תזונה גברית ותזונה נשית

תזונה גברית ותזונה נשית

מאת: סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת הוליסטית

www.sivansenior.com

זה בעצם היה החבר שלי, ששם לב לזה ראשון.

הוא שם לב, שבכל פעם שהוא אוכל אצלי,

הוא מרגיש את עצמו שונה לגמרי מאשר כשהוא אוכל אצלו בבית.

כשזה קרה פעם אחרי פעם,

ביקשתי ממנו לשים לב לתחושות שלו אחרי האוכל כשהוא אוכל אצלו בבית.

בזמן הזה, שאחרי הארוחה, אני לא נמצאת.

ונוצר חלל נקי להתבוננות.

האמת היא, שתיארתי לעצמי שיהיו הבדלים.

אני צמחונית והוא לא, למשל.

כך שניחשתי שכשהוא אוכל אצלו, העיכול יהיה יותר כבד.

שאולי הוא ירגיש יותר רדום, כי לבשר לוקח יותר זמן להתעכל בגוף.

בעצם, הבשר נרקב בגוף שלנו. זו האמת המסריחה.

בהקדמה לספרו של הרי בנימין, "מגיהינום אל גן-עדן- תורת הרפואה הטבעית", נכתב:

"מחובתם של כל איש ואישה לרכוש לעצמם ידיעות בענייני הבריאות, כדי לראות בחיים ברכה ולא סבל ופורענות...כי, לאמיתו של דבר, העומס לחינוך בענייני הבריאות ושמירת הגוף מוטל רובו ככולו על שכמו של הפרט עצמו, מתוך תיקווה, שלהבא יקדם את פני המחלות בטרם הופיעו וימנע את בואן.

מי שאינו עושה מה שיכול לטובת בריאותו והתפתחותו הגופנית והרוחנית, מתחייב בנפשו וחוטא לעמו, כי סופו ליפול למעמסה על החברה, שבתוכה הוא חי."

ההקדמה לספר, מלמדת אותנו על האחריות האישית שיש לנו לשמור את עצמנו בריאים מתוך דאגה לנו ולחברה בה אנו חיים.

אז ביקשתי ממנו לשים לב, איך הוא מרגיש אחריי הארוחה,ושינסה לשים לב לא רק לתחושות הגופניות שלו.

ואז הוא סיפר לי, שכשהוא אוכל בבית שלו, הגוף יותר כבד ורוצה לנוח, יש יותר צואה שמכבידה עליו בערב, ושהרגשות שלו אחריי הארוחה הם יותר סוערים.

"למה אתה מתכוון?" שאלתי

"אני מרגיש יותר אלים. שבא לי ללכת מכות". וואו.

טוב זה לא לגמריי זר לי.

ביוגה מדברים המון על כך שהבשר מזכיר דם.

מיהו אדם חם-מזג? אדם עם "דם חם".

ועוד מסבירים, שכשאוכלים חיה, נאכלת יחד איתה האנרגיה של רגע המוות. וזו אנרגיה של פחד.

החיה הייתה בחיים ופתאום מגיע מישהו (בד"כ זה בנאדם – אם אפשר לקרוא לו ככה בכלל) והורג אותה.

והיא מרגישה שמשהו על הפנים עומד לקרות לה...

זה המצב. איך שלא תהפכו את זה, אכילת חיות היא רצח. יצור מסוים היה חי ועכשיו – הוא לא.

בכל השנים שאכלתי בשר,כמו רוב אוכלי הבשר, לא היה לי צידוק אמיתי למעשיי. כשהיו שואלים אותי למה לי לאכול את זה, הייתי עונה, בפשטות, שזה "טעים לי".

ידעתי שזו לא סיבה מספיק טובה בשביל לקחת חיים.

אבל לא הייתה לי סיבה אחרת, ולא ממש עניין אותי...

כיום כשאני מריחה בשר, זה מריח לי כמו שזה: בשר של מישהו, שנשרף. כאילו תשימו את היד שלכם בטוסטר.

פו, זה מסריח! זה מת! אנו מזהים את הבשר כראוי למאכל, רק כי כך חונכנו.

וכל מי שמפתח חוש לפנימיות האדם, לא יוכל לאכול את מה שפעם היה חי.

