הסיבות המונעות את פתיחת הלמודים בענייני האלוהות

ולפי שראיתי בבחינת אמיתת העניינים כי המונע האחד והוא הגדול, היה מיעוט ידיעתי בחכמה האמיתית וקיצור שכלי בעניינים האלוהיים שהם דבר קבלה האמיתית. וראיתי המונעים האחרים הניכרים לזה שהם גשמיים אין להם זכרון בחבורי האמת להיות מונעי בעליהם מחבר דברי אלהים חיים מועילים. לכן שקלתי בדעתי הסיבה הגדולה המונעת אותי לבדה עם הסיבה המביאה אותי לחבר ספר בחקיקת האמת, ומצאתי תועלת ‏‏החיבור מכריע הסיבה הנמנעת האמת ממני. וזה מפני שסיבת הסכלות המונעת אינה תלויה ברצוני, ותועלת החיבור המכריע כפי מה שהוא כלל נמשך לרצוני. והסכמתי על זה להודיע לכל משכיל, קוצר שכליי ורוב חבתי, לחבר עניינים אלו, לחבר ולהעיר על כלליה לבד. כי הפרטים עליונים מאד ממני לא אוכל לגשת אליהם, ואם יבוא קצת מפרטיה מפני הרחבת לשוני לבאר דבר כפי מיעוט דעתי בכלל דברי לצורך הכרחי הכללים ההם או לתועלת בעניין הנזכר, אין ראוי למשכיל להאשימני על זה כי העניינים כולם גדולים מאד בעצמם ודעתי מעוטה בהם. אמנם בהזכירי דבר משרשי הקבלה האמיתית אדברנו ברמז במקום שראוי להסתירו, כי לא אהיה מגלה סוד. והשומע ישמע והחדל יחדל. ואחל לדבר במציאות המורגש תחילה. 

ואומר תחילה כי אין ראוי למשכיל להאמין אלא בשלושה אלה. והם, המורגש, והמושכל, והמקובל, כי המפורסם הוא גם כן בכללם ולפיכך לא נצטרכו ליחדו כי די לנו באלו השלושה וזהו פירושם. המורגש, הוא הדבר שיושג בחמשת החושים שהם הראות והשמע והריח והטעם והמישוש. המושכל, הוא הדבר שהשכל מקבלו ויודעו כשמעירין אותו על זה כגון החשבון ‏והתקופות והגימטריאות. והמקובל, הוא דבר שיאמר עליו כך וכך קבלתי מפלוני ופלוני. והנה ידוע הוא כי המורגש הוא דבר שאין צריך להביא עליו ראייה, כי לא ישאל אדם בראותו אור להביא ראייה שהוא אור. וכן מושכל ראשון כגון ששנים הם יותר מאחד אין צריך להביא ראיה עליו. וכן המקובל אין צריך להביא עליו ראייה כי זי למקבל לומר כך קבלתי. אמנם שאר המושכלות לא יתאמתו אלא במופת או בראייה נכונה קרובה אל המופת או בהקש שכלי. אבל דברינו בזה המקום בעניין הראות הראייה על המושכלות לבד. וכשאדם מאמין באלו הג' דברים ראוי לו להגיד עליהם כפי האמונה ולומר, זה אני מאמין מתוך הקבלה. ובזה ההודעה לא ימצא לעולם מי שיחלוק עליו אלא מי שאינו מודה על האמת, והרי הוא בטל במיעוטו. 

דע, שהמציאות הזו בכללותה היא דבר 1 אחד לא יותר 2, כלומר: כדור הגלגל הקיצוני בכל מה שיש בו, הם דבר 1 אחד בלי ספק 3, כראובן ושמעון 4 מבחינה אישית, ושנויי עצמיהם 5 כלומר: עצמי הכדור הזה בכל מה שיש בו כשנויי עצמי אברי אישי האדם דרך משל. ‏‏ואומר עוד כאשר נמצאו עם המורגש כולו עניינים למעלה ממנו במעלה והם העניינים המושכלים בכללם, כי נמצאו במציאות האדם בעצמו עניינים מורגשים ומושכלים, שהאדם הקטן נברא בדמות העולם הגדול כולו. ולפיכך נקרא הוא גם כן בכללו עולם הקטון, ונקרא המציאות כולו עולם גדול ואדם גדול, ונקרא האדם עולם קטון ואדם קטון. העניינים המורגשים אשר באדם הם הגוף בכללו. והמושכלים הם הנפש וכוחותיה הנשפעים מאתה, אע"פ שכח ההרגש בכללם. וכמו שהנמצאים המושכלים עם המציאות המורגש נסתרים מאד בבחינת אמיתתם מרוב בני אדם, וכאשר המורגשים והמושכלים הנזכרים בעולם הגדול ובעולם הקטון גלויים ונסתרים, כן ימצאו בדברי הנבואות עניינים רבים גדולים נגלים ונסתרים. הנגלים מועילים בכללם לכל, והנסתרים מועילים ליחידים לבד, אשר הם השרידים אשר הש"י קורא. ובהשיג האדם את סתרי התורה ישיג מתוכם מציאות העניינים המושכלים אשר הם בהש"י, והשכלים הנפרדים והמושכלים אשר בם עולמו, אשר הם נפשותם וכוחותיהם. 

[מבנה היקום]

כשם שראובן, דרך משל, הוא דבר אחד והוא מחובר מאברים שונים כגון הבשר והעצמות 6, ומלחיות שונות 7, ומרוחות 8, כך הכדור הזה בכללותו מחובר מן הגלגלים ומארבעת היסודות ומה שהורכב מהן,.

 ואין בו חלל ריק כלל, אלא אטום 9 וממולא. מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר 10, והגוף החמישי 11 מקיף את האש, והוא כדורים רבים זה בתוך זה אין חלל ביניהם ולא ריקות כלל, אלא מדויקי העגוליות, צמודים זה לזה, כולם נעים תנועה סיבובית אחידה, אין מהירות באחדים מהם ולא איטיות, כלומר: שכל כדור מהם אינו עתים ממהר ועתים מאיט, אלא כל אחד מהם צמוד לטבעו במהירותו וכוון תנועתו 12.

אלא שהכדורים הללו מקצתם מהירי תנועה יותר מאחרים, והמהיר שבכולם תנועת הגלגל המקיף את הכל, והוא הנע התנועה היומית, ומניע את כולם עמו תנועת החלק בכל 13, לפי שהם כולם חלקים בו.

ומרכזי גלגלים הללו שונים:

מהם שמרכזו מרכז העולם,

ומהם שמרכזו מחוץ למרכז [קכו] העולם 14,

ומהם שהוא נע תמיד תנועתו המיוחדת לו מן המזרח למערב,

ומהם שהוא נע תמיד מן המערב למזרח.

וכל כוכב בכדורים הללו הוא חלק מן הגלגל שהוא בו קבוע במקומו, אין לו תנועה מיוחדת לו, ונראה אמנם נע בתנועת הגוף אשר הוא חלק ממנו.

וחומר הגוף הזה החמישי בכללותו הנע בעגול, אינו כחומר גופי ארבעת היסודות אשר בתוכו. 15 ומנין הכדורים הללו המקיפים את העולם לא יתכן בשום פנים ולא בשום אופן שיהיו פחות משמונה עשר כדורים 16, אבל אם מספרם יותר, הרי הדבר אפשרי ויש לעיין בדבר.

אבל האם יש שם גלגלי סיבוב, והם אשר אינם מקיפים את העולם, יש לעיין בכך. ואומר בכלל עליון כי מגלגל המזלות עד הארץ נמצאים י"ב גלגלים זה בתוך זה, עם גוף הארץ אין מקום פנוי ביניהם בלא גוף כלל. ונמצא על כולם גלגל אחד מיוחד מקיף הכל בעצמו ומניע הכל בתנועתו. וכל אלו הי"ב גלגלים נכללים עם העליון, נקראים המציאות המורגש, מפני שהם גשמיים. כי כל דבר גשמי הוא מורגש, אע"פ שיש במציאות הזה שלשה גלגלים שאינם מושגים בראות העין. והם העליון בכל ושני היסודות העליונים אצלנו שהם האש והרוח, נקראו מורגשים בכלל המציאות המורגש אחר השיגנו אותם שהם גופים בהכרח. וגם הגלגלים האחרים אשר בשמים אינם מושגים גם בחוש הראות, אלא מצד כוכביהם. כי זה שהם נראים לנו כעין התכלת הוא מגווני האויר, כי הגלגלים הם זכים מאד ואינם בעלי מראה.

