הדימוי המרכזי שמייצג את מיתוס המאפיה הינו רעיון המשפחה שהיא מחד נורמטיבית ומאידך היא לאו, זאת מאחר ומטרת התמיכה היא ביצוע הפשע. קשרי הדם הם אלו המאגדים את המשפחה, בקשרי הדם יש יסוד קדמוני כי הדם זה החיים, המוות, האלימות והגנטיקה. קשרי הדם שמאחדים את המשפחה בניגוד למשפחות נורמטיביות אחרות הם קשרי דם שלא נבראו במעגל הביולוגי הראשוני. המשפחה היא אינה בהכרח דרך קשר דם ,לפי רוסו (1978) תמונות הגנגסטרים מוצגות כהתאגדות פשע הדומות לתאגיד מודרני.
כמו בתאגיד גם במשפחת הפשע חשובה ההצלחה והדימוי. למשפחת המאפיה מבנה היררכי ברור כאשר יש להעניק לראש המשפחה את מירב הכבוד. כחלק מהמשפחה נהנה הפרט מהגנה טוטאלית עד כדי הקרבה, נאמנות מוחלטת ותמיכה אך עליו לזכור כי את משפחת הפשע לא ניתן לעזוב לעולם. נאמנות ובגידה הן נושאים מרכזיים, מצד אחד נאמנות לחברי המאפיה עד טיפת הדם האחרונה ומצד שני רעיון הבוגדנות והמשפחתיות. קיימים גורמים מוטיבציוניים לפיתוח העלילה כמו זעם, נקמה, רצח, ויחסים משפחתיים מורכבים, כאשר בז'אנר סרטי המאפיה יש קוד המאפיה שכדאי לדבוק בו כמו נאמנות, וכבוד. (Mitchell,1995, p. 208-209). הנשים בז'אנר הקלאסי מוצגות כחלשות, תלויות בבעל, לא אסרטיביות, אסור להן לשאול שאלות ולחלוטין אינן מעורבות או מביעות דעה בעסקיהם של הגברים. תפקידן הוא גידול ילדים ודאגה לבית בלבד. בגידה באישה החוקית הינה דבר נורמטיבי מכיוון שהאישה כלל לא קיימת ולא רואים אותה למעשה, כי יש לגנגסטר מאהבת, המכונה נערת הגנגסטר. במבנה הקלאסי ישנה פגיעה בקרובי המשפחה של איש המאפייה. סאגת ההצלחה היא הנרטיב החשוב ביותר אשר מניע את סרטי הגנגסטרים.
בעבודתנו נבחן את נושא המשפחתיות דרך הסרטים "הסנדק", קזינו" וכן דרך הסדרה "הסופרנוס".
הסרט הראשון בטרילוגיית "הסנדק"(1972) נפתח בסצנה של חתונה. זהו אירוע משפחתי, משמח, דון קורליאונה יושב בחדר צדדי כאשר כולם באים אליו כמעיין עלייה לרגל, מברכים אותו, מודים לו ומבקשים "טובות" הסצנה מציגה את הכבוד הרב שניתן לאבי המשפחה וראש משפחת המאפיה.
דמות האישה של ראש המאפיה אינה מעורבת כלל בסרט, היא דוברת איטלקית, דואגת לילדים, מטפלת בבעל ודואגת למשק הבית. כשדון קורלאונה מדבר על עסקים הוא סוגר את הדלת, האישה לא מעורבת, נשארת בחוץ, מבודדת מהסיטואציה ונראית כלא מודעת אליה. אף חברתו של מייקל נמצאת מבודדת מהחיים האמיתיים ונשארת באפילה, הוא אינו מספר לה על עסקיה האמיתיים של משפחתו. קיים כאן ניתוק בין המשפחה הביולוגית ושגרת החיים עם האישה למשפחת המאפיה.