אפילו אנשים אנמיים וחלשלושיים, ש"זקוקים" לבשר (אגב, אפשר תמיד להכין קטניות ודגנים ולקבל חלבון מלא), אפילו אנשים כאלו, כשהם מתקרבים לעצמם, עוברים תהליך, עושים עבודה פנימית, אין סיכוי שהם ייגעו בבשר.

כי להיות צמחוני – זה מחדד את הרגישות. וזה עושה עוד משהו:

זה מוריד את רמת האלימות הפנימית ברמת המחשבה, הדיבור והמעשה.

וגם מוריד את מידת-החמדנות לאוכל.

טחינה ופרוסת-לחם זה מספיק משביע ומזין וממלא ולא הופך את האדם שאכל לעייף ומותש – יש עוד כוח בגוף.

לא כול האנרגיה  הלכה לעיכול. ויש שלווה.

במערב, אנו דור שנולד לכזה שפע, לכזה מגוון. יש לנו הכול.

ומכל סוג אוכל, יש לנו עוד המון טעמים ווריאציות איך להכין את זה.

בספר שהזכרתי קודם, מדובר, בין השאר, על שלושה עקרונות:

- אל תרצח אדם

- אל תרצח חיה

אל תרצח מזון (= הסעיף הזה מתייחס להמלצת הספר לאכילת מזונות חיים, שלא עובדו או בושלו בשום צורה). -

ואז אכלנו אצלי ושאלתי אותו איך הוא מרגיש אחרי הארוחה.

והתשובה שלו הדהימה אותי.

הוא אמר, שהוא מרגיש יותר מחובר לצד הנשי שלו (ומדובר ב"גבר-גבר". הוא מאוד *הטרו).

לגבי נשיות וגבריות

התכונות שנחשבות כגבריות: ישירות, מהירות, חוזק-נוקשות, כיבוש מטרות.

התכונות שנחשבות כנשיות: התמדה, הכלה, קבלה, השקעה, שימור וטיפול.

טובי בראונינג, הממציאה של שיטת "עוצמת הרכות", היא אחת מהרבה אשר כתבו על כך שתכונות נשיות בחברתנו, מוערכות הרבה פחות מאשר תכונות גבריות, הן על ידי נשים והן על ידי גברים (יורות לעצמנו ברגל...).

המצב הזה גרם לחברה שלא דואגת לחלשים, לאלו אשר זקוקים לטיפול.

זו חברה שמעריכה הישגים, בעיקר כאלו אשר ניתן לתרגם אותם למונחים של כסף.

זו חברה שאוגרת ולוקחת מהאדמה יותר ממה שיש לאדמה לתת.

זו חברה שואבת, אגואיסטית, כל אחד מתקדם למטרה שלו.

ערכים כמו קהילה או משפחה, (שהם המקבילות המודרניות לשבט הקדום ולמעגל זקני השבט), נאבקים על קיומם.

מהצד השני, למרבה המזל, אנו זוכים לחיות בתקופה שבה הכול משתנה.

מסורות עתיקות חוזרות על מנת שנקבל מהן את החוכמה שהייתה לבני האדם לפני דורות.

רשימה חלקית של תופעות שמסמלות חזרה למקורות העתיקים שלנו, להתחברות עם הטבע ועם עצמנו:

השימוש ההולך וגובר בתחבושות רב-פעמיות (כולל חוגי-בית בהם מלמדים כיצד להכין אותן. זה קשור גם לתופעת המיחזור).

**מיחזור של מוצרים. ואיסוף בקבוקי פלסטיק. האדם התחיל להבין שהוא מייצר טונות של זבל. מזל-טוב!

טקסי סווט לודג'. נכנסים לאוהל די אטום ומזיעים בו במשך שעות. בזמן הזה שומעים סיפורים שהם מטאפורות לנפש, שרים שירים ביחד, ולומדים על עצמנו דבר חדש לגמרי, שלא הכרנו. פוגשים את עצמנו בסיטואציה טרייה...שינוי יכול לקרות...

מספר הלידות בבית בישראל הכפיל את עצמו בשנתיים האחרונות.

חזרה לרפואה טבעית. שהיא, בעצם, הרבה יותר עתיקה מהרפואה המודרנית לתוכה אנחנו נולדנו.

חלק מהתופעות הללו, שבהן אנו עושים שימוש במסורות שכבר היו בעבר, קשורות, גם, לחזרה לתכונות הנשיות.

