אז אחרי הרבה זמן שלא כתבתי, שבתי כדי להפיץ עוד דברי הבל נעל גלי ברשת. האמת שאני נהיה יותר כועס מיום ליום כלפי החברה הדתית, והיום אני אספר מעט מדוע.
רק כדי לרענן את הזיכררון, אני חושב שהחברה הדתית היא חברה מתבדלת, ולא חברה מבודלת. כלומר הקרע שבין דתיים לחילוניים נמשך ומחמיר היום בגלל הערכים והשיח הפנימיים של החברה התדית. שתי דוגמאות:
-
אחיה הקטן של זוגתי, ילד מקסים בן 8, תיבל את ארוחת השבת בדבר תורה. ומשום שהוא ילד מחונך היטב הוא פתח את הדברים שלו בהתנצלות אלי. "טל", הוא אמר, "אני מתנצל. אני הולך לדבר על התורה ואתה חילוני אז אתה לא תבין". אני לא ידעתי אם לחבק אותו מרוב שהוא חמוד או לזרוק אותו מהחלון מרוב שהוא יהיר.
-
יש לי חבר יקר שעובד בחברה שרוב עובדיה הם דתיים למרות שהחברה עצמה לא קשורה לדת. החברה ערכה שבת לעובדיה ובני משפחתם במלון. לאחר שרשם את עצמו ואת בת זוגתו לשבת פנה אליו הבוס, בחור דתי, ואמר לו שהוא לא יכול להביא את זוגתו כי הם לא נשואים וזה מפריע לחלק מהעובדים.
איך להתפייס מול זה? עם מי? הרי הנה חברה שמחנכת את ילדיה לכך שחילוניים הם בורים ומתירה למבוגריה לפסול חילוניים כי אורח חייהם שונה משלהם.
אני מרגיש שמטילים עלי, כחילוני, נטל הוכחה שאני שווה. מאידך, איזו סיבה יש לי להוכיח את עצמי בפני הציבור הזה?
מתוך הבלוג "בין אפרת לתל אביב" של טל פרי. אתר צו פיוס.