מוטיב חשוב בז'אנר הוא שמירה על כבוד המשפחה, הפרט הבודד מוגן ע"י המשפחה שמוכנה להקריב קורבנות על מנת להגן עליו ולשמור על כוחה של המשפחה המאוחדת. בסרט אחותו הקטנה של מייקל קוני, אשר נישאת לבחיר ליבה קרלו ריזי מוכת על ידו מספר פעמים. בפעם הראשונה היא מספרת על כך לסאני, האח הגדול והאימפולסיבי, שמרביץ לבעל ברחוב. בפעם השנייה, הבעל, טומן מלכודת מוות לסאני. כאשר, הוא מכה את אשתו ומודיע למאפיה, שהינה אויב למשפחת דון קורליאונה, להרוג את סאני מתוך חיסול חשבונות בין משפחות הפשע. במשפחת המאפיה ישנה התייחסות רבה לנקמה ולכבוד והנאמנות בתוך המשפחה. הנקמה בבעל היא בסוף הסרט כשמייקל הופך לראש המאפיה ומורה על חיסולו של הבוגד.
רוסו (1978), מסביר כי הנקמה בסרטי הגנגסטרים מצדיקה בעיני הקהל את העלילה ומספקת סיפור בסיס נוסף. הנקמה היא המפלט האחרון של הגנגסטר לכבוד.
באחת הסצנות המרכזיות מגלה מייקל שהבוגד שהביא לניסיון ההתנקשות בו הוא אחד מבני משפחתו ועליו לבחור בין הנאמנות המשפחתית לבין חוקי הכבוד של המאפיה. לאחר רצח אשתו, הסיציליאנית, ורצח אחיו הבכור,סאני, באמריקה חוזר מייקל לביתו ולוקח על עצמו את ניהול עסקי משפחתו. הוא נוקם בכל אויביו באמצעות חיסולים של כל ראשי המשפחות שפגעו בו ובאביו ומבסס את מעמדה של משפחתו.
היחסים בין האב לבנו בז'אנר הקלאסי הם יחסים של עליות ומורדות. הבן לא רוצה להיות חלק מהמשפחה אך מבין לבסוף כי זהו ייעודו. אבי המשפחה וסנדק הפשע הוא דון ויטו קורליאונה, עוזריו בניהול הארגון הם - סאני בנו הבכור המעורב ישירות בכל עסקי המשפחה, תום הייגן הערמומי, עו"ד ויועץ (קונסיליירי) למשפחה ופרדו, האח הנוסף והפחות יוצלח. במקביל מוצגת דמותו המעט שונה של הבן, מייקל. מייקל קורליאונה הוא גיבור מלחמה, אשר חזר מעוטר מחזית מלחמת העולם השנייה ומעולם לא היה קשור לעסקי המשפחה. לאורך הסרט אנו רואים את התפכחותו האיטית מהחיים סביבו: אנשי חוק מושחתים, טרגדיות אישיות ומאבקי כוח, והשלמתו עם ייעודו - להיות חלק מהמשפחה ובבוא העת לרשת את אביו. בחלק השלישי בטרילוגיה אנו רואים כי היחסים של מייקל עם ילדיו הם שונים, הילדים של מייקל הם אנשים ישרים - הבן זמר אופרה - והבת תלמידת בית ספר. אולם, האחיין (הבן של אחיו המת של מייקל) נשאב גם הוא לעסקי המשפחה האפלים ונוקם את הרצח של מייקל בסיציליה ומבסס את מעמדו כדון קורליאונה החדש ואת מעמדה של המשפחה בעולם הפשע.
