דרמטית בפעולה: חיי כסרט אקשן
מאת: סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית
www.sivansenior.com
שלום לך,
במאמר הזה אני אתאר בפניך איך מרגישה תשיעית מהאוכלוסייה בישראל ובכל מקום על הגלובוס...אז אם את סובלת ממצבי-רוח משתנים, רגישה והכול מזיז לך, כדאי שתקראי את זה.
המאמר מיועד גם לגברים, כמובן. גם הם חלק מהתשיעון... פשוט רציתי לתרגל כאן קצת איזון ולכתוב בגוף נקבה:
מכירה את האניאגרם?
זו שיטה ש*מחלקת* אותנו, בני האדם, ל-9 סוגי טיפוסים.
לכל טיפוס ישנם "כפתורים" שונים שמפעילים אותו, דרכי פעולה והתמודדות עם מכשולים בחיים, כיווני צמיחה והתפתחות ויחס שונה לגוף.
שחור ולבן, זה הצבע שלי!
אצלי החיים תמיד היו: שחור-או-לבן.
החברים שלי העירו לי הרבה פעמים, ש"בחיים יש דווקא הרבה אפורים"...
אבל אני, ממש לא יכולה להגיד על שום יום שהוא היה "סתם יום" או "עוד ערב" ואם זה אכן היה ככה, סביר להניח שעכשיו אני במצוקה...
מבחינתי, כל חוויה היא "מרגשת נורא". כל סרט דרמה, הוא "הכי עצוב".
אני יודעת שזה לא באמת ככה, אבל מה אני אעשה? זו הדרך שבה אני רואה את הדברים..
אחת מדרכי ההישרדותהתמודדות עם החיים שמצאתי, היא,שכשאני עושה "סתם דברים", כמו סידורים לעסק, למשל, או קניות לבית, אני אומרלעצמי בלב :
" טוב שעשית את זה. זה, היה ממש, אבל ממש, חשוב!". ככה אני מפדבקת את עצמי.
אם יצאתי לטיול רגלי ללא מטרה, אומר לעצמי:
"היית חייבת את זה. איזה כיף זה, ללכת סתם ברחוב, ליהנות מהאוויר הצח (אעלק. אני גרה בתל-אביב, הרי...) ולא למהר לשום מקום..."
בצורה הזו, אני בעצם "צובעת" את הרגע בצבעים ברורים וחזקים.
על היחס לגוף
הדרמטית שבי, היא זו שלא נחה לרגע.
אם הגוף עוצר – אז הראש פועל אצלי ללא הרף. ומקשקש לו עם הלב..
אני חווה את המציאות בצורה הרבה יותר מרגשת מרובכם.ואני זקוקה לחוויה הזו כדי לשרוד, כי אם הרגע הזה לא מרגש או מעציב אותי עדמוות, פשוט אין טעם לחיי.
אני חווה וחשה דרך הגוף.
דיכאון קל עובר מייד אם קיבלתי מסאז' היום. כי אני מרגישה אהובה.
רעב גורם לי למתח ומבחינתי "תנאי-לחץ" זו ההודעה על עיכוב בארוחה הבאה, האוכל שעוד לא מוכן בתנור וכו'.
אחת האמירות הנפוצות שאנשים דרמטיים שומעים הרבה מהסביבה, היא:
"מה כבר קרה לך?", "אז למה אתה כל-כך עצוב?"...
המבקר הפנימי הנוקשה שלנו
לדרמטיים יש נטייה להשוות כל הזמן.
זה לא שאנחנו לא שמחים בחלקנו, פשוט נראה לנו שאתההיאזאתי מהבנק, נהנים מחיים יותר מלאים ממני.
ההשוואה הבלתי פוסקת, גורמת לנו לקנא.
בגלל החוש האסתטי שלנו, יש לנו שאיפה לשלמות ואסתטיקהמוחלטת. ולא רק ביומיום ובדברים חיצוניים אלא גם בהתנהלות הרגשית שלנו.אנו מחפשות אידיאלים גם במישור הרגשי.
אנחנו רוצות מערכת יחסים שתהיה "גדולה מהחיים".
ובגלל שמערכות-יחסים מעצם טיבן הם כמו מים, זורמותלמקום שנטה אותן, ובגלל שהדרמטית שבי חווה כל תנודה בספינת הרגש הפנימיתשלי, זה לא קל..
רגישות היתר הזו, גורמת לנו לשים לב לדקויות, גם ביחסם של הסובבים אותנו אלינו.
