קוראות יקרות התפתחות המדע והטכנולוגיה סוחפים את בני דורנו לעשות הכל בצורה "יסודית", היום כמעט ואין אישה שתלד מבלי שתערוך בדיקת אולטרה-סאונד. סבתא שלי ילדה שני זוגות תאומים ועוד שישה ילדים בלי ניתוח קיסרי כשגובהה היה מטר וחצי, לא בבית חולים - בבית! דבר דומה קורה לשלב הבא אחרי הלידה: קריאת שם לילוד. לפני כמה עשרות שנים היו ההורים מסכמים ביניהם את השם וזהו. כיום, חודרת התודעה שקריאת שם כמוה כהצמדת "מנוע טורבו" לילד, וחבל להחמיץ את הזדמנות הפז למנף את הבייבי החדש שלנו לגבהים.
קריאת שם היא דבר חשוב, שמוזכר בתורה כמה וכמה פעמים. אבות ואמהות בעם היהודי העניקו לילדיהם שמות, והתורה הקפידה להסביר את משמעותם. במקרים מסוימים התערב הקב"ה ושינה את שמות בני האדם וזאת כדי שיוכלו למלא את הפוטנציאל האישי הגולם בהם, על פי התפקיד והייעוד שלהם. אברם הפך לאברהם ושרי לשרה - הכל כדי שזה ישקף את תפקידם החדש.
כולנו מכירות את המעשה אודות בנו של רבנו משה בן נחמן הלא הוא הרמב"ן שהיה נשוי לבתו של רבנו יונה, כאשר נפטר רבנו יונה, הייתה בתו מעוברת, והנה חלפו עברו להם הימים ובשעה טובה נולד בן זכר, בנו של הרמב"ן רצה לו לקרותו משה כשם אביו, כפי שנהגו בני ספרד לקרא על שם אביהם בחיי חיותו. ואז אמר הרמב"ן שאף שצריך לקרא לרך הנימול על שמי, מבקש אני שתקראוהו בשם יונה, על שם סבו אבי אמו, וזאת משום שנאמר "וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של זה, זרחה שמשו של זה", ואכן אותו נכד היה לגדול בישראל, והלך בדרכי סבו רבנו יונה.
ניכר הדבר, שה"שם" בו נקרא האדם דבר גדול הוא, וטומן בחובו לעתים את עתידו של הנקרא כן, והדבר מעורר עניין, כיצד אנו ההורים מייחסים חשיבות לקריאת השם, ומה אכן נדרש מעמנו לעשות.
המדרש תנחומא בפרשת האזינו כותב, על הפסוק "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור": "הזהירו אותנו חז"ל שלעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע, ואולם עלינו לדעת כי קריאת השם אינה חולטת את גורלו של האדם, כיוון שאלמלא כך הדבר שולל את כוח בחירתו החופשית של האדם באשר הוא".
רבי חיים דוד אזולאי הלא הוא החיד"א הוסיף לבאר בספרו "מדבר קדמות" בקונטרס "ערך צדיק" וכך כותב החיד"א: ששמו של האדם זוהי נשמתו, ולכן אדם המבין בשמות באמת! לא כמו הבאבות למיניהם הצצות כפטריות אחר הגשם (אם יש כאלו בכלל בדור שלנו....) יכול לדעת על ידי שמו של אדם איזה תכונות יש בו, מהם כוחות הנפש החבויים בו, מהם העוצמות הטמונות בו, וכמו שנאמר בילקוט שמעוני על הפסוק "אך יקם ה' את דברו" ר' ירמיה בשם רב שמואל בר יצחק, בכל יום ויום הייתה בת קול יוצאת ומפוצצת בכל העולם כולו ואומרת, עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שיולדת בן מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואים את מעשיו היו אומרים אין זה שמואל, כיון שנולד זה ורואים את מעשיו אמרו כמדומין אנו שזה הוא, הרי שהשם יכול לרמוז למידה שתהיה לו לאדם, אם כי בדברי הילקוט נראה בבירור שאין השם לבד גורם זאת, וודאי תלויים הדבר במעשיו של האדם.
