כאשר המורה או ההורה, מזהה קושי רב אצל תלמיד ומפנה אותו לגורם המטפל בלקויות למידה.
לפני קבלת טיפול בלקות, חובה לאבחן את הלקות ואת מקורה, לשם כך האבחון הראשוני שנעשה הוא אבחון דידקטי, מטרתו לאבחן את התלמיד ולמצוא את מקור הלקות.
אבחון דידקטי הוא אבחון שאיננו מערב התערבות של בעל מקצוע מהתחום הפסיכולוגי (בשונה מאבחון פסיכו-דידקטי) ולכן הוא לעיתים לא מספק מבחינת השגת המטרה לאבחון לקויות למידה ולעיתים נדרש אבחון נוסף ומתקדם בהרבה על מנת לאבחן את לקות הלמידה בצורה מקצועית ומעמיקה.
חשוב להדגיש שאבחון דידקטי נעשה כאשר מתגלה קושי בתפיסה של שפה, חשבון או בעיות קשב וריכוז כאשר מתגלה שהתלמיד יודע את החומר אך מתגשה להראות את ידיעותיו תחת לחץ במבחן או כאשר הוא צריך להתרכז וללמוד את החומר ואיננו מצליח לשנן.
מטרת האבחון הדידקטי היא הצבעה על מקור ליקויי למידה על מנת שניתן יהיה לשים את האצבע על מקור הלקות ובכך לטפל בה.
לבדוק האם יש צורך במתן הקלות עתידיות לתלמיד העשויות להקהל עליו בהמשך לימודיו (לדוגמא תוספת זמן או הקראת שאלונים).
כאשר האבחון הדידקטי איננו מספק, נעשה אבחון פסיכודידקטי שמטרתו זהה - להצביע על מקור הלקות, השוני בין שני האבחונים הוא שאבחון פסיכודידקטי מערב אבחון רגשי - פסיכולוגי ויכול להצביע על מקור נפשי הגורם לליקוי הלמידה.
אבחון פסיכודידקטי נעשה על ידי מאבחן המורשה לבצע אבחונים גם מבחינה פסיכולוגית ויכול להגיע לשורש הלקות באמצעות שיטות האבחון החדשניות.
אבחון פסיכודידקטי ארוך מהאבחון הדידקטי מכיוון שהמאובחן נבדק גם ברמה הפסיכולוגית והאינטלקטואלית.