מספר פוסקים עסקו בעקרונות הנוגעים בהגבלות על "תחרות בתצרוכת", וניסו לאזנה עם קיום "תחרות חופשית" שמגינה על הסוחרים, הם החילו את ההגבלות על כל הליכות המסחר, וקבעו שורה של הלכות הקובעות סייגים ל"הסגת גבול מסחרית" (לדוגמא, ב"ב כ"א, ע"ב).
עקרונות "זכות הקדימה בין קונים" נוגעות בסוגיית "עני המהפך בחררה" שמובא במשל הרב גידל בקידושין נ"ט ע"א, ההגיון המשפטי ממנו נגזר דין זה הוא ככל הנראה "קנייני ביסוד" (שו"ת דברי ריבות, שצ). המקרה שהוצג בשאלה שלפנינו עוסק בקנייה תוך מו"מ, אליו התייחסו גם רש"י וגם ר"ת (שם, ד"ה עני).דבר שעלול להביא לגירושין הוא ששניהם גרסו בפרשנותם שבמקרה של מכר, הנוטל מהראשון ייחשב כרשע ולכן חל עליו דין עני מהפך בחררה, העובדה שאדם כלשהו טורח למען השגת בעלות על חפץ מסוים, הגם שטרם ביצע את הפעולה המשפטית הנדרשת כדי להיות בעליו, די בה להחשיב לרשע את האדם שמקדים לבצע את פעולת קניין בחפץ לפני הראשון ולכן אם טרח הראשון בהשגת החפץ, יכול הוא לעכב את הצד השלישי מלהציע הצעה יקרה יותר, במציאה ומתנה היו שניהם חלוקים באשר להיות השני רשע (ר"ת התנגד לכך), נראה שרוב הפוסקים (כמו הרא"ש והרשב"א) הולכים בשיטת ר"ת, בדגש על העיקרון הסוציאלי, שעל כך אמר הריטב"א "דחייו קודמין לכל אדם".
דין המהפך בחררה תלוי במידת ההפסד שיגרם לכל אחד מהצדדים ולכך ע"פ ר"ת 3 אפשרויות: (1) הפסדו של הראשון לא גדול, לכן מותר לצד ג לקנותו ואין לעכבו הן במכר והן במציאה (2) נוטל החררה גרם לראשון טרחה וייחשב רשע ולכן יש לעכבו (רק במכר) (3) טרחת הראשון גדולה מהנוטל ולכן ייחשב הנוטל רשע והסחורה תילקח (במכר ובמציאה). חתם סופר בשו"ת חו"מ עט התמקד בטרחתו של הראשון וקבע שהשני יקרא רשע רק אם הראשון עשה מעשה של סמיכות דעת.
נשאלת השאלה מתי יכול קונה להיחשב כמהפך קרי לעכב מתחרה פוטנציאלי?, ע"פ שו"ת המהר"ם ד, א אלפים יא, כל עוד נמשך תהליך המיקוח, נתונה הרשות לכל מתחרה להציע מחיר גבוה יותר, שאם לא כן, תינטל מהמוכרים כל גמישות, ברגע שנקבע המחיר הסופי לעסקה, נסגר המעגל התחרותי והמפעיל אמצעים תחרותיים ייחשב לרשע, לפי המהר"ם אדם ייחשב מהפך שעה שהגיע לכלל הסכם עם חברו ופסק עמו דמים, כלומר קבעו תמורה, אלא שטרם נעשה ביניהם קניין העושה את ההסכם בר תוקף ומחייב.
באשר לעונש הנוטל נשאל מה משמעויות המלה רשע? (1) ע"פ סמ"ע רלז א, על בית הדין להענישו בקנס (2) ע"פ ערוך השולחן ב אין מסייעים בדין לרשע. ישנם שני נימוקים ליצירת ההלכות הללו (1) נימוק חברתי-מוסרי בנסיון למנוע תחרות פרועה, לא צודקת ולא הוגנת בתצרוכת (2) נימוק כלכלי מפני שהתהליך התחרותי בחברה מוליד עלות חברתית מיותרת, הבאה לידי ביטוי במשאבים (זמן ואנרגיה), ולכן ע"פ שו"ת נחלת שבעה סה פוגע בחתירה לאופטימום כלכלי.