:The Simpsons -conyonero .
ניתוח הסימנים המופיעים בטקסט : הסימנים הם תופעה בסיסית שנוגעת בכל אחד מאיתנו בין אם באופן מודע ובין אן באופן בלתי מודע ,גם הטקסט המדובר מוצף בסימנים חלק מעל פני השטח וחלקם מתחת אבל כולם ביחד נדרשים בכדי להביא לנו מסר מסוים אותו היוצר מתבקש להעביר. הסימנים נמצאים לאורך כל הקליף בלבוש (אוטנטי -מערב פרוע, קייטרינג אמריקאי ) ברקע אוירה כפרית פרועה מזכירה מערבון מהסוג המזוהה רק עם ארה"ב והמסורת האמיתית והקולנועית שלה זו שיצרה היסטוריה ומהות אמיתית ואומנותית בצורה שלפעמים מתבלבלת אחת בתוך השנייה .הסימנים מיצגים פעם אחת את עצמם כמו שהם ופעם שנייה את המסר הנוסף את הרומנטיקה והסטיגמה את האסוציאציה או אולי שוב הדבר לכשעצמו שמשמעותו במרוצת השנים עם השימוש בו השתנתה . השימוש בסימנים כמו סטייק ,תאור המכונית הקפדני השימוש בהשוואה בין הכביש הפדרלי לזה המהיר , אלו סימנים שעומדים כבעלי משמעות לכשעצמם איך שהם עם הפרוש המילולי הנקי שלהם אך הם מקבלים גם משמעות כפולה כבעלי מקום של כבוד בשפה ובסלנג האמריקאי בצורה שבטקסט המדובר מעניקה להם כפל משמעות .האדם הוא יצור פרשני שמעניק משמעות לסימנים טענתי היא שכותב טקסט זה בחר בסימנים הרלוונטיים הללו ליצור עבור הקורא \ צופה משמעות שנייה כזו שנולדת מן הפרשנות מהאסוציאציה ולא מתוך הפרשנות היבשה של המילים.הסימנים הם הגורם המתווך המייצג את המציאות . רמת הסימנים היא מה יכול לייצג את הדברים שנמצאים במציאות שמקיפה אותנו .אי אפשר להתייחס למציאות בלי סימנים מפני שאי אפשר להפיק משמעות .היוצר של הטקסט המדובר יוצר מוצר גאוני בעזרת שימוש שמיצרים משמעות אסוציאטיבית כזו היוצרת תוכן ברור בעצמה ובעצם יוצר שני מוצרים שיכלו להגיע לאותה נקודה אצל הצופים ,טקסט ציני בוטה וסאטירי ומולו סרט מצויר שמציג את אותה הסימנים אליהם מכוון הטקסט ,אמריקאיות ,טקסס מערב פרוע ,בטחון עצמי מופרז ,חוסר ביקורתיות וכו' כששני הכלים הללו נפגשים ביחד הטקסט עם התמונה הם יוצר מסר ציני חד וברור שמעביר את המסר [ביקרות] בצורה גאונית .
