מצפון מפותח ותובעני מידיי
לשיחה שהתנהלה ברכבת בין שחר הבחור הרווק, מר לידור הרופא ונחמה המאמנת ניתן להוסיף רבות. הפסיכולוגיה המודרנית הייתה מתארת את אותו "הצדיק" ההיפותטי שהחליט לא לבטא את כעסיו עד לפציעת כיבתו, כסובל מסופר אגו נוקשה. פרוייד יוכל בהחלט ללמדנו מעט על אותו "סופר אגו". במודל המבני (הסטרוקטוראלי) אשר הגה, חילק פרוייד את הנפש לשלושה מימדים הלוקחים חלק בניהול אישיותו וחייו של האדם. את הראשון מביניהם כינה פרוייד איד (Id). בעברית הוא מכונה ה"סתמי" והוא מקום משכנם של היצרים, התשוקות והתאוות הבסיסיות של האדם. יצרים כמות יצר המין, יצר התוקפנות, השינה, האכילה ודומיהם טמונים בו. המימד הנפשי מעברו השני של המתרס הוא הסופר אגו (Super Ego) ובעברית הוא מכונה "האני העליון". זהו מימד נפשי המצוי בתוכנו אשר חובא בתוכו את כללי המוסר, הערכים וחוקי החברה הראויים. מצויים בו חוקים ועקרונות כמות לא תגנוב, לא תשקר ראוי לשקוד בלימודים ולהיות תלמיד חכם וכיו"ב. במילים אחרות התכוון פרוייד "למצפון". המימד השלישי העומד לכאורה בטווח בין השניים הוא האגו (Ego) ובעברית – "האני". הוא הוגדר על ידי פרוייד כמתווך בין רצונות האיד ולבין דרישות הסופר אגו וכי יכולת הבחירה והפישור ניתנה לכאורה לידיו.
אז הבנו שיש בנו חלק מצפוני, חלק יצרי והחלק שלנו בסיפור, האני, הממונה על האזנה לדרישות שניהם ולקיחת החלטה. אך הכיצד קורה הדבר שאנשים נוהים בקיצוניות יתר אחר אותו אני עליון (המצפון) כדי לקיים חובות מוסריים אפילו עד הקרבה על צורכי גוף-נפש בסיסיים וכיליון נפשי עצמי? עד כדי ויתור על אהבה רומנטית פוטנציאלית בעבור איזו עזרה והקרבה עצמית למען הזולת?
התשובה לכך היא משום שבחיינו הרגילו אותנו מצד אחד להעלות על הנס ולהלל את הסופר אגו (את המצפון) ומצד שני לתאב, לשקץ ולהיזהר מאד מן האיד. אנו נוטים לראות באיד את דמות "האיש הרע" או כפי ששמענו זאת בכל מקום אפשרי "היצר הרע" ואת הסופר אגו (המצפון) כדמות "האיש הטוב" או "היצר הטוב". לא פעם אנו שומעים אנשים דתיים מקלסים ברוגז את היצר הרע ולאחר מכן מהללים את היצר הטוב ואת הנשמה שבנו שהיא הלא "חלק אלוקה ממעל" (על פי היהדות). גם פרוייד ראה בתחילת דרכו כך את הדברים אך בהמשך מחקרו השכיל להבין שהוא הושפע לא אלא ממוסכמות דתיות מעוותות. בחוקרו עד כמה שניתן את אותם מימדי הנפש הוא הבין שאין בהם טוב או רע ושניהם יכולים להיות גם היצר הטוב וגם היצר הרע. ה"יצר הרע" אינו תכונתו הבלעדית של האיד ו"היצר הטוב" אינו תכונתו הבלעדית של המצפון כפי שבתחילה חשב. הדבר שהופך אותם לרעים או טובים, טען פרוייד, הוא חוסר האיזון בין שניהם וכאשר כל צד מבטא את עצמו בקיצוניות על חשבון האחר.
