הסודות מאחורי המדפים – מה קדם למה הסודה או הגזוז ?
יובל לובנשטיין
הסודה הוא משקה שנוצר מדחיסת גז פחמן דו חמצני למים.
בעולם קיימים עשרות מקומות, בהן ישנה נביעה של מי מעיינות תוססים, במילים אחרות סודה טבעית. המפורסמים שבהם אלה המים המוגזים של סן פלגינו ופרייה.
האם הסודה שאנו שותים מגיעה ממעיינות אלו ? או שהן מגיעות ממפעלי יצור משקאות ? כמה זמן היא בכלל איתנו ? ובעצם מה הייתה תרומתה העיקרית לעולם ?
ננסה לא למתוח אתכם יתר על המידה.
ממציא הסודה אשר מיוצרת רובה ככולה במפעלים לייצור משקאות קלים, חי באנגליה של המאה ה- 18 ונקרא בשם פריסטלי. פריסטלי היה כומר ולצד עבודתו השגרתית בכנסיה עסק גם במדעים בעיקר בתחומים הקרובים יותר לפיסיקה.
הוא הצליח לאסוף גז ממבשלת הבירה שהייתה ליד ביתו, אותו המיס במים ובכך סלל את הדרך להמצאת המשקאות המוגזים בעולם.
גז זה הוא למעשה פחמן דו חמצני, אשר היה ידוע באותה תקופה, גם כגז אשר "קוטל עכברים", לימים הובן שלא גז זה הורג, אלא העדרו או ריכוז נמוך ביותר של החמצן.
פריסטלי, המיס כאמור גז זה המים והמשקה שנוצר היה טעים ובמהרה הפך ללהיט ולחידוש מרענן.
סודה הוא שם בין לאומי למוצר זה והוא מגיע מהמילה סודיום (סודיום בי קרבונט- או אבקת סודה לשתייה, התגובה הכימית בעת הוספתה למיץ הלימון, גרמה לשחרור בועות ). גזוז זו אחת המילים הבודדות שקיבלנו מהתורכים gazoz אשר שלטו בארץ קרוב ל400 שנה (הסיבה למיעוט השמות היא העובדה שהשפה השלטת בארץ הייתה ערבית).
מקור השם כנראה מהשפה האיטלקית/ספרדית gaseosa, שפירושו מים מוגזים/מותססים.
הגזוז הוא משקה אשר הורכב מסירופ מתוק/מיץ מרוכז בתוספת סודה.
הגזוז והקיוסק ( גם מילה שמקורה תורכי/פרסי) היו חלק, בלתי נפרד מהנוף של שנותיה הראשונות של המדינה לצד בקבוק הסיפולוקס, אשר היה בכל בית ובכל מתנת חתונה, קרוב ל-3 עשורים רצופים.
בקבוק הסיפולוקס הורכב משתי יחידות, בקבוק וראש. כדי לייצר סודה היה צריך להבריג את הבלון והגז הדחוס עבר מהבלון אל הבקבוק.
בעקבות הירידה בביקושים, נעלם המוצר מחיינו וחזר במהדורה מתוקנת ומורחבת תחת השם סודה סרים, אשר נרכשה בשנת 1998 על ידי סודה קלאב ועושה בימים אלו come back מרשים.