כיצד אמונה קיצונית בזיווג משמיים קשורה דווקא לספקנות בקיומו של האלוהים

באותה העת הגיעה לידי הראל ואיילת, סטודנטים לפסיכולוגיה שנה שלישית, ההזדמנות לעשות סמינריון (עבודה מחקרית) בקורס שנקרא "בין המינים". היה זה קורס העוסק בגברים ונשים ומה שביניהם. כחלק מדרישות הקורס  הם התבקשו לעשות ניסוי מחקרי בנושא מעניין זה. את אראל עניינה מאד האמונה בזיווג משמיים המצויה בקרב רבים מן הפנויים והפנויות בימינו ועוד יותר מכך, הייתה מעניינת הדרך שבה הם מאמינים באותה האמונה.

את יודעת איילת – סיפר הראל בהתלהבות אינטלקטואלית – הייתי בהרצאה של איזה רב לפני כחודש והוא הסביר לנו שעל פי היהדות זה משגה להאמין שאת האהבה שלנו אנו אמורים להכיר במהלך החיים באופן הספונטני. אנשים בימינו פשוט מאמינים לפגוש באהבתם באופן מקרי במהלך חייהם ומצפים שהאהבה המובטחת להם פשוט תיפול עליהם ביום בהיר אחד "מהשמיים". אותו הרב טען שפעם זה לא היה כך ושהשינוי הזה החל לחדור לתודעה האנושית רק במאות השנים האחרונות. את לא חושבת שהשינוי הזה דורש איזו חקירה?

"אך מה בדיוק אתה רוצה לחקור שם?" – שאלה איילת בסקרנות.

"פעם אנשים היו מאמינים בזיווג משמיים אבל בכל זאת היו עמלים ומתאמצים למצוא את אותו הזיווג. הייתה נהוגה רשת ענפה של שדכנות משפחתית, שדכנות על ידי איש מקצוע ואף יוזמה אקטיבית של ממש מהצעירים והצעירות. היום לעומת זאת, אנשים עדיין מאמינים בזיווג משמיים אבל לא עושים כלום כדי למצוא אותו. היום אנשים מאמינים  שהזיווג אמור ליפול עליהם באמת "מן השמיים".  הייתי רוצה לחקור את התופעה ואת השינוי הזה יותר לעומק, לגלות מהיכן הדברים נובעים? – ענה הראל בסקרנות בוערת.

"זאת אכן תופעה נרחבת, אין לי חברה אחת שלא מצפה לפגוש את נסיך חלומותיה באיזו דרך נס קסומה. הן כולן בטוחות באמונה עיוורת שהוא יצוץ מהיכן שהוא מתי שהוא" – טרחה איילת להוסיף.

הראל – "יש לי תחושה שהשינוי התודעתי הזה קשור לאמונה באלוהים את יודעת. במאות השנים האחרונות, מאז עלייתה של תנועת ההשכלה, החלה ירידה ניכרת באמונה באלוהים. אם פעם מלחים בספינה היו מתפללים לאלוהים שיביא רוח אל מפרשיהם בכדי להגיע ליעדם, החל מהמצאת המנוע הם חדלו להתפלל אליו. אינני יודע מדוע כל כך אבל יש לי תחושה. בואי נעשה את הניסוי הבא..."

איילת והראל ערכו את הניסוי הבא: הם החליטו לבחור שלוש קבוצות המצויות באוכלוסיית המכללה ולשאול אותם את השאלה הבאה: "כיצד את/ה מצפה לפגוש את בחיר/ת ליבך בחייך?". שלושת הקבוצות היו: 1) דתיים (אנשים המאמינים באלוהים באדיקות ומקיימים את מצוותיו) 2) חילונים מאמינים (אנשים חילוניים שמאמינים באלוהים, שומרים מעט על המסורת אך לא מקיימים את מצוותיו) 3) אתיאיסטיים (אנשים שאינם מאמינים בקיומו של אלוהים). לאחר הניסוי גילו הראל ואיילת תופעה מעניינת ואף מדהימה. כנראה שעיוותה של האמונה בזיווג משמיים באמת קשורה איך שהוא לאמונה באלוהים.