הסדרה "הסופרנוס" שייכת לז'אנר התיאטראלי, אלים. הנושא הוא המשפחתיות החדשה של אמריקה. הסופרנוס מביאה אמינות מסוימת ומאפשרת לצופים הצצה יותר אותנטית לחיי הגנגסטר. כמו כן, מאפשרת לראות את מערכות היחסים שלהם עם משפחותיהם, את החולשות והרגשות שלהם, איך הנשים שלהם באמת חיות ומתפקדות ביום יום. אנחנו רואים אותם ברגעים הפחות זוהרים שלהם ולא רק ברגעים שבהם הם מחסלים באכזריות את היריבים שלהם ואת העומדים בדרכם. סיימון (2002) מסביר במאמרו כי הסדרה נותנת הזדמנות לראות מה מאפיונרים עושים כשהם נכנסים הביתה ו"מניחים את האקדח במגירה", איך הם מתמודדים עם הילדים והבעיות שלהם, מה מערכת היחסים שלהם עם האישה, כיצד הם מתפקדים במיטה ואיך הם מתמודדים עם אמא קשישה ומניפולטיבית. הסדרה מתמשכת בזמן ולכן מתאפשר לצופה לבחון את הדמויות לעומק, להבין את הסכסוכים המשפחתיים, חוזים שנערכים, ולכן מרחיק את הצופה מדמות הגנגסטר הקלאסי, הבחור הרע. במקרה של הסופרנוס, מדובר בבחור ביתי, הוא כבר לא בעל איזשהו כוח בלתי נראה. כל החברים בכנופיה מצפון ניו-ג'רזי הם בחורים רגילים לחלוטין, שמעלים כל הזמן רעיונות לגבי האופן בו פותרים בעיות ב"עסקים" בניגוד לסרט מאפיה קלאסי שם הפיתרון ידוע לכולם בלי שצריך לדון בו. טוני סופרנו הוא איש עסקים לכל דבר: איש משפחה, עובד קשה, קפיטליסט, ברביקיו בשבת ומיסה ביום ראשון. פשוט יש לו צרות קצת שונות: האף-בי-איי חוקר את פעילותו בפשע המאורגן, הוא נפרד מאשתו כרמלה, מאוהב בפסיכולוגית שלו,ד"ר מלפי, המסרבת להיענות לחיזוריו ומסוכסך עם ג'וני סאקרמוני, בוס זוטר במשפחה-האחות הניו-יורקית. המשפחה היא תמיד רקע לסיפור המאפיונר ולעימות של טוני עם אמו, יחס זה נשאר תמיד ברקע. המשפחה הופכת לדבר מאוד מרכזי ומכאן תחושת החמימות, הדאגה והרגשות בתוך המשפחה. נשות ה"סופרנוס" הן נשים חזקות, חכמות, ערמומיות אך כלואות ואבודות בעולם של גברים מצ'ואיסטים ומבולבלים שמתקשים לעכל את השינוי שחוללה המאה העשרים ביחסי הכוחות הבין המינים. בין טוני לאחותו ישנם יחסי שנאה, אהבה, מדובר על יחסים פתולוגיים. אשת הגנגסטר- כרמלה עוזבת את טוני והוא זה שצריך לעזוב את הבית, לשלם לה פיצוי כספי ומזונות ויש בכך פרודיה לגבי הכוח שלו.
מדובר בריב בין זוג נורמטיבי, הנורמאלי והפרוורטי מתמזגים, מדובר בצירוף רדיקלי, דבר שהופך את הסדרה לפורצת דרך. המשפחה לא אמורה לערער את היציבות של איש המאפיה. עניין המשפחתיות מקרב את הצופה לטוני ומשפחתו שנראים לנו כנורמטיביים. הרצח של כריסטופר, בנו ה"מאומץ", מציג את השילוב של הנורמאלי והפרוורטי שבסופו של דבר הוביל לרצח בתוך המשפחה. בז'אנר הקלאסי, בדר"כ לא מתבצע רצח בתוך המשפחה אלא רק במסגרת מלחמה בין כנופיות. הרדיקליות של הסופרנוס היא שמרחץ הדמים הוא בתוך המשפחה- רצח אב, בן. כמו כן בסדרה יש נושא חדש של התמוטטות רגשית, בתחילת הסדרה עובר טוני התקף לב, הסדרה עוקבת אחר ההתמודדות שלו עם הטיפול הפסיכולוגי שהוא נאלץ לעבור, על הבושה ההתחלתית כשהוא מתלבט האם לספר למשפחתו הקרובה, הביולוגית ולמשפחת המאפיה. המשפחה חיה בגבול בין חיי הפשע לחיים נורמטיביים ולכן, המשפחה בתקופה המודרנית זקוקה לטיפול פסיכולוגי.
