|
אתגרי החיים לא פוסחים על אף אחד. זאת למרות שאנחנו מאוד אוהבים להפוך אותם לבעיות אישיות ומיוחדות שיש רק לנו (זה עושה טוב לאגו שלנו). אבל המציאות היא שבמוקדם או במאוחר, כל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד עם אתגרים מסוימים: אתגרים פיננסיים, אתגרים בריאותיים, אתגרים במערכות יחסים ועוד. אחת השאלות הפופולאריות ביותר של כל אותם אנשים יקרים שעולים על המסלול של צמיחה רוחנית, היא: "איך אפשר למצוא שלווה פנימית ולהישאר עם שלווה, תוך כדי התמודדות עם אתגרי החיים?"
למאמר המלא...
|
|
אני בוהה בקיר הלבן שמעל למסך המחשב שלי ושואל את עצמי: "איך להתחיל את המאמר הזה?". מיד לאחר מכן אני נופל לתוך תהום... תודעה דוממת, ריקה, ללא צבעים, פתוחה, ללא כל ציפיות, ללא מחשבות, ללא עצמי. כמו אדם שלכמה רגעים שכח את "עצמו" וכל מה שהוא ידע וזכר, לפתע נשתכח ממנו. ואז מתוך הדממה עולה הפתעה בלתי צפויה. השיר של ניסים סרוסי: "אשליות" כאילו מתנגן בתוכי. "מעולה!" אני אומר לעצמי ומחייך, "כנראה שככה עלי להתחיל את המאמר הזה".
למאמר המלא...
|
|
רגע לפני שאני יוצא לסוף שבוע ארוך של ויפאסנה בצפון, החלטתי להקדיש את הבוקר הזה כדי לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי אחד ההרגלים ההרסניים ביותר שלנו. אני מדבר על ההרגל המוזר שלנו להעריך באופן מוגזם את העתיד. הערכה מוגזמת שמצמצמת את הרגע הזה וגורמת לנו להאמין שהחיים האמיתיים (או כל דבר טוב אחר) נמצאים בעתיד.
למאמר המלא...
|
|
הנה זה שוב, כמו בכל שבוע, רק אני וקובץ WORD פתוח שבתוכו דף לבן וחלק ומצד שמאל למעלה אני מיד רושם את התאריך. עם התאריך הכי קל להתחיל, כי התאריך ידוע. עם כל השאר לא תמיד זה קל. כל השאר לא ידוע, הסוף לא ידוע, אפילו השורה הבאה עוד לא ידועה...עד שהיא ידועה. ישנה רק כוונה, כוונה חופשייה ומנותקת מכל תוצאה. במקרה הזה, הכוונה היא לכתוב לכם משהו על הכוח העצום שטמון בתוך אי הודאות.
למאמר המלא...
|
|
ישנה יכולת מסוימת שחסרונה הוא מתכון בטוח לחיים בלתי מאושרים, שבאופן בלתי נמנע כוללים רמות שונות של: סבל, כאב, חוסר שביעות רצון, חוסר סיפוק, חוסר שלווה ועוד. זוהי לא "עוד יכולת", זוהי יכולת בסיסית, זהו כושר טבעי ועם זאת נדיר כל כך.
למאמר המלא...
|
|
ככל שאנחנו יותר ויותר מצליחים, התובנה הזו מוכיחה את עצמה בצורה בולטת יותר במציאות שלנו. זאת מכיוון שהצלחה וביקורת הם שני דברים שהולכים יד ביד. ככל שאתה מצליח יותר, צפה ליותר ביקורת מהסביבה. כנראה שבגלל זה אלברט הובארד אמר: "כדי להימנע מביקורת, אל תעשה שום דבר, אל תגיד שום דבר, אל תהיה שום דבר...".
למאמר המלא...
|
|
התיאוריות הקלאסיות בנוגע לצרכים האנושיים סברו כי לאחר שבני האדם עולים מעל למצב של הישרדות ומספקים לעצמם רמת מחייה בסיסית הכוללת: קורת גג, אוכל, מים ואמצעי נוחות מינימליים נוספים, הם מתחילים להתעסק בעניינים עמוקים יותר של שייכות ומשמעות. אגב, אני סבור שבימינו התיאוריות האלה כבר לא תקפות לכל בני האדם. בכל אופן, בשלבים האלה אנחנו מתחילים לשאול שאלות כגון: מי אנחנו? למה אנחנו כאן? מהו התפקיד או התכלית של חיינו?
למאמר המלא...
|
|
כשאנחנו באים מתוך האי-ידיעה, מתוך מקום של חקירה ופליאה, אנחנו הופכים אחד עם החיים ומאפשרים להם לחיות אותנו. אחד הדברים הנפלאים שקורים בתהליך הזה, הוא שאנחנו מקבלים גישה ל"תוכנית הלימוד" העשירה ביותר של החיים. במילים אחרות, אנחנו לומדים וצומחים בטירוף. במצב הזה, השראה מציפה אותנו מכל מקום וכמעט בכל רגע...לפעמים זה מגיע מהמקומות הכי לא צפויים שיש.
למאמר המלא...
|
|
המשל הבא שאספר לכם בא ללמד אותנו שיעור חשוב...ואפילו מאוד! היה זה איש חכם שיום אחד זכה במכונית יוקרתית. חבריו ובני משפחתו שמעו על כך ובאו לחגוג איתו. הם אמרו: "תתחדש! איזה יופי, אתה ממש בר מזל". האיש החכם חייך אליהם ואמר: "אולי...".
למאמר המלא...
|
|
זה קורה לכולנו...ברגע מסוים בחיים אנחנו נקשרים לאיזשהו סיפור על עצמנו, סיפור על מה שאנחנו אמורים להיות או צריכים להיות. או שאולי זה סיפור על הזהות שלנו, על האופי שלנו שאינו ניתן לשינוי מבחינתנו.
למאמר המלא...
|