בספר דרך הקסם, כותבת רינה קסם (כן, זו לא טעות), על כך שישנה חזרה למסורות המבוססות על עקרונות האקו-פמיניזם, הרואה את דיכוי הנשים והטבע כקשורים זה בזה וקשורים גם לכל שאר התופעות הדיכוי בעולם וקוראות לפעול נגד כולן.

מה זה העידן החדש הזה, שבעצם מביא מחדש את מה שהיה פעם?!

במחזמר "שיער", שרים על "עידן הדלי". זהו עידן של הרמוניה והבנה, סימפטיה לאחר, לחיות את החיים דרך החזון הגבוה.

חזון גבוה

בסיפרה "בינתיים", כותבת איילה וינזלנט:

"עלינו לעורר ולקיים את עקרונות האהבה: אמת, אמון, סליחה, קבלה, אי-שיפוט, שלום".

לכן, אם אתם קוראים את זה עכשיו, גם אתם חלק מהעידן המופלא הזה, שבו אפשר להשתתף בטקסים שבטיים שונים, לדבר עם נשים אחרות על נשיות ולהתקדם לכיוון ערכים כמו קבלה והכלה שלנו ושל אחרים.

אלו התכונות הנשיות שכולנו שכחנו להעריך.

זו האם המחבקת שסולחת לנו ואוהבת אותנו תמיד, לא משנה מה אנחנו עושים.

וסליחה, נתפשת לפעמים כהשפלה עצמית.

שאם אני סולח אז זה ***"מוריד" ממני.

אחת מחברותי אמרה לי פעם:

"תמיד יהיו בעולם אנשים שלא יאהבו את מה שאת עושה, אומרת או חושבת. אז מה, תקשיבי לכולם??".

וזה מאוד חיזק אותי. תהיו אתם. מה זה משנה מה אומרים.

העיקר שתשמחו עם הדרך שלכם תוך ****מינימום פגיעה בברואים האחרים.

עוד כותבת איילה וינזלנט:

"המטרה היחידה של חיי על פני האדמה היא לעורר את העצמי האלוהי שלי, לחגוג את החיים, ולעשות מה שמביא לי אושר".

אז אם את רוצה גבר רך ועדין, דואג, מבין ומזדהה, תני לו אוכל נקי ו*****רגוע.

ככה תקבלי במקום קרבות,שיתוף-פעולה. במקום אלימות, תגבלי רגיעה. זה פשוט. וזה עובד.

ומה קורה אם שניכם אוכלים בשר?

עוד הקשיתי ושאלתי: ומה קורה אם שני בני הזוג אוכלים ברגיל בשר?
אז החבר שלי ענה לי:
זה פשוט מאוד. אם שניהם אוכלים אותו בצורה יומיומית, זה כנראה מתאים ליומיום שלהם.

אך במצב ובו האישה חלשה, עייפה או חולה, היא עדיין יכולה לבחור שלא להלהיט לשווא את הגבר.

המטרה שלה, הרי, היא לחבר אותו אליה ולא להרחיק אותו.

היא לא זקוקה לו לוהט כשהיא עייפה...

ומה לגבי הגבר, שאלתי?

נו, בימים שהוא עייף, בוודאי הוא ישמח להירגע, ולא להרגיש "פול גז בניוטרל"...

עד כאן רעיונות שעלו לנו בשבוע האחרון לגבי תזונה גברית ותזונה נשית.

תשומת-לב מחדדת התקרבות לעצמי

אפשר להתחיל להתבונן בתחושות שלנו בזמן הארוחה ואחריה ולהתחיל לשים לב אילו רגשות עולים עם איזה מאכלים.

מה משמח אותי? מה מעייף? מה מרגש אותי? מה מכעיס? מה גורם לי אושר?

ולדעת – שאלו הן רק התניות. כי הגוף הוא יצור של הרגלים (ראו מאמר לגבי הרגלים).

ועוד – לעיתים מה שהכי לא-מתאים לי בריאותית, אליו אני משתוקקת.

שאלו פעם את המורה שלנו לסו-ג'וק למה זה ככה, והיא אמרה: כי זה התיקון שלכם!