אחד העקרונות העיקריים שעובדים בצורה מבריקה בקליפ הוא היחס בין מורכבות היחס בין הסימן לבין המציאות . הסימן הוא משהו פסיכולוגי -לדוגמה מתוך הטקסט : סטייק , truck ,clown ,highway ,American pride ברגע שנעשה שימוש במוסגים הללו עולה בראשנו תמונה מעין ייצוג של המשמעות אותה אנו מכירים באופן כללי ולא באופן ספציפי שקיים במציאות -דימוי של הסימן עולה לנו בראש.המסמן -זה מה שנקלט בחושים שלנו ,מילה כתובה שרואים אותה או מילה דבורה (השיר ) ששומעים אותה.הקליפ המצויר הרקע של המערב הפרועה הליצן והציור של הכבישים והמכונית והעצים השימוש בחיות ובאורות הגבוהים שלבטח היו מזוהות עם הרכב חודרים לחושים שלנו ומכתיבים את המסר את האווירה והמשמעות של הטקסט.המסמן מוביל את הסימן אל המסומן שהוא מביא לידי ביטוי את התוכן שיש לנו בראש וגורם לקהל להבין את הסימנים כמו שהם אך גם בדרך אחרת נפרדת מהמציאות ונאמנה למסר .סימן זו מילה אשר מורכבת גם מהמסמן וגם מהמסומן ,הסימן הלשוני הוא בעל שתי פנים כאשר אנו שומעים בטקסט מילה מסוימת (כמו הדוגמאות שהצגתי) אנו שומעים דימוי קולי שמתחבר לנו למושג המוחי של אותה מילה. הקשר בין המסמן למסומן הוא קשר שרירותי שנבנה כמוסכמה חברתית ,אם כותב הטקסט ויוצר הקליפ לא היו מבינים בצורה טובה את עולם המוסגים והדימויים האמריקאי המסר מאחורי הטקסט לא היה בא לידי ביטוי .עבור אדם שהתרבות וההווי האמריקאי זר לו הקליפ הזה הוא סתמי ויבש ללא מסר וללא עוקץ.
ניתוח הטקסט מבחינה סינכרונית ודיאכרונית ומבחינת ההבדלים בניהם: הדיבור היא מערכת הסימנים הראשונה והכתיבה (ובהקשר זה הקליפ) השנייה -לכן הדיבור ,הטקסט ,השירה מחזיקים את המסר חזק מאוד ואף יותר אף על פי שהם עובדים בסינרגיה בניהם. מבחינה דיאכרונית באים לידי ביטוי בטקסט תופעות היסטוריות ,תרבותיות כמו נופי המערב הפרוע ,הקאובוי והליצן שמסמלים את הישן המיתולוגי האמריקאי שבמהלך הזמן הפך מסמל הדרך והתרבות המאצ'ו . הפלמחניק של האמריקאים, זה שלא עושה ביטוח רכב לטנדר שלו. ומהבחינה הסינכרונית :נכונה לזמן העכשווי ישנו תאור של ההיום חוש ההומור הוא של היום הדמויות המציגות הן רלוונטיות (למרות שהקול הוא קול המזוהה עם המערב וכך גם המוזיקה) הנושא הוא רלוונטי כמו גם הביקורת שהיא עכשווית נכונה לזמנה ,מחושבת , מרומזת אך לא בוטה . שבירת המיתוס היא עדינה ורגישה לא מוגזמת מידי. דה סוסיר הדגיש את העדיפות של מחקר סינכרוני שמסתכל על מכלול השפה בנקודת זמן מסוימת .ובטקסט המדובר אפשר לראות שימוש יפה של קול של פעם עם תמונה ודמויות של פעם ,אסוציאציות מהעולם הישן , משרתים מסרים ,ביקורות ובידור של העולם החדש המודרני . הכלים הם כאילו ישנים המסר הוא רלוונטי עכשווי ומדויק.
השימוש בפארול בטקסט הוא מושלם , : הדיבור וההתנהגות הלשונית המבטא מושלמת עבור הנסיבות ומכניסה את הצופה "בדלת" הראשית בדרך להבנת המסר. השימוש בזמן תקופה קדומה כזו שנותנת פרספקטיבה היא טובה מאוד בקליפ כמו גם המקום , המערב הפרוע המדבריות שמזוהות כל כך עם ההוויה האמריקאית הישנה עם התרבות הטקסנית וגם הקולנועית של הוליווד בתחילת דרכה נכונות מאוד. לא סתם יש באמצע הקליפ עצירה ותמונה של לוגו של אחת מחברות האולפנים הגדולות ביותר זה קורה מפני שהחברות הגדולות ובמיוחד חברות ההפקה ההוליוודיות מזוהות יותר מכל עם האמריקאיות ועם המסרים והביקורת שיש לקליפ בגלל האידיאולוגיה איתה היא מזוהה והמסרים שבדרך כלל היא מנסה למכור. זהות הדובר והשימוש בסלנג נעשים בקליפ בצורה חכמה ומדויקת : לדמויות המצוירות מותר לומר הכול ולכן הביקורת והעקיצות מפיהם מתקבלות בהומור ובצור קלילה ולא חשד או אנטי מוקדם ולכן הן דובר אידיאלי לכל סאטירה וגם המקרה הספציפי הזה .השימוש בסלנג הוא מה שהופך את הקליפ לרלוונטי ומחבר את המסר ואת הקהל לימנו ,ללא שימוש בסלנג הטקסט היה מעבד את ההומור שבו את העכשוויות שלו ואת הרלוונטיות שלו ללא השימוש בסלנג הטקסט היה הופך אימפוטנטי וחסר עוקץ , בטקסט כן יש שימוש בסלנג והוא נעשה בצורה חכמה מדויקת ובמינוים הנכונים על מנת להגיע לכלל האוכלוסייה האמריקאית .