הסרט "קזינו" (1995) מציג את דמותו של אייס רוטשיין שהוא איש פשע המנהל קזינו. מדובר על מאפיונר מהדור הקלאסי למהדרין. הוא שולט בכל ויודע הכול, הוא לא נראה מעורב בשום מהלך, אך מיודע לגבי הכול. לרוטשיין חסרים חלק מהמאפיינים של גיבור קלאסי, הוא ללא צלקת והוא נראה לא מאיים בעליל ויש לו אישה ייצוגית ביותר. בווגאס המאפיונרים הן דמויות חברתיות ומעורות בכל הקשור להתנהלות החברתית בעיר ורוטשיין הוא מהדמויות המובילות בסצנה החברתית, הוא נראה מהלך בין כל המפורסמים ואין איש שלא מזהה אותו. רוטשיין הוא איש משפחה אוהב, סלחן,הוא שונה מהגנגסטר הקלאסי בכך שאינו רואה את אשתו כאביזר הניתן להחלפה בדגם משופר אלא אף סולח לה על בגידותיה וההשתכרויות שלה. האלמנט החתרני הבולט ביותר היא הצגתו הנלעגת של גיבור הסרט, אייס רוטשטיין, עקב אהבתו חסרת הפשרות לאהובתו. בסרט אשת הבוס מוצגת כשולטת במערכת היחסים, בעוד דמות הגנגסטר חלש וסלחן. יש בסרט יציאה מדמות המאפיונר הקלאסי נטול הרגשות הרומנטיים והמחושב. בבדיקה אל מול דמות המאפיונר החדש טוני סופרנו, אנו מגלים כי הבגידות אינן נחלת העבר של המאפיונר, כמשרתת את יעד האינדיבידואליזם בחלום האמריקאי (סימון, 2002,עמ' 18), אך בסרט קזינו רק דמותה של שרון סטון בוגדת בבעלה ומקבלת את סליחתו. חולשתו של רוטשיין בהתנהלותו האינטימית בסופו של דבר חתרה בסמכויותיו גם מחוץ למערכת היחסים בין בני הזוג והשליכה על דרך ניהול האופרציה של כל עסק הקזינו. בסרטי מאפיה הצופה מצפה כי יראה את הרוע בהתנהלות העסק אך כאן הרוע והכאב מופיעים במערכת היחסים של בני הזוג , ישנה הזדהות ואף חמלה כלפי איש הפשע.
אחד הסממנים של הגנגסטר היא הפשטות בה הוא לוקח את חיים בקלות. יש לו כוח אינסופי ומערכת חוקים שונה, לא מוסרית ולא נורמטיבית. המאפיונר הוא בעל עוצמה רבה, מעין אלוהים.
ניטשה, מסביר כי מה שמניע את האדם הוא הרצון לעליונות ולהרסנות, רצון לכוח ועוצמה. הרצון של האדם הוא לא רק לשרוד אלא גם לשלוט במציאות. הסבל הופך להיות מקור למשמעות ומתוכו אנו מגיעים לגאולה. הדת תמיד קשורה בצורה זו או אחרת למאפיה, המאפיונר הוא אדם מאמין וזה יוצר סוג של ניגוד פרדוקסאלי כי מצד אחד הא מאמין בדרכי האל ובקדושה ומצד שני הוא חוטא, עובר על חוקי הדת ורוצח. לסוג ה"עבודה" הזה מתלווה גם תופעת לוואי- מועקה, חרדה ורגשות אשם. איש הפשע מסומן על ידי צלקת היכולה להיות פיסית על הגוף והמסמלת אירוע טראומטי בעבר אך יכולה להיות חבויה, פנימית.
בתשובה נדון בשני סוגים של צלקת: חיצונית לפי הסרט "פני צלקת" ופנימית לפי הסדרה "הסופראנוס" והסרט "בוא נדבר על זה".