במדרש רות רבה נאמר: רבי מאיר היה דורש שמות, רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות, ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבוא מלכות, ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נאים ונעימים, ושם שני בניו מחלון וכליון, מחלון שנמחו מן העולם, וכליון שכלו מן העולם.
וכתב רבנו ישעיהו הלוי הורביץ הלא הוא השל"ה הקדוש: שזוהי חוכמת האדם הראשון שנתן שמות לכל דבר שידע ברוח הקודש לבנות אותיות ומילות מיוחסות עם הדבר הפנימי, בשביל שהשמות מורים על שורש הדבר.
הנועם אלימלך היטיב להגדיר את זה על פי דברי הזוהר, ששמו של האדם מורה על נשמת האדם, והוא הביא לכך ראייה פרקטית שכל אחת מיכן יכולה לבדוק זאת, כאשר את רוצה להקיץ את הבן יקיר לך בבוקר משנתו, אם נדחוף וננענע את גופו של הבייבי שלנו בקושי רב הוא יתעורר, אבל כאשר נקרא לו בשמו, פתאום נשמע איזו שהיא תנועה ממנו, יותר קל להעיר אותו, הוא מתעורר לאט לאט כאשר קוראים לו בשמו, מהי הסיבה לכך? מבאר הנועם אלימלך שזה בגלל שנשמתו של האדם יוצאת מגופו כאשר הוא ישן את שנתו מעמל יומו, ומחליף כוחות ליום המחר, וכאשר קוראים לה בשמה היא חוזרת.
מובא בשמו של האר"י (שער הגלגולים כג) שכל שם שקוראים ההורים לבנם בעת היכנסו לבית המילה, אינו סתם בחירה של ההורים, וממש לא במקרה, אלא הכל בהסכמה מאתו יתברך, שגלוי לפניו מה טיבה של נשמה זו, ומה יהיו מעשיו, והקב"ה שהוא מסובב כל הסיבות, מסובב שהאב או האם ירצו ליתן לילדם שם זה דווקא בזמן ברית המילה, שכן זהו שמו למעלה, ושם זה הוא השם המוכרח לנשמה זו. וכך מסביר האר"י את הפסוק "בשמך יקראוך" דהיינו השם שלך המיוחד איליך. "ובמקומך יושיבוך" שהוא השם השייך לשורש נשמתך ומקומך, ורומז הדבר שיש לכל אחד חלק אלוה מלמעלה, ושמו הוא חיותו של האדם כל ימיו. ומקורם של הדברים הוא מהמכילתא [בא, טז] על הפסוק "קדש לי כל בכור", שהקב"ה מכריז על כל שם למעלה, ואביו ואמו קוראים לו למטה.
הבן אי שלי בספרו בן יהוידע הוסיף לבאר: שכל שם של אדם באשר הוא הרי הוא מרומז בתורה, ובשמו של האדם רמוז גם את תכונות האופי שלו. וזהו מה שנאמר "בשמך יקראוך" - לדעת את תכונותיך וטבעך, "ובמקומך יושיבוך" - באיזה מקום בתורה הוא רמוז.
על שם מי ראוי לקרא שם
מנהג ישראל הוא, לקרוא בניהם על שם אבותיהם שכבר הלכו לעולם שכולו טוב, והוא מנהג קדום, כבר בתחילת תקופת בית המקדש השני היו נוהגים לקרוא את הילדים בשמות סביהם. אמנם בשנים קדמוניות נהגו לקרוא שם הילד על פי המאורע כמו שמצינו אצל נח, יצחק, אדום, יעקב ובניו, אפרים ומנשה משה וכו'. בתקופה מאוחרת התחילו לקרוא את בניהם על שם אבותיהם. מובא על כך מחלוקת תנאים מהי סיבת הדבר, רבי יוסי אומר הראשונים על ידי שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאים שמן לשם המאורע, אבל אנחנו שאין אנו מכירים את הייחוס שלנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשים ברוח הקודש היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש, אנו מוציאין לשם אבותינו.
מנהג הספרדים ובני עדות המזרח לקרא בשם אבותיהם אפילו כשהם חיים.
