יש לי תחושה שבזמן האחרון נושאים חשובים לכשעצמם כמו שפת גוף או רושם ראשוני "זוכים" להתייחסות שמפילה אנשים רבים למלכודת. נכון שאין להתעלם מהחשיבות של שפת גוף שמשדרת ביטחון עצמי ונינוחות ומהיתרון שאפשר להפיק מיצירת רושם ראשוני טוב אבל, הם זוגים לחשיבות יתר על חשבון פיחות בערכים כמו תוכן, בשלות, הקשבה, הבנה ותקשורת בינאישית טובה. הם הפכו למיתוסים: מיתוס 1 - לא חשוב מה אומרים אלא איך אומרים (7% חשיבות בלבד לתוכן), מיתוס 2 - אפשר ללמוד לשחק שפת גוף רצויה, מיתוס 3 - אפשר ע"י קריאה של שפת גוף להסיק מסקנות מרחיקות לכת לגבי הדובר מיתוס 4 - רושם ראשוני שמוצר בשניות הראשונות חשוב יותר מהרושם שמצטבר בכל שאר השיחה.
כאשר שפת גוף או רושם ראשוני הופכים למיתוסים הם פועלים בסתירה לעקרונות בסיסיים של תקשורת בינאישית אפקטיבית טובה. אין הקשבה, אין הבנה של הצד האחר, אין אוטנטיות - וחבל.
מישהו באמת חושב שאם הוא נמנע מלגעת בפניו או אפו הוא יכול לשקר חופשי? האם תפסלו בו/בת זוג כי בשניות הראשונות של הדייט הם היו נרגשים ולחוצים ולא נינוחים וספונטניים עם חוש הומור? האם כמראיינים תדחו מועמדים מוכשרים כי הם לא למדו ללחוץ יד באופן שמעיד על ביטחון עצמי רב? האם תקנו מוצר יקר מבלי לשמוע את יתרונותיו רק כי איש מכירות מיומן הצמיד את ידיו לליבו כשאמר "זה תפור עליך"?
רוצים לפתח שפת גוף של דוברי אמת - דברו אמת (הדרך היחידה של פינוקיו למנוע מאפו לגדול הייתה להגיד אמת). גם שחקנים מקצוענים "נכנסים לדמות" ולא מחקים באופן מאכני למלאכותי את שפת הגוף שלה, התהליך יכול לקחת חודשים. רוצים להפגין ביטחון עצמי - הכינו את עצמכם, היו שלמים עם המסר שאתם רוצים להעביר, הכירו בערך עצמכם, שפרו את ביטחונכם העצמי. רוצים להכיר באמת את מי שמולכם בזמן ראיון עבודה או בניית זוגיות - תנו לו צ'אנס שנמשך הרבה מעבר למספר שניות ראשונות.
מה שיש לי להגיד, זה אני, גם איני מלווה את המסר בתנועות לפי הספר. לפעמים אני מפספס את ההתחלה. אם אני שלם את עצמי אני מגלה ש"יש הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני טוב".