"הסופרנוס" מציגה בעיה מוסרית לצופה, מכיוון שבדר"כ אנשים נורמטיביים סובלים מטראומות ולא גנגסטרים, התפיסה שהייתה בעבר שאנו אנושיים והם חיות אדם. מדובר בקריקטורה, לא אנושי, ללא רגשות ויש בהם רק רוע שטני. היבט זה מתהפך בסופרנוס כי האיש הרע הורג אחרים אך הוא גם קורבן של אחרים. מצד אחד הסדרה אנושית ומצד שני שטנית. (היה שם אחד ראש דיו) הגנגסטר מוצג כבן אדם , יש לו שני ילדים והוא הולך לטיפול אצל פסיכולוגית. מצד אחד, הוא רוצח מצד שני, יש לו בעיות פסיכואנליטיות, יש לו חרדות, רגשות אשמה תוך רצח, יש לו סיוטים וקשיים בתפקוד המיני. טוני הוא הגיבור הטרגי של הסדרה והוא מצליח לעורר בנו רגשות של חמלה וחרדה. החמלה שנובעת מחיי המשפחה הלא מוצלחים שלו, מטראומת הילדות שלו ובעיות בניהול ה"עסק" – כל מכלול הסיבות הללו מובילות את טוני לטיפול הפסיכולוגי. בז'אנר הקלאסי אין שום יחס אישי עם אותו מאפיונר, הוא מוצג כרע מוחלט ואנו לא חשופים לחיים הפרטיים ולרגשות שלו. החתרנות בסדרה היא בחשיפה לטיפול הפסיכולוגי של המאפיונר ובתחושת ההזדהות שיש לצופה עם חלק מבעיותיו. אנה פרויד, מתארת את הטיפול הפסיכולוגי באמצעות "תיאוריית האני", לפיה אנשים נמצאים במסגרות חברתיות ולא יכולים לבטא את הרגשות האמיתיים שלהם. נוצר ב"אני" מבנה כפול הבנוי מהאופן שבו אני שם את עצמי מול החברה (עיניים חברתיות) ומהיצרים המודחקים. מערכת ההגנה היא הבעיה, כי מבנה האישיות עצמו בנוי מהגנות, התפקיד של הפסיכולוג הוא להבין את מנגנוני ההגנה, לאפשר להם להתקיים ועם הזמן לאפשר למטופל להשתחרר מהם. המפגשים עם ד"ר מלפי חושפים את המאבק הגדול במרכז הסדרה: הקרב על נפשו האפלה של טוני סופרנו . הפסיכולוגית משמשת בתפקיד המצפון, הפיה הטובה והתודעה. למרות הטיפול, נפשו המשוסעת של טוני לא נותנת לנו- הצופים, ולו- המטופל, מנוח. הטיפול תמיד מגיע למבוי סתום ופריצות הדרך מתמוססות לאיטן. הז'אנר לרוב כולל את מות הפושע ועלייתו של ה"יורש". מדובר במוות שלא בא כתוצאה ממהלך חברתי ו/או חוקי לעקור את הפשע מלב החברה, זהו עונש על החטאים שלו. הגנגסטר מתוודה על עוונותיו, מביע חרטה ומקווה למצוא גאולה, אך לשווא (Mitchell, 1995). ישנו קשר בין הפסיכולוגיה לקפיטליזם, ניתן "לקנות" בעלי מקצוע כגון עורכי דין, שופטים באמצעות כסף. הפסיכולוגית יודעת שהיא לוקחת כסף "מלוכלך" אך זה לא מפריע לה. בפסיכואנליזה אדם מקבל סוג של אהבה מהפסיכולוג שלוקח על כך כסף וביוקר. ד"ר מלפי, מעניקה אהבה לרוצח ולוקחת על כך כסף, היא הופכת להיות הראי של הצופה במציצנות לחיי הגנגסטר. אנו משלמים כסף רב באופן פרטי עבור טיפול בטראומות זאת בעקבות אסונות טבע, טרור ופשע. הטראומה הופכת להיות מוצר צריכה שקונים בכסף וכן גם הטיפול בה.
