מצבה ומשפחה

יחד.
כאשר מגיע הזמן להציב מצבה על קברו של המת יש לעשות זאת בתבונה ומתוך שיקול דעת. המצבה היא חלק חשוב בהנצחת המת: צורתה, החומר שממנו היא תעשה והכיתוב שיופיע עליה. לא אחת מתגלעים מסביב לתכנון המצבה חילוקי דעות קשים בין בני המשפחה. לבני משפחה שונים יש לעיתים דעות שונות על הצורה הראויה למצבה והדבר גורם לחיכוכים כואבים. תכנון המצבה, מאידך גיסא, יכול להיות למעשה תהליך מאחד ומנחם. משפחות עשויות לגלות שדרך התכנון של מראה המצבה והכיתוב שיופיע עליה הן עוברות תהליך מלכד שבו המשפחה מתאחדת מסביב לזכרו של המת. האבל הוא זמן לא קל לאיש וכל אחד מהאבלים צריך עזרה על-מנת שלא יוותר לבד בזמנים קשים אלו. המצבה והתכנון שלה יכולים להוות עוגן שמחזיק את האבלים יחדיו או מדורה שמביבה הם מתקבצים ומחזקים זה את זה. כמו האבן שממנה עשויה המצבה יכולה המשפחה להרגיש את החוזק שלה בזמנים הקשים.
לזכור.
תכנון המצבה הוא תהליך שבו אפשר לבחון את חייו של המת ולהחליט כיצד ניתן להנציח אותם בצורה הטובה ביותר. כל בן משפחה יכול לבוא עם הזיכרונות שלו והסיפורים שלו על הנפטר. מתוך דו שיח והקשבה, בני המשפחה יכולים לאסוף את רסיסי החיים והזיכרונות ולהרכיב את סיפור חייו של הנפטר. מתוך הבנת חייו יהיה קל יותר לבחור את הכתובת המתאימה שתמצה היטב את מה שהנפטר השאיר מאחור אצל קרובי משפחתו. גם חברים של המת יכולים להשתתף בתהליך של תכנון המצבה ולתרום מהקשרים שהיו להם עם המת זוויות ראייה שאולי לא ידועות או לא מוכרות לבני המשפחה. תהליך שיעשה ברגישות ושבו ישולבו עד כמה שניתן הקרובים והידידים יבטיח תוצאה שתהווה כבוד לנפטר – מצבה שבתכנונה השתתפו כל בני המשפחה ושדרך התכנון שלה והכנתה הם למדו להכיר טוב יותר לא רק את הנפטר אלא גם זה את זה.
המצבה אינה רק אבן. היא יכולה גם להיות רגע בזמן שבו המשפחה מתאחדת מסביב לזיכרון של הנפטר כדי לעמול ביחד על ההנצחה שלה הוא ראוי. מצבה שכזו יכולה לסייע ברגעים הקשים שבהם הצער והכאב מורגשים יותר מכול.