[ארבע צורות הכדור התחתון ומקומם הטבעי]

ובתוך הכדור הזה התחתון הסמוך אלינו, חומר אחד שונה מחומר הגוף החמישי, קיבל ארבע צורות ראשוניות, ונעשה באותן הארבע ארבעה גופים: הארץ והמים והאוויר והאש 17. וכל אחד מארבעת אלה יש לו מקום טבעי מיוחד לו, לא ימצא בזולתו, והוא נתון לטבעו 18, והם גופים מתים שאין בהם לא חיים ולא השגה, ואינם נעים מצד עצמם, אלא הם נחים במקומותיהם הטבעיים 19. ‏  

ואם הוצא אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח, הרי בהסתלק אותו המכריח ינוע לחזור למקומו הטבעי, לפי שיש בו היסוד 20 הזה אשר בו ינוע לחזור למקומו באופן ישר, ואין בו יסוד 20 שינוח בו, ולא שינוע בו שלא באופן ישר.
ואומר כי הארץ מקשה ככדור מלא שאין בעצמה אל עפר, ר"ל באמיתות מציאותה ובבחינת עצמה. אע"פ שידענו שגם היא מורכבת מד' היסודות, אין לנו לפרש ממנה אלא צורת עצמה לבד. והמים מקיפים את הארץ בשני חלקיה לפי דעת אחת, או בחציה לפי דעת אחרת, ונשאר ממנה מגולה בלא מים מה שהוא ‏‏צריך להחיות בו בעלי חיים. ונעשה מאותו הדבר הראוי להיותו מים אויר יותר רך מן המים. וזה עולה עד מקום שהמים נהוים שם בפועל מים, אע"פ שהם מים ביסודן תמיד, עד שיתהוו שם וימחו. וזה הגבול הוא עד מקום שהאד עולה, כמו שאמר הכתוב "ואד יעלה מן הארץ" וגו'. עד פני האדמה, משם ואילך האויר מקיף את המים, כי יש דבר בכאן שצריך לדבר בו אחר מה שדברנו בו. אמנם ראוי להסתירו ודי לנו בראשי פרקים כאשר אמרנו למעלה, כי נסמוך בזה על היודעים הדבר על אופנו. והאש מקיף את האויר מכל צד ואלו הן הנקראים ד' יסודות שהם חומר אחד. ומשם ואילך גלגל הלבנה מקיף את גלגל האש, וגלגל כוכב את הגלגל הלבנה, וגלגל נוגה מקיף את גלגל כוכב, וגלגל חמה מקיף את גלגל נוגה, וגלגל מאדים מקיף את גלגל החמה, וגלגל צדק מקיף את גלגל מאדים, וגלגל שבתי מקיף את גלגל צדק. ואלו השבעה גלגלים ושבעה כוכבי לכת הנזכרים אשר בהם הז' כוכבים. ולמעלה מהם הוא גלגל הכוכבים הקיימים אשר בהם י"ב מזלות והוא המקיף גם כן גלגל שבתי. ולמעלה מכל אלו הגלגל העליון המקיף את גלגלי המזלות והוא הראשון מכולם כאשר אמרנו אצל העליונים, והוא האחרון מכולם אצלנו אנחנו יושבי שפל שוכני עפר

[התנועה]

והתנועות הישרות המצויות בארבעת היסודות הללו כאשר נעים לחזור למקומותיהן שתי תנועות: תנועה כלפי המקיף 21 והיא לאש ולאוויר, ותנועה כלפי המרכז והיא למים ולארץ, וכאשר מגיע כל פרט מהן למקומו הטבעי נח. השמש מקיף גלגל המזלות בשנה שהם ש"ס מעלות, והם מעלה אחת ביום ויותר מעט. והילוכו מהלך י"ג מעלות ביום, עת יעטו אור עניינם להאיר. ולעיתים כך נאסוף נגה גם באותה הקרן אחד בזמן המולד או בעת הלקות או בעניין אחר. והם סדר הזמנים וצמיחת האילנות והעשבים ובישול הפירות, ומהם נפלאות ומופתים כדכתיב, "(והיו לאותות) [ונתתי מופתים] בשמים ובארץ דם ואש ‏ותימרות עשן" (ייאל ג' ג'). זרע וקציר, כדכתיב "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף" (בראשית ח' כב'). ומדת יום ולילה, כדכתיב "ולימים" (בראשית א' יד'), וסוף שנת התקופה "ולשנים" (שם). כלומר שישלמו מהלכם שנת הששה ימים. ושנת הלבנה קרוב לשלושים יום. התקופות ד', כשתכנס החמה בראש טלה ובראש סרטן ובראש מאזניים ובראש גדי. ומולדות שהם מולדי הלבנה. ואמרו רז"ל, "אין חדושה של לבנה פחותה מכ"ט ימים וחצי ושני שלישי שעה וע"ג חלקים" (ראש השנה כה. ). ובסוף י"ט שנח שהוא המחזור מהלך החמה והלבנה. ודלתי התהום כאמרו "יקוו המים" עמדו בתהום, כדכתיב "מי פלג לשטף תעלה" (אייב לח' כה'). קשר יסוד דין הוא ההיולי הארץ שהוא תחת הגלגל, וממנו עשויין ד' כדורין שבהם קיום העולם, והם חד' יסודות שמהם יתהוה קור וחום ויובש ולחות. הצמיד ד' כדורים חלוקים, והם מתערבים זה בזה עד שתשתנה צורת כל אחד בדבקו בחברו. בהם ב' כבדים, והם יורדים, חמים והארץ. וב' קלים, והם האש וחרוח והם עולים לרוב קלותם ודקותם. לא מצאתי יותר מזה העניין.  

אבל אותם הגופים המקיפים 22 הרי הם חיים בעלי נפש, בה הם נעים, ואין בהם יסוד 23 התנוחה כלל, ולא ישיגם שינוי אלא בהנחה 24 בהיותם נעים בהיקף. אבל האם יש להם דעה ישכילו בה, אין זה נודע אלא לאחר עיון דק 25.

וכאשר נע הגוף החמישי בכללותו בהיקף תמיד, נוצרת ביסודות מחמת כך תנועה הכרחית שבה הם יוצאים ממקומותיהם, כלומר: באש ובאויר ונדחקים כלפי המים, ויפלוש הכל בגוף הארץ אל מעמקיה, ותיווצר ליסודות התערבות, ואחר כך יחלו לנוע לשוב למקומותיהן, ואז יצאו גם חלקים מן הארץ מחמת כך ממקומם עם 26 המים והאוויר והאש. והם בכל זה 27 משפיעים זה על זה ונשפעים זה מזה 28, ואז יתהווה השינוי במעורב, עד שמתהווה ממנו תחילה האדים לכל שינויי מיניהם, ואחר כך הדוממים 29 לשנויי מיניהן, וכל מיני הצומח, ומינים רבים מבעלי החיים, כפי מה שמחייב מזג המעורב. ושבעה כוכבי לכת הם מקבלי כוח ושפע מן העליונים, מהתשיעי והשמיני, שהם שמי שמים. ופועלים בתחתונים לגודל מעלתם, כאשר הירח מקבל כוח כולם שהוא למטה מהם ונותנם בעולם היסודות, על עצם פעולותיו בנולדים ובימים ובנחלים, כמו שהעידו החכמים. וכל אלו הדברים לפרטים עד אין קץ, כי הוא שכן ליסודות השניים העליונים וגם גופו שחור חלק אין בו מאור, דק הוא מקבל אותו מאור השמש כשיגיע בו אור השמש יאיר ויבהיק. ויסוד האש תחתיו, וגגו לגגה דבק, כי אין פנאי ביניהם. ויסוד הרוח שהוא האויר דבק באש. ואלו השני יסודות ספיריים קרוב לספירות השמים, רק לא במהות גוף השמים. וכאשר גוף השמים לא יכסו אור המאורות והכוכבים, כך אלו שני היסודות לא יכסו אורם ולא ימנעו מראייתם. והאש חמה דקה וזכה, והרוח למטה ממנה מרטיב המימות, ואור השמש מכניס חמימות בשאר היסודות ומחממת אותם, ונפעלים לרוב ‏‏דקותם. וכל מה שתראה מעכירות באויר מן האדים המעשנים, הרטוב ממטר, והיבש מעשן. והכוכבים, השבטים הם מזה המין, ברא בריות ידועים, כי הם אינם כוכבים כי אם מעשן היסודות, ויאירו ביסוד האש. וכל מה שתראה השמש בזריחתה או בשקיעתה אדומה או לבנה ותוכל לעיין בה, הוא מן האדים העולים באויר עבה.

וכל הוה נפסד אינו הוה אלא מן היסודות ואליהם נפסד, וכך היסודות מתהווים זה מזה ונפסדים זה לזה כי חומר הכל אחד 30.

ולא תתכן מציאות חומר בלי צורה, ולא תמצא צורה טבעית מאלה ההוות הנפסדות בלי חומר 31, ונמצא הדבר בהוייתן [קכז] והפסדן והויית כל מה שמתהווה מהן ונפסד אליהן חוזר חלילה כעין סיבוב הגלגל, עד שתהא תנועת החומר הזה, אשר בו הצורה, בהתחלף 32 הצורות בו כתנועת הגלגל במרחב 33 בחזרת המקומות 34 עצמן לכל חלק ממנו ‏