גם הנשמה יכולה להיות "היצר הרע"
רבים מאיתנו מקשרים את התאוות והצרכים הגופניים ליצר הרע ואת המוסר והעזרה לזולת ליצר הטוב, אך זו טעות גדולה שאותה יצרה הדת העממית. פרוייד וניאו-פסיכואנליטיקנים רבים אחריו טענו שמלבד האיד, גם הסופר אגו, או הנשמה על פי היהדות, יכול לתפקד כ"יצר הרע" ולהיות מאד לא נעים, להוביל לסבל רב ואף לכיליונו של האדם: הסופר אגו עלול להיות תובעני לאין שיעור, לשאוף לשלמות שלא ניתן להשיגה, לפרפקציוניזם, למוסריות קיצונית, לסגפנות, לעינוי ומניעת צורכי הגוף, הוא אינו בהכרח שכלתני ואף ברובו אינו מודע. פרוייד גילה שהמצפון אם כן אינו נופל רחוק מהאיד הידוע לשמצה במעלליו והוא עלול גם לאיים בדרישותיו, בענישה פסיכולוגית וברגשות אשם אם לא ימולאו דרישותיו. הסופר אגו יכול להיות מאד אכזר לאדם. האומנם החלק המודע של המצפון כולל את תחושת המחויבות לעשות מעשים טובים אך החלק הלא מודע שלו כולל רגשות של כעס, רגשי אשמה, שנאה וניכור כלפי העצמי.
אכן כן, זהו לעיתים צידו האפל של האני העליון וטעות מרה היא לחשוב שככל שנוהים לכיוונו אזי נעשים אנשים טובים יותר ומוסריים יותר. על כן חשוב לדעת שעל פי החשיבה המתקדמת בת זמננו, להבדיל מהחשיבה הארכאית העתיקה, "יצר הרע" אינו מכוון בלעדית וכל כך מהר אוטומטית ליצר המיניות. יצר הרע יכול בהחלט להיות גם נחלתם של מפלסי רוח וחשיבה הנחשבים לכאורה כגבוהים יותר בעבור האדם כמו זה באני העליון (המצפון).
ישעיהו ליבוביץ תיאר זאת יפה כאשר דימה את מצפונו של האדם לתפוח הגדל על עץ. אנו נוטים לחשוב בטעות שבעולם המוסר ועשיית המצוות פועלת משוואה לינארית, כלומר ככל שאנו נעשים אנשים טובים יותר ולוקחים על עצמנו יותר מצוות, כך אנו מתעלים יותר מבחינה רוחנית ואנושית. אך טעות גדולה בדבר משום שייתכן שדווקא פועלת על האדם בתחום המוסר עקומה עולה ויורדת (קורבי-לינארית). לצורך ההבנה דימה ליבוביץ את האדם המוסרי לתפוח הגדל על עץ. בתחילה התפוח התלוי הינו בוסר ובכדי להבשיל ולהפוך לתפוח מושלם וראוי הוא מזין את עצמו במינרלים רבים: מימן, אשלגן, סוכרים, פחמימות וכיו"ב. העניין הוא שהתפוח אינו מפסיק להזין את עצמו באותם המרכיבים ומה שקורה מנקודה מסויימת ואילך הוא תהליך של ריקבון. כך הוא הדבר גם בתחום המוסר. בכדי להגיע לעליונות רוחנית ואנושית אנו מרבים בתיקון המידות, במצוות, במוסר ועזרה לזולת אולם מנקודה מסויימת ולא כל כך ברורה, דווקא ככל שמרבים במוסר דווקא מתחיל לפעול עלינו תהליך של "ריקבון": היתדרדרות נפשית, בעיות חברתיות ואף ליקויים גופניים ופיזיים.
