תופעות אלרגיות שלעיתים מחמירות.
ליתר דיוק, דווקא הטפיל עצמו יכול להיחשב אפילו ידידותי לסביבה, שכן הוא ניזון משאריות חלבונים הנושרים מגופנו כשהם מרוכזים בקשקשי העור היבש, הנפרדים מאיתנו כל הזמן. לכאורה, קרדית האבק היא סוג של שואב קטן האוסף בזריזות את פסולת גופנו. הבעיה הגדולה היא, שהוא גם פולט הפרשות רבות, והן-הן מחוללות לא אחת את התגובות הקשות במערכת הנשימה שלנו. את הדרך אל הסימפונות עושה החומר האלרגיאני בעזרת "ידידו הטוב ביותר", האבק.
מכאן, ש"רק" צריך לסלק את הקרדית מאזור מגורנו ובכך לשים סוף להימצאותם של גללי החיידק בכל מקום סביבנו. אבל איך עושים את זה, כשבינתיים לא עומדים לרשותנו חומרי הדברה כימיים או ירוקים? שום חומר לא קוטל את הקרדית, והיא ממשיכה להתרבות באלפיה, לזלול שאריות שנמצאות בכל מקום שבו אנו נמצאים, ולהשאיר את הגללים על כל בגד, סדין, וילון ושטיח.
מכיוון שכך, רק ניקיון יסודי ובלתי מתפשר יכול לסייע. שאיבת אבק למיגור הקרדית, מסנני אוויר ושואבי אבק, גם הם לא יחסלו את המפגע, אלא רק יעזרו להקטין את החשיפה שלנו לחומר הבעייתי. אם רק נפעיל את שואב האבק לכמה דקות, האוויר ימשיך להתמלא בקרדיות, ומצד שני אם רק נפעיל מסננים – הקרדיות שנמצאות על כל טקסטיל אפשרי, לא ייעלמו ואף יתרבו.
התקווה להשמיד את קרדית הבית ובכך להתגבר לחלוטין על הפגיעה שלה במספר כל כך גדול של סובלים, הוא ממש לא אפשרי, לפחות נכון לעכשיו. המלחמה על מיגור הייצור התמים הזה מכל אזורי המגורים והעבודה שלנו הוא עדיין עבודה סיזיפית בלתי פוסקת של ניקיון חוזר בכל פינה ופינה. כמו כן רצוי להקפיד על אזור קריר ויבש, שני תנאים שהקרדית לא ממש אוהבת.