הנה שלשה עולמים ברא הש"י, עולם העליון ועולם האמצעי ועולם התחתון. ולא נזכר בבריאה בפירוש כי אם שני עולמות, והעולם העליון נזכר רק ברמז ולא נתפרש בפירוש, כאשר לא ‏נתפרש העולם הבא כי אם ברמז. כי אין צורך והוא סוד עמוק ומופלא. ומה שארז"ל שנבראו המלאכים ביום שני כי ביום ראשון אמרו לא נברא שום דבר רק חומר הראשון והאור הצפון, כי היה הוא אח"ד ושמו אח"ד. ואלו העניינים עמוקים מלדבר בהם. והשני עולמות בראם הש"י יחד, כדכתיב "קורא אני אליהם יעמדו יחדו" (ישעיה מח' יג'). ומאין ואפס מוחלט בראם, מתוהו לבוהו ומבוהו ליש. והלבישם המציאות לכל אחד הראוי לו, כפי הבחירה והרצון, בהם הגלגל, וצבאם עומדים קיימים פועלים ואין בהם שינוי לא כילוי ולא כילוי. שנאמר "ויעמידם לעד לעולם" (תהלים קמח' ו'). ומכוונים הכוונה ראשונה לעשות להש"י, והשנייה פועלים בעולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד. הכוונה בזה לא להם רק לבוראם אשר בראם, אבל הם וחשקם פועלים אחר הכוונה כי הם פועלים. והשני עולמות קשורים יחד קשר אמיץ וחזק בכוח עשיהם בגבורה, והתחתונים נפעלים ונתהוים ונפסדים כלים וכלים ומתחדשים בקבוץ היסודות, ונפסדים בהפרדם. כי הם מקבלים מתנועת הגלגל כל אלו השנויים וההרכבות בלי ינוחו רגע אחת בלא הויה והפסד עד סוף, כאשר גזרה אותו האלהות. ועשה ההיולי שלהם חומר מקבל שפע תנועת הגלגל. וכאשר לא ישקטו רגע מלסבב כך אלו לא ישקטו רגע מעשות הויה והפסד כפי תנועת הגלגל. על כן הד' יסודות מחוברים מחלקים דקים מאד לא יראו, ועת יחברו יחד יתרכבו, ויתהוה מהם מה שראוי להתהוות ויפסיד מה שראוי להפסיד מהם בתנועה הנזכרת ברצון הש"י בו. והנה גופי הגלגלים הם מחוברים מחלקים ביסודות, אבל לא מורכבים. ולא יקבלו להתחלק ולהפרד, והם ‏פשוטים זכים וספירים קבלו החיים הנצחיים מתחילת בריאתם מבוארים, לעשות רצון קונם, קיימים לעד ולעולם. והתנועה לא יהיה אלא לגוף. ולאותו גוף אין לו תנועה ואין לו מקום ואין לו קצה גם אין לו ראש וסוף. התנועה הסיבובית אין לה לא ראש וסוף, על כן היא אמצעית בין גוף בין שאינו גוף. והתנועה גורמת ענייני הזמן והויה והפסד.

 [חלקים מנהיגים וחלקים מונהגים]

וכשם שיש בגוף האדם אברים מנהיגים 35 ואברים מונהגים 36 זקוקים בקיומם להנהלת האבר המנהיג המנהלם, כך בעולם בכללותו חלקים מנהיגים והוא הגוף החמישי המקיף 37, וחלקים מונהגים זקוקים למנהל, והם היסודות וכל המורכב מהן.

וכשם שהאבר המנהיג שהוא הלב נע תמיד, והוא מקור כל תנועה המצויה בגוף, ושאר אברי הגוף מונהגים על ידו, והוא המשלח להם כוחותיהם שהם זקוקים להם בפעולותיהם בתנועתו, כך הגלגל הוא המנהל לשאר חלקי העולם בתנועתו, והוא המשלח לכל מתהווה כוחותיו המצוים בו.

וכל תנועה המצויה בעולם מקורה הראשון תנועת הגלגל, וכל נפש המצויה לבעל נפש בעולם מקורה נפש הגלגל.
ותנועת התשיעי היא ערבות היא היומית כ"ד שעות חציו יום וחציו לילה, והולך ממזרח למערב. וכפי הגבולות שהם האקלימין יוסיף היום על הלילה ויחסר מעט או הרבה, כי האקלים הראשון לא יוסיף ולא יחסר כי אם מעט שלא יורגש, כי היום והלילה שווים מכל השנה. והאקלים השני יחסר שעה ויוסיף שעה בקירוב ואין תחילתו כהווייתו. והאקלים השלישי ב' שעות או יותר. והאקלים •הרביעי עד ד' שעות. והחמישי עד ה' שעות. והששי עד ו' שעות. והשביעי עד ז' שעות ויותר. כל אלו בקירוב, ואין תחילת האקלים כסופו. ואחר האלו שבעה אקלימים לא יתקיים בו עשב ולא בעל חיים מרוב הקור בחורף ומרוב החום בקיץ. וזה הגלגל הנקרא ערבות הוא העליון לכל הגלגלים האחרים והיסודות הם בתוכו והוא הנכבד שבהן. על כן אין בו כוכב רק שכולם הולכים בתנועתו כי הם כפופים לו לגודל מעלתו. ואין לגודל גופו חקר אצל בני אדם רק בוראו שאין לו חקר חקרו, כי לזה הגודל בוראו, כי הוא ראשון לגופים ומהירות תנועתו לעוצם תשוקתו. וכל הגלגלים נגררים בגללו, והוא אמצעי בין עולם המלאכים ובין גופי הגלגלים, אע"פ שאין שם מקום אלא צורות נבדלים שאין גוף יכילהו ‏מקום הנצבים לפניו הקרובים אליו. ותנועת השמיני שהוא למטה מערבות הוא מלא כוכבים, כי כל הכוכבים תקועין בו חוץ מז' כוכבי לכת, כי לכל אחד מהם יש גלגל בפני עצמו כאשר נתברר בחכמת התבונה. ותנועתו מן המערב למזרח בכ"ד אלף שנה פעם אחת היפך תנועת העליון היומי, כשאר כל הגלגלים. והשנה היא לתנועת השמש והחודש הוא לתנועת הירח. שנאמר "והיו לאותות" (בראשית א' יד') וגו'. ושאר תנועת הגלגלים החמשה, בהתחלף תנועתם יהיה כל שינוי בעולם התחתון מן ההוויה וההפסד והאדים והעננים והמטר. וכל שינוי הם הסיבה הקרובה לכל אלו הנזכרים ושנויים רבים בעולם. ‏

[ארבעת כוחות העולם]

ודע כי הכוחות המגיעות מן הגלגל אל העולם הזה כפי שכבר נתבאר ארבעה כוחות *37:

כח הגורם את ההתערבות וההרכבה, ואין ספק כי זה מספיק בהוצרות הדומם,

וכח נותן הנפש הצמחית לכל צמח,

וכח נותן הנפש החיונית לכל חי,

וכח נותן הכוח ההוגה לכל הוגה, וכל זה באמצעות האור והחשך שהוא תוצאה לזהרם 38 והקיפם סביב הארץ. מה שנעשו בהם אחד באחדים הגלגלים הם זה בתוך זה כגלידי בצלים והם זה בתוך זה, והם כחלל וחוג הגלגל מכיוון הארץ שהיא כאגודה. שם הגלגל התשיעי הוא הנקרא גלגל המקיף, ומקיף הכל ומסבב מן המזרח למערב, ומהלכו ממזרח למערב והוא המכריע תנועת שאר הגלגלים שמהלכים ממערב למזרח, והם ממזרח למערב כגלגל התשיעי שמהלכן, בו חקק שמיני למזלות. הגלגל השמיני הוא גלגל י"ב מזלות שהם קבועים בו והם בי"ב מזלות לארבעת רבעים. המזלות נחלקות לארבעת רבעים, ג' כוח האויר, ג' כוח המים, ג' ‏כוח העפר, ג' כוח אש. ומהם קור וחום וחורב ולחות ושני בריחים זה גלגל המזלות סובב על שני בריחים הם הסדנים אחד בקצה דרום ואחד הוא בקצה צפון. וכל כוכב מהלך בתוך גלגל שמיני לגלגלים שבהם הכוכבי לכת, כוכב אחד בגלגל אחד, הם לפעולות העולם, השמים הם לחדשים. אלו הז' כוכבים הם פקידים על הוולד הנוצר בבטן האשה, שכל אחד מהם פועל מולד חודש אחד. והנה בז' חדשים יש לוולד כל הכוחות, ועל כן הוא נגמר צורתו לז' חודשים, ואם יוולד יחיה. וחוזרים חלילה השנים שהם שבתי וצדק, ואם יוולד בחודש התשיעי אז יחיה הוולד, אבל אם יוולד בחודש השמיני שכוח שבתי פעולתו, על כל פנים ימות, והוא נקרא בן שמונה שהוא נפל. וגם אותם הז' כוכבים הם פקידים על כל העולם השפל, ואותו הכוכב שהוא משמש בתחילת היום או בתחילת הלילה פועל בו על הרוב. וחצב אור, רצה שיהיה בגלגל דבר מזהיר ומאיר לעולם. תלה מאורות, תלה בגלגל השני מאורות, זה להאיר ביום וזה להאיר בלילה.  

וכשם שאילו נח הלב הרף עין, ימות האדם ויבטלו כל תנועותיו וכל כוחותיו, כך אלו נחו הגלגלים, יהיה זה מות העולם בכללותו ו ביטול כל מה שיש בו.

וכשם שהחי אינו חי כולו כי אם בתנועת לבו, ואף על פי שיש בו אברים נחים שאין בהם תחושה כגון העצמות והסחוסין 39 וזולתן, כך המציאות הזו כולה היא דבר אחד חי בתנועת הגלגל, שהוא בו כמו הלב בכל בעל לב, ואף על פי שיש בו גופים רבים נחים מתים.

[ציור היקום בהשוואה לאדם]

ככה ראוי לך לצייר בדעתך כל הכדור הזה: דבר אחד חי נע בעל נפש. כי אופן זה של ציור הכרחי מאוד, או 40 מועיל מאוד, בהוכחה על שהאלוה אחד כמו שיתבאר. 41

וגם על פי ציור זה יתבאר כי האחד לא ברא כי אם אחד.

וכשם שלא יתכן שימצאו אברי האדם בודדים 42 כשהם אברי אדם באמת, כלומר: שתהא הכבד לבדה או הלב לבדו או בשר לבדו -

כך לא יתכן שימצאו חלקי העולם זה בלעדי זה במציאות הזו הנחה 43 אשר דברינו בה, עד שתמצא אש בלעדי ארץ, או ארץ בלעדי שמים, או שמים בלעדי ארץ.

