בפס"ד ת"א 14968/09 בפני כבוד השופטת וורדה אלשיך, בביהמ"ש המחוזי – דובר על מקרה בו תבעה לקוחה את חברת התעופה "אל-איטליה". התובעת נפצעה בפיה מחתיכת מתכת בארוחה אשר סופקה לה במהלך טיסתה בחברת התעופה הנ"ל. התובעת טענה לנזק נפשי רב בין שאר נזקיה הגופניים והממוניים אשר אירעו לה כתוצאה מהתאונה. האישה פנתה מס' פעמים לחברת התעופה (אשר בינתיים נכנסה להליך של "הקפאת הליכים וכינוס נכסים ומונה לה מפרק מטעם ביהמ"ש), אולם דרישותיה מחב' התעופה ומהנאמן אשר מונה נדחו. לא נותר לתובעת, אלא להגיש תביעתה לביהמ"ש.
ביהמ"ש קיבל את רוב טענותיה של התובעת, אולם מצא לנכון להעיר על 3 עניינים:
1) פיצויים בגין "נזק נפשי"- ביהמ"ש העיר כי יש להבחין בין "פיצויים בגין עוגמת נפש" –כפי המקרה הנוכחי- פיצויים בגין עוגמת הנפש אשר נגרם לתובעת, לבין "נזק נפשי"- אותו תבעה התובעת ולפיו משתמע כי לתובעת נגרמה פגיעה נפשית אשר הסבה לה נזק ואשר כיום קיימים אמצעים לאמוד אותו, וזאת להבדיל מנזק בגין " עוגמת נפש" שהיה ונשאר בגדר אומדנא.
2) ביהמ"ש הוסיף כי אל לנו להתעלם מהכלל הבסיסי בדיני הנזיקין ולפיו הפיצוי הנזיקי אינו בא על מנת להעשיר את התובע ואינו בגדר "זכייה במפעל הפיס". בנזקים בהם הנזק בגין "עוגמת נפש" אינו ראש הנזק העיקרי- אין להופכו לרכיב הנזק הגדול ביותר בתביעה. רכיב זה הינו "לויין" לעילות אחרות הנוגעות להוצאות רפואיות וכיו"ב.
3) שכר טרחת עו"ד- אותו תבעה התובעת בגין השירות המשפטי היקר אותו נאלצה לשלם בגין התביעה. ביהמ"ש קבע כי : "בלא כל כוונה להקל בנזקיה של המערערת (התובעת) כמו גם בכעס שחשה כלפי חברת התעופה, הרי ספק גדול אם האירוע הנזיקי, קל וחומר נוכח הפיצוי שנתבע בו מצדיק העזרות בשירות משפטי יקר עד כדי כך, שעלותו מגיעה עד ל- 40% מסך הפיצוי שיפסק. אומנם רצונה של המערערת כבודה, אולם אין כל הצדקה להטיל שיעור כזה או אף קרוב לכך על הצד שכנגד".
כמו כן, ביהמ"ש מצא לנכון להעיר על הימשכות והסחבת המכוונת שנקטה חברת התעופה- טרם הפנייה לערכאות משפטיות: "האמור לעיל מקנה תשתית משפטית איתנה לתביעה ומבסס היטב את ההחלטה להכיר בתביעת החוב באורח כללי, וזאת, לא כמעשה חסד, או לצרכי פשרה בלבד, כפי שמנסה הנאמן להציג זאת במאוחר, אלא משום שהתביעה נראת מבוססת והולמת את הדין, ובוודאי שאין בעל תפקיד המהווה את ידו הארוכה של ביהמ"ש, רשאי להתעלם מכך ולנסות ולגרור את התובעת לערכאה אזרחית, אך בתקווה כי זו תתייאש נוכח הזמן הארוך וההוצאות הכבדות הכרוכות בכך.
לסיכום- ביהמ"ש פיצה את התובעת בסך של 10,000 ₪.
ד"ר דוד סער – משרד עורכי דין