אחד מהעניינים שהיו עד לפני מספר שנים "טאבו" לאם הינו שהיא זכאית לקבל את המשמורת הבלעדית על הילדים עד גיל 6 מכוח החוק, ומעל גיל 6 מכוח הפסיקה בבתי המשפט. בפרקטיקה המשפטית שהיתה נהוגה בישראל בעשרות השנים האחרונות, יכול היה האב לזכות במשמורת הילדים רק אם היה מצליח להוכיח שהאם פוגעת בהם פיזית ו/או נפשית בפגיעה של ממש.
והינה בפסק דין אמיץ וחדשני אסר בית המשפט על האם לקחת את הילדים ממקום המגורים המשותף לעיר אחרת, תוך שהוא דוחה את תביעתה למשמורת זמנית בלעדית, וקובע לשני ההורים משמורת משותפת. הטעם שניתן לכך הינו דבקות בשמירה על טובת הילדים כערך עליון.
למעשה העיקרון העליון אשר אמור להנחות את בתי המשפט בישראל בבואם לפסוק בענייני ילדים הינו טובת הילד. בכל החוקים אשר מדברים בענייני משפחה וילדים מוקדשת התייחסות מיוחדת לעקרון טובת הילד והפסיקה בבתי המשפט מרבה לדבר בו. השאלה האם יכולה האם להועיל לילדים במובן הפיזי והנפשי, יותר או פחות מהאב היתה חייבת להישאל ולהתברר מאז ומעולם כחלק משמירה על טובת הילדים, דבר שלא נעשה עד השנים האחרונות.
במקרה הנדון בפסק דינו של כב' השופט זגורי היה האב דמות מרכזית ועיקרית בחיי שני הקטינים שהם בני 8, ו- 4 שנים. האב שהה עם הקטינים וטיפל בהם יותר מהאם, כאשר האם עבדה במשמרות במקום מרוחק מבית המגורים המשותף של בני הזוג. בעת שנוצר קרע בין בני הזוג הגישה האם תביעה למשמורת זמנית על הילדים וביקשה היתר לקחת אותם הרחק מהסביבה בה גדלו ושהו עם שני ההורים.
כאמור, בית המשפט דחה את בקשת האם לעבור עם הילדים הרחק מהאב ודחה את תביעתה למשמורת זמנית. בית המשפט ציין שבהתחשב בטובת הקטינים והגנה על זכויותיהם הוא מוצא שהסדר המשמורת המשותפת הוא הראוי ביותר בנסיבות הקיימות אף שברור לו, כי בהכרעה זו נפגעת זכותה של האם לשמש משמורנית ולהתגורר במקום אחר.
בית המשפט הוסיף שעם כל הקושי והצער, אין כל מנוס מהעדפת טובת הילדים על טובת האם בהקשר זה שכן, בזכותו של הילד אנו מדברים - בזכותו העצמאית - ולא בזכותם של הוריו או בזכותו של מאן דהוא המבקש לעשות לטובתו. פירוש הדברים הוא, שזכותו של הילד עשויה לדחוק במקרים מסוימים את זכויותיהם של הוריו.