וכשם שבאדם האחד הזה כוח מסוים המקשר אבריו זה בזה ומנהלם ונותן לכל אבר מה שדרוש לשמור בו תועליותיו ולדחות ממנו מה שמזיקו, והוא אשר ביארוהו הרופאים ואמרו הכוח המנהל גוף החי, ופעמים רבות קוראים אותו טבע 44 -

כך בעולם בכללותו כוח המקשר מקצתו [קכח] במקצתו 45, ושומר על מיניו שלא יכלו 46 ושומר גם פרטי מיניו זמן שאפשר לשמרן 47, וגם שומר מקצת פרטים בעולם 48. ויש מקום עיון בכוח זה האם הוא באמצעות הגלגל או לאו 49. והנה לך הצורה אשר מצאו בעלי העיון לכל הנמצאות במופתים נחתכים, ומפני שהם הרחיבו להביא מופתים עליהם לא אצטרך לכותבם אלא אזכיר הדבר ‏כמו שהוא מצוייר בשכל וחוץ לשכל, במציאות עצמו החזק. ועוד אודיעך גם כן מה שיש בידי ממנו דרך קבלה בעניין אחר. ואכתוב לך כלל הגלגלים, אחד בפני אחד עד שיהיו מצויים בפיך בקלות ומצויירין בלבבך פתאום, כי יש בזה תועלת גדולה מאד כאשר בארו בעלי העיון, כמוזכר איך הוא נקשר קצתו בקצתו, ואציירהו לך במציאתו. ‏

וזה פירוש של זאת הצורה בכללה, שהם הגלגלים המקיפים והמוקפים בצורת ההקפה הזאת בעיגול, העולם בגופני יחד הכל אחד. שהם שני חומרים בשני עולמות עליון ותחתון בצורות הראש והרגליים. כי כן נאמר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (ישעיה סו' א'). ואין בכולם זך כעליון שבהם והוא פשוט מכולם. אמנם הוא גם כן בעל חומר וצורה, והוא המקיף הכל, והוא המניע הכל בתנועתו, והוא הנקרא רקיע וערבות. אין גוף חוץ ממנו וגם אין בו, לא כוכב ולא מזל. ועליו נאמר ב"ספר יצירה", גלגל בשנה כמלך במדינה, מפני שהוא מנהיג. ואם הוא מתנועע לכן אינו אלוה, כי אם הוא האלוה שעליו ית' אינו מתנועע אע"פ שהוא מניע, מאחר שנמצא במופת שאינו גוף ולא כח בגוף. ובזה נרחיב לפנים בעזרת האל כי אין כאן מקומו. ובתוך הגלגל המקיף הזה גוף הגלגלים כולם, אולם הוא הראשון שבהם כשנעריכהו למה שבתוכו וניקח סולם הזה מלמעלה למטה. ואם ניקחהו בהפוך מלמטה למעלה ונספר ממנו מה שהשגנו בו כאשר עשה יעקב אבינו ע"ה שחלקהו בו. ואע"פ שמצאנו ביחזקאל ע"ה שהזכירו מלמעלה למטה, כי אין בזה חשש לבד, שכל אחד מהמשגיחים כפי מה שמראים אותו לו, בין בחלום בין במראה כך מגידו.

וכשם שבגוף אישי האדם דברים שיש בהן מטרה,

מהן שהמטרה בהן קיום עצמו 50 כאברי המזון,

ומהן שהמטרה בהן קיום מינו כאברי ההולדה,

ומהן שהמטרה בהן צרכיו 51 שהוא זקוק להן במזונותיו וכדומה כגון הידיים והעיניים,.  

ויש בו גם דברים שאינם מטרה כשלעצמן אלא הם הכרחיים 52 ושייכים למזג אותם האברים, אשר אותו המזג המיוחד 53 הכרחי בהויית אותה הצורה כפי שהיא, כדי שתפעל אותן הפעולות שהן המטרה, ולכן נספחו לאותן שהן המטרה כפי הכרח החומר דברים אחרים, כגון שער הגוף ומראהו 54, לפיכך אין הווייתם של אלה באופן אחיד, ופעמים רבות שמקצתם נעדרים.

וכן ימצאו בהן הבדלים גדולים מאוד בין בני אדם, מה שאין כן באברים, לפי שלא תמצא אדם שיש לו כבד פי עשר מכבד של אדם אחר, ותמצא אדם נעדר הזקן או שער מקומות מסוימים בגוף, או שיהיה לו זקן פי עשר בזקנו של אדם אחר או עשרים דרך משל, וזה מצוי על הרוב במין זה כלומר: הבדלי השער והגונים.

וכך במציאות בכללה דברים שהם מטרה בהוויה קבועים מתנהלים באופן סדיר, אין הבדלים ביניהם כי אם מעט כפי מקרה 55 אותו המין באיכותו וכמותו. ומינים אינם המטרה אבל הם חיוביים לטבע ההוויה וההפסד הכלליים, כגון מיני התולעים הנבראים 56 בזבלים ומיני בעלי חיים הנבראים 56 בפירות כאשר מרקיבים, ומה שנברא 56 מעפושי הלחיות, והתולעים הנבראים 56 במעיים, ודומיהם.

כללו של דבר נראה לי, שכל מה שלא ימצא בו כוח להוליד כמותו הרי הוא מן הקבוצה הזו, ולפיכך לא תמצאם שומרים על סדירות ואף על פי שהם הכרחיים, כשם שהגונים השונים הכרחיים, וכן הכרחיים מיני השער באישי בני אדם. וכשם שיש באדם גופים שהם יציבים כגון האברים היסודיים, וגופים קיימים במין לא בפרט כגון ארבע הלחיות 57 -

כך בכללות המציאות 58 גופים יציבים וקיימים כל פרט והוא הגוף החמישי בכל חלקיו, וגופים קיימים במין כגון היסודות ומה שהורכב מהן 59.

וכשם שכוחות האדם המחייבות הווייתו וקיומו משך זמן קיומו הם עצמם המחייבות הפסדו וכיליונו -

כך סיבות ההוויה הם עצמם סיבות ההפסד בכל עולם ההוויה וההפסד.

למשל, ארבעת הכוחות הללו המצוים בגוף כל ניזון, והם המושך והמחזיק והמעכל והפולט, אלו אפשר שיהו הכוחות הללו כמו הכוחות השכליים, עד שלא יעשו אלא מה שצריך ובזמן שצריך ובשיעור שצריך, כי אז היה האדם ניצול מפגעים גדולים מאוד ומכמה מחלות. אבל כיון שאין זה אפשרי, אלא [קכט] פועלים הם פעולות טבעיות ללא הבנה וללא מחשבה, ואינם כהגיגים מה שהם פועלים כלל, הכרחי שיבואו מחמתם חולאים גדולים ופגעים, ואף על פי שהם הכלים 60 בהתהוות החי ובקיומו הזמן שהוא מתקיים.

ביאור הדבר, שהכוח המושך דרך משל, אילו לא היה מושך כי אם הדבר המתאים מכל צדדיו 61 ובכמות הדרושה בלבד, היה האדם ניצול מחולאים ופגעים רבים, אבל כיוון שאין הדבר כן, אלא מושך הוא כל חומר 62 שיזדמן מסוג 63 משיכתו, ואף על פי שאותו החומר 62, מעט בלתי מתאים בכמותו ואיכותו, מתחייב מכך שתמשוך את החומר שהוא יותר חם ממה שדרוש, או יותר קר ממה שדרוש, או עבה או דליל, או רב 64, ויווצר בכך מחנק בעורקים, ויתהווה אוטם ועיפוש, ותתקלקל איכות הלחיות ותשתנה כמותן, ויתפתחו חולאים כגון הגרב והגירוד והיבלות, או פגעים רעים 65 כגון הנפיחות הסרטנית66, ומוכי שחין 67, והאיכול 68, עד שנפסדת צורת האבר או האברים, וכך הדבר גם ביתר ארבעת הכוחות .

כך הדבר בעצמו בכל המציאות, הדבר המחייב הוויית מה שמתהווה והתמדת קיומו זמן מה 69, והוא התערבות היסודות על ידי הכוחות הגלגליים המניעים אותם והמתפשטים בהם, הוא עצמו הסיבה להיווצרות גורמים מזיקים במציאותן, כגון השיטפונות וגשמי הזעף והשלג והברד ורוחות הסער והרעמים והברקים ועיפוש האוויר. או היווצרות סיבות משחיתות מאוד, משמידות ארץ או ארצות או אקלים, כגון השקיעות 70 והרעש וברקי האש 71 והמימות הגואים מן הימים והתהומות. ואומר כי כל ההרכבות כולם נמצאו באדם, ומפני שהוא בתכלית ההרכבה נברא אחרון. וידוע שהוא נברא לתועלת נפשי שהוא תכלית הכוונה, ונמצא הגוף עמו לעזר ולשמש, כאשר נמצא האשה עם בעלה לעזר. כמו הכתוב "אעשה לו עזר כנגדו", ופירשו רז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם בו. והנה הגוף הוא מורכב מד' יסודות תחילה, וקבל חומר וצורה בהיותו זרע, ונשתנה הגוף מעט מעט מהוויתו הראשונה, וקבל צורת הצמיחה. ואח"כ קבל צורת החיוני, ואח"כ צורה מדברת, ואח"כ צורת השכל. רנשתנה תמיד עת אחר עת עד שיצא מן הכח אל הפועל השלם, שהוא הדביקות בעליונים. שנמצאו רמ"ח איברי הגוף בטבעם לצורך הצורות באלו, כדי להוציא ‏בהם כל דבר שהוא בכח אל הפועל. והיה הדבר ידוע, שכל מעשה האדם אחר דרכי הש"י הם באים מכח השכל הדבק בעצם הנפש, וכל הנמצאים אחר דרכי זולתו ר"ל זולת הש"י, הם באים מכח הטבע הנברא שהוא המטעה אותו, והוא יצר הרע והוא השטן והוא המלאך המות והוא הנחש הקדמוני. וכבר ידעת מה שארז"ל "כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה" (ב"ר יז' ו'). וידעת סודו איש ואשה כאשר העירותיך למעלה עליו, ויש בכלל פעולותיו אע"פ שהם נמשכים אחר הטבע בהכרח לפי מציאותו ואי אפשר להינצל מהם או אפשר. אלא שהכוונה בהם להשיג האמת ולעשות טוב אחר הש"י. המשל בזה, פי האדם בטבעו כשאר בעלי חיים, וצריך מזון מוכרחי אם הכוונה במזונו בעת מאכלו ומשקהו על שיהיה בריא בגופו וימצא מזונו לתועלת כדי שיוכל לעבוד לבוראו בבריאות לבד, לא לכוונת השיגו הדברים המתוקים בחוש הטעם לבד, ולא על כוונת שיהיה גופו בלי חולי לבד. בלי ספק שזאת הפעולה ג"כ לשם שמים באמת, כי הכל הולך אחר הכוונה ורחמנא ליבא בעי. אפילו אם יהיו בתוך פעולותיו ובתוך דבריו עניינים שראויים להרחיקם, ובאים במקום תועלת על צד הכוונה הנזכרת או צורך מוכרח אין בכך כלום. כי אין ראוי לשום משכיל לבחון פעולת פועל אלא בתכלית אמיתות ולדון אותו תמיד לכף זכות אם אפשר להמצא שם באיזה צד שיהיה. ‏. ‏