הפרשנות המודרנית מעדיפה גישה מתארת בשל העובדה כי היא מתארת את התופעות בשפה , הגישה הנורמטיבית גם קובעת מהי השפה הנכונה והתקינה . לפי הגישה הנורמטיבית צריכה להיות הדרכה לדוברים בקשר למותר ואסור בשפה השימוש בשפה טובה הוא הכרך והיחס לסלנג הוא שלילי .גישה זו אינה חייה בשלום עם הטקסט המדובר בטקסט המנותח לדובר לשון חושית לומר הכול ובקול שונה כזה שמתאים לרוח הקליפ ,השפה אינה טובה או גבוהה השפה אינה המטרה אלה היא כלי להעברת המסר ישנו שימוש נרחב בסלנג וביצירת משמעות באמצעות הסלנג.הגישה המתארת דוגלת בתיאור תופעות באמצעות שימוש בשפה ,בדיוק כמו שמתבצע בטקסט והיחס לסלנג שהוא כאמור מרכיב משמעותי בטקסט הוא טבעי .לפי גישה זו הסלנג הוא התפתחות טבעית של שפה חיה .השפה וגם השפה הייחודית שאנו נתקלים בה בטקסט מורכבת מסימנים המקבלים משמעות על פי מיקומם במבנה המערכתי של הטקסט.דה סוסיר שם דגש על השפה כמערכת מבנית ,ישנם שתי מערכות בין מילים -סינטגמטיים ופרדיגמאטיים .
הרצף הסינטגמטי כפי שהוא בא לידי ביטוי בטקסט הוא ציר הצירוף מערכת אופקית השואלת מה בא אחרי או עם מה : הקליפ מתפתח בצורה מבנית תחילה המפגש עם הגיבורים ,יצירת הזהות וההזדהות ,החיבור לקליפ בשלב השני מגיעים הסימנים שיוצרים חיבור עם התרבות ,מורשת האמריקאית המדבריות הקאובוי הליצן וכ"ו בשלב הבא אנחנו נחשפים למכונית ולמעלליה ואז לירידה הצינית עליה כדבר שמתחבר להיות מובן בסוף.הרצף הפרדיגמאטי היא מערכת אנכית השואלת מה יכול להחליף את מה כאשר אני מנתח את הדמויות המוצגות ויוצרות חיבור לאמריקאיות ואני רוצה לחשוב על דמויות או קונספט אחר שיוכל להשיג את אותה המטרה נראה כאילו הבחירה הייתה טובה אולי אפילו ברורה מאליה מפני שאין סיטואציה שמזוהה יותר עם ארה"ב יותר מזו וגם נכונה עבור האמריקאים לצחוק על עצמם ,המערב הפרועה הוא פלטפורמה נוחה עבורם גם לזיכרון מתוק וגם להומור עצמי, פנימי.
אינדקס- סימן בעל קשר טבעי למסומן . סימן שיש לו שותפות . הדמויות המצוירות , הקאובוי ,הר המכוניות ההרוסות , התחממות הרכב כול אלו הם סימנים אינדקסטואליים היוצרים קשר טבעי בין הסימן למסר בתוך הטקסט.
