שוחחתי היום על השאלה מדוע פחות אנשים מגיבים לדבריי לאחרונה. אני סבור שזה כי לאחרונה נמנעתי מלהשמיץ דתיים. הגעתי למסקנה הזאת תוך כדי שיחה, והמשכתי ואמרתי, בלצון, כי אולי כדאי שאחזור להשמיץ דתיים, הרי זה הדבר הנכון לעשות. בן-שיחי הסכים שהרי באמת הם ראוים להשמצה. אפשר לדוגמא לדבר על "דב ליאור".
פה נדלקה לי נורה אדומה. אומנם יש לי ביקורת רבה לחברה הדתית, אני סולד מהאידיאלים שלה ותרבותה, עדיין אני לא חושב שהרב דב ליאור הוא מייצג שלה. אני מקווה שהרב דב ליאור הוא לחברה הדתית מה שפאסטור הייגי היא עבור החברה האמריקאית. כלומר דמות משמעותית אך לא מרכזית.
ונשארתי עם השאלה - מה בין לדבר על דב ליאור לצו פיוס? כלומר למה נראה לבן שיחי הגיוני שבמקום שבו מנסים להתפייס, המודל של הצד השני הוא דב ליאור?
הרי ביום שאני אתחיל לכלול את כל הדתיים תחת הכותרת של דב ליאור באמת שאסגור את הדלת האחרונה לפיוס. עם דב ליאור אני לא יכול להתפייס. כך אני אמרתי.
בן-שיחי הסכים שאי אפשר להתפייס עם דב ליאור, ולכן אי אפשר להתפייס "איתם", הדב-ליאורים, קרי כל הדתיים. שאנחנו הולכים לשתי מדינות לשתי עמים.
בשיחה אחרת עם אדם אחר, דנו בשתי מדינות לשני עמים במובן היותר שגור. במקרה זה נתקלתי בחוסר נכונות לשקול את הרעיון, כי "הם כולם חאלד משעל", קרי "דב ליאור". ועל הרעיון הזה, ש- "הם" כולם חאלד משעל, בכוח אם לא בפועל, אנחנו צריכים לגשת להתבונן במציאות.
אני מרגיש מאוד היפי לכתוב את זה, אבל לא נמאס לכם לשנוא? ומילא לשנוא, אבל לפחות תנסו להפסיק לשנוא? להושיט יד, לפצוח הגה, כדי לדבר עם מי שהוא חשוד להיות דב ליאור. אתה, שגר חמש דקות מיהודה ושומרון ומתייחס למתנחלים כאילו הם החייזרים מהנוסע השמיני, ואתה שגר שתי דקות מבית לחם ומתייחס לערבים כאילו הם נולדו עם תאוות דם.
די! קומו בבוקר, תסתכלו על מי שאתם מפחדים ממנו ותגידו לו "תשמע, אני מפחד ממך, אני סולד מכל מה שאתה מאמין בו, אני חושב שאתה רוצה להרוג אותי, לגזול לי את הרכוש ולקחת את אשתי. בוא נדבר על זה!"
זה מה שאני מנסה להגיד בבלוג הזה.