נוהגים שהבן הבכור אשר תלד יקום על שם זקן הילד מאביו, ואם זקנו מצד אביו חי, ואבי אמו כבר מת, ראוי יותר לקרוא את הילד על
שמו של המת. ואף שכיום נתפשט המנהג שזכות קריאת שם הילד הראשון שייכת לאם, זהו דווקא כשאינה פוגעת במצות כיבוד אב ואם של האב.
יש שמות שהם שם של זכר וגם שם נקבה, יש מי שסבר שאין ראוי כלל לקרא בשם כזה לבנו או לבתו, וכל שכן שאין לקרו לבן ולבת גם יחד באותו השם. אך אם מצרף לשם זה עוד שם זכר מובהק או שם נקבה מובהק, אין קפידה לקרא כן. ויש אף שהקפידו שלא לקרוא לנקבה אחר שם זכר. ובספר הברית הביא יש אומרים שמן הראוי להקפיד שלא לקרוא
בשם מי שהיה רע מזלו, אך בשינוי קצת או בהוספת שם אין חשש גדול בכך.
קריאת השם
ההתלבטות בבחירת השם לתינוק מתחילה לפעמים עוד בתחילת ההריון, פעמים רבות זה קורה עוד לפני שנערכה בדיקת האולטרא סאוונד הראשונה, ועדיין לא ידוע אם זה יהיה בן או שזו תהיה בת. הדילמה וההתלבטויות נמשכות לאורך כל ההריון. ואפילו אחריה.
יש זוגות שמשאירים את ההתלבטות בתוך חדר השינה, ויש זוגות המשתפים משפחה קרובים חברים וידידים. הבחירה אינה קלה מכיוון ששמות מסויימים המוצאים חן בעיני אחד מבני הזוג זוכים להטלת וטו על ידי בן הזוג השני.
בעיה קשה יותר מתעוררת כאשר אחד מבני הזוג מבקש לקרוא שם על בן משפחה שנפטר, או במקרים "חמורים" יותר כאשר הבקשה באה בצורה ישירה או עקיפה מצידם של הורי האב או האם עצמם, ובני הזוג לא תמיד מישרים קו עם בקשה זו, מסיבה זו או אחרת.
אם כן, איזה שם יש לתת לילדים?
שלושה סוגי שמות
א. שמות מתאימים וטובים שבהם קוראים לילדים לכתחילה.
ב. שמות שאם קראו בהם לא משנים אותם, אבל לכתחילה לא קוראים בהם. רק אם מתעוררת בעיה - משנים.
ג. שמות שאפילו אם קראו בהם - משנים אותם.
עשרת הדברות לבחירת שם והדיבר האחד עשרה.
- בחירת שם שההורים אוהבים ומחוברים אליו: קריאת שם היא הזכות הבלעדית של ההורים, ועם כל הכבוד לסבא ולסבתא, לדוד ולדודה, לחברים ולידידים הקרובים, אין הם צד בדבר, ובודאי שאין להם שום זכות החלטה על כך. ולכן השם צריך להיות כזה שההורים רוצים בו. ההורים צריכים להחליט על כך בהסכמה בינם לבין עצמם. אחרי שההורים החליטו אם זהו שם קונבנציונאלי אזי מה טוב ומה נעים, אבל אם זהו שם לא קונבנציונאלי, אם זהו שם חדשני ומודרני, ראוי להתייעץ עם רב לראות שהשם הוא שם טוב ומקובל, כי לפעמים אפשר לטעות ולקרוא בשם שלא טוב לילד ויפגע בו בהמשך החיים. כלל חשוב מאוד הוא אם חלילה יש ויכוח בין הבעל ולאשה הם חייבים לדעת כי אם השם אינו מתאים לאחד מהם שלא יקראו בו! עליהם לחפש עוד ועוד שמות עד שימצאו שם שמתאים ומוצא חם בעיני שני בני הזוג! בזמן ההיריון אפשר לחשוב על שמות, אבל את השם ראוי לקרוא, ההחלטה הסופית ראויה להיות אך ורק אחרי הלידה!