איקוני -סימן בעל קשר של דמיון למסומן -דמיון צורני .סימן המחקה את המסומן- מתוך הטקסט הסמנים של הקאובוי מסמן הגעה למערב ההר מסמן מזבלה של מכוניות כמו גם השימוש ברכב עצמו .
הסימבול (סמל) מאופיין בקשר שרירותי הנובע ממוסכמה חברתית .פעמים רבות קשרים שרירותיים מקבלים תוקף של קשר טבעי (כמו הליצן והלאסו של הקאובוי , מהטקסט) סמל הוא נלמד נרכש והסמלים בטקסט הם סימנים שהתפתחו עם אמריקה מראשיתה והפכו עצמם לסימנים מוסכמים בעלי הקשר מובן ברור וידוע מראש .
מבחינה סמיוטית הטקסט רווי בתחביר המתמקד ביחס שבין הסימנים לעצמם חלק מהסימנים מספרים סיפור גם ללא המילים ,הקליפ עשוי בצורה כזו שיתכן שהיה יכול להיות מובן ברמה גבוהה גם ללא הטקסט המילולי שמלוה אותו.המשמעות הסמנטית של הימנים בטקסט היא טובה וברורה המשמעות עולה מין הסימנים בטבעיות דבר המלמד על בחירה נכונה של סימנים ועולם דימויים מצידם של היוצרים. וגם הפרגמאטיקה מובאת בצורה גאונית השימוש בדמות על מצוירת שיכולה לומר הכול בלי להתלכלך , השימוש במבטא דרומי כבד השאול מהמערבונים של פעם והחיבור הציני למגבלות ולבעיות של המכונית יוצרים טקסט מוצלח בעל מסר ברור .
לסיכום היוצרים מעבירים טקסט ביקורתי בצורה הומוריסטית הם משתמשים בדמויות המצוירות ובעולם המוסגים האמריקאי הישן זה שכבר הפך למיתוס כדי להעביר מסר פשוט ושטחי (על המכונית)ובמקביל מורכב ועמוק (על החברה האמריקאית) האידיאולוגיה של הטקסט ברור וכך גם השימוש בלוגו של חברת ההפקה המפורסמת המסר הוא רדוד ועמוק כאחד ומנסה לפנות רחב ככל שניתן.
2. את הטקסט השני הנתח מבחינה פונקציונאלית באמצעות מספר מבעים מתוך הטקסט . הגישה הפונקציונאלית היא גישה הבודקת את השימוש , שימוש במשפט או במבע הנדון בהקשר ספציפי.
לפי דה סוסיר השפה מקבלת את המשמעות לא לפי מה שהיא מייצגת אלא על פי היחסים בתוך השפה .כלומר בודקים את הקשר בין החלקים השונים בשפה.
רומן יאקובסון ביקש לבחון מה מייחד את השפה הספרותית משפת היומיום ,בכדי לעשות זאת הוא חילק את המרכיבים השונים של הפעולה התקשורתית , כול אחד מהמרכיבים כולל בתוכו פונקציות שונות אותן הדובר יכול להשיג באמצעות השימוש בשפה .
ניתוח:
1. מבע - "אני בן אדם רוצה לעזור ,ואני לא מסוגלת" המסר והתוכן התקשורתי ברורים מדובר באישה מוגבלת ביכולת המילולית והמעשית שלה לעזור לאותה משפחה נזקקת , אך בכל זאת המסר עובר ומטרת השיחה הופכת עם הזמן ברורה .
2. מוען- דובר המסר היא אותה אישה מבוגרת קיבוצניקית ,לא קשת יום אך גם לא בעלת אמצעים . פונקציה :אמוטיבית - פונקציה שממוקדת בתחושות וברגשות של הדובר ואין ספק שלמוען במקרה זה מערבות רגשת עמוקה , גם במבע הרלוונטי וגם במבעים אחרים " אני פשוט בן אדם שמוכן לעזור " , "איזה טינופת אף אחד לא מוכן להתעורר להתכופף" , המעורבות הרגשית באה לידי ביטוי גם בתוכן המילולי וגם באופן הצגת הדברים בצורה נרגשת ומעורבת מאוד.