תוצאות המחקר

הנשאלים בקבוצה שייצגה את החילונים המאמינים, אכן רובם השיבו שהיו רוצים לפגוש את צלעם החסרה בדרך המקרה ולא חלילה על ידי חיפוש אישי כביר, שדכן, פיק-אפ בר או אתר אינטרנט נלוז. דבר זה לפחות אושש בפני אראל ואיילת את נרחבותה של האמונה בזיווג משמיים שהרי קבוצה זו  מהווה את השלד הרחב באוכלוסייה (על פי סקר שנעשה לשנת 2008, שבעים אחוזים מאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל הגדירו את עצמם כחילונים-מסורתיים, המצב זהה גם בדתות ובמדינות אחרות).

אך הפלא ופלא, לקבוצת הדתיים ואף לקבוצת האתיאיסטיים הייתה רמת ציפיות אחרת. הפוך מן המצופה, קבוצת הדתיים השיבו שאינם מצפים כלל לפגוש את צלעם החסרה סתם על ידי ספונטאניות מקרית וידו הלא צפויה של הגורל אלא דווקא על ידי יוזמה אקטיבית מרובה, עזרה מן הזולת, שידוכים יזומים ועבודת חיפוש רבה. הם לא ממש היו בעד המתנה ליד המקרה שתפגישם עם אהבתם. גם האתיאיסטיים  טענו שהם בעד חיפוש אקטיבי ויזום אחר האהבה, שהרי אם לא הם, מי ימצא להם אהבה? הם לא קיוו לזיווג משמיים כי הם לא האמינו כלל באותו האלוהים שנמצא בשמיים. הללו לא שללו כלל וכלל את חיפוש אהבתם בדאנס-ברים, אתרי היכרויות או בכל מקום המקהל בתוכו את קבוצת השווים. מן הניסוי התגלה באופן מסקרן שהיחידים שציפו ואף השתוקקו להכיר את אהבתם המיוחלת בצורה ספונטאנית-מקרית במהלך חייהם היו החילונים המאמינים.

הדיון שלאחר התוצאות

"מדוע החילונים המאמינים משתוקקים יותר מן הקבוצות האחרות להכיר את זיווגם המיוחל באופן הספונטאני והמקרי של החיים?" - שאלה איילת בסקרנות? "מדוע דווקא הם להבדיל מן הקבוצות האחרות חפצים לזכות באהבתם שלא בדרכים המעשיות, העצמאיות והיוזמתיות?"

כמו ששיערתי בהתחלה, השיב הראל, אם תבחיני היטב תוכלי לגלות שהשוני בין הקבוצות הללו הוא מידת האמונה שלהם באלוהים: הדתיים מאמינים באדיקות רבה וללא עוררין בקיומו של האלוהים, האתיאיסטיים אינם מאמינים בו כלל והחילונים המסורתיים... יושבים על הגדר. מה שמאפיין את החילוני המאמין בדרך כלל היא אמונה מהורהרת, לא מגובשת ולא מעמיקה בקיומו של האלוהים, לפחות ביחס לדתי האדוק.  נוכל להסכים על כך, הלא כן?

אפשר לומר שכן - ענתה איילת והראל המשיך לחזק את טיעונו – החילוני המסורתי מאמין באלוהים כי  סיפרו לו שיש דבר כזה המכונה אלוהים, כי הרגילו אותו, חיברתו אותו לכך. אולי הוא מאמין באלוהים אפילו סתם בגלל לחץ חברתי. החילוני המאמין הטיפוסי לא באמת הלך וחקר אודות קיומו של האלוהים. הרבה אנשים יענו לך בחיוב נחרץ אם תשאלי אותם האם הם מאמינים באלוהים אך יגמגמו אם תשאלי אותם מדוע הם מאמינים בו. החילוני המאמין מאמין שיש אלוהים אך לא בהכרח יודע שיש אלוהים ויש הבדל גדול בין מאמין ליודע. לא שחסרים גם אנשים דתיים כאלה. עלינו להבין שאמונה זו תחושה רגשית מעומעמת ולא וודאית אודות קיומו של משהו וידיעה זו הבנה מוחלטת וודאית על קיומו של משהו. על כל פנים, מה אנחנו יכולים ללמוד מכך? אני חושב שיכול להיות שיש קשר כלשהו בין אמונה בלתי מגובשת בקיומו של האלוהים לבין אותו הרצון העז בזיווג "משמיים"