הסרט "בואו נדבר על זה" מציג את עולם המאפיה כפארודיה. אנו נחשפים לדמות הגנגסטר שאנו יודעים כי היא עושה מעשים רעים אך יחד עם זאת אנו נשבים בקסמה. רוברט דה נירו מגלם את פול ויטי - המאפיונר החזק בניו יורק, קשוח ונרקיסיסטי ובעל "לב זהב" המקבל התקפי חרדה כתוצאה מהלחצים בחייו. הוא פונה לעזרה של פסיכולוג, בוב סובול. ויטי הוא מאפיונר מסוג שונה, יש לו התקפי חרדה, הוא מתחבר לרגשות שלו ומתעייף מהעולם הקשוח. הוא לא מסוגל לירות בבחור שלמד הנדסאים בשביל להוציא ממנו מידע, או להחזיר יריות בעוד הוא נמצא תחת אש, הוא בוכה מפרסומות, מבטא רגשות ודורש תשומת לב ללא הפסקה. יחד עם זאת, הוא לא מזניח את המאפיינים הבסיסיים של המאפיונר הקלאסי: הוא מדבר במבטא איטלקי כבד, לבוש בחליפות אלגנטיות, נוסע במכונית מפוארת, שולט בעובדיו ביד רמה, מקלל, אוכל במסעדות איטלקיות, עשיר מאוד ובוגד באשתו עם נשים אחרות. פול ויטי רואה בכבוד דבר מאוד חשוב, דורש שיתייחסו אליו בכבוד, מכבד את המאפיונרים האחרים ואת שבועת החיסיון ביניהם, מכבד את ד"ר סובול וכועס מאוד על חוסר כבוד ועל בגידה. כמובן שהוא מסתיר בכל כוחו את פנייתו לפסיכולוג, שהרי זו בושה גדולה מאוד למאפיונר, ומבחינתם, סימן לחולשה. לא ניתן להתעלם מהדרוויניזם החברתי הממחיש כי החזק שורד, ועל אף האמונה באל והליכה בדרכי הדת, האדם הוא תוצר האבולוציה ותהליך של ברירה טבעית, ולא בחירה אלוהית (Mitchell, 1995). הסתירה והדואליות בחיי המאפיונר המצוי היא בסיסית ועמוקה ולכן הוא מוצא את עצמו בלבטים לגבי ההמשך, המתורגמים לערעור מצבו הנפשי והפיסי. בסרטי המאפיה הקלאסיים הגיבור שמר על פאסון, על ארשת של כבוד כי ידע שללא ביטחון עצמי ומודעות לכוחו, הוא יהיה בסכנה ובדרך למטה.
רוב הטיפול של פול ויטי עוסק ביחסיו עם אביו, הצלקת הנפשית שלו נגרמה בגלל תחושת האשמה שלו ברצח אביו. ויטי אהב והעריץ את אביו, ראה בו מודל לחיקוי וירש את מקומו. נקודה זו היא מרכיב חשוב בסרט, שהרי לפי Rosow (1978) מבחינה רגשית, נרטיב או זמן מיתי מסומן על ידי אירועים טראומטיים יותר מאשר שעות ודקות. ויטי הוא חלק ממשפחת מאפייה אך תפקודו נפגע כתוצאה מהטראומה והוא אינו יכול לנקוט באלימות, אינו מסוגל להכות או לירות וזקוק לטיפול הפסיכולוגי על מנת להרגיש בעל כוח וסמכות שוב.
הסרט "פני צלקת", מדובר בסרט משנת 1932 המבוסס על חייו של הגנגסטר אל קפונה שכונה "פני צלקת".