3.הקשר - התייחסות לדברים הקורים במציאות , פונקציה רפרנציאלית מדברת על הדברים שסובבים אותנו . מדובר בדברים שקיימים במציאות , חיבור לסיפור הגברת מחוברת באופן רגשי עמוק לסיפור של משפחה הנמצאת במצב מורכב היא מעורבת ,נסערת אך גם מסורסת במידה מסוימת אין לה יכולת לסייע למשפחה הזו מלבד מתן הזדהות וסימפטיה , במישורים הללו היא ממצע את עצמה בצורה מושלמת.
4. נמען- אליו מכוון המסר . בתקשורת זו לא יודעים תמיד מיהו הנמען , ההיגיון אומר שהנמען צריך להיות אותה חברת דיור שבאמת יכולה לסייע למשפחה או לאיה אישיות בעלת יכולת השפעה שתשמע את השידור ותהיה מוכנה לסייע , אך ההרגה היא כאילו הנמען הוא השדר בלבד מבחינת של הגברת .בכל מקרה המטרה היא לשכנע את הנמען להניע אותו לפעולה ומבחינה זו הגברת מצליחה ,כי השדר מנסה לקדם את המטרה שלה לאורך כול השיחה . " מה את מצפה מהשיחה הזו" , "להצטרף לקריאה שלך,לחברת עמיגור".
5. השדר המסר מועבר באמצעות קודים . אופן ניסוח המילים הוא בצורה פואטית דרמטית , המילים נאמרות בצורה ספונטאנית בלתי מתוכננת אך הן מדויקות מאוד ויוצרות שיא דרמטי בשיחה , שבסופו של דבר מוליד אמפטיה והזדהות עם הגיבור.
6. קוד - מערכת הסימנים שדרכה מועבר המסר . במקרה זה שפה , עממית פשוטה במקרים רבים גם שגויה אך טובה מספיק בכדאי לרגש ולהעביר את המסר המוען והנמען חולקים קודים מוכרים ומוסכמים השדר לא מוריד עצמו לרמת הביטוי של המרואיינת אך הוא בכל זאת הופך להיות עממי ופתוח יותר . הקוד הוא דבר מורכז מכיוון שכאשר מדברים יש שפת גוף בנוסף לדיבור לאינטואיציות ולדברים נוספים אנו לא יכולים לראות תשחה אלא רק לשמוע אותה אבל אפשר להרגיש את שפת הגוף של המרואיין והמראיין רק באמצעות השמע. השפה הרדודה נותנת נופח נוסף למשמעות השיחה והופכת אותה למפולפלת יותר ומעניינת יותר.
7. צינור תקשורת - ישיר אל השדר ועקיף אל חברת הבניה המדיום שדרכו מועבר המסר מהמוען לנמען הוא קשר רדיופוני . הערוץ פתוח מבחינה תקשורתית אבל בצורה מוגבלת השיחה היא בין הגברת לדליק שאר הגורמים ,המאזינים והחברה אליה מכוון המסר הם גורמים עקיפים.
1. מבע - התוכן: " את יודעת בתכנית כזאת כזאת שהכול בה מתלהם, מאוד שמחנו לשמוע נשמה טובה כמוך . המסר :דליק לגברת את עוף חריג בתוכנית ואולי בכלל בחברה הנהרסת שלנו ,אישה המתייסרת בגלל ל כאבים של אחרים ולא מרוכזת רק בעצמה.
2. מוען - דובר המסר הוא שדר הרדיו , דליק. פונקציה אמוטיבית : ניתן להבין ולהרגיש את התרגשות הדובר הוא מדבר בלחץ של זמן והוא תרווד גם בדברים אחרים וזה נשמע על כול אבל אין ספק שהשיחה מרתקת ומרגשת אותו.
