האם יש חסיון מוחלט לפרסומי לשון הרע במהלך דיון שיפוטי?
בית המשפט העליון בחן את הסוגייה בתיק רעא 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (שפורסם ביום 19.8.09) , במסגרת בקשת רשות לערעור שהגיש עו"ד על קבלת ערעור שהגיש עו"ד אחר, על דחיית תביעה שהגיש נגדו, בגין לשון הרע במהלך דיון משפטי וקבע, כי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, קובע שורה של "פרסומים מותרים", ובהם: " (5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
בית המשפט קבע, כי פרסום המקיים את היסודות הנקובים בסעיף הנ"ל, הוא פרסום "מותר", שאינו מהוה עילה למשפט פלילי או אזרחי.
בית המשפט, קבע ברוב דעות, כי מדובר בחיסיון מוחלט, שנעשה לצורך הדיון ובהקשר איתו, וכי הדברים הנאמרים " תוך כדי דיון", על ידי בא כוחו של בעל דין הינם פרסום מותר ש"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי", היא לשון ברורה וחד משמעית, המציבה תנאי אחד ויחיד לקיומה של החסינות הנ"ל-אמירת הדברים "תוך כדי דיון".
בית המשפט אף ציין, כי התנאי הנוסף שדרש כי הדברים יאמרו גם "לצורך הדיון ובהקשר אתו" , בוטל בתיקון לחוק לשון הרע.
דעת המיעוט של השופט א. רובנישטיין גרסה, כי יש לסייג את החיסיון, על מנת לא לפגוע בשמו הטוב ובפוטנציאל פרנסתו של בא כוחו של הצד שכנגד וכי הפטור מתייחס, לפרסום רלבנטי וענייני, הנעשה תוך כדי הדיון ולצורך הדיון, ולא לכל דברי בלע והשמצה שמוצא בעל דין לנקוט כלפי יריבו או כלפי השופט היושב בדין.