דחיית תביעת רשלנות רפואית - ניתוח פלסטי להגדלת חזה

בית משפט השלום בחיפה דן בתביעה שהוגשה על ידי אישה שעברה ניתוח פלסטי, והגישה תביעת נזיקין, עקב מה שהוגדר על ידה: רשלנות רפואית בניתוח הגדלת שדיים. בית המשפט דן בתביעתה של התובעת ובצעד לא שיגרתי, החליט לדחות את תביעתה לחלוטין!

בית משפט השלום חיפה - בתאריך: 11/08/2010

בפני:    

1. כב' השופט/ת אהוד רקם

תובעים:    
1. ר.ג

- נגד -

נתבעים:    
1. שורש שירותי בריאות (רשת ארצית-1984)
2. שורש שירותי בריאות (ראשון לציון)
3. אריאל תאגיד לרפואה ואסתטיקה בע"מ
4. אברהם ריגלר
5. לוכסמבורג תרופות בע"מ

פסק דין

1.         על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת ילידת 1973, לטענתה אחות מעשית או סיעודית במקצועה, עברה ב 02/12/2003 ניתוח להגדלת שדיים (להלן - הניתוח).

הניתוח בוצע על ידי נתבע 4 - ד"ר אברהם ריגלר, מומחה בכירורגיה כללית (להלן - הנתבע), במרפאה שהיתה בבעלות נתבעת 3 (להלן גם - מרפאות אריאל).

בעת הניתוח הוכנסו לשדיה של הנתבעת שתלים בנפח cc365 מתוצרת חברת MCGHAN, אשר יובאו לארץ על ידי נתבעת 5.

התובעת טוענת כי בשל רשלנות רפואית של הנתבע בכל הקשור לניתוח נגרמו לה נזקי גוף.

2.         נגד נתבעת 3 ניתן צו פירוק זמני וההליכים נגדה עוכבו, על פי החלטת כב' הרשמת ספרא ברנע מיום 21/10/07.

ביום 01/04/08 ניתן בהסכמה, פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה כנגד נתבעת 5.

התובעת טענה כי נתבעות 1 ו-2, רכשו את נתבעת 3 על זכויותיה וחובותיה במסגרת הליכי הפירוק נגדה, ועל כן אחראיות לפיצוי התובעת בגין נזקיה הנטענים.

ביום 25/05/08 ניתן בהסכמה (למעט המחלוקת לעניין הוצאות), פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה כנגד נתבעות 1 ו-2.

3.         לטענת התובעת, לא ניתן לה, טרם ביצוע הניתוח, הסבר מלא על מהות ההליך הניתוחי והסיכונים הכרוכים בו (לטענתה נאמר לה כי מדובר בניתוח פשוט עם סיכויי הצלחה מלאים).

התובעת טוענת כי עקב רשלנותו של הנתבע, נגרם נזק לשד שמאל שלה - מיד לאחר הניתוח התפתחו כאבים והליך דלקתי (הכולל "פריצה וחשיפה של משתל הסיליקון דרך הצלקת הניתוחית"), שבסופו נדרש ניתוח נוסף להוצאת השתל בבית החולים הלל יפה (אושפזה ל 4 ימים מיום 28/02/05).

לטענת התובעת, במשך כל התקופה עד להוצאת השתל (שנה ו-3 חודשים), סבלה מכאבים, אך פניותיה לנתבעת 3 ולנתבע לא נענו.

לגרסת התובעת, הנתבע התרשל, בין היתר, בכך שהכניס לשדיה שתלים גדולים מידי (גרמו ללחץ ומתיחה של רקמת העור ולחשיפת השתל), ולא קיים מעקב רפואי לאחר הניתוח (לגרסתה הנתבע לא פגש אותה ולו פעם אחת לאחר הניתוח וייתכן כי מעקב מסודר היה מוביל לטיפול רפואי אשר היה מונע את הצורך בהוצאת השתל).

לטענת התובעת, מיום הוצאת השתל בשד השמאלי (28/02/05) ועד ליום 07/10/07, בו עברה ניתוח נוסף (ניתוח מתקן בו הוצא גם השתל מהשד הימני והושמו בשדיה שני שתלים חדשים; להלן גם - הניתוח המתקן), היא נמצאה במצב בו נותר רק שתל אחד בשד הימני, ואילו בשד השמאלי נאלצה להשתמש בספוגים כדי לשוות מראה אסתטי לגופה ולהעלים את העיוות שנוצר כתוצאה מהוצאת השתל.

התובעת טוענת כי פנתה למפרק אשר מונה לנתבעת 3 במטרה לקבל את הרשומות הרפואיות בעניינה, והוא הפנה אותה למרפאה בה בוצע הניתוח (התכתובות בין הצדדים צורפו לכתב התביעה). לגרסתה, במענה לפנייתה נאמר לה כי תיקה הרפואי אבד.

בסיכומיה טענה התובעת כי כתוצאה מאובדן הרשומות הרפואיות, נגרם לה נזק ראייתי אותו יש לזקוף לחובת הנתבע.

טענה נוספת של התובעת היא, כי הניתוח בוצע על ידי רופא שבהכשרתו הינו מומחה לכירורגיה כללית ולא מומחה לכירורגיה פלסטית כפי שנאמר לה על ידי נציגי נתבעת 3.

כתמיכה לטענותיה בעניין רשלנות הנתבע, צירפה התובעת חוות דעת רפואית מיום 08/12/08, של ד"ר טופז, מומחה בכירורגיה פלסטית (להלן - מומחה התובעת).