המסקנה       

הראל בהה באיילת וחש שעליו לחזור על דבריו – איילת! אני הולך לומר לך משהו מעט מהפכני שהניסוי שעשינו מרמז עליו. אני חושב שהכמיהה לזיווג משמיים במופרזותה וכפי שהיא נתפסת בעיוותה כיום על ידי רוב החברה, קשורה עמוק בתהומות ליבו של האדם... לספקנות בקיומו של האלוהים!!!

מה!!! – הוכתה איילת בתדהמה.

אכן כן! לספקנות בקיומו של האלוהים!!!  - היה חדור הראל במסקנתו - על אף שאלוהים הוא שחקן בלתי נפרד מהמושג "זיווג משמיים",  כל המתייגע לזיווג משמיים באופן קיצוני ולמציאת אהבה ביד המקרה, ייתכן ומסתיר בתוכו ספקנות אחת גדולה בקיומו של האלוהים! ולאו דווקא כפי הנראה לנו מעל פני השטח לאמונה שלמה בו.

אלוהים, עשה לי נס! תמצא לי זיווג! ואדע שאתה אכן קיים!

ואני יסביר לך למה – קפץ הראל לכיסא השני בהתלהבות מן התגלית והחל לנמק את השערתו - ייתכן שמאחורי המתנה מופרזת לזיווג משמיים, בלא מודע האדם למעשה מחפש לעצמו עוגן לקיומו של האלוהים! כאשר אנו מחכים שהאהבה תיפול עלינו ביד המקרה, בדרך זו אנו אולי תרים אחר איזו מחווה או אות אשר יוכיחו לנו לפחות במעט מה שהאלוהים באמת קיים. במילים אחרות, אנחנו לעיתים מנסים לסחוט מן האלוהים נס! והלא מהי נוסחתו של נס אם לא הצרת פעילותינו, הקטנת הסיכויים למציאת אהבה ומאותו רגע ואילך, המתנה לגאולה?! נס בעבור הוכחה לאדם ה"מאמין" שאכן האלוהים קיים. ייתכן שברמה הפסיכו-תיאולוגית, נשמתנו המבולבלת ממתינה לזיווג משמיים בכדי לחשוף את האלוהים ממקום מחבואו ולחלץ ממנו הודייה והוכחה לקיומו.

אז רגע... – נראתה איילת כמוכת הארה - אולי יותר מאשר אנו מחפשים אהבה מעבר לפינה כנראה שאנחנו מחפשים את האלוהים מעבר לפינה?! בדיוק!!  - ענה הראל בהתלהבות מדרך ניסוחה – שימי לב איילת, הכיצד זה שגם הדתיים וגם החילונים המסורתיים מאמינים במונח זיווג משמיים אך כל אחד מהם פועל אחרת לגביו? מדוע החברה הדתית כל כך יוזמת  התקשרויות בין גברים לנשים ולא מחכה ליד המקרה שתעשה כן, לעומת החילונים-המאמינים אשר ימתינו שנים עד שאהבתם תיפול עליהם במקרה? ניתן לשער שהשוני נובע ממידת האמונה באלוהים הטמונה בכל אחד מהם. האדם הדתי  כבר מאמין באלוהים (לפחות רובם), שם את זה מאחוריו וניגש למלאכת מילוי מצוותיו ("פרו ורבו את הארץ") בעוד שהחילוני המסורתי עדיין עסוק בלבחון את קיומו של האלוהים. ולמה האטאיסט גם פועל במרץ למציאת זוגיותו, כי הוא בכלל לא מאמין באלוהים ובזיווג משמיים. הוא דוגל בסיסמתו הידועה אם אין אני לי מי לי.

