בת"א 22407/08 רוניתהרפז זיו נגד ביטוח לאומי, הגישה התובעת תביעה לתשלום פיצוייםבסך 52,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ע"י המוסד לביטוח לאומי.
התובעת, גב' הרפז עבדהכמטפלת בביתה של אישה בשם אתי הירשמן מאז חודש ספטמבר 1999 ועד לארועים נשוא התביעה שהגישה.הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, פנהאל התובעת בשנת 2003 בדרישה לתשלום דמי ביטוח לאומי בגין השנים 2001- 2003, משום שסבר כי היא אינה מועסקת. התובעת השיבה לביטוחלאומי מספר פעמים כי היא מועסקת על ידי גב' הירשמן מאז שנת 1999, אך פניותיה לאהועילו. ביום 30.6.2004 שלח הביטוח הלאומי שישה צווי עיקול לבנקים ולחברות אשראי, בגיןחוב כביכול של התובעת, וחודשיים לאחר מכן הגיעו מעקלים לבית אימה של התובעת.
הביטוח לאומי טעןלהגנתו בין היתר, כי גב' הירשמן, מעסיקתה של התובעת, לא דיווחה על העסקתה של התובעת בתקופההרלוונטית ולכן חוייבה התובעת לשלם דמי ביטוח כמי שאינה עובדת. הביטוח הלאומי המשיך וטעןכי פעל לפי חוק הביטוח הלאומי ופקודת המיסים (גביה), וכי התובעת היא שהתרשלה בכךשלא פעלה כמתחייב מן החוק. לדידו, על התובעת להפנות את טענותיה אל המעסיקה, אשר לאדיווחה על העסקתה ולא שילמה עבורה דמי ביטוח לאומי.
בית המשפט דחה אתטענות הביטוח הלאומי וקבע כי פרסום צווי העיקול נגד התובעת אצל מחזיקים שונים, מהווה פרסום לשון הרעכמשמעותו בחוק איסור לשון הרע,התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). בית המשפט חזר וקבע כי משלוח צווי עיקול ביחס לאדם מסויים, המציגים אותו כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו,מהווים פרסום לשון הרע נגדו משום שהם עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה לבוזאו ללעג. בית המשפט הוסיף וקבע כי למוסד לביטוח לאומי לא עומדת הגנה כלשהילפי החוק, שכן התנהל באטימות ובחוסר תום לב. בית המשפט הבהיר כי אף אם היה מקבל את עמדת הביטוח הלאומי כי פעל בתום לב, הרי שתום לב לבדו איננו מהווה, בפני עצמו הגנה מתביעה בגין פרסום לשון הרע.
מאחר והביטוח הלאומי ידעהיטב כי התובעת אינה חבה בתשלום דמי ביטוח לאומי שכן החוב, ככל שהוא קיים, מוטל על המעסיקה בלבד, היה עליו לגבות את החוב מן המעסיקה, ולא מהתובעת. בית המשפט העביר ביקורת נוקבת על ביטוח לאומי וקבעכי המוסד לביטוח לאומי אינו "יכול להפוך את העובד לבן ערובה ולגבות ממנו חובותכספיים החלים על המעסיק לבדו. הדבר אינו ראוי וגם איננו חוקי, ויש להצטער על כךשגוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומי, עושה דין לעצמו ומשתמש בכלי רב העוצמה שלפקודת המיסים (גביה), שלא למטרה שלשמה נועד, ונגד עובדת שברור בעליל כי אינהחייבת בחוב דמי ביטוח לאומי".
בית המשפט פסק כיהמוסד לביטוח לאומי פירסם לשון הרע על התובעת ופסק לטובתה פיצויים בסך 50,000 ש"ח.