גבר רואה בחורה באזור בילוי כלשהו וממש מעוניין להתחיל איתה. מרגע שעלה רעיון זה לראשו סדרה של תהליכים נפשיים וגופניים מתחילים לשטוף את כל הוויתו. דפיקות ליבו גוברות, גופו נעשה חלש ורועד, מתח וחרדה עוטפים את רוחו, הראש מתחיל לדמיין קטסטרופות ובושות, הלשון מתחילה להתאמן על כל מיני משפטים אך פתאום לא הכי עובדת וכיו"ב. אחת הסיבות שמובילות לכל התגובות הללו היא הפחד מדחייה. אנחנו מטבענו, כיצורים חברתיים הכמהים לתקשורת, כבוד וחיבה מן הזולת, חוששים מאד מדחייה. הדבר מביא לאי נעימות שאנו מנסים להימנע ממנה עד כמה שניתן. הגוף והנפש שלנו מגיבים בהתאם לפחדים שלנו ואחד מהם הוא משלמוע את ה"לא".
הבחור שלנו פחד מה"לא" אבל עליו לדעת שהוא אמור לפחד מסוג אחר של "לא" שהוא בהרבה יותר גרוע. מהו "הלא" האחר הזה ומה משמעותו?
במחשבה מעמיקה, בעולם ה"לאווים" ("לא" ברבים) קיימים שני סוגים של "לא": "הלא המוחלט" ו"הלא הלא מוחלט".
"הלא" הלא מוחלט - סוג זה של "לא" (דחייה), העלול להגיע לעיתים ממישהו שמצא חן בעינינו, הוא "לא" שגם חובא בתוכו את ההזדמנות לקבל את ה"כן". זהו "לא" שאינו מוחלט. כאשר אנו ניגשים לחזר אחר מישהי או מישהו וחוששים בדרך אליהם מלשמוע את ה"לא", עלינו להבין שזהו "לא" שאיננו מוחלט, כלומר זהו "לא" ששומר בצידו גם את האפשרות לשמוע במקרה הטוב את ה"כן", את קבלת האחר אותנו.
"הלא" המוחלט - "הלא" המוחלט זהו "לא" שלא משאיר אפילו אופציה ולו הקטנה ביותר ל"כן". הלא המוחלט הזה בא עלינו כאשר אנו מחליטים שלא לגשת אל הבחורה (או הבחור) ולהתחיל איתה. הבחורה עצמה לא סירבה לנו ולא אמרה לנו לא אבל עצם זה שלא ניגשנו אליה, זהו למעשה "לא" אחד גדול! זהו ה"לא" הגדול והמוחלט שאנו יצרנו עבורנו בעצמנו. כאשר אנו מוותרים מלהתחיל אחר מישהו/י אנחנו בעצם מונעים את האפשרות להכיר אותו ובמקום לקבל דחייה ישירה ממנו אנחנו עוזרים לו "לדחות" אותנו על ידי שאנחנו לא ניגשים אליו כלל.
לאור זאת, מהלא המוחלט עלינו להיזהר ולפחד יותר מאשר כל "לא" אחר שיכול להגיע ממחוזר זה או אחרת.