מאת נופר ישי-קרין
תקציר: המאמר כולל התיחסות לאופן העברת האבחון, התחומים הנבדקים, והמלצות לדרכי עבודה בהמשך. המאמר מתייחס הן לצד הדיאנוסטי והן לתהליך הרגשי.
המרכיב הרגשי והמרכיב הדיאנוסטי בתהליך האבחון:
התהליך הרגשי שיתואר להלן יוצא מנקודת מוצא של תאורית העצמי (קוהוט, 1984).
בתהליך אבחון פסיכולוגי הילד אינו מושא למחקר על-ידי פסיכולוג אוביקטיבי ומרוחק. הילד והפסיכולוג נמצאים בתוך אינטראקציה ומשפיעים זה על זה. אי אפשר למנוע את ההשפעה העמוקה של הפסיכולוג על הילד. ניתן רק להיות מודעים אליה ולהתחשב בה בתהליך הערכת התוצאות. כל פסיכולוג מביא עמו את אישיותו ואת יכולתו ליצירת קשר. ההשפעה של פסיכולוג יכולה להיות מועילה או מזיקה.
מבחינה רגשית, הפסיכולוג צריך לחפש בתוך עצמו נקודות של אמפתיה, קבלה ואהבה כלפי הילד. הילד מרגיש בכך ונענה בהתאם. עמדה רגשית זו אינה סותרת כלל מתן תוצאות אמינות בדו"ח ואפילו להיפך. לעיתים קרובות האנשים שאנחנו דואגים להם ואוהבים אותם אינם מושלמים ואנחנו מקבלים אותם כפי שהם, מתוך מודעות לנקודות החולשה שלהם. כאשר הם מרגישים אהובים, הם גלויים יותר ומקבלים את עצמם. באופן דומה גם הורים שמרגישים את האמפתיה של הפסיכולוג והקבלה שלהם ושל הילד, יהיו מוכנים לקבל תוצאות חמורות בהרבה ללא התנגדות וללא תחושת פגיעה.
לקריאת המאמר המלא:
ישי-קרין, נופר (2005). אבחון פסיכולוגי בגיל הגן, בהתיחס לליקויי למידה והפרעת קשב. נופר ישי-קרין. [גרסה אלקטרונית]. אתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=568