[האדם בעל תבונה]

ודע, כי כל זה אשר אמרנו בדימוי העולם בכללותו באחד האדם, לא מחמת הדברים האלה נאמר באדם שהוא "עולם קטן" 72, לפי שכל הדימוי הזה 73 ישנו בכל יחיד מיחידי בעלי החיים שלמי האברים, ולא נשמע כלל מאחד הראשונים שיאמר כי החמור או הסוס "עולם קטן", אלא נאמר זה באדם מחמת הדבר שנתייחד בו האדם, והוא הכוח ההוגה, כלומר: השכל, שהוא השכל ההיולי, 74 אשר עניין זה אינו נמצא בשום דבר ממיני החי זולתו.

וביאור הדבר, שכל פרט מיחידי בעלי החיים אינו זקוק בהתמדת מציאותו לתבונה ומחשבה וניהול, אלא הולך וסועה 75 כפי טבעו, ואוכל מה שימצא ממה שמתאים לו, ושוכן בכל מקום שיזדמן, ורובע כל נקבה שימצא בעת התעוררותו אם היו לו זמני התעוררות, [קל] ויתקיים בכך אותו הפרט משך זמן קיומו, ותימשך מציאות מינו, ואינו זקוק כלל לפרט אחר ממינו לעזור לו ולסעדו על קיומו, כדי שיעשה לו דברים שאינו עושה אותן הוא בעצמו.

אבל האדם בלבד, אלו נניח כי יחיד ממנו לבדו מצוי, שאבד יכולת הניהול ונעשה כבהמות, היה אובד לשעתו, ואי אפשר שיתקיים אפילו יום אחד כי אם במקרה, כלומר: שימצא במקרה דבר ליזון בו, לפי שמזונותיו אשר בהם קיומו צריכים למלאכה והכנה ארוכה 76, שאינם נשלמים כי אם בתבונה ומחשבה ובכלים רבים. וגם באנשים רבים יעשה כל אחד מהם מלאכה מסוימת, ולפיכך יש צורך למי שינהיגם ויקבצם כדי שיהא קיבוצם באופן סדיר ותמידי, שיעזרו זה לזה. וכן הגנתו מן החום בזמן החום, ומהקור בזמן הקור, ושמירתו מן הגשמים והשלגים ומשבי הרוחות, צריכה לעתוד הכנות מרובות, שלא ישלמו כולם כי אם בתבונה ומחשבה.

ובשביל כך נמצא בו הכוח ההוגה הזה, אשר בו יתבונן ויחשוב ויעשה ויעתד במיני המלאכות את מזונותיו ומדורו 77 ולבושו, ובו ינהל כל אברי גופו, כדי שיעשה המנהיג מהן מה שיעשה, ויתנהל המונהג במה שיתנהל 78.

ולפיכך אלו תתאר אחד מבני אדם נעדר הכוח הזה 79 ועזוב עם החיוניות בלבד, היה כולה ואבד לשעתו. וכח זה נכבד מאוד, היותר נכבד בכוחות החי, והוא גם נסתר 80 מאוד, אין אמיתתו מובנת בראשית המחשבה המשותפת 81 כהבנת יתר הכוחות הטבעיים.

כך במציאות, דבר מסוים הוא המנהל את כללותה, המניע את האבר המנהיג הראשון 82 אשר נתן בו כוח התנועה שבה ניהל מה שזולתו. ואם יעלה על הדעת ביטול הדבר הזה, בטלה מציאות כל הכדור הזה בכללותו המנהיג ממנו והמונהג, ובאותו הדבר מתמדת מציאות הכדור וכל חלק ממנו, ואותו הדבר הוא האלוה יתעלה שמו.

ועל פי העניין הזה בלבד נאמר באדם דווקא שהוא עולם קטן, הואיל ובו מקור מסוים שהוא המנהל את כולו. ומחמת עניין זה נקרא ה' יתעלה בלשוננו חיות העולם, ונאמר: וישבע בחי העולם 83

.. ודע כי הנפשות אשר בשפלים הם [ג'], והנפשות אשר בעליונים הם ט', הרי לך כללם הנמצאים בעלי הנפש שהם ג"ט. ואשר בעליונים הם ט' גלגלים שהם מגלגל הלבנה עד גלגל המקיף, ואשר בשפלים הם הצומחת והמרגשת והמדבדת. כבד ידעת כי אין נעשה דבר אלא לבעבור דבר אחר. כגון נפש הצומח שבאדם הנמצא בטבע קודם נפש המרגשת, עבור נפש המרגשת. ונפש המרגשת שנמצאת בטבע קודם נפש המדברת, ונפש המדברת גם כן נמצאת עבור דבר אחר והוא השכל. כי הנבזה נברא בעבור הנכבד, ובו נמצאו ט' נפשות בכללם בגלגלים להשיג בהם ‏בשכל, כאשר נמצא השכל בנבראים להשיג בו את הבורא ית'. ועל כן צריך המשכיל השלם להפשיט צורת ג' נפשות הנזכרות כפי יכולתו, ולהתלבש בצורתו השכלית הנמצאת עמו, להשלימו בהשגת הבורא ית' והנבראים כפי יכולתו, ולא שיטריחוהו לסבול מה שלא יכול, לפי שכל יתיר כנטול דמי. כי ידוע הוא שצורת הנפש הוא השכל, כמו שהנפש צורת הגוף. וכן כל האותיות כולן גופניות והניקוד בהן בנפשות אשר הם חמש הברות שהם: קמץ, צירי, חולם, חיריק, שורוק, וסימנם   או לגבולותיה וסימן חשבונם קץ הנפלאות בציורם ‏זה:  , ואין דבר מבלעדם, ואין דבור ביותר מהם, והם כוללים ג' עולמות עליון תיכון תחתון. וכן הדבור נחלק לג' חלקים שהם קול ורוח ודבור. וכן ארז"ל "דמי נקודה באור באותיותיהם כנשמתא בבריתא". ובירושלמי אמרינן "נקודה דאוריתא במלה דמי באותיות כנשמתא דדמי בגופי דאיניש", ר"ל דומה הניקוד באותיות כנשמה בבריות. ועיין אמרם כנשמות בגופות שאין תכלית הכוונה בהם לבד אלא במה שיבוא אחריהם. ‏

והיא ההבנה כי הבינה בעיניהם בשכל עם הנפש, שהוא משלים אמיתות, כלומר שאין תועלת ואמיתות ושלמות בגוף ובנפש בלתי מציאות השכל, כמו שאין תועלת ואמיתות ישלימו באותיות ובניקוד בלתי הבנות ענייניהם. והנה מן הידוע שאם לא לבשה הנפש צורת השכל לא נשלמה עם הממציא אותה ית'. ואין מציאותיה טוב בלא דעה, כמו שאמר הכתוב "גם בלא דעת נפש לא טוב" (מישלי יב' ט'). ובהפך זה ר"ל במציאות השכל ‏בנפש בעודה עם הגוף אמר, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט' עב'). ר"ל טוב לי במציאות התורה הנתונה מפיך שהוא השכל, מאלוף הנפש והגוף, כלומר מרוממות שניהם. ודימה הנפש לזהב והגוף לכסף. ודע זה כולו והוא מופת על מה שהודעתיך בעניין השמות מבלתי הבנת ענייניהם. והוריתיך דרך משל מה שהייתה כוונתי בקריאת שם ג"ט, על עניין הרחקה מהדברים אשר אין תכלית כוונה נכונה בהם. והתבונן מה שאמרתי, כי תכלית המבוקש מן האדם להשיג מדברי הנביא מה שהוא נסתר ונעלם בתוך ענייני התיבות והשמות, עד יוודע מהם מכל צד השגת תכלית האחרון שהוא ידיעת השם ואהבתו ויראתו. והש"י למען שמו יזכנו להשיג סודות תורתו התמימה וסתריה, למען נמצא חן בעיניו מתוך ידיעת שמו ודרכיו. כמו שאמר הכתוב "הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמרת לג' יג').

