אבשלום, אתה יודע מה אני חושב, כאשר חושבים על כך... אז למצוא אהבה זה אמור להיות דבר פשוט, זה אנחנו שמסבכים את זה כל כך. מה דעתך?
אבשלום הרווק הנצחי פער את עיניו והשיב במתקפה נגדית, "ממש לא! אולי בשבילך אבל אני חושב שלמצוא אהבה זה אחד הדברים הקשים ביותר, הנה עובדה, שנים שאני מחפש אהבה ולא מוצא אותה" - הודה.
"תגיד..." - המשיך החבר בשאלה - "אתה לפחות עושה משהו למען הדבר? מחפש אחר בנות להתחיל איתן, בולש אחריהן, מחזר ומנסה לצאת לפגישות?"
אבשלום פתח את פיו להשיב כאילו שהתשובה הייתה כבר מוכנה לשיגור תחת לשונו אולם לפתע... פיו נדם ונאלם בדיוק באותה תנוחת פה פעורה. אבשלום מצא את עצמו חסר כל תשובה.
אני לא מבין, השיב החבר לאחר שהבין את המבוכה, אז איך הכרת את כל הבנות שיצאת עימן עד היום?
כשבחן אבשלום את כל היכרויותיו עם הנשים שיצא לו להכיר, הוא שם לב שהיו כולן לא אלא ברירות מחדל. בנות שהנסיבות האקראיות הפגישו אותו עימן או שגורם שלישי כחבר או אימו בחרו עבורו. לא הייתה כמעט אף בחורה שהוא בעצמו הלך ובחר בעצמו.
ישנם לא מעט גברים התמהים מדוע הזוגיות נעדרת מחייהם וכאשר מפשפשים במעשיהם מתגלה שהללו למרבה האירוניה כלל לא מחזרים אחר אף אישה. לא נופלות מכך הנשים: ישנן נשים רבות התמהות מדוע הן כה בודדות בחייהן וכאשר מפשפשים בהתנהגותן מתגלה האירוניה שלא רק שאינן מחזרות חלילה אחר אף גבר בצורה ישירה, אלא שאפילו לא באמצעות רמזי עיניים! והגרועות ביותר, משדרות אפילו שאינן כלל מעוניינות. רבים מן הגברים והנשים האומנם מעוניינים באהבה מבחינה רצונית אך לא כל כך הדבר בא לידי ביטוי מבחינה מעשית.
במבט ראשוני נדמה היה כי אבשלום אחז בידיו איזו סתירה פנימית מוזרה: מצד אחד אחז באמונה שקשה מאד למצוא אהבה ומצד שני לא עשה דבר מבחינה מעשית כדי למוצאה. קשה מעט לישב את שני הדברים ואולי ניתן להבינם אם לא כאירוניה אזי כבדיחה. הלא כיצד ניתן לטעון על מאכל שאינו טעים לחך ללא פעולת הטעימה הקודמת לכך? כיצד ניתן לומר שקשה לפתוח צנצנת שימורים ללא ניסיון כלשהו לפתוח אותה? כיצד מתיישבים אלה הדברים הנראים לנגד עינינו כאירוניה או כסתירה?
מזווית ראיה פסיכולוגית מתברר שבעומק הדברים אין עומדת כאן כלל וכלל סתירה. ברמה הפסיכולוגית מדובר בעומקו של העניין – באפקט פיגמליון.
אפקט פיגמליון
"אפקט פיגמליון" או בשמו האחר "נבואה שמגשימה את עצמה", בא לתאר תופעה בה אמונה או נבואה כלשהי השוכנת בלב האדם מתגשמת בסופו של דבר לכדי מציאות קיימת. אבשלום האמין בליבו עד מאד כי קשה למצוא אהבה בימינו וזה הוביל אותו להתנהגות אשר מימשה את אמונתו. רוברט מרטון, הסוציולוג שהגדיר את התופעה בשנת 1948, הדגים זאת על ידי אירוע שהתרחש בשנת 1932 בבנק בארצות הברית. על הבנק נפוצו שמועות שקריות שהוא על סף התמוטטות. בעקבות השמועות הלא מבוססות משכו לקוחות רבים את כספם בו זמנית, דבר שהביא להתמוטטות של הבנק בסופו של דבר. כך קרה שציפיותיהם של הלקוחות התגשמו והנבואה למעשה התגשמה. אילו היינו מצמידים מיקרופון אל תת הכרתו של אבשלום לבטח היינו שומעים את הטענה הבאה: "רגע... אם קשה מאד למצוא אהבה אז מדוע כלל להתחיל לטרוח בחיפושים אחריה?"