אנשים "צדיקים"
עידן תכול העיניים המדריך בהוסטל, לבנת סוכנת המכירות הצחקקנית, אודי בעל הקונדיטוריה בפינת הרחוב, מיכל אמא לשניים, אופיר טכנאי המזגנים נעים המזג, נטלי אשר משום מה עדיין מובטלת, אילן היזם הצעיר ואלינור אשת הקבע. כולם הינם שנים רבות בודדים ומחכים עדיין לאהבה וזוגיות. אך הנה מגיע ארכיאולוג נפש ומגלה את הדברים הבאים:
פלונית אשר מצאה חן בעיני עידן בדיוק חשבה להיפרד מחברה הנוכחי משום שאינה אוהבת אותו יותר אך עדיין לא עשתה זאת. לאחר שהבין זאת עידן בחר הוא להתרחק ממנה על שום לא משנה ויהי מה, "לא תחמוד אשת רעך" (הוא כבר הפך אותה בראשו לאשת איש ואת חברה לרעהו הטוב משכבר הימים).
לאחר שעות עבודתה עסוקה לבנת תדיר בהתנדבות לאריזת מזון בבית תמחוי המספק אוכל לנזקקים. אהבה מבחינתה היא דבר במעט מה שפל כאשר לאנשים אפילו אין מה לאכול (האם כבר צויין שחלק מאותם העניים הם נשואים ובעלי משפחות!?).
אודי אינו מניח לעצמו לרגע. הוא משקיע את כל מרצו מבוקר עד לילה בקריירה, בקושי אוכל ויושן וזאת מפני שמבחינתו רק כשיהיה מסוגל באמת לכלכל אישה, הוא ירגיש ראוי להיות עם אישה (אודי אודי גיבור גדול! אכן כן, בימינו הנשים הן חסרות כל וללא גבר הן פשוט אינן מסוגלות להתקיים כלכלית).
מיכל משקיעה את כל מרצה בילדים ולא משאירה מקום לעצמה ולצרכיה, גבר בחייה לבטח יגזול זמן מילדיה (היא כבר סיימה את תפקידה כבן אדם בחייה).
אופיר פשוט מתקומם בזעם קנאי לנגד אישה פלרטטנית ומינית בהתנהגותה ומבחינתו אין נשים חושניות אלא בוגדניות (אבל לו מותר לצפור לכל בחורה ברחוב).
נטלי אינה מוכנה בשום פנים ואופן לכל מגע מיני לפחות עד החתונה (אודות לסקרים ולסטטיסטיקה הגורסות שמוסד הנישואין הוא הבטוח שבמוסדות ואחרי החתונה אף אדם מעולם לא התגרש).
אילן אינו מסוגל לתפוס את עצמו מקיים יחסים אינטימיים עם נשים משום שזה עלול להוריד מכבודן ולפגוע ברגשותיהן (נשים הינן קדושות מעונות ואינן אוהבות מין) .
אלינור אינה מוכנה לאפשר לעצמה ליהנות מיחסי מין עד הסוף (האדם אינו נמנה עם בעלי החיים החיים אלא הוא בכלל מלאך מאופק. ובכלל, מין כנראה נועד לעשיית ילדים ולא שייהנו ממנו).
ייתכן וכל אלו האנשים הנראים לכאורה כאנשים רגילים לכל דבר, סובלים לא אלא "מסופר אגו נוקשה". מחמירים עם עצמם וסובלים מ"צדיקות יתר" אשר אולי במקרה שלהם לא תזיק לכיבתם, אך לבטח תזיק לסיכוייהם למצוא אהבה. רבים מנהלים כל חייהם את מלחמתם תדיר אל מול האיד ויצריהם המיניים, אך כנראה שישנם כאלה אשר כדאי שילחמו את מלחמתם נגד הסופר אגו או מצפונם התובעני והנוקשה.