מעט על דיסוננס אמוני  

איילת, אני חושב שאנו יכולים לדון בעבודה שלנו על עוד כמה מושגים שלמדנו אודותם, את זוכרת שלמדנו במבוא לפסיכולוגיה על המושג "דיסוננס קוגניטיבי"?  זהו מונח פסיכולוגי הבא לתאר איזו חוסר התאמה בין מה שהאדם חושב עליו בשכלו ובין מה שהוא עושה עם אותו הדבר בפועל. כך לדוגמא יכול אדם מסויים לדעת בבירור שסיגריות מזיקות לבריאותו אך בפועל ימשיך לעשן. לדיסוננס הקוגניטיבי ישנם השלכות רבות: האדם יכול להרגיש במתח נפשי, בקונפליקט, הוא יכול להתחיל לעוות את המציאות ולתרץ תירוצים והצדקות להתנהגותו ועוד.

אני זוכרת שלמדנו גם על המושג "דיסוננס רגשי" – הוסיפה איילת משלה -  דיסוננס רגשי בא לבטא עוד סוג של חוסר הלימה אך בין מה שהאדם מרגיש בפנים למה שהוא משדר מבחוץ. הדגש כאן הוא על הרגש ולא על המחשבה. כך למשל, בהרבה מקומות עבודה מול קהל לקוחות חייבים הפקידים להראות חינניים ומלאי סבלנות כאשר מבפנים הם גדושים בעצבנות, או אי נעימות כאשר אינם מאמינים באמת במוצר אותו מוכרים. גם לדיסוננס הרגשי קיימות השלכות פסיכולוגיות והתנהגותיות כגון תחושה של חוסר יעילות, איבוד העצמיות (דה אינדיבדואציה) ועוד.

אבל האם למדנו על המושג שנקרא "דיסוננס אמוני"?  - שאל הראל את איילת בחיוך רטורי וזו נענעה את ראשה בשלילה - לא לימדו אותנו את הדבר, טען הראל,  אבל זהו הדבר אותו תיארנו במילים אחרות קודם, רק בתחום אחר, בתחום האמונה. הדיסוננס האמוני הוא למעשה חוסר תואמות בין אמונתו של האדם באלוהים ברגשותיו לבין הכרתו בו בשכלו. זהו למעשה מצב בו בני האדם מאמינים בליבם שאלוהים קיים אך אינם מבינים ומגיעים אליו בשכלם. מצב זה קורה כאשר האלוהים מופיע בלקסיקון הרגשי ואף המילולי היום יומי של האדם אך אינו נמצא במילון השכלי והלוגי שלו. כמו בדיסוננסים אחרים, גם לדיסוננס זה יש השלכות רבות כאשר האחת והעיקרית מהן, היא הניסיון לבחון את קיומו של האלוהים על ידי המתנה לניסים. כדי לבוא על פתרונו, מוביל  הדיסוננס האמוני את האדם  לבחון יום יום את קיומו של האלוהים דרך ציפייה לניסים קטנים (או גדולים) בתחומי חיים רבים ולמרבה הצער הכי הרבה, כך אני חושב, בנושא מציאת הזיווג.

הדיסוננס וקורבנו – תחום מציאת הזיווג נמצא להיפגע ראשון

את לוקחת לא מעט קורסים ביהדות, האם את יכולה למצוא איזה רעיון או הסבר לשאלה מדוע הדיסוננס האמוני מוצא לפגוע לרוב בתחום מציאת הזוגיות? איילת חשה את הגירוי האינטלקטואלי שיצר הראל במוחה ולאחר כמה שניות של חשיבה עמוקה מצאה איזו תשובה: אני חושבת שבחינת קיומו של האל , כהשלכה של הדיסוננס האמוני,  נמצאה להיקשר הכי חזק לתחום מציאת הזיווג משום שהזיווג נקשר בדת היהודית לאחד מפועליו העיקריים של האלוהים. כך למשל הגמרא מספרת לנו שמאז שאלוהים ברא את העולם, כל מה שהוא עושה - מזווג זיווגים. יתרה על זאת, סוברת הגמרא שאם האלוהים הוא זה שפיצל בתחילה מן האדם את הנקבה (שנקראו מאז איש ואישה) הוא זה שגם יחברם בעתיד יחד. מאז שכך, מצאו להם בני האדם להעמיד במבחן את אלוהים הכי הרבה בתחום מציאת האהבה.  דהיינו, "תמצא לי זיווג... ואני יאמין שאתה אכן קיים!" אני חושבת שככל שהדיסוננס האמוני באדם הוא יותר חזק ולא מגיע אל פתרונו, כך האדם יערים על עצמו יותר ויותר קשיים למצוא זוגיות עד שיזכה לכך בדרך נס כדי להיווכח להשגחת האלוהים.

