מסורת ארוכה
השם חברא קדישא מתייחס לקבוצה של אנשים בקהילה שלקחה על עצמה את הטיפול בקבורת המת וכול הפעולות שקשורות לכך: רחצת הגופה וטהרתה, הלבשתה בתכריכים, הכנת הקבר, הקבורה עצמה וסתימת הגולל, הספדת המת והעמדת המצבה. חברא קדישא אמורה לטפל בכול הקשור לקבורת המת ומכאן שמה: חבורה קדושה. הטיפול במת ובקבורתו נחשב במסורת היהודית לחסד של אמת, זאת-אומרת חסד אמיתי שנעשה שלא על-מנת לקבל פרס. חברי החברא קדישא הם אלו שלקחו על עצמם את גמילות החסד הזו והם האחראים על קבורת המתים בקהילות ישראל. כבר בתלמוד נרמז הקיום של חבורה שלוקחת על עצמה את הטיפול בקבורת המתים; מדובר אם כן במנהג יהודי עתיק יומין. ידוע שברוב הקהילות היהודיות הייתה קיימת חברא קדישא אך היו, כמובן, הבדלים בין מנהגי קבורה מסוימים בין קהילות שונות ומקומות שונים. בערים ועיירות רבות תוקנו תקנות מיוחדות עבור החברא קדישא, דרך ניהולה ומנהגי הקבורה.
אז והיום
בקהילות ישראל היה נהוג שחברי החברא קדישא אינם מקבלים שכר עבור עבודתם כיוון שמדובר בגמילת חסד של אמת. היו קהילות שבהן החברות בחברא קדישא נועדה רק לגדולי הקהילה והיא הייתה סממן לגדולה וכבוד. עם זאת ידוע שהיו חברים בחברא קדישא לאורך כל ההיסטוריה שניצלו לרעה את תפקידם ואת המונופול על קבורת המתים כדי לעשות רווח לעצמם. חברות קדישא בקהילות ישראל הסתמכו בעבר על תרומות ומגביות, אם כי לפעמים היה נהוג לגבות כסף עבור קבורתם של עשירי הקהילה. כיום החברים בחברא קדישא מקבלים שכר עבור עבודתם. חברות קדישא הן עמותות עם תקציב מסודר (לפחות כך צריך להיות) שמקבלים מביטוח לאומי כסף עבור הקבורה והטיפול במת. ישנם עוד הכנסות לחברא קדישא כיום: מכירת חלקות קבר לפני המוות, שירותי קבורה עבור מתים מחוץ לארץ ועוד. לכול אורך ההיסטוריה היהודית אנו מוצאים זה לצד זה סיפורים על גדולתם וצדיקותם של חברי החברא קדישא וסיפורים על שחיתות ומעשים רעים של חברים בחברות קדישא אחרות. לצערנו, ולצערם של חברי החברא קדישא שעושים את עבודתם נאמנה, כך הוא המצב גם בארץ; תופעה שפוגעת בתדמית הציבורית של החברא קדישא.