הסרט מספר על חייו של טוני מונטנה, בעל הצלקת על הפנים (דמותו של אל פאצ'ינו). מונטנה הוא פושע שברח מקובה הקומוניסטית של קסטרו ועקב משיכתו לקפיטליזם המשגשג הוא מוצא את דרכו למיאמי ושם מתחיל לעבוד עם חברו הטוב מני בדוכן מזון. במהרה השניים מוצאים את עצמם פועלים תחת שירות המאפיה המקומית וככל שטוני מפלס את דרכו בדרגי סולם הפשע הוא הורס את חייו יותר ויותר.הדמות מציגה את הגנגסטר הקלאסי, הנועז, האנרגטי ורב העוצמה. הסרט מציג פרופיל פסיכולוגי מטריד, ביקורת חברתית נוקבת, העלילה של הסרט שומרת על נוסחת הגנגסטרים האופיינית- אדם פשוט שהופך לגדול ואז כל מה שנשאר לראות זה את הנפילה הבלתי נמנעת שלו.הגרסא שנעשתה בשנת 1983 מפתחת את אישיותו של טוני בצורה מדהימה ביחס לכל קידום שלו בעולם הפשע. ההתדרדרות שלו מוצגת בצורה מותחת ונוגעת מכיוון שאנחנו הצופים רואים את זה בא ואילו טוני לא.
בסרט הצלקת היא מעיין אות של כבוד, מציגה לראווה את כל מעשי האלימות של הגנגסטר. הצלקת מהווה דימוי לצורה בה איש פשע אמור להראות, מעיין סימן אזהרה לסביבה וסימן זיכוי בעבור הצופים. טוני הוא דמות רעה, חזיר אמיתי ובן אדם ואגואיסט, הצלקת שעל פניו מהווה הרתעה, סימן לכך שזהו האיש הרע. יחד עם זאת אנו חוזים בהידרדרות של הגנגסטר והצלקת נהיית גם פנימית אשר חייו מתפוררים.
מעשי הפשע של מונטנה לאחר הגירתו מתחילים בביצוע רצח אמיליו רבנגה, יד ימינו לשעבר של קסטרו בתמורה לקבלת גרין קארד עבורו ועבור ריברה ממאפיונר קובני מבוסס בשם פרנק לופז אשר אחיו עונה ונרצח על ידי רבנגה בקובה. לאחר שחרורים, עוסקים מונטנה וריברה בשטיפת כלים במסעדה בשם מסעדת ליטל הוואנה. עם הזמן מתחילים לקבל שני המהגרים עבודות מלופז, ושוקעים עמוק יותר ויותר לעולם הפשע המאורגן והסחר בקוקאין. מונטנה מתקדם בעולם הפשע של מיאמי, שורד טבח אכזרי, רודף ומשיג את אשתו הבלונדינית והצעירה, של מלך הפשע המקומי, ולבסוף הופך לגרסה הסיוטית של החלום שלו.
בסיום הסרט המקורי, טוני קארמונטה, מחוסל ע"י המשטרה, מדובר בניצחון של הטובים על הרעים לעומת השינוי בעיבוד המחודש, שבו טוני מונטנה מחוסל ע"י כנופיה אחרת בביתו ונופל מהקומה השנייה לבריכה שמהולה בדם.
ביבליוגרפיה
אריסטו. (1990) הפוליטיקה לאריסטו, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
ניטשה. (1978). הרצון לעוצמה. הוצאת שוקן, ירושלים. עמ' 11-46
פרויד,א.(1987) "האני ומנגנוני ההגנה". מנגנוני הגנה .הוצאת דביר, תל אביב .פרק ד', עמ' 34-40.
Karpf, Stephen Louis, "Definition of the gangster film", "Little Caesar", "Scarface",
The Gangster Film, Arno Press, 1970, Pp. 31-33, 43-46, 87-94. in:
Mitchell, E. (1995). Apes and Essences: Some Sources of Significance in the American Gangster Film. Film Genre Reader Vol. 2. Austin, TEX: University of Texas Press. Pp. 203-212.
Rosow,e. (1978). Clouse up: the The Movie Gangser. Boren to Lose-The Gangster Film in America, Oxford University Prees. Pp. 234-280.
Simon David R. , Tony Soprano's America: the criminal side of the American dream, Boulder, 2002.