תסמונת קדשה קדושה
סופר אגו נוקשה גם עלול להוביל ברבות המקרים לתסמונת קדשה קדושה. תסמונת שמצאה לחבל רבות בסיכויים למצוא אהבה. קדשה זוהי מילה גבוהה לזונה אשר הפקירה את גופה לכל וקדושה לעומת זאת נתפסת בראשנו לאחת שהתנזרה ממין לחלוטין (למרות שבמקרא הפירוש הוא לאחת אשר הבדילה את גופה למען זוגיות אחת קבועה ומקודשת, דברים כג' 18). תסמונת קדשה-קדושה היא בעצם הפרעה תפיסתית ורגשית התוקפת בעיקר גברים אשר אינם מסוגלים לראות באישה שהם מאד מעריכים ואוהבים גם את היותה ייצור מיני. כלומר מבחינתם אנושיות לחוד ומיניות לחוד ואין השניים יכולים לדור יחד בכפיפה אחת. כך יכולים גברים רבים לחשוב ולחוש שיש נשים אך ורק למטרות מין ויש נשים להתחתן עימן אך אין באמצע. יתר על זאת, אישה שתתמסר מהר מינית תפורש על ידם מייד כזולה ובוגדנית וכי נאמנות, אנושיות וטוב לב הם ממנה והלאה. יקירינו אילן שהוזכר לעיל שהרגיש שאינו מסוגל לקיים יחסי מין עם נשים על שום שיש בכך להפחית מכבודן וגם אלינור שהחליטה לא ליהנות עד הסוף בקיום יחסי מין, ייתכן ושניהם סובלים מתסמונת זו. שורש הבעיה טמון בריחוק הכל כך קיצוני שמנסה הדת ליצור לעיתים בין בני האנוש לבעלי החיים וכך כאשר האישה היא מינית היא נתפסת כחיה בזוייה וכאשר היא שכלתנית ומאופקת הלא היא כמלאך. לעיתים הנשים נופלות תחת הלחץ החברתי הגברי המופנה כלפיהם ומשתפות פעולה עם אותו הספליט (הפיצול הקיצוני), על ידי היתממות, סלידה ממין ושמרנות מינית קיצונית.
שמרנות מינית מהיכן היא? משכל מנומק או מלב מצומק?
לעיתים צדיקות יתר, היתממות, התחסדות ושמרנות יתרה במישור המיני והרומנטי מקורם לא מגיע בהכרח ישירות מן האני העליון/המוסר/הנשמה או השכל, אלא מפחדים ועכבות מיניות לא מודעות וחוסר ניסיון אינטימי-רומנטי -ומיני. לעיתים פחדים וחרדות מאינטימיות זוגית ומינית הם אלו שיוצרים לאדם את דעותיו ה"מוסריות" והשמרניות בנוגע למיניות וזוגיות. אדם החרד מאינטימיות יכול להמציא חומרות ואיסורים מיניים שנועדו לא אלא לפטור אותו מלהתמודד עם בעיותיו. כך למשל יכולים גבר או אישה לצאת למסעות צלב תחת דגל הסיסמא שאין זה ראוי לקיים יחסי מין שלא במסגרת נישואין עם כל הנימוקים הרציונאליים האפשריים, אך תחת נפשם תסתתר לא אלא חרדה מפני אינטימיות וחוסר מיומנות מינית. אם כך, לעיתים את התכנים ה"המוסריים" או "האידיאליים" המצויים במוחנו יוצרים לא אלא הפחדים שלנו כאשר האני העליון משמש רק כמליץ יושר עבורם כשאקדח מוצמד לרקתו.
לסיכום
והריהו משל: שלושה סוגים של בני אדם ישנם בעולם: מלך, למך וכלם. זה המשתמש תחילה במוחו ולאחר מכן בליבו ולבסוף במוסר כיליותיו - הלא מלך הוא. השני אשר נוהג ללכת תחילה אחר ליבו ורק לאחר מכן אחר מוחו ולבסוף נשמע לכיליותיו - הלא למך הוא. והשלישי אשר נוהג לשפוט קודם מתוך מוסר הכליות, לאחר מכן מגייס את ליבו ולבסוף את מוחו - הלא כלם הוא (מלשון כלום). ובאשר אלינו, נדמה שאנו לעיתים מחמיצים אהבות בחיינו משום שאנו נוהגים לרוב ככלם, מאבדים אהבות מבין הידיים משום שנהגנו כלמך ולא נוהגים כפי שהיה נוהג מלך.