- בחירת שם עם משמעות חיובית: הגמרא מספרת שרבי מאיר היה בודק את שמות האנשים לדעת את מעשיהם על פי משמעות שמותם, ואילו רבי יהודה ורבי יוסי לא הקפידו על כך. יום אחד ביקשו השלושה להתארח בשבת בפונדק. כששמעו את שם בעל הבית, "כידור", אמר רבי מאיר כי מדובר באדם רשע, והסביר זאת על פי הפסוק "כי דור תהפכות המה" רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצל המארח את כספם ורבי מאיר החביא את שלו. במוצאי שבת הם ביקשו את הפיקדון, אך בעל הבית טען כי "לא היו דברים מעולם". רבי יהודה ורבי יוסי הוציאו את כספם בעורמה מאשתו של "כידור", כאשר בעלה, ששמע על כך מאוחר יותר, הרג אותה. מכאן ואילך למדו חכמים מרבי מאיר לבדוק את בני האדם בשמות. לא שהשמות אומרים בוודאות על תכונותיו של האדם, אבל הם יכולים ללמד אותנו לחשוש.
- ראוי ונכון שהשם הנבחר יהיה על שמו של צדיק: כדאי שהשם יהיה שם של אנשים טובים, שם מהתנ"ך או שם של האבות. שמות של אנשים ישרי דרך. אנשים צדיקים.
אם קוראים על שם אדם מסוים - ראוי לבחור אדם שהוא חיובי שומר מצוות, בעל מידות טובות וכדומה. לכן לא מומלץ לכתחילה לקרוא "מתן" שהוא שם של כהן לעבודה זרה, למרות שמשמעות השם היא חיובית. כן לא טוב לקרוא לכתחילה בשם "ענת" או "נבו" שהם שמות שהוזכרו בהקשר שלילי בתורה. אולם, אם יש שם שהוא גם שם של צדיק וגם שם של רשע, כמו נעמה או ישמעאל - מותר לקרוא בו ולכוון על רבי ישמעאל שהיה כהן הגדול ולא על ישמעאל שהיה פרא אדם, על נעמה אשת נח ולא על נעמה אחות תובל קין, וכן לגבי יהודית, אבשלום, אלעד ואחרים. אם חייבים לתת שם עם שם אדם שלא היה איש חיובי, כגון סבא או סבתא שהיו בעלי מידות רעות או שלא היה אנשים טובים עם הבריות, אפשר לכוון בעת קריאת השם על שם של צדיק שנקרא באותו שם בדיוק, ויש כאלו שנוהגים להוסיף שם שני על אותו השם.
- לא כדאי לקרוא בשם משונה ומיוחד: אין לקרוא לבן או לבת שם שלא רגילים בו, שם זה עלול לגרום לילדים צער כשיגדלו בין ילדים, ולפעמים גם בין מבוגרים.
- לא לקרוא שם על אדם שנהרג או שחייו היו קשים: אין לקרוא על שם אדם שחלילה נהרג במלחמה או ממחלה קשה בקיצור ימים ושנים. אם היה סב שמת באופן קשה או נרצח חס וחלילה, ונולד לו כעת נכד – לא יקראו לו בשמו, אלא בתוספת שם.
- לא לקרוא שם של בנים לבנות ולא של בנות לבנים: אין לקרוא לבן בשם של בת ולא לבת בשם של בן. ודבר זה ראוי להקפיד עליו שהוא עלול לגרום צער לילדים בעת שיגדלו, שחבריהם עלולים להציק להם בשל כך. גם הילד עצמו עלול להתבלבל ובימינו שיש כאלה שלא יודעים אם הם בנים או בנות, ראוי להקפיד בדבר זה ביותר שהילדים לא יתבלבלו בדבר זה כלל. כמו כן ראוי לא לקרוא לבת בשם הדומה בשורשו לשם של בן, כמו: רפאלה, דניאלה, שרונה, וכדומה. שזה עלול להפריע לילדה כשתגדל להיזכר תמיד על שם פלוני שעל שמו היא קרויה.