[במה האדם אינו דומה לעולם]

ודע, כי הדימוי הזה אשר דמינו את העולם בכללותו לאחד האדם, אינו שונה במאומה ממה שהזכרנו, זולתי בשלשה דברים:

האחד שהאבר המנהיג בכל חי שיש לו לב, ייהנה באברים המונהגים ותחזור אליו תועלתם84.

ואין במציאות הכללית דבר שכזה, אלא כל מי שמאציל ניהול או נותן כוח, לא תחזור אליו תועלת כלל מן המונהג 85, אלא נתינתו מה שנותן, כנתינת המטיב בתורת חסד שהוא עושה זאת נדיבות טבעית וחסד מקיף, לא לתקווה. אלא זה התדמות לה' יתעלה שמו.

והשני כי הלב בכל חי בעל לב הוא באמצעיתו, ושאר האברים המונהגים סובבים אותו כדי שתבואהו תועלתם בנצירתו ושמירתו בהם, כדי שלא בקלות יבואהו נזק מבחוץ.

והדבר בעולם בכללותו בהפך, הנכבד סובב את הגרוע, מפני שאין חשש עליו 86 שיקבל [קלא] רושם 87 מזולתו, ואפילו אלו היה מתרשם הרי אין בנמצא מחוצה לו גוף אחר שיעשה בו רושם, והרי הוא משפיע על כל מה שבקרבו 88 ולא יגיעהו רושם כלל, ולא כוח מזולתו מן הגופים.

ויש כאן עוד דימוי מסוים, והוא, שהאבר המנהיג בכל חי, ככל שנרחיק ממנו מן האברים הוא פחות חשוב מן הקרובים אליו. וכך הדבר בעולם בכללותו, כל שנתקרבו הגופים אל המרכז נקדרו, ונתעבה עצמם, וכבדה תנועתם, ונעלם זוהרם ושקיפותם, מחמת ריחוקם מן הגוף הנכבד הבהיר השקוף הנע העדין הפשוט, כלומר: הגלגל. וכל גוף שקרוב אליו מקבל 89 משהו מן הסגולות הללו כפי קרבתו, ותהיה לו עליונות מסוימת על מה שלמטה ממנו.

והשלישי שהכוח ההוגה הזה, הוא כוח בגוף ובלתי נפרד ממנו 90.

וה' יתעלה אינו כוח בגוף העולם, אלא נבדל מכל חלקי העולם, וניהולו יתעלה והשגחתו נאצלת לעולם בכללותו אצילות שנעלם מאתנו תכליתה 91 ואמיתתה. ואומר כי מיני השמות המשותפים אשר פירש ר' שמואל אבן תיבון בפרושו מלות הזרות שב"מורה הנבוכים", ואמר כי שם משותף, הוא כשתמצא מילה אחת שם למינים שונים, ולא יהיה אחד מן המינים ראוי להקדימו בשם ההוא יותר מן האחר. כמו מילת עין, הנאמרת על עין הראות ועל עין המים. ואני אם אקצר בלשונו תדע שזה עניינו. ועוד אמר כי שם מושאל, הוא אשר יהיה ראוי להקדימו אחר מן אחד, והאחד דומה לו מעניין מן העניינים כראש ורגל הנאמרים על איברי בעלי חיים תחילה, ואח"כ הושאלו לראש המיטה ורגלה. ועיקר שם המושאל לפי דעתו הוא אשר שמו הראשון לאדם או לבעל חיים או לצומח או לדומם, כפי המדרגה הזאת אמר כי הוא ראוי להקדימו, ואח"כ יהיה מושאל לפי דמיונו לדבר אחר. ואמר עניין ההשגחה, שהיא מושאלת להש"י, לא הנחה ראשונה אצלו כי אינה מושגת בעצמה אלא להש"י לבדו, ועל כן מילת השגחה הנחה הראשונה היא השגחת האדם ואח"כ הושאלה להש"י. וגם השאלה הנאמר בשמות בלשון זה רבים. כגון לחם, שהוא מזון הגוף בטבע והושאל זה השם למזון הנפש גם כן בהיותה חיה והיא החכמה והתורה והרבה כיוצא בו. שם מסופק, אמר הרב ה"מורה" ז"ל כי השם אשר יאמר בהסתפק ‏הוא אשר יהיה דמיונו כמו עניין בינו ובין האחר, והעניין ההוא מקרה בהם ואינו מעמיד עצם אחד מהם. ור' שמואל אבן תיבון ז"ל אמר כי הוא גם משותף ושיתופו מצד סיפוק כלומר שהוא שם ראשון לאחד הדברים, והקורא הדבר האחד בשם ההוא ידמה לו ששני הדברים הם ממין אחד. כמו תמונה הנאמרת על תואר האדם המושג בחושים, ועל המושג בדמיון בספוק. ואמר, הרב זכר לדבר שהוא שם מסופק ואפילו הנאמר על הבורא ית' שהוא "ותמונת יהוה יביט" (במדבר יב' ח'), לפי דעתו על שם זה, הוא מושאל. שם מוסכם, הוא שהשם והגדר אחד. והעניינים רבים, כגון גדר האדם שהוא חי מדבר, ויאמר על ראובן שמעון ולוי ויהודא בשווה. וכן גדר החי יאמר על צומח ומרגיש בשווה על כל בעלי חיים. שם נרדף, אמר בעל המלמד ז"ל כי הוא בהפוך מן המשותף, אין הגדר אחד, אבל הוא משתנה. אמנם השם אחד בשם העין, אבל הנרדף הגדר אחד, והשם משתנה כמו יין וחמר הנאמרים על משקה ענבים. ואחר אשר זכרתי לך השמות האלה לפי דעת המפרשים אותם אזכור משאר השמות והעניינים מעט כדי שתבין מהם אמיתת העניינים אשר העירותיך עליהם.  וכוחות בני בשר חסרי אונים מלהשיגה. כי הוכח בהחלט על בדילותו יתעלה מן העולם ופרידותו 92 המוחלטת ממנו, והוכח בהחלט על מציאות עקבות 93 ניהולו והשגחתו בכל חלק מחלקיו 94 ואפילו הקטן והשפל ביותר, יתעלה מי שהאירתנו 95 שלמותו. ‏

הנה שלשה עולמים ברא הש"י, עולם העליון ועולם האמצעי ועולם התחתון. ולא נזכר בבריאה בפירוש כי אם שני עולמות, והעולם העליון נזכר רק ברמז ולא נתפרש בפירוש, כאשר לא ‏נתפרש העולם הבא כי אם ברמז. כי אין צורך והוא סוד עמוק ומופלא. ומה שארז"ל שנבראו המלאכים ביום שני כי ביום ראשון אמרו לא נברא שום דבר רק חומר הראשון והאור הצפון, כי היה הוא אח"ד ושמו אח"ד. ואלו העניינים עמוקים מלדבר בהם. והשני עולמות בראם הש"י יחד, כדכתיב "קורא אני אליהם יעמדו יחדו" (ישעיה מח' יג'). ומאין ואפס מוחלט בראם, מתוהו לבוהו ומבוהו ליש. והלבישם המציאות לכל אחד הראוי לו, כפי הבחירה והרצון, בהם הגלגל, וצבאם עומדים קיימים פועלים ואין בהם שינוי לא כילוי ולא כילוי. שנאמר "ויעמידם לעד לעולם" (תהלים קמח' ו'). ומכוונים הכוונה ראשונה לעשות להש"י, והשנייה פועלים בעולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד. הכוונה בזה לא להם רק לבוראם אשר בראם, אבל הם וחשקם פועלים אחר הכוונה כי הם פועלים. והשני עולמות קשורים יחד קשר אמיץ וחזק בכוח עשיהם בגבורה, והתחתונים נפעלים ונתהוים ונפסדים כלים וכלים ומתחדשים בקבוץ היסודות, ונפסדים בהפרדם. כי הם מקבלים מתנועת הגלגל כל אלו השנויים וההרכבות בלי ינוחו רגע אחת בלא הויה והפסד עד סוף, כאשר גזרה אותו האלהות. ועשה ההיולי שלהם חומר מקבל שפע תנועת הגלגל. וכאשר לא ישקטו רגע מלסבב כך אלו לא ישקטו רגע מעשות הויה והפסד כפי תנועת הגלגל. על כן הד' יסודות מחוברים מחלקים דקים מאד לא יראו, ועת יחברו יחד יתרכבו, ויתהוה מהם מה שראוי להתהוות ויפסיד מה שראוי להפסיד מהם בתנועה הנזכרת ברצון הש"י בו. והנה גופי הגלגלים הם מחוברים מחלקים ביסודות, אבל לא מורכבים. ולא יקבלו להתחלק ולהפרד, והם ‏פשוטים זכים וספירים קבלו החיים הנצחיים מתחילת בריאתם מבוארים, לעשות רצון קונם, קיימים לעד ולעולם. והתנועה לא יהיה אלא לגוף. ולאותו גוף אין לו תנועה ואין לו מקום ואין לו קצה גם אין לו ראש וסוף. התנועה הסיבובית אין לה לא ראש וסוף, על כן היא אמצעית בין גוף בין שאינו גוף. והתנועה גורמת ענייני הזמן והויה והפסד. ‏

ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף בדילות אמיתית, ונאצל 96 עליו, והיה נעשה דימוי 97 הכוח ההוגה לשכלי הגלגלים שהם בגופים.

אלא שעניין שכלי הגלגלים, ומציאות השכלים הנבדלים, וציור השכל הנקנה שגם הוא נבדל, הם דברים שיש בהם עיון וחקירה, וראיותיהם עמוקות, ואם כי נכונים הם, ויולדו בהם ספקות רבים, ולמפקפק בהן פקפוקים, ולמשתבש בהם שבושים 98.  

