ח"כ אורי אורבך לא מתלהב מהחינוך המשותף לתלמידים דתיים וחילוניים : "איזה בוגר בדיוק רוצים בתי הספר המשותפים לייצר? לבתי הספר הללו יש תמיד לוק יותר חילוני".
בתור מי שעוסק רבות בנושא החינוך במסגרת תפקידך, מה אתה חושב על בתי הספר המשותפים? ניסיון מוצלח מבחינתך?
"אני מברך על המגמה של שינויים בחינוך, לצד פתיחות גדולה יותר כלפי היהדות. עצם הניסיון לטלטל את המערכת טיפה, להעניק יותר אפשרויות בחירה, הוא טוב בעיניי. אבל אני חסיד של החינוך הציבורי, וכמה שאני שמח שהיהדות מעניינת אזרחים ישראלים, אני לא בטוח שזו השיטה להקנות אותה".
אבל אתה תמיד כותב נגד מה שקורה במערכת החינוך הדתית, שמתבדלת ונעשית פרטית.
"זהו בדיוק: בדרך כלל, כשמדברים על בתי ספר משותפים מדובר בבתי ספר אליטיסטים, עם נטייה פרטית. מעבר לכך, אני סבור שהריטואל של 3 תפילות ביום, הלכה, קודם ליהודה עמיחי, אחרת זה "עיקר חסר מן הספר". בכלל הלוק של בתי הספר האלה תמיד פחות דתי מבחינת המחוייבות של דת והלכה".
אז בעצם אתה חושש לילד הדתי, לא לחברו החילוני.
"כל ילד צריך לראות את בית הוריו כמודל, לפחות מבחינה דתית. חינוך דתי דורש מיומנויות, לימוד. אני חושב שיש אלמנט מסויים של אילוף ושינון בחיים של ילד דתי, שהוא דווקא ראוי בעיניי. ילד דתי מחונך לאהבת תורה, לא רק ל'יהדות כתרבות'. החשיבות של לברך, ליטול ידיים, להתפלל כל בוקר, אלה דברים שעבור אדם מאמין אינם רק תרבותיים, אלא הם חלק מהאג'נדה החינוכית שלו. בבית הספר משותף, היסודות הללו עלולים ללכת לאיבוד.אני חושב שבתי הספר האלה מאבדים אופציה שלמה, לכן אני מסתייג".
מה אתה חושב על הרעיון של שר החינוך להוסיף לימודי יהדות ובמקביל, לימודי ערבית?
"שיפסיק לקרוא 'הארץ'. ובנימה רצינית: לי חשוב שיהיה חינוך ללאומיות ויהדות. כל שר שנכנס לתפקידו מנסה להראות מי הוא, להציג את עצמו אינטלקטואלית ורוחנית. זו אמירה שפירושה: זה אני וזה מה שחשוב לי. אבל השר סער עושה עוד הרבה דברים טובים ומפתח עוד מספר תכניות חוץ מלימודי היהדות".
איפה אתה למדת?
"אני למדתי 3 שנים בחינוך העצמאי, אח"כ בבית ספר 'נצח ישראל' בפתח תקווה, ובישיבת נחלים".
כלומר למדת בחדר?? זה סקופ! אורי אורבך התחיל בחיידר. חטפת מכות סרגל?
"אני לא. אבל הייתה שיטה כזו. בהחלט".
במה אתה מברך את תלמידי בתי הספר כולם?
"ראשית, שיפתחו את השפה שלהם, את המחשבה והיצירתיות, אבל לא על חשבון לימוד שיטתי ומעמיק של המקורות התרבותיים והרוחניים שלהם: התנ"ך, העברית, וכמובן שיביאו הרבה פרסים בתחרויות בינלאומיות בכימיה ופיזיקה. אנחנו זקוקים לזה".
אורי אורבך הוציא לאחרונה שלושה ספרי ילדים חדשים: "מה מברכים על גלידה?" "חכמינו לימינו" ו"הכלב מוקצה" בהוצאת אחוזת בית ובית אל.
מתוך אתר הארגון צו פיוס .