על פי המיתולוגיה היוונית פיגמליון היה מלך קפריסין (דמות אגדית) אשר פיסל פסל אישה כה יפה עד שהתאהב בה עד כלות נשמתו. שמה של פסל האישה היה גליטאה. פיגמליון נהג בה כאילו הייתה אישה של ממש: הלביש אותה, שר לה, העניק לה מתנות, התייחס אליה כמו אל נסיכה והתפלל רבות שתהיה לו לאישה. אפרודיטה, אלת היופי והפריון הנשי חזתה בטרגדיה ובמצוקתו של פיגמליון והפכה בגליטאה רוח חיים. אפקט פיגמליון יכול ללא ספק לתת את אותותיו גם בכל הקשור לתחום של מציאת האהבה. בימינו, גם מציאת זוגיות, משולה לא אלא לפסלו של פיגמליון, "פסל" שעלינו לטפחו רבות בכדי להביא ל"תחייתו". מי שמאמין שהוא ראוי למצוא אהבה ואין הדבר כה קשה ומסובך למצוא אותה – הוא ימצא אותה.
למרבה הצער נדמה כי אצל אנשים רבים פועל אפקט הפיגמליון בכיוונו ההפוך ובגללו רבים לא מוצאים אהבה. כאשר מאמין האדם הפנוי והבודד כי קשה היא עד מאד מציאת האהבה, יכול הוא להוביל את עצמו על ידי נבואה שמגשימה את עצמה אכן לא למצוא אהבה. אותו אדם עלול ליצור לעצמו מציאות שקשה בה למצוא אהבה. כך למשל יכול אדם בעל אמונה שכזו לאמץ בהדרגה ובדרך שאינה מודעת נוהג ללכת בצידי דרכים הרחק מעיני אנשים. אדם שכזה עלול להחמיץ פעמים רבות אהבות פוטנציאליות משום שמנגנון הקשב שלו "נרדם" על המשמר בסוגיה זו. הוא עלול שלא לשים לב למחזרות ורמזים מצידן. אדם שכזה עלול להיבלע אל תוך לימודים תובעניים ולא לצאת מהבית. גם שהינו מחוץ לבית עלול הפרט שלא להישיר את מבטו אל הסובב סביבו ולהחליף את הבעות הסקרנות על פני מדיניות של התעלמות והסתגרות. מלבד זאת, ברמת ניצול המשאבים העומדים לרשותו להשיג אהבה, יכול הפרט להיתקף בהסתייגות נחרצת מאתרי היכרויות, פגישות עיוורות, שידוכים פורמליים ועוד. אנשים שאינם מאמינים שהם ימצאו אהבה או שמאמינים שקשה למצוא אותה יכולים לחבל בדרכים לא מודעות בקשרים עם בני זוג חדשים. לסיכומו של עניין, האמונה יוצרת את המציאות.
הבה נניח הפעם שאבשלום למד על אפקט פיגמליון והחליט לטפח בליבו אמונה חדשה ובריאה שהוא אכן הולך בקרוב למצוא אהבה. הנה הנבואה כמעט ובאה להתממש, אבשלום זוכה לפגוש בעלמה נאה אך באופן אירוני היא בעצמה איננה מאמינה שתמצא אהבה. כל אחד מהם הגיע עם אמונה נבואית קוטבית זה לזו. מה לדעתכם יקרה? התשובה היא שאבשלום יחווה קשיים רבים במימוש רצונו. יהיה קשה לו להגיע לליבה של אותה עלמה. הלא כאן מדובר באפקט גליטאה.
אפקט גליטאה
בכדי להגשים את הנבואות שאנו מייחלים לעצמנו אנו זקוקים גם למעט עזרה או אמונה הדדית מן הזולת. איננו יכולים להשיג את הכול בחיים לבדנו. אפקט גליטאה בא לתאר תופעה בה הנבואות והאמונות האישיות של האחר משפיעות עלינו. אך יותר מכך, אפקט גליטאה בא ללמדנו שאם איננו רוצים להיות מושפעים מן הסביבה, מן האמונות של הסובבים אותנו, איננו חייבים. כל הבקיא בתחום ההיפנוזה יודע כי בכדי להפנט אדם על המהופנט לשתף פעולה עם המהפנט. ללא רצון המהופנט לא ניתן להפנטו. הבחירה היא בידינו האם לתת לאמונות הנבואיות של אחרים להשפיע עלינו או לאו. ניתן לשער שאילו לא רצתה גליטאה בפיגמליון שיהיה לאהובה, כנראה לא הייתה אפרודיטה נעתרת לבקשת פיגמליון שתקום לתחייה. ובנוגע לאבשלום כפי שניתן להבין, אינו יכול להגשים את משאלתו אילו בת זוגו החדשה אינה רוצה בכך.
