משל לאותה מילטשת יהלומים בה כל פועל מקבל בבוקר יהלום גולמי לא מעובד, ויחד איתו דף ובו שרטוט של המומחה כיצד צריך היהלום להיראות עם תום ליטושו. במשך יום העבודה יושב הפועל ליד מכונת הליטוש ועובד, תוך עיון והשוואה לשרטוט של המומחה. כל אבן והשרטוט שלה.
ובמילטשת היהלומים אין כל פיקוח על העובדים ושום דירבון לעבודה מצד הנהלת הבית-חרושת, כי הפועלים לא מקבלים שכר שבועי או חודשי אלא לפי התפוקה. כאשר סיים פועל את ליטוש היהלום לפי השרטוט, החזיר את עבודתו המוגמרת למשרד, זה נרשם, ולפי זה שולם שכרו בסוף החודש.
והנה באותה מילטשה יש פועלים חרוצים, שכל רגע שלהם מוקדש לעבודה על היהלום שלהם. הללו לא ירדו לבלות ליד הקיוסק ולא קראו עיתונים בעבודה. הם סרבו אפילו לשוחח שיחה בטלה תוך כדי עבודה מחשש להפחתת הריכוז וירידת איכות המוצר. מאידך היו פועלים בטלנים, שה"חופש" ששרר באולם העבודה פיתה אותם לבזבז את זמנם בשיחות בטלות ובקריאת עיתונים, בירידה לקיוסק, ובסעודות ארוכות...!
אותה "מילטשת יהלומים" היא למעשה דגם להבנת האדם ותפקידו מנקודת ראותה של היהדות. בתחילת דרכו של אדם בעולם הוא מקבל במתנה אישיות מסוימת, את עצמו. אישיות זו גולמית היא ולא מעובדת, והיא מלאה ליקויים. תפקידו של האדם במשך שנות חייו הוא לעבד וללטש את אישיותו, ולקרב אותה ככל האפשר אל שלמותה. בסיום חייו מחזיר האדם את הפקדון אל בעליו, ואז נמדד המרחק בינו לבין שלמותו, וגם שכרו ישולם בהתאם.
ואיך ידע האדם איך להגיע לאותה שלמות? כאן התורה נכנסת לתמונה. התורה היא המשרטטת לפנינו את הדמות האידיאלית של שלמות אליה אנו צריכים לחתור ולהידמות. זהו מעין שרטוט של יהלום מלוטש אותו מקבל הפועל במילטשה יחד עם היהלום הגולמי. אבל יתירה על כך, התורה כוללת גם את הוראות הליטוש. המצוות הן ההוראות המעשיות אשר מבצעות את פעולות הליטוש. בלי הכוונה זו מן החוץ, (ליתר דיוק, מלמעלה), אין שום אפשרות לאדם להגיע אל השלמות, אם יפעל אך ורק באופן טבעי מתוך עצמו.
ובלי תורה וקיום המצוות - אותו גולם-איש שבא לעולם עם כל תכונותיו הגולמיות, יובל לקבורות לאחר 70-80 שנה, מבלי שעשה דבר לפתח ולעבד את אותה אישיות. לאורך הדרך הוא יספיק לאכול מספר מסוים של ארוחות, יבלה מספר מסוים של זוגות נעליים, אולי יופיע שמו כמה פעמים בעיתון, וזהו.
אוי לאותה בושה של הפועל המחזיר למשרד בערב את היהלום הגולמי כפי שקיבלו בבוקר. כל עוד לא הסתיים יום העבודה יש לנצל כל רגע לעוד ליטוש, לעוד החלקה, לעוד עיון בשרטוט ולעוד בירור של הוראות הליטוש. רק זה ישאר לנצח. האם יש משהו שבשבילו כדאי לוותר על נצח?! (בעין יהודית, הרב יוחנן דוד סלומון).