הדיון סביב מהותה של מצבה
אחד הדיונים הסוערים ביותר שיש בתקופה המודרנית הוא לגבי השאלה האם יש עולם הבא, והאם באמת יש גן עדן או גיהנום. מדובר כאן בשאלות מאוד מהותיות שמלוות אותנו כבר שנים רבות, ובאות לידי ביטוי בכל מיני דרכים. יש סיבות רבות לעובדה שאנו נקברים בתוך האדמה, ובחלק מן התרבויות בני אדם נקברים אף עם חפצים שהם אוהבים ורוצים לקחת איתם הלאה. אחד האלמנטים שמהווים את המשמעות הגדלה ביותר הוא מצבה. לכל אחד שנקבר יש מצבה שמעידה כי הוא נמצא במקום הזה, קבור. אנו מחפשים משמעות גדולה מאוד לכל מצבה, משום שזהו הזכר היחיד שנשאר לנו מאותו אדם, ואין הכוונה לחפצים האישים שלו, לבית או לילדים. כאשר מדברים על מצבה מדברים על המקום שבו האשם נמצא, קבור מתחת לאדמה ומכוסה על ידי המצבה הזו.
מצבה והזיכרון שהיא מסמלת
אם אנו צריכים להזמין מצבה עבור אדם שהלך לעולמו, בין אם מדובר באדם צעיר יחסית שמת בטרם עת, או באדם מבוגר שמת בשיבה טובה, אנו עדיין מבקשים בהזמנת אותה מצבה להטביע את החותם של האדם הזה בחיינו. הזיכרון שיש לנו מאותו אדם צריך להיות חלק מן המזכרת האחרונה שנשארה ממנו, והיא המצבה שתכסה את הקבר הטרי שלו, למשך שנים רבות מאוד קדימה. באמצעות הזמנת מצבה נאותה אנו מבקשים לזכור את הכל, להמציא מקום שבו נוכל להתייחד עם האדם עצמו, לקבל אותו אל החיים שלנו במצב החדש שבו הוא נמצא ושבו אנו נמצאים, והמצבה היא בהחלט חלק בלתי נפרד מתהליך אבלות שכל אחד ואחת עוברים.
והדיון ימשיך עוד אחרינו
מכיוון שלא נדע אף פעם אם יש עולם שאחרי, וכל מי שמרגיש ויודע כי התשובה נמצאת אצלו, או כל מי שיודע את התשובה ההפוכה לכך, עדיין כולנו נאחזים במצבות של יקירינו בכל דרך אפשרית. יש מי שמגיעים אל בית העלמין על מנת להביט במצבה, ויש מי שמגיע לשם בשביל לדבר עם האבן. בכל מקרה, בלב הקרובים והמשפחה, הנפטר עדיין קיים, וזהו העולם הבא שלו.