אולם, בכדי לממש את הצלחתו של אבשלום, ישנם הסבורים כי נחישות חזקה תגבר על האמונה הנוגדת של האחר. אחדים מן הפסיכולוגים האקזיסטנציאליסטים טענו שבמאבק בין שני אנשים האוחזים באמונות/נבואות הסותרות זו את זו, הנחישות של אחד הצדדים היא זו שתכריע. אך אני מאמין בגישה אחרת, הגישה הקואופאטיבית בה דגלו מרבית הפסיכולוגים מהזרם ההומניסטי. על אבשלום לכרות ברית עם בת זוגתו ולנסות לגרום לה להיות שותפה לאמונה שלו במקום שתהיה יריבה שלו. על פי גישה זו על אבשלום לנהוג בדרכים הבאות: להיות מודע לאפקט פיגמליון וגם לאפקט גליטאה, ליידע את בת זוגו בידיעות אלו, להסביר לה את כוחם והשפעתם של אותן התופעות על זוגיותם ולשכנע אותה לעבור לצד האמונה החיובית שלו - שהם שניהם ראויים לזכות באהבה גדולה ולהצליח בה.
דימיון מול רצון
אחת השאלות שכמעט כל אדם בעולם שואל את עצמו היא: איך זה שאני כל כך רוצה משהו והוא לא מתגשם? ישנם גברים ונשים רבים שכל כך רוצים ומעוניינים באהבה בחייהם אך בקשה זו לא מתממשת עבורם. התשובה לדבר נובעת לעיתים משום שלכוח הדמיון (או המחשבה) יש כוח להשפיע על המציאות יותר מכוח הרצון. היה זה אמיל בוקא (פסיכולוג צרפתי) שהגה את התיאוריה כי במלחמה שבין כוח המחשבה לכוח הרצון, ידה של כוח המחשבה על העליונה. אמיל בוקא שיער שלמחשבות ול"סרטים הנעים" בדימיונינו יש יותר כוח מאשר לרצון שלנו. המשפט "אין דבר העומד בפני הרצון" לא היה נכון בעיניו והוא זה המטעה אנשים. המשפט הנכון לומר היום הוא "אין דבר העומד בפני הדימיון". והכיצד עניין זה קשור באפקט הפיגמליון? אפקט הפיגמליון מתנהל בזירת הדמיונות (המחשבות) שלנו יותר מאשר בזירת הרצונות שלנו. משם הוא ניזון ואינו בוחל כלל ברצונותינו.
והנה דוגמא להבנת העניין: יכול גבר פנוי ובודד לרצות עד מאד למצוא זוגיות במהרה אך די שבראשו הוא מדמיין (במודע או שלא במודע) שרק לאחר שיתבסס כלכלית ימצא את אהובת ליבו, לא משנה כמה רצון יהיה לו, ייתכן ועד שלא יתבסס כלכלית לא ימצא הוא אהבה עד יבוא היום.
דוגמא שניה יכולה להיות אצל אישה שכל כך רוצה ומשתוקקת כבר מחר למצוא אהבה אולם בדימיונותיה תקעה לה יתד אמת אחת ובלתי מעורערת, שהיא תמצא את בחיר ליבה רק אחרי שתצליח להוריד שבעה קילוגרמים ממשקלה. היא מדמיינת תדיר כיצד בן זוגה שבע רצון מחיצוניותה ואת עצמה שמחה ומשוחררת. ייתכן ורצונה למצוא אהבה הוא עז עד מאוד והיא רוצה שתגיע במהרה, אבל כנראה שהיא לא תזכה בה עד שתרד במשקלה.
בכדי למצוא אהבה עלינו להפחית מעט מרמת הרצון והנזקקות שלנו לאהבה (עודף רצון משדר נואשות שאינה מוסיפה לנו חן וכח משיכה) ומצד שני לתקן חשיבה ולהרבות בדימיונות על עצמנו מממשים אהבה.