 וכבר ידעת כי א"ל הוא שם נגזר מכח, כמו שאמר הכתוב "יש לאל ידי" (בראשית לאי כט'), ר"ל יש כח בידי. אמנם אהי"ה הוא מורה הויה נצחית כלומר אהי"ה נצחי, והראייה "אהיה אשר אהיה", שהוא אהיה בלא שינוי, אשר אהיה בלא נצחי. וכן אמר הרב המורה, שהוא מורה על חיוב המציאות ועל הנצחית. וכן שד"י ר"ל שמספיק עצמו לכל הנמצאים כלומר שבו די. וכן צבאו"ת ארז"ל עליו, אות הוא בצבא שלו. ומכאן תתעורר אל דבריהם שכן בצירוף, שחלקו צבאות לשנים והוסיפו עליו שלא להשלים עניין הצרוף לכוונתו, ואע"פ שאין בו שום רמז ממנה. ועל כל אלה יש אחרים שראוי להסתירם מן הכל אלא שהמצוה במסירתם היא פה אל פה אחר השלמות. ‏והשמות הנפרדים הנזכרים הראשונים חיות הקודש, והוא שם נגזר מחיות ומקודש, כלומר המעולים בחיות החיים והקרובים אל ראשית הקדושה ית'. וכן אמר הרב שהם כולם עילה ועלול, זה נמצא מכוחו של זה, והם למעלה מן הכל, ר"ל מן הנבראים. אמנם חיות הקודש גם כן בכלל הנשפעים משפע ההתחלה המעולה בכל המציאות. ואנו מקובלים כך כי ההויות לא נבראו ואע"פ שלא היה דבר נמצא קודם בריאת העולם עם הבורא ית' אלא הוא ושמו בלבד. ‏

ודע זה העניין הנכבד ועיינהו בשכל שלם אחר הקבלה. וזה כולו מפני שלא תפול על ההויות כי סוד הבריאה אינו מושג בתחילת המחשבה לכל משכיל. אמנם בדעתך סוד הבריאה מה הוא תדע באמת עיקר מעשה בראשית, אע"פ שזה שאנחנו מדברים בו אינו אלא מעשה מרכבה. ועיין מה שהורונו רז"ל במילה מעשה מרכבה ומעשה בראשית. והנה מעשה מרכבה ומעשה בראשית בדרך משל במציאות זכר ונקבה. ‏

אופנים, מורה על שהם צירוף מחיות הקודש. כי הוא שם נגזר מאופן לבד שהם רבים ונגזר גם כן לפי הצירוף הפנימיות. אראלים, כלומר אראה אלים והם נראים למטה בכח האופנים. חשמליים, ארז"ל פעמים חשות ופעמים ממללות, כלומר שותקים ומדברים. ודע זה כי הוא סוד מופלג כמו שאמר יחזקאל ע"ה בעניין חשמל שהוא על הרקיע. שרפים, שם נגזר משריפה כלומר שורפין מי שמתקרב עליהם יותר מדי. מלאכים, כלומר שלוחים לפי שכל שליח שלוח נקרא מלאך. ‏אלים, בני אלים, כבר הודעתיך שהוא שם נגזר מכח, אמנם אין כח הבן ככח האב שאינו משתנה. כרובים, הם קטנים כי כן נקרא הילד כרוביא. ועניין הכרוב שהם שנים באדם והם המדברים עמו זה מפה וזה מפה והמכריע ביניהם, שנאמר "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג' כד'). מתוך הכרובים המלחשים להט החרב המתהפכת כברק בשמירת התורה והחכמה אשר היא דרך עץ החיים כגן הנטוע בעזן, ודע זה. אישים, הוא הנקרא שכל הפועל, ולפי שמדרגתו נחלק לאישים מבני אדם נקראו בשמם בהשאלה, לא שהם אישים פרטיים כי איך מעלתם אלא אחת כללית והיא המעלה האחרונה שבשכלים הנפרדים והם המשפיעים עלינו מן החיים אשר עליהם להשיב נפש האדם נצחית, וקיומה בקיומה. והוא עם הראשון סוד העשירי יהיה קודש ליי'. ואחר זכרי שמות המלאכים בכללם אודיעך שמות השפלים בכללם למיניהם כפי יכולתי בע"ה. 

ואנחנו הלא רצינו תחילה שתצטייר לך המציאות הציור הפשוט, אשר לא יכחיש אותו במאומה ממה שהזכרנו באופן תמציתי, כי אם אחד משנים: או סכל בדבר הפשוט, כמו שמכחיש מי שאינו מהנדס דברים לימודיים מוכחים, או מי שמעדיף להחזיק השקפה מסוימת שקדמה לו ויטעה את עצמו. ודע כי העולם נחלק לג' חלקים. חלק עליון, הוא כולל הכל ועל כן נקרא עצם שכלי כולל שכל ומשכיל ומושכל. החלק האמצעי הוא כולל רק משכיל ומושכל לבד בעצמו, כי איננו שכלי כראשון, וחסר מעלה אחת והיא העליונה שבכל, וזה מפני שהוא בעל חומר וצורה. החלק השפל אינם כי אם מושכל לבד וחסר ב' המעלות שהם שכל ומשכיל, וזה מפני היותו גם כן בעל חומר וצורה. אמנם מעלתו פחותה מאד ועכורה מן המעלה ‏‏האמצעית. ואמנם האדם לבדו בעולם השפל כשיוצא שכלו לפועל שב בצורת העולם העליון, שכל ומשכיל ומושכל בדמות בוראו יתעלה. "כי בצלם אלהים עשה את האדם", ומציאות הבורא ית' הוא הבחנת כל נמצא, ולפיכך נקרא שכל. ואמנם מדרגתו עליונה מאד ממדרגת כל עצם שכלי, ומפני שמשיג עצמו נקרא גם כן משכיל, ונקרא מושכל מפני שהמשיג עצמו בשכלו הוא המושכל ואינו דבר אחר לעולם כשהוא משכיל בפועל, אבל אם משכיל בכח אינו אחד. והבורא ית' אינו משכיל בכח כי אם בפועל. וזה דבר ניכר להשיגו מכאן למי שלא השיג ענייני השכל בבחינת עצמו. ולכן יקרא הבורא ית' שכל משכיל ומושכל. ובדעתך סודו תדע כלל העליונים והתחתונים בשכל ובקבלתה

אבל הרוצה לעיין עיון אמיתי ילמד עד שתתבאר לו אמיתת כל מה שאמרנו, וידע שזו היא צורת המציאות הזו אשר מציאותה יציבה בלי ספק ובלי היסוס, ואם ירצה לקבל את זה ממי שהוכח לו כל מה שהוכח - יקבל, ויבנה על כך הקשיו וראיותיו, ואם אינו מחשיב ההסתמכות על אחרים ואפילו בהתחלות אלו, ילמד, וסוף יתברר לו שהדבר כך הוא. ודע כי בזה העניין גם כן בכלל בכל משכיל בפועל, ואין בעולם שום משכיל. אבל הנבראים עצם שכל או עצם משכיל שלא ישכיל בפועל תמיד, לבד האדם שהוא עצם משכיל לבד בתחילת מציאותו. ואעפ"כ אל תחשוב כי הנמצאים המשכילים בפועל תמיד הם במדרגת השם ית' אשר זכרנו גם כן זה העניין עליו, כי האמנם הוא לבדו מחויב וכל בלעדיו הם אפשרי המציאות. ואם כן אי אפשר שידמו לו בשום פנים ולא שישתתפו עמו בשום עניין אלא בשתוף השם ית' לבד. וכשהאדם משכיל בפועל אע"פ שהוא המרכבה התחתונה הוא גם כן עצם שכלי שכל משכיל ומושכל. ודע שהוא עניין נכבד ונעלם בעיני החכמים ואין כוונתי לפרש עתה כל זה העניין כי כלל הדברים נודעים ליודעים המוצאים חן בעיני אלהים ואדם.

הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך 99.
ומפני שאני סומך על הרב המורה ז"ל ב"מורה" במה שדיבר על זה בפירוש מסכת אבות, איני מרחיב בלשוני בו כי יספיק מה שאמר הוא. ואם לא יספיק מה שאמר הוא בזה העניין אין ‏צריך לומר שלא יספיק מה שאומר אני, ועל כן נסמכתי עליו. ואני סובר שלא יעלם מן המשכיל מה שהיתה כוונתו בזאת המסכתא לפרשה בפירושים נמשכים אחר דעת ה"מורה". ואחר אשר זכרתי כלל האדם במציאות גופו ונפשו ופעולותיו לאיזה צד מהם ימשוך כדי שישיג תכלית הכוונה במציאותו, ומפני שימצא חי בכלל החיים בתחיית המתים ובחיי העולם הבא אשר אין להם תכלית. אזכור מעתה כלל השמות אשר יעדתי המורים סתרי התורה והמועילים לנפש להאמין האמת ולהכזיב השקר אשר אין לו מציאות. כי השקר (אינו) [הינו] אלא העדר האמת. אמנם האמת מקיים העולם ונמצא תמיד בעצמו. ולזה כוונו רז"ל באמרם "על גו דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח'). ‏