3. נמען- בתקשורת ההמונים לא ידוע תמיד מיהו הנמען וגם במקרה זה לא ברור ההם מבחינתו של השדר מדור בדברים אישיים לגברת או בדברי סיכום לקהל ולגורמים אליהם פנתה השיחה.הפונקציה הקונטיבית מתייחסת לקונוטציות ומטרתה לשכנע את הנמען, במקרה הזה בלבד בנען הוא אותה חברה בעלת אמצעים שיכולה לעזור למשפחה.
4. בקשר. התייחסות לדברים הקורים במציאות , מתוך המציאות שמתארת הגברת עולה ההתרשמות העמוקה ממנה דבר שמוביל את דליק לומר את הדברים הללו.
5. השדר- המסר מועבר באמצעות קודים . אופן ניסוח המילים הוא קפדני אישי ורגיש השדר לא מתפתה לומר דברים גדולים ללא כיסוי או אחריות הוא בררן איטי מחושב אך מצד שני הדברים מבחינתו אמיתיים הוא באמת מופתע מהשיחה ,מהנושא , מדרך הצגת הדברים והמחמאה שהוא נותן מרגישה אמיתית כאילו נאמרה מליבו.
6. קוד - גם במקרה זה ניתן לראות בדמיוננו את השדר למרות שמדובר ברדיו ,שפת הגוף היא ברורה מפותלת ומתפתלת אפילו ביישנית ,מופתעת . המוען והנמען מכירים שניהם את אותה מערכת קודים ולכן "השידור" עובר בהצלחה ,ובצורה ברורה.
7. צינור תקשורת - במקרה זה הצינור הוא ישיר באופן חד משמעי . מהשדר לגברת כאילו היו בשיחה פרטית ,אישית . השדר מתנתק ומדבר ישירות אל הגברת.
מבחינה פונקציונאלית אנו מבינים מדוע הדובר מכל צד עשה שימוש במשפט או במבע הנדון בהקשר הספציפי , כאמור השפה מקבל את המשמעות לא לפי מה שהיא מייצגת אלא על פי היחסים בתוך השפה.
3. הסרט הראשון בנוי בשני מישורים אחד מילולי שיר שבתוכו מסרים סמויים וגלויים שיר ציני פרודי על התרבות האמריקאית ובמישור השני , הוויזואלי סרטון -קליפ שמחובר למילים ורווי בסימנים באיקונים ובסימנים מוסכמים וגלויים.הניתוח הסמיוטי מתבסס על ניתוח על פי סימנים שמצויים בשפע בקליפ ולכן טבעי לנתח על פי שיטה זו קליפ מסוג זה .הסרט השני הוא דיאלוג אין סימנים ויזואליים או מסרים סמויים ,הטקסט נשען על עצמו לא על אידיאולוגיה מנחה כמו הטקסט הקודם ולא על איקוני תרבות ולא על שום מסורת היסטורית קדומה אלא רק על רגש ואינטליגנציה ולכן הוא א. לא מתאים לניתוח סמיוטי וכן מתאים ורלוונטי הרבה יותר לניתוח פונקציונאלי השואב את כוחו מהמשמעות היבשה של המילה לפי היחסים בתוך השפה. יעקובסון ביקש לבחון את השפה משפת היום יום וזה באמת קיים בקטע מהרדיו בניגוד לקליפ בו השפה היא אינה שפת יום יום אלה שפה טלוויזיונית הומוריסטית מלאה בסלנג והמחושבת מאוד כול תמונה וכול מילה עברו סינונים רבים. השימוש בשיטה זו הוא במשפט או מבע הנדון בהקשר ספציפי ולא על פי אסוציאציה כמו בשיטה הסמיוטית . בכדי לנתח נכון טקסט מסוים צריך להבין אותו ואת המשמעות שלו ומכאן לבחור שיטת ניתוח מתאימה שתוכל להתמודד מולו , מבחינתי אילו הייתי הופך בסדר ניתוח הטקסט לא היה מגיע למיצוי כל האלמנטים והמשמעויות שהניתוח בסדר הנוכחי יצר.