מעשה שהיה כך היה: התובע- יבואן של תכשיטים ואביזרי צורפות- ביטח את עסקו בחברת "כלל" בפוליסה: "פוליסה משולבת לביטוח כסף בכספת ובהעברה" בסכום כולל של 30,000$ בכל שטח מדינת ישראל (להלן: "הפוליסה").
המלאי של התובע אבד, התובע נסע לחו"ל והכין את הסחורה אשר הייתה בביתו- להעברה לכספת הבנק. התובע ואשתו הכינו שקיות קטנות ובהם הסחורה והעבירו אותה לבנק. ביום שחזר התובע מחו"ל והגיע לכספת בבנק – הופתע לגלות כי נעלמו מס' שקיות קטנות של סחורה.
התובע הודיע לסוכן האישי מיד וזה אמר לו: "קודם תחפש ואם לא תמצא- תגיש תלונה במשטרה ורק אח"כ תפנה לחב' הביטוח". התובע היה בטוח בתחילה כי הסחורה נגנבה מהכספת בבנק, והלך להגיש תלונה במשטרה אולם משהוסבר לו כי אין זה סביר שיפרצו לכספת בבנק ללא כל עדויות או סימני פריצה ויגנבו רק את החלק הקטן והשולי בסחורה, משך התובע את תלונתו במשטרה והחל לשחזר את השתלשלות העניינים. התובע הגיע למסקנה כי הסחורה אבדה לו בדרך להעברת הסחורה לבנק, התובע שיער כי זרק אותה לפח יחד עם שקיות הזבל שהיו אף הם בידו. התובע הודיע לחברת הביטוח ותבע ממנה את נזקו.
מנגד- הנתבעת דחתה את התביעה וטענה כי :
1. ההודעה הגיעה באיחור (ובכך נגרם נזק ראייתי לתובעת)
2. מדובר באובדן בנסיבות בלתי ידועות – עדותו היא עדות סברה ואינה טענה ועל כן לא הוכח כי האירוע מכוסה בפוליסה.
3. יש לייחס לתובע אשם תורם, שעה שהמלאי הושלך על ידו לפח האשפה.
הדיון המשפטי-
ביהמ"ש חילק את הדיון. ראשית, דן בשאלת האחריות ושנית, במידה ותוכח האחריות – ידון ביהמ"ש בשאלת הנזק.
שאלת האחריות- נטל השכנוע בדבר קרות מקרה ביטוח חל על התובע, בעוד שהנטל להראות כי מתקיים אחד החריגים לחבות- חל על הנתבע, וזאת, כאשר התובע עמד בנטל השכנוע.
1. לעניין ההודעה באיחור לנתבעת- ע"פ עדות התובע וכן ע"פ עדות סוכן הביטוח, התובע פנה תכף ומייד לסוכן הביטוח – מייד כשנודע לו על קרות מקרה. ע"פ המלצת הסוכן- התובע פנה קודם כל למשטרה, חיפש בביתו, ורק לאחר מכן, משהבין כי הרכוש אבד- פנה לחברת הביטוח. מכאן עולים שני דברים:
א. הסוכן- הינו שלוחה של חברת הביטוח והודעה לו כהודעה לחברת הביטוח עצמה.
ב. נוכח העובדה כי המלאי אבד עוד לפני הנסיעה לחו"ל, ספק אם ניתן היה למוצאו וכך ממילא הנזק הראייתי כבר נגרם.
2.לעניין אובדן בנסיבות בלתי ידועות- ביהמ"ש שוכנע מדברי התובע כי המלאי אבד לתובע לאחר שהוציאו מביתו, בדרכו לקניון או לכספת בבנק. הדרישה מצד חברת הביטוח לקבלת מיקום מדויק היכן וכיצד ומתי- אינה סבירה ובלתי הגיונית, זאת במיוחד שהתובע הבחין בחסר, רק לאחר שובו מחו"ל.
3. לעניין אשם תורם של התובע- דוקטרינת "האשם התורם" נדונה בהרחבה בפס"ד 133272/01 עוזר מנשה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ושם נקבע כי רק כאשר תוכח רשלנות רבתי וכאשר בפוליסה נקבעו במפורש תנאים בהם על המבוטח לנקוט להקלת הסיכון ואילו אלו לא ננקטו, יוטל אשם תורם על המבוטח. אולם במקרה שלנו לא הוכחה רשלנות רבתי, והתובע נקט באמצעים סבירים- ובדיוק בגלל מקרים שכאלו- רכש התובע את הפוליסה הנ"ל.
לאור האמור- ביהמ"ש קובע כי ישנה חבות וכי על המבטח לשאת בנזק שארע לתובע.
משרד עורכי דין – ד"ר דוד סער