פשיעה וענישה-ההתחלה
כבר משחר ההיסטוריה התמודדו בני האדם עם תחום הפשיעה והענישה. אנו מכירים את חוקי חמורבי את המושג "עין תחת עין" רשע וטוב לו ,צדיק ורע לו" ועוד מיני מובאות שונות המתארות את הבעיות השונות ואת הקשר בין פשיעה לענישה.גם כיום במאה ה21 אין אחידות בין מדינות וחברות על צורות הענישה והשונות היא רבה במיוחד בתחום זה.
עד המאה ה18- היו חוקי ענישה מצומצמים ועונש המוות היה העונש הנפוץ ביותר, ועל עבירות קלות היו עונשי גוף. כשמתקדמים עם ההיסטוריה רואים שבשלב מסוים מנסים לעשות רביזיה בשיטות הענישה וניסה להפיק מהם תועלת (מהעבריינים) כגון מכירתם כעבדים, שימוש לחקלאות, ואף להשטת ידנית של אוניות.
המשפט התנהל בד"כ ללא שיטה אחידה או חוק כתוב, וללא שיווין החוק. חוסר השוויון בלט בין אצילים לפשוטי העם, להיות אציל היה בזה יתרון מול פשוט העם.ניתן להצביע על תנועת ההשכלה כשינוי מהותי באופן החשיבה ושינויים רבים שהחלו כמו לדוגמא תקשורת. תנועת ההשכלה הביאה לתודעת ההמון את חשיבותם של עקרונות הומאניים.
המהפכה הצרפתית (1789) רשמה על לזכותה את השינוי העולמי- שינוי, שיווין ואחווה. באיטליה (1764) מתפרסם ספר קטן שכותרתו "על חטאים ועונשים" של צזרה בקריה, ואף אחד לא שם אליו עד לאותה עת שתורגם לשפה הצרפתית, ואז הובא לידיעת רבים כמו גם האמריקאים שנלחמים בפשיעות שונות באותה עת.
בקריה טוען בספרו כי יש צורך לעשות רשימה של מעשים אסורים (כיום- עבירות, פשעים), ולכל מעשה אסור יוצמד עונש. כלומר העונש צריך להיות מותאם לשני פרמטרים- חומרת המעשה, ותוצאות המעשה. הוא קרא לזה התאמת העונש, ואנחנו מתרגמים את זה לכך שהעונש צריך להיות פרופורציונאלי. עונשים אכזריים יוצרים נזק גדול יותר מעבירת הפושע.
העונשים צריכים להיות חד משמעיים כדי שכל אחד שעושה עבירה יידע מה מצפה לו על ביצוע העבירה (מתוך היות האדם ייצור רציונאלי בעל חופש בחירה). מכאן שישנה בעיה כיצד להתאים את העונש למעשה, ובקריה טוען כי העונש צריך להיות די חמור כדי לבטל את ההנאה ו/או הרווח מהמעשה האסור, אך מצד שני אם העונש חמור מידי הוא עלול לעורר התנגדות לשלטון וניכור בין הקהילה לשלטון גם מצד הקהילה .
באותם הימים הקהילה שמרה על עצמה בפני פורעי חוק ע"י כוחות מיוחדים שהיה למעשה שומר על השלטון בלבד, והעבריינות הינה פרטית בין הפוגע לנפגע, בקריה טוען כי על המדינה (השלטון) להיות אחראית לשמירה על ביטחון הנתינים. ותפקיד השופט לשמור על הנפגע ולהטיל חוקים מותרים בלבד.
לרעיונות בקריה קוראים "האסכולה הקלאסית" – הראשונית, הבסיסית. במהלך הזמנים התברר כי קשה במציאות לבצע את התיאוריה בפועל. מכיוון שכמעט בכל פשע קיימות סיבות, נסיבות, ומניעים מיוחדים ואחרים, ואף יכולת שקילת המעשים ע"י העבריין שונה מאדם לאדם. כלומר, עם הזמן נוספו גורמים ונסיבות הנקראים כיום: גורמים מקלים. היוצרים אחריות מופחתת. הגישה הזו נקראת "ניאו-קלאסית".
ד"ר אבי זלבה