*הטרו. על פי הרפואה הקוריאנית, העולם מכיל 3 כוחות שפועלים בכל דבר חי. הטרו, זהו כוח גברי, פורץ, חם ובתנועה הוא היוצר, הבורא. כדי שהחיים לא יעברו לנו בצ'יק-צ'ק, מגיע כוח הומו ודואג לזה.

כוח הומו הוא כוח נשי, ששומר על הדמיון (חשבו מה היה קורה אם ילדים לא היו דומים להוריהם. ההורים אז, לא היו מרגישים חובה לדאוג להם ולאהוב אותם), כוח שמשמר את הקיים ואת ההרגלים (ראו מאמר לגבי הרגלים).

הכוח השלישי הוא כוח ניוטרו. כוח ששומר על האיזון, זהו כוח שנקרא גם מצב האפס, כמו במדיטציה.

גברים ונשים כאחד, יכולים להיות יותר הטרו או יותר הומו. אחת הדרכים לאבחן את זה, היא על פי מנח כפות הרגליים.

** רעיון נחמד למיחזור, אם אתם כבר כאן:

לעבור על הארון שלנו כל חצי שנה (או כל חודשיים, אם את אישה).

לגזור את כל חולצות הטריקו שהוצאנו לשני חלקים – חזית וגב, ולהשתמש בהן כמטלית לכיור.

זה יותר נעים לנקות עם זה, לא מישיר כל מיני סיבים סינטטיים על הכלים והכיור, וחוץ מזה זה אחלה מיחזור פשוט וחוסך לנו כסף.

לפי הפארמה קאלצ'ר, אין לשתול שום צמח שהוא לא אקולוגי.

הרי לא כדאי לבזבז מים על משהו שהוא לא אקולוגי.

ומה זה אקולוגי? לפי תורה זו, אקולוגי, הוא כל מה שיש לו לפחות שלושה שימושים לאדם והוא אינו לוקח מהאדמה יותר ממה שיש לה. לכן דשא, למשל, זה לא אקולוגי.

כי זה "רק" יפה ונוח.

נעים לשכב על הדשא ולקרוא ספר.

אבל אי-אפשר לאכול דשא (חוץ מחתולים וכלבים), והוא צורך המון מים.

***מי בכלל יכול להוריד מכם? ואת מה? לפי ימימה אביטל זצ"ל, מעצם קיומנו (נשמה שנתגלגלה בתוך גוף), כולנו נושאים חלק אלוקי.

כלומר, הגוף שלנו הוא מיכל שמכיל בתוכו נשמה שלמה ומושלמת. אף- אחד לא יכול לשנות את הערך שלכם.

אתם כבר שלמים ומושלמים כפי שאתם.

זה רק אתם שמורידים את עצמכם.

לכולנו יש את המנהג המגונה "לרדת" על עצמנו ואנחנו עושים את זה לעצמנו הכי טוב! להפסיק ומייד!

דברים שיצאו לי מהתפריט מזמן (לעתים רחוקות עוד טועמת מהם ומזדעזעת):

רגשי- אשמה

הלקאה עצמית

ביקורת עצמית

לצפות שכולם יאהבו אותי

****העיקרון הראשון של היוגה נקרא "אהימסה". ומשמעותו המילולית: אי-פגיעה.

במחשבה, דיבור ומעשה.

ביהדות, המחשבה, הדיבור והמעשה, נקראים "המלבושים".

אלו הם הדברים החיצוניים בהם הנפש מתלבשת כדי לקבל את הביטוי שלה בעולם.

*****מזון רגוע זה עניין של השקפה ואני אתן דוגמא.

יש אנשים שמפרשים מתוק כמרגיע.

ויש אנשים שחווים חריף כמסעיר, מגרה ומעורר.

אחרים, נרגעים מאוכל חריף.

בשבילם, אם אוכל הוא לא חריף, הוא הרבה פחות טעים.

ואז, כשהם אוכלים אוכל לא חריף, הם שובעים ממנו הרבה יותר מהר.

כי לא כל-כך טעים להם. ואז נוצר תהליך שבו הם מבחינים במידת השובע שלהם ואוכלים לפי הקיבה ולא לפי העיניים. לא לפי החשק אלא לפי הצורך.

זה טוב מאוד במיקרים  שרוצים להפחית את כמות המזון שנכנסת את הגוף (ראו מאמר לגבי הרזיה).

המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.