אני נוטה לחוש, ש"הכול קשור אליי". גם אם סתם היית עייף הערב...
על ההתמודדות של הדרמטית עם הכאב
כשאני עצובה, נדמה לי, שהחיים פשוט גדולים עלי...ושכולם מסתדרים יותר טוב.
תחושה עזה של בדידות קיומית מלווה אותנו לאורך החיים, כי "אף אחד לא מבין אותי. ואין עוד אדם, שחווה את הדברים כמוני".
תחושת ההצפה הרגשית שלנו,
נובעת מכך שכל משבר, מציף את משברי העבר באותו תחום וגם בעוד מיליון תחומים אחרים ומעלה את התחושה שגם העתיד – הוא כישלון וודאי. שוב לא הצלחתי וזה משליך גם, על מה שיהיה איתי...
לכן השיעור שלנו בדרך אל הצמיחה וההתפתחות, הוא:
להפריד את מה שקרה עכשיו, הרגע, ממשברי העבר.
עוד חילוץ בדרך אל ההגשמה העצמית, זה לשים לב, שבמצבי משבר, אנו ניטה לסבול מהתבוססות בתוך רחמים עצמיים והכחשה שלהם באותו זמן.אנועלולות לחפש הד לרחמים הללו אצל חברינו, להאשים אותם ולכעוס עליהם במידהולא היו פנויים לטפל בנו, או שלא טיפלו בנו כפי שרצינוקיווינו.
כשדרמטית נפגעת, היא הרבה פעמים נראית ככועסת, מה שמקשה על ההתקרבות אליה. היא פשוט מפחידה...
הדרמטית, היא האישה שלא תלך, למועדון שמוכן לקבל אותה.
ולכן המהלך שלנו לאורך החיים, הוא בדלנות חברתית שכביכול נובעת מיוהרה, אבל באמת, נובעת מחוסר ביטחון עצמי.
לכן נפנה המון ביקורת החוצה: המועדון מכוער, האנשים שבאים לשם שטחיים וכו'.
צריך לזכור, שזו פשוט הביקורת הפנימית שלנו, שהופנתה עכשיו כלפיי חוץ.
למה אנו כל-כך סובלות ביחסים רומנטיים
מעצם טיבה של האישיות הדרמטית, היא מחפשת חיבור אמיתי. והיא מחפשת אותו דרך זוגיות. קשה לה להיות ב"קשר קליל".
הערת ביניים מדרמטית בפוטנציה:
אני טוענת שאין דבר כזה, בכלל, קשר קליל. לא קיים במציאות. רק בראש של כל מיני דפוקים.
"קליל", מבחינתי, זה אומר שרק צד אחד מעוניין...טוב, זו אני. סוף ההערה.
בגלל האישיות הזו, בן הזוג שלנו, לא יכול להיראות לנו חד ממדי וקבוע. טוב או חכם וזהו.
בכל בוקר, בכל שעה, התפיסה שלנו אותו, עלולה להשתנות!
בוקר אחד הוא טוב, ביום השני הוא על-הפנים-של-בחירה-בבן-זוג, ומה יקרה אם אני טועה??? הצילו!
החילוץ: לא להאמין כל-כך מהר למה שהראש שלי מספר לי.
להסתכל על המעשים שלו, בעיקר. אם יש לו סבלנות לטלטלה הרגשית הזו והוא מסוגל לייצב אותי – סימן שיש כאן מצב!
יתרונותיה של דרמטית ולמה שווה בטירוף להיות איתנו:
יצירתית ויוצרת ללא הפסקה. מעניין איתי.
אני טובה בתשומת לב לפרטים קטנים, מה שעושה אותי מאבחנת אישיות טובה.
אמפטיה ויכולת להזדהות עם הזולת עושים אותי יועצת טובה בעיתות משבר.
אליי מתקשרים כשכלו כל הקיצים...
עוד חוזקה שלי, היא היכולת לאמן אנשים למצוא לעצמם זוגיות. כי מי עוד כמוני, מאמינה לך שזה מקור האושר בעולם?
לקראת השנה החדשה,
אני מאחלת לנו שבשנה הזו
נמצא זוגיות מעצימה,
מערכת יחסים תומכת,
כמו שחלמנו בלילות כה רבים.
שלכן,
סיון סניור
תל-אביב, ספטמבר 2010
בפייסבוק: sivan senior
* המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.