"אני רוצה למצוא את עצמי", זה היה אחד המשפטים הראשוניםשיוליה אמרה לי בטלפון, היא המשיכה "אני מטפלת בכל כך הרבה אחרים, בבעלי,בילדים, ומרגישה ששכחתי את עצמי...".
הדחף למצוא את עצמנו הוא אוניברסאלי, כל אדם, באיזושהי נקודה בחייו מרגיששהוא איבד את עצמו בתוך נסיבות החיים, וחש כמיהה להתמזגות מחודשת עם מישהוא באמת.
אם נתבונן על הדחף לגילוי העצמי נראה שהשלב הראשון הוא שלב של חוסר מודעות –בשלב הזה ההתנהלות שלנו היא אוטומטית, מערכת היחסים שלנו עם החיים היאבדרך כלל קורבנית, אנחנו חשים שהחיים מתאכזרים אלינו בצורות שונות, לאהוגנים כלפינו, ואנחנו נמצאים במאבק מתמיד איתם. בשלב הזה הפעולות שלנואינן מודעות, אנחנו נעים בתוך מה שקורה, אך מבלי להבין דבר.
בשלב השני אנחנו מפתחים תחושת קיום עצמית פסיכולוגית,מתחילים להתחבר לצרכים, לרצונות, למשיכות ולאהבות שלנו. בשלב הזה חשוב לנולחיות את החיים "שלנו", המדויקים עבורנו. אנחנו מחפשים אחר חוויות של אושרוסיפוק, ומפתחים תחושת עצמיות בריאה.
השלב השלישי מתפתח במקביל לתחילתו של המסע הרוחני. בשלבהזה אנחנו מתחילים להתבונן סביב, ולשאול שאלות עמוקות יותר כמו מי אני, מהימשמעות החיים, מהי המשמעות של הקיום האנושי כחלק מכל מה שיש, מהו מוותועוד. השאלות הללו פותחות נתיבים חדשים בתודעה שלנו, והתודעה מתרחבת,כתוצאה מכך גם תחושת העצמי מתרחבת. אנחנו מתחילים להתעניין בעצמי שהוא מעברלמשיכות ונטיות אינדיבידואליות. למשל, תרגול מדיטציה יצביע על כך שמעברלכל מה שחשבנו על עצמנו, יש קיום. במדיטציה אנחנו מגלים ש"עצמנו" כפישזיהינו עד עכשיו בתור – דורית, אשה, חברה, בעלת איכויות ותכונות מסוימות –הם רק תפישה עצמית יחסית ובעצם עמוק בתוכנו ישנו רובד עמוק הרבה יותר שלקיום, ששוטף מעלינו כל זהות אחרת.
רמת התודעה האנושית הגבוהה ביותר הידועה כיום באנושות היא הארה. עליה נכתבו הרבה מאד ספרים, ולאור חשיבותה הנעלה, יאה לאדם החוקר אתעצמיותו שיקרא עוד ועוד, שיחוש וילמד. כל מפגש עם מורה נאור (פיזי אואסטראלי) משנה אותנו עמוקות – הוא מגלה לנו את סוד ההוויה הטמון בנו, ומושךאותנו מכוח אהבתו לעברו.
יוגננדה, בספרו "אוטוביוגרפיה של יוגי", מצטט את מורו שרי יוקטסוור:
'זוהי רוח האלוהים, המקיימת כל צורהוכוח ביקום, הלכה למעשה, ויחד עם זאת, רוח זו הינה מעל לכל דבר. היא מובדלתמעולם התופעות הרוטטות, שרויה בחלל הבלתי נברא ומלא האושר. חייהם של אלההמגיעים להתוודעות עצמית על פני האדמה מתנהלים בשני ערוצים במקביל: באופןמודע הם מבצעים את עבודתם בעולם, ובו-זמנית הם שרויים באושר הפנימי המבורך.
אדון-העולם יצר את כל בני האדם בחדווה האינסופית של הוויתו. ולמרות היותםמכווצים עד כאב בתוך גופם, מצפה אלוהים מבני האדם שברא בצלמו להתעלות מעלכל הזדהויותיה של ההכרה ולהתאחד איתו מחדש'.
המסע הרוחני לעבר התמזגות טוטאלית עם האחדות הוא המשמעות העמוקה של קיומנוכאן. זה לא משנה איפה אנחנו נמצאים בדרך הזאת, החיים עצמם מושכים אותנולעבר האור בדרכים מגוונות ומסתוריות. ככל שניעשה מודעים לתכלית קיומנובאופן חוויתי וישיר, כך חוויות רוחניות תהיינה זמינות יותר עבורנו, מצביםשל התרחבות התודעה יהיו חלק מחיינו, ועצם האפשרות להקדיש את כל כולנולגילוי העצמי העמוק ביותר שלנו הופכת את החיים למקודשים וראויים.