אפקט הצדקת המאמץ
גברת שחם כבר שעה ארוכה השתהתה מול המראה. מר שחם צחצח את נעליו בלכה שחורה. אלו לא פסחו על עד אחרון הפרטים המגנדרים טרם יציאתם אל בית הקולנוע. מתז אחרון של בושם, הערת הזדרזות חמישית במספרה , מבט אחרון על סלון הבית ועל הילדים ויצאו השניים באמירת שלום מהירה. לדאבונם, מר וגברת שחם איחרו להצגת הסרט. אך הנה מר שחם אחז בחיוך מנחם בכתף אשתו, נאנח ואמר: "אח... איזה טוב ומה נעים! לפחות יצאנו מהבית, טיילנו, ונשמנו קצת אוויר. מעבר לכך... ממילא הסרט הזה קיבל בעיתונות ביקורות לא הכי טובות".
עתה ניתן לשאול שאלה מעניינת: האם יכולים להיות גם הפוכים הדברים? להבדיל מאפקט פיגמליון בו האמונה מולידה את מציאות, האם מציאות יכולה להוליד אמונה? התשובה אכן נכונה וכאן הרי שמדובר בתופעה פסיכולוגית המכונה אפקט הצדקת המאמץ. אפקט הצדקת המאמץ היא תופעה בה האדם מאמץ לעצמו אמונות, התרצות והצדקות שמטרתן להצדיק או לנחם פעולות שעשה והיו בהן מידה רבה של מאמץ, סבל או סוג מסויים של הפסד רגשי. כך למשל בני אותו הזוג אשר איחרו לקולנוע לאחר הכנות רבות ונסיעה ארוכה בחרו להאמין שהסרט היה לבטח גרוע ואף אולי יטרחו לספר לכל מכריהם עד כמה שהוא לא טוב למרות שלא צפו בו כלל.
על אותו המישור, בהתאם לאפקט הצדקת המאמץ, קיימת לה גם תופעת "אפקט הצדקת הבדידות" (או אולי כשם נרדף "אפקט הצדקת הרווקות") שהלא גם נשיאת הבדידות והרווקות מאהבה כרוכים באיזה מאמץ נפשי והפסד רגשי כלשהו. גם בסוגייה זו עלול האדם לטפח אמונות מסולפות לאחר מציאות של רווקות ובדידות ארוכה. במיוחד זו שנמשכת שנים ארוכות. רווק הפנוי מזה כבר שנים בניגוד לרצונו, יכול לאמץ לעצמו אמונה ולדבוק בסיסמאות הקוראות לחיי רווקות בתואנה כי רק כך ניתן "לנצל את החיים" (כאילו שאת צורכי התקשורת, האהבה, המין והביטחון הרגשי ניתן להשיג במסגרת הרווקות וההוללות יותר מאשר במסגרת של אהבה וזוגיות?!) רווקה נצחית ובודדה יכולה לאמץ אמונה שנישואין או שותפות זוגית עלולה להפריע לה בלימודיה (אולם לחיות את כל חייה הסטודנטיאליים עם שותף מוזר ומצחין בדירתם השכורה אין לה בעיה). אדם שלא הגיע לכלום בחייו תמיד יטיף מראש לויתור והנה לא פלא יכולים אנו למצוא נשים רווקות רבות (ובטח שגם גברים) מסיטות על בסיס יומי או שבועי את חברותיהן הנשואות כי בעליהן לקחו אותן צעירות ובכך גזלו מהן את "מיטב" שנות רווקותן.
אך לא באלה הדוגמאות פרק זה בא לעסוק אלא באמונה אחת וקטנה הנוצרת אף היא לאחר בדידות ורווקות ממושכת וארוכה. אמונה שקטה וחרישית אך ההרסנית ביותר מכל האמונות שצוינו עד עתה. הלא היא זו הגורסת כי פשוט לא קל, אבל לא קל למצוא אהבה!
לאחר רווקות ובדידות ממושכת, האדם יכול לאמץ לעצמו כהתרצה, את האמונה כי קשה מאד למצוא אהבה ולא משום שאמונה זו היא נכונה אלא משום שפשוט נוח לרווק הבודד להאמין בה. אמונה זו נועדה להגן על הרווק הפנוי מפני עבר בדידותו המפואר ולרכך במעט מה את נשיאתה על כתפיו. הרווק הפנוי והבודד אינו מוכן לסבול את העובדה שניתן להשיג אהבה בקלות, שמא אז תתקשה נפשו להכיל את כל שנות הבדידות שיכלו להסתיים כבר לפני זמן רב.
