רבים מאיתנו אינם מודעים לקשר ההדוק שבין מחלת האוסטיאופורוזיס לבין שתלי שיניים וחוסר ידיעה זה מביא לתוצאות קשות.
כדי להקדים תרופה למכה יש תחילה להבין את הקשר שבין שני אלה.
ההבנה וההכרה בקשר בין שתלי שיניים לאוסטיאופורוזיס החל רק בעשור האחרון.
מהו אוסטיאופורוזיס ? זהו מצב של חוסר במינרלים בעצם, ישנה צפיפות עצם מאוד נמוכה דבר שחושף את אותם אנשים אשר סובלים מכך לשברים.
חלק מהאוכלוסייה שסובלת ממצב זה נוטלת תרופה לשם טיפול וחיזוק העצם, אולם ברגע בו אדם צריך לבצע טיפולי שיניים דנטאליים וחודרניים, כגון שתלים,אנו חושפים את המטופלים לסכנה של התפתחות נמק בעצמות של הלסתות .
הנמק משאיר את העצם במצב שבו היא לא מתרפאת, העצם נחשפת ואז מתחיל המטופל לסבול מכאבים באותו אזור ומתחילים תהליכים של כירסום בעצמות הלסתות עד כדי איבוד חלקים שלמים מהלסת התחתונה או העליונה, לפי סוג הטיפול שבוצע במטופל.
האוכלוסייה שחשופה למקרים אלה היא באופן טבעי ברובה אוכלוסייה מבוגרת אשר סובלת מצפיפות עצם נמוכה וזקוקה לנטילת תרופות(פוסלן) לשם חיזוקה.
טרם טיפול בחולה הניגש לטיפול שיניים, בפרט טיפולים כירורגיים, יש לבצע תישאול על מנת לדעת האם נטילת תרופה כזו תידון את הטיפול מראש לכישלון.
במקרה וישנו טיפול בתרופה כמו פוסלן יש לברר את אורך הזמן בו המטופל נוטל את התרופה על מנת לדעת האם ניתן להפסיק/ לשנות את התרופה כאשר הגבול הינו שלוש שנים שלאחר מכן הטיפול שיתבצע יהיה הרבה יותר הדרגתי ונזהר מפני שעצמות הלסת נמצאות כבר במצב עדין .
במידה וישנו כבר נמק, אחד הטיפולים המומלצים הוא קודם כל הסרת השתל והבאת המטופל למצב לסת ושיניים תקין ככל האפשר ונקי ממחלות כמו עששת ודלקות לפני המשכת הטיפול.
הטיפול המיטבי יתבצע בעבודת צוות של רופא השיניים והאורטופד של המטופל על מנת שלא להסב נזק בעת טיפול בו.