אזכרה לנפטר היא חלק מהמסורת
אנחנו שומעים כל הזמן את המילה אזכרה ולא תתמיד מתייחסים למילה באופן שמסביר לנו את המשמעות לה. המילה אזכרה מכילה את השורש ז.כ.ר וכמו כן את המלה אזכור. טקס אזכרה מבקש להעלות את זכרו את הנפטר, כאשר המשפחה עושה זאת לרוב מעל לקברו של המת ובאמצעות טקס מאוד מסודר, המשפחה מזכירה את הנפטר ומבקשת שוב פעם ועוד פעם להעלות את נשמתו ולברך אותה במקום שבו היא נמצאת. המחשבה על טקס האזכרה לא תמיד מתקיימת משום שזוהי מסורת, ואנחנו לא תמיד עושים משהו מתוך המסורת וההבנה מהו העניין, אלא פשוט כי מדובר במסורת. מובילי היהדות ניסחו לאורך השנים נוסחי אזכרה שייתנו מענה לצורך הזה.
החיבור בין הטקסט ובין טקס אזכרה
היהדות מבקשת תמיד להציב אנשים בפני בורא העולם ולהתפלל אליו. כאשר מדובר במת, הוא אינו יכול להתפלל בשמו, ולכן אחת לשנה מתכנסת המשפחה בבית העלמין ומתקבצת מעל הקבר על מנת שניתן יהיה להתפלל לעילוי נשמת המת. טקס אזכרה צריך להתקיים כאשר יש מניין שאפשר להתפלל במסגרתו. לאחר שנאסף מניין ניתן להתחיל להתפלל ויש מספר תפילות שכל טקס אזכרה אינו שלם בלעדיהן. חלק מן האזכרות מביא גם שינויים בנוסחים, או שמשתמשים בטקסטים אחרים לטובת העניין, אך עדיין מדובר בחיבור הבסיסי שבין התפילה ובין הכוונה. בעיקרון, כל המשתתפים בטקס מתפללים, אך כאשר יש מניין יש גם שליח ציבור שהוא האחראי על ניהול הטקס, אם ניתן להגדיר זאת כך.
המילים המשמעותיות
בטקס אזכרה אנו יכולים למצוא מספר תפילות מוכרות לנו, גם אם לא היינו אף פעם בטקס שכזה בבית העלמין. אחת התפילות היא קדיש, שלרוב אומרים האנשים הקרובים לאדם, בין אם זהו אב, בן, אח וכיוצא בזה. תפילה נוספת היא קריאת אל מלא רחמים של שליח הציבור, ששר את התפילה ועושה זאת לעילוי נשמתו של המת, ומבקש שנשמתו תהיה צרורה בצרור החיים.