חפש מאמרים:
שלום אורח
22.11.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

העיוורון של עמיר פרץ (מתוך הבלוג של ד"ר אורית גלילי צוקר)

מאת: אורית גלילי

עמיר פרץ מקדם הצעת חוק להעלאת שכר המינימום מ-3850 ₪ ל-4600 ש"ח. לכאורה זו יוזמה ברוכה אבל לא כאשר מוביל אותה "האיש והמשקפת" מהממשלה הקודמת. הוא האחרון שידיו נקיות בנושא הזה, ואם הוא במקרה שכח אז כלב השמירה של הדמוקרטיה היה אמור להזכיר לו את זה.

לפרץ אין כיום שום סמכות מוסרית לקדם את נושא צמצום הפערים בחברה הישראלית או את נושא קידום העובדים ורווחתם. אך מתברר שבמרחב הבינוניות שבה מתפקדת הכנסת כבר הרבה מאד שנים ועם עיתונות של פס רחב שמצמצמת את השיח הציבורי למינימום, או שרוחב הפרספקטיווה שלה הוא כרוחב הגיליון היומי שעליו מודפסות כל כך הרבה שטויות של הנבחרים – אז גם בדיחה כמו זו של עמיר פרץ יכולה לעבור.

מדבר על המפלגה, מתכוון לעצמו

בלי בושה אמר עמיר פרץ לדה מרקר אתמול: "זוהי הזדמנות למפלגת העבודה להחזיר לעצמה במעט מהמעמד שלה כמפלגה חברתית מובילה". פרץ אולי בחר לדבר על המפלגה, אבל התכוון לעצמו. מה שהוא אומר בעצם, אם לתרגם את דבריו זה: "גם אני – סוג של גוויה פוליטית כמו מפלגת העבודה – רואה כאן הזדמנות לקמבק פוליטי עם הנושא הפופוליסטי של שכר מינימום". בהערת סוגריים: לא הציטוט לדה מרקר הוא פה העניין, משום שכמעט כל כלי התקשורת טיפלו בשטות הזו של עמיר פרץ באותו הסטייל.

אחת הגישות השטחיות וקצרות הטווח היא לראות בתבוסה האיומה של מפלגת העבודה בבחירות 2009 –(תוצאה מבישה של 13 מנדטים שהפכה את העבודה בקושי למפלגה בינונית וכעת לפי הסקרים היא אפילו מפלגה קטנה עם סכנת היעלמות מוחשית) – את אשמתו הבלעדית של אהוד ברק. אז נכון, ברק הרוויח ביושר ב-2009 את הדרדור הנוראי במצב המפלגה ומגמה זו אף ממשיכה ולא נעצרת ולכן זו האחריות שלו – אבל הוא לא האחראי הבלעדי. אחריות גדולה ואולי אף גדולה מזו של אהוד ברק –רובצת על עמיר פרץ.

חסר מומחיות כירורגית

על אף שהעיתונות קידמה בהתלהבות (ההסבר בהזדמנות אחרת) את יו"ר העבודה הנבחר פרץ ב-2006 (וזה עוד היה לפני עידן פוליטיקת הזהות והרב תרבותיות המזוהים עם בחירת ברק אובמה) – ואף ליוותה בציפיה את שינוי סדר היום שפרץ הבטיח בבחירתו ממדיני-ביטחוני לחברתי-כלכלי, הוא היפנה עורף לכל האג'נדה הזו כאשר לקח על עצמו את תפקיד שר הביטחון בממשלת אולמרט.

ההמשך של הפארסה הזו כבר רשום על דפי ההיסטוריה. פרץ נכשל בתפקיד, הוא היה שותף למלחמה שנויה במחלוקת בלשון המעטה שהניבה את דו"ח וינוגרד, ואף שיתף פעולה וגם העריץ את ראש הממשלה אולמרט שנחקר עכשיו באין ספור פרשיות שחיתות. אז אם מסכמים את הקדנציה של פרץ אז את ענייני השלום הוא לא קידם במילימטר, את ענייני המלחמה דווקא כן, שלא לדבר על הפערים בין עשירים ועניים בישראל שרק הולכים ומחריפים מאז הבטיח את שינוי סדר היום.