- לא לקרוא שמות בלועזית: חכמינו אמרו כי בני ישראל זכו לגאולת מצרים בזכות זה שלא שינו את שמותיהם לשמות נוכריים. לצערנו, אחרי חורבן הבית השני יצאנו לגלות ולא נגאלנו ממנה כמעט אלפיים שנה. בגלות זו שיננו את שמותינו לשמות נוכריים, והדברים קשורים לעיכוב הגאולה של ישראל. לכן, אם השם לקוח מתרבות הנוכרים ראוי מאוד להחליף אותו בשם עברי. ואף על פי שזה לא כל כך קל להחליף שם - זה כדאי כיון ששם הוא משהו מהותי לאדם. מי שיש שם לועזי ואין לו משמעות שלילית, טוב שישנה את שמו לשם עברי בלשון הקדש, אבל אין בכך חובה. אין שום חשש לקרוא להורים בשמות שניתנו להם ביידיש או בלאדינו, שהם תרגומים של לשון הקדש, שנכנסו לשפת היהודים באותן תקופות. אבל כשקוראים על שם סבא או סבתא ששמם הוא בשפות אלו - יש לקרוא על שמם בתרגום השם לעברית.
- להיזהר בשם שמכיל אותיות קודש: מותר לקרוא בשם המכיל אחד משמותיו של הקב"ה רק אם הוא מופיע בתנ"ך, כגון: צורישדי, עמנואל, מישאל וכדומה. אך אין לקרוא בשם כזה כשאינו מופיע בתנ"ך. לכן ראוי להימנע משמות חדשים כמו: נסיה, אוראל, בת-אל וכדומה, אף על פי שיש להם משמעות חיובית. לפעמים השמות הללו מפעילים כוחות של מעלה ולא תמיד בכיוון הנכון.
- לא לקרוא בשמות של מלאכים אלא אם כן זה שם ידוע: אין שום חשש לקרוא בשם של מלאכים שהם מקובלים בעם ישראל, כגון מיכאל רפאל אוריאל גבריאל וכדומה. אבל אין לקרוא בשמות מלאכים שאין רגילים לקרוא בהם, למרות שמצד הדין אין בזה איסור. יש חשש שהוא קורא ומזמין את המלאכים בחינם.
- אין חובה לקרוא בשני שמות: אפשר לתת שני שמות, אך אין חובה או צורך בדבר. מי שיש לו שני שמות, מותר לקרוא לו גם באחד משמותיו, מלבד עלייה לתורה לתורה וכדומה שבהם צריך להקפיד ולקרוא לו בשני שמות. חשוב מאוד לדעת כי כאשר קוראים בשני שמות ראוי שייקרא בשני השמות הללו! כי בשעה שהוגים את שמו של האדם, נפתחים צינורות השפע שנמצאים באותיות השם, וברגע שקוראים רק בשם אחד מחסרים מאות שפע שהאדם מקבל בשעת לידתו, מאותה סיבה לא ראוי לקצר את שמו של האדם, וראוי מאוד לקרוא בשם המלא.
- לקרוא בשם המכיל יותר משני אותיות: מכיון שכל אות בשמו של האדם מהווה צינור שפע ולכן ראוי להרבות בצינורות (כמובן שאין צורך להפריז כי אז זה הופך להיות שם משונה שלילד לא נוח איתו) ועדיף לקרוא בשם מעל 2 אותיות. אי לכך יש להימנע משמות כגון: טל, גל, בן, וכדומה.
שינוי שם
מתי משנים שם?
כתב הרמ"א (יו"ד סי' של"ה סעי' י'): "יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו, יילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים". ועוד כותב הרמ"א: "נהגו לברך חולים בבית כנסת ולקרוא שם חדש, כי שינוי השם קורע גזר דינו".
במקרה שאדם מרגיש שמזלו לא דורך - יש נוהגים לעשות שינוי השם. צריך להזהיר שלא ימהרו לעשות לאדם שינוי השם אלא על-פי פסק הלכה מרב מוסמך. וגם כשיש צורך בשינוי שם - לא תמיד יש צורך לשנות את השם לגמרי, כי לפעמים מספיק להחסיר אות אחת ונחשב כשם אחר לגמרי. גם אם מוסיפים או מחסירים אות, עם כל זה טוב שיקבלו ברכה מרב מוסמך.