בעקבות בדידות ארוכה יכול הרווק המושבע להסתייג ממירב הדרכים הקלות, הפשוטות והישירות ביותר למציאת האהבה ולהאמין במלוא ליבו שקשה למצוא אהבה. כך למשל, גבר הבודד מזה זמן רב עלול לחיות בהכחשה מלאה לעובדה שהוא פשוט יכול להוציא את עצמו אל הרחוב, לבוש כהלכה ומבושם, לזהות אישה מוצאת חן ולפעול בעניין. אפילו לתת פתק עם כתובת אלקטרונית להמשך קשר. אפילו להפיץ את אותו הפתק בעשרות כל יום. אך רווקים נצחיים רבים שוכחים את קיומה של אפשרות זו ומעדיפים להאמין כי את האהבה יפגשו לבסוף אולי באיזה אירוע לא שגרתי, אולי בין קוטלי איזה מקום בילוי מצומצם, בפגישה מקרית דרך חברים שמי יודע ומתי תקרה או במסגרת הלימודים אשר יחולו רק בחורף. כל זאת כאשר למעשה, ההזדמנות הבלתי מוגבלת ממתינה להם כל יום מעבר לקירות הבית.
גם אישה פנויה יכולה להימנע תקופות ארוכות מלחזר אחר גבר באמצעות עיניה ושפת גופה ועל אחת כמה וכמה באמצעות דיבור ישיר. מלבד זאת, בדומה לגבר, גם היא יכולה למנוע מעצמה ללכת לבדה במקומות הומי אדם תחת תפקיד זמני של מושא קלה לחיזור ואף גרוע מזאת, נשים רבות עד שכבר יוצאות אל החוצות, מתעטפות בחברות רבות ובכך יוצרות עבור מחזרים פוטנציאליים נסיבות קשות לחיזור אחריהן.
יש לציין שאפקט פגימליון ואפקט הצדקת הבדידות מזינים זה את זה במשוב חוזר וכבר מאיזה שלב אין זה משנה מי הגיע קודם. מציאות ממושכת של בדידות יכולה ליצור אמונה בקושי במציאת אהבה ואותה אמונה יוצרת שוב את המציאות. זהו מעגל קסמים המזין את עצמו יותר ויותר. זאת הסיבה לעובדה הידועה לרובנו שככל שנשארים רווקים יותר כך המצב הולך ומחריף וקשה היציאה ממסלול הרווקות והבדידות המתמשכת.
בניסוי שנערך באחד מן הקולג'ים הידועים בארה"ב, ניסו החוקרים לגלות מי הן התלמידות האטרקטיביות ביותר בקולג'. את הגדרתם למושג "הנחשקת ביותר" הגדירו כזאת אשר זכתה למספר החיזורים וההצעות הרבות ביותר לפגישת היכרות רומנטית. התגלה דבר מפליא. הלומדות בקולג' שנמצאו במחקר כ"נחשקות ביותר" לא היו העלמות המושכות ביותר מהבחינה החיצונית ולא הכישרוניות ביותר ולא החכמות ביותר אלא דווקא אלו שגרו במעונותיהן הכי קרוב לשביל. לשביל הראשי שבו עברו מירב האנשים. החוקים הארציים והמציאותיים למציאת אהבה אינם רחוקים מאיש, אם יצאונה הגברים והנשים אל מקומות הומי אדם, ישקדו על כך מספר רב של פעמים ולא יתחמקו תודעתית ומעשית מחיפושם אחר האהבה, בדרך שכזו יגדילו לעצמם את הסיכויים למצוא אהבה.
אז כנראה שלעיתים באמת "חכם השביל מן ההולך בו ואם עלינו עליו, אל נעזבנו כי הוא תמיד צודק" כפי שטען זאת חוקר הארץ הישראלי עזריה אלון. אז לאחר שלמדנו לעלות על השביל הנכון: לרתום את אפקט פיגמליון לטובתנו, להיות מודעים לאפקט גליטאה, ערים לעובדה שכוח המחשבה גדול מכוח הרצון וזהירים שלא להיכנע לאפקט הצדקת הבדידות, נאחל כולנו לעצמנו ולאבשלום היקר שימצא את זיווגו המיוחל.
למאמרים נוספים מאת כתב ידי רדו לתחתית הדף