למאמרים נוספים של הכותבת: אורית גלילי

פרץ לא היה צריך לקחת את תפקיד שר הביטחון. אולי הוא איש מוכשר אבל רמת המומחיות הכירורגית הנדרשת היום מבעלי תפקידים בכירים ורמת המקצוענות שהם צריכים להפגין – (אמנם בתרבות הפוליטית הישראלית זה לא כל כך קיים, רוב מחזיקי התיקים רחוקים מלהיות מקצוענים או מומחים) – פרץ לא יכול היה להצליח. הוא היה צריך להבין, כמו כל מי ששייך למיעוט, כי אותו במיוחד ליוותה קבוצת סוציולוגים ביקורתיים מהקשת הדמוקרטית המזרחית – שבמקום שבו מאפשרים לגברים לבנים אשכנזים להיכשל יותר מפעם אחת – למזרחיים אין את הפריבילגיה הזו.

תפרוש – ולא לבד

ההבנה הזו בטוח מדריכה את ברק אובמה כל דקה בחייו ומניעה אותו. הטעות הפוליטית הבלתי נסלחת של פרץ – ועניין המשקפת הוא בדיוק ההמחשה לעיוורון ולגבהות הלב שלקה בו – הסיג לאחור בעשרות שנים את המאבק לשיוויון חברתי ופוליטי בחברה הישראלית. פרץ נטל את ההזדמנות מצעירים מוכשרים אחרים שהיו יכולים לייצג את הנושא פי אלף טוב יותר ממנו.

במקום לנסות ולטפס מהקבר הפוליטי על גבו של שכר המינימום, פרץ היה עושה טוב אם היה פורש ממפלגת העבודה, לא לבד, אלא ביחד עם עוד כמה "מבריחי קולות" מקצועיים שנדבקו לעבודה ולא עוזבים אותה (יותר ממחצית הסיעה) והיה מאפשר למפלגה הזו, רגע לפני נשימתה האחרונה, לחזור ולהתעורר לחיים בלעדיו. אפשר להיות בטוחים שאת המאבק למען העובדים יעשו ש"ס, חברי כנסת חברתיים של הליכוד ושלי יחימוביץ' הרבה יותר טוב ואותנטי ממנו.

המאמר התפרסם לראשונה בבלוג של ד"ר אורית גלילי

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

ד"ר אורית גלילי - צוקר, ממארס 2011 משמשת כראש הצוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. עיתונאית "הארץ" לשעבר, בעלת תואר שלישי בתקשורת פוליטית ומחברת של שני ספרים בתחום מחקר זה. מלמדת את הקורסים מנהיגות פוליטית בעידן המדיה החדשה וסוגיות במיתוג ושיווק פוליטי באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב.

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ד"ר אורית גלילי - צוקר

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה18/08/14970 צפיות
לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני אהוד אולמרט. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה שולה זקן מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי... המשך במאמר

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה19/01/111473 צפיות
הכרעת הדין במשפט נשיא המדינה לשעבר משה קצב זכתה להערכה מקיר לקיר. אך דווקא הפרק שכולל התקפה משונה של הרכב השופטים על אמצעי התקשורת מותירה תחושה לא נוחה שיכולה להקרין גם על מסקנותיהם הגורפות לגבי אשמתו של קצב.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקרדמוקרטיה ושלטון23/12/101383 צפיות
כניסת נשים למקצוע העיתונות, או בז'רגון, הפמיניזציה של אמצעי התקשורת, היא אחד הגורמים המרכזיים אשר באמצעותם הוסברה בעשורים האחרונים מהפכת הסיקור האמריקאית כלפי מעשי ניאוף של פוליטיקאים גברים. אל ישראל זה הגיע באיחור – אבל הגיע. מהפכה ברוכה זו יכולה להסביר את ההבדלים בסיקור המשוחרר והראוי של אמצעי התקשורת בפרשת מינוי מפכ"ל המשטרה, לעומת הסיקור בפרשת מינוי הרמטכ"ל.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה11/12/101250 צפיות
ג'ו מור היתה בשנת 2001 יועצת מיוחדת לשר התחבורה סטפן באיירס בממשלת הלייבור השנייה של טוני בלייר. לרוע מזלה היא שיגרה ב-11 בספטמבר 2001 – יום הפיגוע במגדלי התאומים – מייל בו נכתב: "זהו יום טוב כדי לקבור חדשות רעות".

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה09/12/101200 צפיות
בתחילת השבוע, בהרצאה שקיימתי בראשון לציון, נשאלתי על ידי מישהו בקהל מדוע אינני מעריכה את ציפי לבני, מנהיגת קדימה. שאלתו השנייה היתה: מדוע הסתפקתי בכך ואינני מרבה עוד יותר למתוח עליה ביקורת. השאלה שלו באה בעקבות ראיון שנתתי כמה ימים קודם לכן לאילה חסון בתוכנית "הכל דיבורים".