זה מדהים, אמר הראל, באופן מעניין מצאנו לגלות שמי שלוקה בדיסוננס האמוני לרוב הוא הטיפוס החילוני-המאמין והוא למעשה מהווה את הרוב בחברה. לכן האמונה בזיווג משמיים במתכונתה המעוותת היא כה נרחבת. פשוט לא להאמין... לא אוכל להתכחש לעובדה שגם אני מן המניין. ליבי תאיסטי, שכלי אתיאיסטי ומכך יוצא שדרכי עד היום למצוא אהבה... פשוט הייתה ניהיליסטית! 

אל תדאג – ניחמה איילת את הראל בידה – גיליתי מכל המחקר שלנו שגם אני כזאת. רבים בימינו מנסים ומצפים למצוא את האהבה בדרך האבסורדית מכולם והיא ביד המקרה.  אני לא  באה לומר שלא ניתן כלל למצוא אהבה בדרך שמימית, פלאית ומקרית. הרי יעידו חברותיי ואף מיליוני זוגות בעולם שהכירו את אהבתם בדרך המקרית ביותר, אך האבסורד קיים כאשר אנו מנסים לתכנן את הבלתי מצופה ולא כאשר הלא המצופה קורה. אבל בשביל זה אנו למדים הראל, אתה מבין, בכדי לתקן את דרכינו. אולי לפני שאנו צריכים לפתור בעיות של מציאת אהבה אנחנו צריכים לפתור בעיות של אמונה. אנחנו ממילא טוענים שאנחנו מאמינים באלוהים אז לא ראוי לצמצם את הפער שבין האמונה בו בליבנו לבין הידיעה אותו בשכלנו? אני נזכרת שבאחד משיעורי היהדות שלנו לימדו אותנו משנה מן ההגמרא האוסרת להגיע לאמונה באלוהים דרך המתנה לניסים ("אין סומכין על הנס" פְּסָחִים סד, קִדּוּשִׁין לט).

הראל השפיל את פניו ארצה מבוייש מגילויים המחודש של מעשיו. סרט ארוך של מקרים נע מול עיניו הזכיר לו כמה פעמים ניסה לסחוט מאלוהים ניסים כאלו ואחרים. כך לא ראוי לנהוג ציין ואמר -  אלוהים לא נמצא רק בצירופי המקרים השמימיים, הוא נמצא ושוכן בכל. להאמין בזיווג משמיים זה דבר מקסים ונהדר, אך תלוי איך מאמינים מבחינה פסיכולוגית, תפיסתית והתנהגותית באמונה זו. מי שאינו מאמין בה בזהירות עלול להביא על עצמו בדידות מתמשכת ונוראה. להימנע מלחפש באופן פעיל אחר האהבה ולהשאיר זאת לאלוהים או ליד המקרה זאת טעות! לעזור לאלוהים לכאורה לבצע את מלאכתו על ידי כך שאנו מפנים את עצמנו מזירת החיזור והעשייה זהו משגה. והגרוע מכל... לבחון את קיומו של אלוהים על ידי כל מיני מבחנים והאבסת הקרקע לפריחתם המאולצת של ניסים? זהו דבר פסול ולא  ראוי! אני הולך מהיום לעשות שני שינויים בחיי: לברר היטב על קיומו של אלוהים ולחפש באופן יזום וללא ייאוש את אהובתי.