מומחה התובעת קבע לתובעת נכויות זמניות שונות (מיום ביצוע הניתוח ועד לביצוע הניתוח המתקן), ונכות צמיתה בשיעור של 10% מיום ביצוע הניתוח המתקן.

4.         הנתבע טוען כי טרם ביצוע הניתוח ניתן לתובעת הסבר מלא ומקיף על ההליך הרפואי וכן אודות הסיכויים להצלחתו והסיכונים הטמונים בו.

אשר לרשלנות הנטענת - הנתבע טוען כי פעל במיומנות ובהתאם לסטנדרט רפואי סביר.

לטענתו, בשים לב לחלוף הזמן בין מועד ביצוע הניתוח לתחילת ההליך הדלקתי שהתפתח ושבסופו הוצא השתל משדה השמאלי של התובעת (למעלה משנה), לא ייתכן כי הנזק שנגרם לתובעת הינו כתוצאה מרשלנות בביצוע הניתוח או אפילו כתוצאה מסיבוך מוכר המהווה חלק מהסיכון הטמון בניתוחים מסוג זה. לגרסתו, סביר להניח כי הנזק נגרם עקב טראומה או לחץ כלשהו על השד השמאלי, ואינו תוצאה של רשלנות מצדו בעת ביצוע הניתוח.

עוד טען הנתבע, כי הכאבים המתוארים על ידי התובעת בתקופה שלאחר הניתוח הינם תופעה שכיחה שאינה מעידה על תקלה כלשהי בביצוע הניתוח עצמו (כאבים במשך עד 3 חודשים הינם תופעת לוואי שכיחה ומוכרת בניתוח מסוג זה), ובכל מקרה לא הוכח כי התובעת סבלה מכאבים לאורך כל התקופה שלאחר ביצוע הניתוח ועד להוצאת השתל.

הנתבע טוען בנוסף, כי טענות התובעת לעניין גודל השתלים לא נזכרו כלל בחוות דעת המומחה מטעמה, ועל כן מהווים הרחבת חזית אסורה ודינם להידחות. לגופו של עניין טוען הנתבע, כי גודל השתלים שהושמו בשדיה של התובעת הינו סביר.

לעניין הרשומות הרפואיים, הנתבע טוען כי בתוקף היותו שכיר בנתבעת 3 בתקופה הרלוונטית, האחריות לשמירת הרשומות הרפואיות מוטלת על נתבעת 3 (המוסד הרפואי), ועל כן אין לזקוף לחובתו את העובדה שהרשומות הרפואיות בעניינה של התובעת אבדו.

לעניין הטענות בדבר מעקב רפואי לקוי, הנתבע טוען כי אינו זוכר את התובעת והטיפול בה, אך גם על פי גרסתה שלה, בכל פעם שהתלוננה על כאבים הופנתה לרופאים מטעם נתבעת 3 ונבדקה על ידם. הנתבע טוען כי בכל מקרה עזב את עבודתו בנתבעת 3 בחודש 09/04, כחמישה חודשים לפחות לפני הופעת הכיב בצלקת הניתוחית.

לגרסתו, לאחר הופעת הכיב בצלקת הניתוחית ופניית התובעת לנתבעת 3, עובדת נתבעת 3 (זיוה חכם), פנתה אליו והוא הודיע דרכה לתובעת כי הוא מוכן לנתח את התובעת שוב בתנאי שתישא בתשלום עבור שימוש בחדר ניתוח, אולם התובעת סירבה וביכרה לעבור את הניתוח בבית החולים הלל יפה.

לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע חוות דעת רפואית מיום 21/06/09, שנערכה ע"י ד"ר גולן, מומחה בכירורגיה פלסטית (להלן - מומחה הנתבע).

מומחה הנתבע קבע לתובעת נכויות זמניות שונות (מהתקופה שתחילתה כחודש לפני הניתוח להוצאת השתל משד שמאל ועד ליום ביצוע הניתוח המתקן), וכי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

5.         בישיבת 21/10/09 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות כדלקמן:

התובעת זנחה טענותיה לעניין נזק ונכות בתחום הנפשי כתוצאה מהניתוח (פועל יוצא של הסכמה זו - הוצאת חוות דעת המומחה בתחום הנפשי מטעם התובעת מהתיק; ראה גם הודעת התובעת מיום 09/09/09 והחלטתי מיום 13/09/09).

בנוסף, חוות הדעת המשלימה של מומחה התובעת הוצאה מהתיק.

6.         בפניי נשמעו עדויות התובעת, הנתבע, זיוה חכם (עובדת נתבעת 3 בתקופה הרלוונטית) והמומחים הרפואיים מטעם הצדדים.

7.         הרשומות הרפואיות

7.1.       אין מחלוקת בין הצדדים כי לבד מהרשומה הרפואית מיום הניתוח עצמו, יתר הרשומות הרפואיות מנתבעת 3 הנוגעות לטיפול בתובעת לא אותרו, ולא צלחו הניסיונות שנעשו על ידי הצדדים לאתרן.

התובעת טענה בסיכומיה, כי את המחדל באובדן הרשומות והנזק הראייתי שנגרם לה בשל כך בהוכחת תביעתה יש לזקוף לחובת הנתבע (בין היתר באמצעות העברת נטל ההוכחה בדבר אי ההתרשלות לשכמו).