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה19/11/101489 צפיות
כמרצה לתקשורת אני שומעת לא מעט תלונות על כך שהמדיה מכתיבה את דעתה – ממש בכפייה ובעריצות – על קהל צרכניה. הקובלנה החוזרת ונשנית, בקרב סטודנטים ובעיקר בציבור הרחב, נשמעת בנוסח די אחיד: “מדוע שלא נקבל את העובדות והנתונים מהתקשורת ואז נחליט לבד? איננו רוצים את תכתיבי הפרשנות של העיתונאים”.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה22/08/101657 צפיות
מסקנות לגבי תפקיד ותיפקוד התקשורת כעולה מהתפתחות פרשת מסמך גלנט תוך השוואה לפרשת ווטרגייט - מתוך בלוג תקשורת של ד"ר אורית גלילי, העוסק בנושאי פוליטיקה ותקשורת.

מאמרים נוספים בנושא פוליטיקה

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 01/07/231820 צפיות
הרצון לרצות את כולם, הוא באיזשהו מקום שאיפה טבעית של האדם, ובוודאי לכל נבחר ציבור, אשר רוצה לגייס סביבו תמיכה רחבה, אהדה גדולה, ולגלוש על גלי האהבה של ההמון (אלא אם מראש בחר לעצמו אג'נדה קונטרוברסלית בהגדרה). אך לעיתים, לא רק בפוליטיקה, גם בחיים, אחת ההחלטות הכי קשות שיש לקבל היא החלטה "איזה גשר לחצות ואיזה גשר לשרוף". המדובר לעיתים בהחלטה בלתי נמנעת.

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/08/181621 צפיות
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.

מאת: חגי הופרפוליטיקה 10/01/162900 צפיות
הימין מחזיק באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה שהובטחה לאבות, והשמאל מחזיק באידיאולוגיה של הישמעות לחוק הבינלאומי המורה להשיב שטחים כבושים ולחובה המוסרית שלכל אדם יהיו זכויות בסיסיות, שכוללות גם זכות בחירה וייצוג, אבל אלה ואלה מכופפים את האידיאלים הנעלים שלהם בפני המציאות והריהם ריאליסטים-פרגמטיסטים.

מאת: חגי הופרפוליטיקה 05/07/152756 צפיות
ראשית אומר כי איני חושב שבדברים הבאים אחדש הרבה, שהרי הסכסוך הישראלי-פלסטינאי כה ממשוך שהכול כבר נאמר עליו ותמונת המצב ידועה. ובכל זאת.

מאת: אברהם פכטרפוליטיקה 12/12/138098 צפיות
בכנס, במכללה האקדמית נתניה, שעסקה בנושא של החלטת בג"צ, להדיח ראשי עיר מכהנים, עקב חשדות למעשי עבירה שנעברו לכאורה בתפקידם, השתתפו פרופ' פרידמן, שר המשפטים לשעבר, והשופט העליון אליהו מצא לשעבר. שניהם היו בדעה כי בג"צ הלך רחוק מדי, מעבר לסמכויותיו וגילה אקטיביזם שיפוטי מנוגד לחוק הכנסת. לדעתי – כשנוצר וואקום או לאקונה בחוק או איחור וגמגום מצד הכנסת, יכול בג"צ למלא את החור השחור בהתנהלות הציבורית ובמלחמה בשחיתות בפסיקה אקטיביסטית עד לחקיקה בכנסת.

מאת: אברהם פכטרפוליטיקה 16/05/131969 צפיות
שלטון חזק, שלטון בעל יכולת פעולה רחבה ללא סחיטה ואיומים מצד רסיסי מפלגות, הוא לטובת העם עם ארגז כלים דמוקרטי לשלטון יציב. אחוז חסימה של 4% - אינה המצאה רגעית וכבר דנים בסוגיה זו, מזה שני עשורים. חסימה של מפלגות קטנות – אינה פגיעה במיעוט ולא פגיעה בחופש ההתארגנות או הבעת דעה ועמדה. כדי להתמודד ולהשפיע, אפשר להתאחד, אפשר להתאגד ואפשר גם להצטרף כסיעה למפלגות קיימות. משילות טובה ונמרצת – היא גם צורך וגם הכרח.

מאת: ענת רובינרפוליטיקה 29/03/132280 צפיות
מאות לוביסטים פועלים בכנסת. האם פעולתם טובה היא או רעה?

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica