בהחלטה שניתנה בתאריך 10.12.09 בתיק בבית המשפט העליון בבע"מ 4197/09 פלונית נ' פלוני אושר פס"ד של בית המשפט למשפחה בתמ"ש 12259/04 בו הועברה משמורת על קטין לאביו היות ואימו לא אפשרה קיום תקין של הסדר הביקורים.
פסיקה של ביהמ"ש העליון מיום 10.12.09 בבע"מ 4197/09 מפי השופטים ריבלין חיות ומלצר, חיזקה את פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה וערכת הערעור בביהמ"ש המחוזי שקבעו שאם אשר אינה מאפשרת קיום הסדרי ראייה בין האב לבנו- תאבד את המשמורת על הקטין.
בתאריך 2.12.08 ניתן פס"ד בבית משפט למשפחה בתמ"ש 12259/04 על ידי כבוד סגנית הנשיא, השופטת מימון אשר דן בתביעת משמורת שהגיש אב כנגד גרושתו. האב יוצג על ידי עו"ד אירית רייכמן והאם על ידי עו"ד משה חן .
במקרה הנדון האם לא אפשרה לאב לראות את בנו במסגרת הסדרי הראייה שנקבעו וחיבלה בקשר ביניהם באופן משמעותי במשך תקופה ארוכה. המקרה עסק בזוג שהיה נשוי 5 שנים ולהם ילד אחד. עם גירושיהם בשנת 2005, בהתאם לחזקת הגיל הרך, נשאר הקטין שהיה אז בן 3 במשמרתה של אימו תוך קביעת הסדרי ראייה לפיהם האב יראה את בנו פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ וכן בכל סוף שבוע שני מיום שישי בצהריים ועד מוצאי שבת.
האם, שפיתחה יחסים תלותיים וסימביוטיים עם בנה, לא אפשרה קיום הסדר הביקורים, בתירוצים שונים. גם במקרים שבני משפחתו של האב הגיעו במיוחד לארץ לבקר את הילד- מנעה האם את הביקורים מסיבות שונות.
האב הגיש תביעת משמורת לבית המשפט למשפחה ותבע העברת המשמורת על הבן .
ביהמ"ש הפנה את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית להורים.
לאחר חצי שנה של פגישות קבעו צוות הפסיכולוגים, העובדים הסוציאליים והפסיכיאטרים כי האם אינה מאפשרת את התפתחותו התקינה של הקטין ומניעת הביקורים בהתאם להסדרי הראייה והסתת הקטין נגד אביו עלולה לגרום לקטין לנזק נפשי חמור. בעוד שמנגד הסיקו המומחים כי האב מכיר ותומך בחשיבות הקשר בין הילד לאימו. מסקנת המכון היתה להעביר את המשמורת של הקטין מהאם לאב.
ביהמ"ש למשפחה מפי סגנית נשיא ביהמ"ש למשפחה בירושלים, השופטת נילי מימון, אימץ את חוות דעת המומחים , קיבל את תביעת המשמורת שהגיש האב באמצעות אירית רייכמן וקבע כי האם חיבלה בקשר בין הבן לאביו ולא שיתפה פעולה עם גורמים טיפוליים ועל כן הורה על העברת המשמורת מהאם לאב.
האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת ע"מ 220/08, וטענה כי נגרם לה עוול, שהיא אישה בריאה ואשת מקצוע נורמטיבית ומוערכת.
האב באמצעות עו"ד אירית רייכמן ביקש לדחות את הערעור וטען כי פס"ד שניתן בבית משפט למשפחה שקל את כל העובדות וחו"ד המומחים וטובת הקטין היתה לנגד עיניו.
בתאריך 28.12.08 ניתן פס"ד ע"י הרכב השופטים יצחק ענבר, יוסף שפירא ונאוה בן נאור לפיו נדחה הערעור והמשמורת של הקטין נותרה בעינה.
האם הגישה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון שהורה על עריכת בדיקת מסוגלות הורית נוספת.
האב , באמצעות עו"ד אירית רייכמן , ביקש לדחות את בקשת רשות הערעור.
חוות הדעת קבעה כי טובת הקטין שיהיה במשמורת האב לאור העובדה שתסקירי פקידות הסעד מציירים תמונה של אם שעשתה מאמצים רבים להרחיק את הבן מאביו, כולל העצמה של תלונות, אשר נמצאו בלתי מוצדקות. עוד נאמר כי מרכיב מהותי מציב את האב בעמדת יתרון כהורה משמורן והוא יכולתו הטובה יותר לאפשר את הקשר עם האם. מרכיב זה הינו מהותי להתפתחותו התקינה של הילד".
לאור המלצות אנשי המקצוע, קבע בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 10.12.09 כי המשמורת תישאר בידי האב, והפנה את הצדדים למתאם הורי, פסיכולוג, שייסע בשיפור התקשורת בין ההורים ויעדכן את בית המשפט העליון על התקדמות הטיפול.