כידוע, את הרעיון הזה של זיווג משמיים אנו שואבים לא אלא מהדת ולעניינינו שלנו מהדת היהודית (שאף מזינה את הדתות הגדולות בעולם - הנצרות והאיסלם). כל אחד מאיתנו שמע לפחות פעם אחת בחייו ממישהו דתי את המימרה: "ארבעים יום לפני יצירת הוולד בת קול יוצאת משמיים ומכריזה בת פלוני לפלוני...". ממקור זה בעיקר שואבים רובנו את האמונה לכך שאלוהים מזווג זיווגים. אך לצערי הרב כאשר לא לומדים לעומק את המקור הזה המצוי בגמרא, יכולים להוציא את האמונה בזיווג משמיים מהקשרה ולהפוך אותה דווקא למעכבת במציאת הזיווג.
אם לרגע נלמד ונעמיק באותו המקור המצוי בגמרא (סנהדרין, כב', א. סוטה ב' א. מועד קטן יח' ב) אז אכן מסופר על אמוראי אחד בשם רב אשר גרס כי: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". ניתן להבין שלדעת אותו האיש אכן הזיווג נקבע מראש. או קיי בסדר, אך בואו לרגע נמשיך בכתוב. בואו נשים לב שבהמשך הכותב מונה גם את ביתו ופרנסתו (שדהו) של האדם: עכשיו אנו מגלים שהגמרא מספרת לנו בנוסף שגם הבית וגם הפרנסה של האדם נקבעים מראש. אך האם רואים אנו אנשים הולכים ברחובות העיר תוך ציפייה שימצאו לפתע את ביתם המיוחל ארוז בעטיפת מתנה? האם אנו רואים אנשים יושבים ספונים בבתיהם ומחכים שדינרים של זהב יפלו על ראשם? נכון שלא? אז קל וחומר בנוגע לזיווג. אז אם כך, כשם שאיננו מצפים למצוא את ביתנו ארוז בעטיפת מתנה או את הכסף שאנו מייחלים לו נופל על ראשנו מלמעלה, איננו יכולים לצפות שזיווגנו ייפול עלינו משמיים.
עלינו להבין שגם בנוגע למציאת זיווג, אל לנו לחכות בשאננות שדבר זה יתגלגל לרגלינו מתי שהוא כי כך אולי נגזר. אנו צריכים להבין וללמוד שאלוהים העניק ייעוד לאדם ולא הטיל עליו גזרה. יעוד! לא גזרה! אלוהים העניק מראש פוטנציאל לכל אדם ואדם שיוכל להשיג את פרנסתו המסוימת, את ביתו המסוים ואף כנראה את זיווגו המיוחל והאדם יכול לממש את אותו הייעוד או להחליט שאינו רוצה לממשו. אם הוא לא ירדוף, יתור ויחפש רבות אחר אותו היעוד אז ייתכן שהוא גם לא יגיע וישיג אותו.
יתר על כן, הפרשנות בנוגע לזיווג בגמרא עדיין לא הסתיימה. מצוייה גם דעתו של ריש לקיש שהציג את טיעונו הסותר לרב: "כי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו". ומה זה אומר? ריש לקיש טען כנגד רב, שאם פלוני מסויים החליט למשל להפוך להיות רשע וזיווגו המיוחל הוא בעצם צדיק, הרי לא ייתכן שיתאימו זה לזו. על כן אין הזיווג נקבע בהכרח מראש ונגמר, אלא גם יכול להשתנות במהלך חייו של אדם בהתאם למעשיו.
למעשה הגמרה מתארת ויכוח סותר עד שנמצא לבסוף העמק השווה והחליטו השניים בפשרה שישנו זיווג אשר נקבע מראש והוא נקרא "זיווג ראשון" אך גם בחירתו החופשית של האדם מקבלת מקום בעניין והאדם עצמו יכול להחליט בהתאם למעשיו וזכויותיו לבחור ב"זיווג שני" אחר ומתאים יותר. הווה אומר שעל אף הייעוד אשר נקבע לאדם משמיים, האדם בעצמו יכול לשנות ולקבוע נתח נכבד מגורלו הקשור באהבה ומציאת הזיווג.
נכון, הפשרה די מבלבלת ונדמה שנועדה לספק את רצונם של שני האישים יותר מאשר לישב אותה בראשינו. אז אולי נבין את הדברים בהמשך הכתוב.
באר המים – סמל למציאת האהבה
הנה פרשנות מאד יפה ומעניינת שיכולה אולי להמחיש לנו מה דעתה הברורה יותר של היהדות בכל הנוגע לחיפוש אחר האהבה. ובכן, יכולה להישאל השאלה מדוע מרבית אבותינו החשובים – משה, יצחק ויעקב - הכירו את נשותיהם על יד הבאר? הייתכן וקיימת בבאר איזו סמליות נסתרת אשר תעניק לנו את התשובה? ובכן ישנם שלושה מקורות מים שונים מהם נהנה האדם: בור, מעיין ובאר. ובמה הם שונים זה מזה? הבור – כל כולו מעשה ידי אדם שחפר וצבר לתוכו מים; המעין – כל כולו נוצר בידי האלוהים וללא כל מגע יד אדם; הבאר לעומת זאת היא השילוב בין שניהם: יש בתוכה מי תהום אשר נוצרו כל כולם בידי האלוהים אך בכדי לזכות באותם המים צריך האדם לחפור, להתאמץ ולהגיע אליהם. ללא עבודה קשה לא ייחשפו המים לעולם. הבאר אם כן מסמלת את יסוד מציאת האהבה על פי היהדות, את מציאת הזיווג משמיים במתכונתו הנכונה והרצוייה.
מציאת האהבה חייבת להיות שלובה עם חיפוש פעיל ויוזמה נמרצת מצד האדם כאשר רק כך אלוהים יגיע עם עזרתו מן הצד השני ויגלה לנו את מימי האהבה. על כן מצאו האבות הרוחניים שלנו את אהבותיהם על הבאר, שם זכו לזיווג שלהם לא רק על שום הנבואה, אלא בעיקר על פי השתדלותם ומאמצם. מסיפורי אבותינו אנו למדים אם כן שהפוטנציאל הנבואי של האהבה קיים בעולם בטרם נולדנו, אבל מימושו תלוי בחפירה ובחיפושנו המתמיד אחריו.
למאמרים נוספים מאת כתב ידי רד לסוף הדף