מקור אושרו של האדם - חייו, מקור חייו - עבודתו

בחינה של השאלה מהי עבודה בעידן המודרני חושפת הפרדה בסיסית שקיימת ביןפרנסה והישרדות כלכלית לבין הגשמה עצמית. אם נלך אחורה בזמן, נגלה שהפרדהזו היתה הרבה פחות שכיחה. אנשים הרוויחו את לחמם כתוצאה ישירה מיצירתם, אושהיו עובדים את אדמתם ומפיקים ממנה את צרכיהם. בשני המקרים העבודה היתהעיסוקם העיקרי, מקור ליצרנות, סיפוק ותגמול .

כיום רבים מאיתנו מסובכים ומבולבלים בכל הנוגע לעולם העבודה – אנחנומוטרדים מסוג העבודה שבו אנחנו עוסקים, פעמים רבות חשים שהוא אינו מאפשרלנו להתבטא בצורה אישית ועמוקה; במקרים אחרים חיינו מוקדשים אך ורק לעבודה,ואנחנו מושקעים בה לחלוטין, מבלי לשים לב שלא נותר לנו פנאי לגלות אתהנטיות היצירתיות שלנו; קיימים גם מצבים שבהם אנחנו מוותרים מתוך ייאוש עלהאפשרות לעבוד ובוחרים בתלות באחרים ובבטלה היוצרת ניוון של הגוף והנפש.מתי מעט זוכים ליצור ממעמקי נשמתם ולהתפרנס בכבוד מתוך כך.

כיצד היה נראה העולם אילו אנשים היו משקיעים את זמנם ומרצם בעבודה שמאפשרתלהם לבטא נטיות ומשיכות טבעיות ובמקביל מעניקה שירות משמעותי לעולם, אוליאז מה שאנחנו מכנים עבודה היה הופך לאומנות של יוצרה.
כל אדם שיבלה את רוב זמנו בעיסוק שהוא אינו חש חיבור אליו בשום צורה הנוגעתבמעמקי הוויתו – סביר שיפתח תחושת מרמור, כעס וייאוש ביחס לצורך לעבוד.דרוש חיבור של האדם לעצמו ולדחפיו היצירתיים כדי שתקרה התמזגות בין יצרנותלהגשמה עצמית.

חיינו יקבלו משמעות חדשה כאשר נקדיש אותם לחשיפת יעודנו האמיתי. הרי כל אחדיודע שיש לו מתנה ייחודית, יכולת וירטואוזית כלשהי, משיכה שמלווה אותו כלחייו – כל אלה הם רמזים לגילוי של עצמנו.
כאשר נחבר בין היעוד העמוק ביותר שלנו לבין פעולות ממשיות שהן מקור לפרנסה – אז נבין את מה שטולסטוי אמר "מקור אושרו של האדם – חייו, מקור חייו – עבודתו".

הקוטב האחר שיש לבחון הוא התמכרות לעבודה, שהיא רק עוד ביטוי לדיסוציאציהשל האדם מעצמו. במצב הזה יבחרו כל אותם אנשים שנתנו לפחד ההישרדותי להיותמורה דרך ומתוכו הם מקדישים את חייהם לתבנית כלשהי שמאפשרת להם תחושה מדומהשל ביטחון. זו תחושה מדומה משום שהחיים אינם יציבים במהותם, וגם אדם שעובדשש עשרה שעות ביממה לא יכול להבטיח בשום צורה את עצם קיומו.
עבור מי שמכור לעבודה העשייה המתמדת מעניקה לו תחושה כוזבת של המשכיותוביטחון. אילו היה עוצר רגע ושואל, מה אני עושה ומה המניע לפעולות שלי,סביר שהיה מגלה בתוכו ריקנות ופחד – אותו פחד הישרדותי שהניע מלכתחילה אתכל המהלך.
התעלות מעל לצורך לשרוד פותחת בתוכנו מרחב של חקירה וגילוי יצירה של "ישמאין". חיים המוקדשים לחשיפה של אותה צורה ייחודית שבה רק אנחנו יכוליםליצור, בהכרח יהיו מלאים בשמחה ואושר של יצירה וחיבור לעצמנו.

אם כך הפתגם הידוע 'העבודה היא חיינו' מקבל משמעות חדשה כאשר הוא מצוי בתוךהקשר של הגשמה עצמית וחיבור למה שאמיתי. יש לנו הזדמנות חד פעמית לחיות אתהחיים במלואם, למלא אותם בעבודה שהיא ביטוי ליצירתיות ויופי. כל אדםשיעמול במרץ ובטוטאליות כדי לגלות את יעודו, אין ספק שזה האחרון יחשוף אתעצמו בפניו. חיים המוקדשים למימוש והגשמה של הניצוץ האלוהי הטמון בכל אחדאיתנו, הם חיים ששווה לחיות אותם.