וידוע כי שלשה דברים אלו תלויים במילת אמת גם כן כמו שאמר הכתוב "משפט אמת שפטו" (זכריה ז' ט'). ואומר "דברי שלום ואמת" (אסתר ט' ל'), כלומר דברי שלום שהם אמת, ולעולם ימצא השלום עם האמת כשימצא האמת מכל צדדיו. אמנם אם יחסר צד אחד מכל הצדדיס מן האמת תהיה האמת נעדרת וגם השלום עמה, כי הוא נמשך אחר האמת והיא סיבתו ולא ימצא זולתו. ואל יטעך מה שארז"ל מותר לשקר משום דרכי שלום, כי אותו השקר ששמעת אינו אלא אמת בבחינת אמיתתו בלב אומרו. כי אם היה משיג זה שנאמר לו הכזב כדי לישב לבו לא היה זה צריך להזכיר השקר, אם כן אינו שקר, אבל הוא אמת שלום שלם בעצמו. והראייה שהעולם תלוי באמת זהו אשר ‏תמצא באלפא ביתא הראש והאמצעי והסוף כולו אמת, ושאר האותיות תלויות עליו. כי האותיות כולן כנגר המציאות הם והם המורים עליו. ועיון כל האלפא ביתא בצורה זו תדעון. והסוד בזה כי הנשארים הם במספרים כמספר המשרתים שסימנם "הן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים" (דברים י' יד'). וזהו חוץ מן הכפולים, כי הפשוטים כולם בסימן "ה"ן אמ"ת חפצת בטוחות" (תהלים נא' ח'). ועם הכפולים בחשבון כולם שלמו"ת, ובחשבון ארוך טצ"ץ. וכ"ב אותיות חשבונן מלכות והרי שלמו"ת כשתשים אמת מצד אחר, והשאר מצד אחר חשבונן כ"ל המרכב"ה אח"ד אמ"ת. ודע זה בסוד אחד המצוייר למעלה ותמצא חשבון מלכו"ת כשתשים אמת מצד אחד הכ"ל אמ"ת. ואם תחשוב טצ"ץ ותשים אמת גם כן לבדן תמצא ברא"ש הכ"ל אמ"ת. וזהו סוד כל נמצא, כי במציאותו הוא אמת מכל צד כשכבר נמצא משפע אמת אשר נקרא שמו כשם רבו והוא מטטרו"ן ש"ר הפני"ם, והאותיות מעידות ש"ר צבאו"ת בתנוע"ת הגלג"ל ובאיזה גלגל הוא בגלגל המשלים כל המציאות והוא העליון שבו הכל. ומה המעיד על בוראו הוא תנועתו, כי החשבון חוזר חלילה בטצ"ץ. כי גם אלף חוזר לאלף שהוא אחד. אם כן נמצא התנועה חוזר חלילה בעיגול בכל תכלית תשע מאות ותשעים ותשעה. וזהו התשיעיים, וגם כלל האותיות שלש תשיעיים בדמות שלשה עולמות והם כ"ז, וסודם כף זכות. ויש שלוש מרכבות בכ"ב אותיות כן בדמות האמצעית כולו ותמצאם בחשבונם מורות על האמת שהם חיים מאוד מכל צד. כי המרכבה העליונה הפשוטה היא א"ב ג"ד, ואם תסיר ממנה האלף שמורה על אמת ישאר בג"ד. ומן ‏המרכבה האמצעית שהיא יכל"מ אם תסיר ממנה המ' שמורה על מ' ‏של אמת ישאר כל"י. וכן המרכבה התחתונה שהיא קרש"ת אם תסיר ממנה התי"ו שמורה על תי"ו של אמת ישאר שק"ר. הרי לך שבהסרת אמת ישאר בג"ד כל"י שק"ר, ונשאר אמת לבדו בעצמו. ודע הסוד היפה כי הוא ראשית דרכי אל, שהם דרכי הקבלה, (וא"כ) [וע"כ] ציירתיהו לך בתחילת דברי. ‏ועתה אודיעך גם כן שכל העולם תלוי בו והוא ראשית לכל ראשית ותכלית לכל תכלית והוא השם המפורש המיוחד בכל דרכי היחוד. ואף הוא הכולל הכל בכל דרכי היחוד באמיתות יחודו, והוא יהו"ה ית' שמו בשכמל"ו. ודע שזה הש"י כולל כל השמות המפורשים וכולם נמשכים אחריו. והוא כולל שלשה ספרים שהם החכמה והתבונה והדעת, ובו נכללים שבעים ושתים שמות. וזהו סוד י' י"ה יה"ו יהו"ה. ודע והבן זה מאד. והוא אחד בג' עולמות והוא במציאות אח"ד. וסודו גם כן שהוא 'כתר תורה' ב'ששה ועשרים' בחשבונו. ועליו אחז"ל שהוא עומד ומונח לכל מי שירצה ויבא ויטול, ואם המילה כולל כ"ז אותיות, ובו היה כהן גדול מברך את ישראל. " וסודו כו תברכו בוי"ו כה תברכו בה"א, והברכה תלויה בה"ו וזהו רמז סודו ודעהו, כ"ה שם המפורש כולו במספר כ"ה תברכו כ"ה בשם המפורש כ"ה בלשון הקודש. ‏

דע כי בעל ספר יצירה חלק אותו בחכמתו ובינתו לשני חלקים כדמות חלוק עשר אצבעות שהם באדם לפעול בהם באמצעות התנועות. והם כלים לשתי הידים שהם הנפתחים והנסגרים והנושאים והנותנים והמורים על קבוץ ועל פירוד. כי בפתיחה יפזרו ובסגירה יקבצו ועל כן הושמו אמצעים בין השם ובין ישראל עמו לברך בהם את הקהל על ידי הכהנים בנשיאות כפים, מפני שהן חמש כנגד חמש. וצריך כהן המברך את העם, אם הוא ראוי לברכם, שיהיה הוא תחילה מבורך מהשם, וברכתו היא שידע שם בין שתים עשרה אותיות אשר נזכרהו בסוף הספר בע"ה. ואז יוכל גם הוא לתת להם ממה שקבל. אבל אם אין בידו ברכת כהנים איך יתננה הוא לזולתו. היוכל אדם לתת ממה שאינו תחת רשותו לאחרים. והנה בזה די הערה למשכילים שצריכים שיקבלו ויתברכו מהשם הברכה אשר היא חיים עד עולם. ואז יתנוה לבניהם ולתלמידיהם כדי לחיותם. והנה ברכת כהנים ידועה לכל, אלא שמספר אותיותיה מכוון לדבר גדול. וכן תיבותיה גם פסוקיה וסימנם, י"ה כ' כ"ה, י"ה, ג' (אותיות תיבות פסוקים) וכשתספרם יחד יהיו כשלשת השמות. וזהו סוד 'הגל"ם' אשר הוא 'מגל"ה' 'החכמה' 'למ"ח' ועדיו מגיע 'גבול הלב' אשר ממנו שפע הברכה באה לכל הגוף, עם היותו צריך גם הוא לקבל ברכה תחילה ואז נותן ממה שקבל ממנה לזולתו:

והנה הספירות הן המחשבות והחשבונות והמספרים המושכלים ונחלקים לשני חלקים. חמש מהם נפרדים באחדים ואלה הם א'ג'ה'ז'ט'. וחמש מהם זוגות והם ב'ד'ו'ח'י'. והנפרדים מספרם כ"ה והוא סוד הברכה, והזוגות מספרם כ"י. ושניהם רמז מאמרי הנביאים שחלקום באמרם "כ"י כ"ה אמר יהו"ה". וסודם "הכ"ל הל"ך אל מקום אחד הכ"ל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' כ'). ודע כי זה הוא רמז לסוד חלקי השעה הנותרים על הימים והשעות. סימן המספר ההולך לפנים במחזור הירח שהן בסימן תקצ"ה הנותרים על בי"ו. והנה תקצ"ה הוא השר"ץ ומותר הי"ם אשר הוא הכ"ל. כי חצי השעה 'תק"ם' חלקים שסודם 'הכ"ל בחצ"י שע"ה' רמז לחצי השם אשר הכל בו:

ואמנם זה הוא סודו כי חצי השם 'במיל"ה' כאשר חצי השם 'בפ"ה'. גם המילה בחצי השם והוא חצי שם הלבנה. וכאשר תחשוב חצ"י ה' פעמים ותחבר המלה העולה תמצא חצ"י השע"ה בכ"ל, והם תק"ם חלקים. וכן עוד חצ"י חשבם ה' פעמים ויעלו תק"ם, והכל יחד שעה אחת שלמה. וזהו ענין היות ה' חצי י' של השם. ועוד תפ"ה עם ר"ז הם סוד מחזור הירח לאחור וחסר מחלקיהם הכ"ל להשלים חצי שעה, והוא נתלה בחצי שעה. וסוד חמ"ש שלי"ח והוא נוטריקון גם כן ח' סודו ח'לקים י' סודו י'מים ל' סודו ל'ילות ש' סודו ש'עות. דרך שנית חמ"ש סודו ח'דשים מ'חזורים ש'נים שהם מתגלגלים חמש כנגד חמש והן הספירות באמת ועוד סוד שלי"ח, שמטין נתלין על לבנה. יובלות נתלין על חמה. והנו גם כן ח"ם כנגד ק"ר שהוא א"ד, גם ק"ר כנגד ח"ם שהוא א"ד שני (ח"ם ק"ר גימ' שלי"ח). והוא סוד ה' הנמצא בשם כ"ו, שהנשאר זו"ג שהם שבע ספירות ושלש ספירות. על כן ספירת זה חמש'ה וספירת זה חמש'ה וסודם שם אחד כנגד שם אחד. ועוד של"ש עם שב"ע סודם ג"ז ב"א (של"ש שב"ע גימ' אלף ב') ובעדות חבר שלש"ה עם שבע"ה גם שבע"ה עם שלש"ה יהיו כמספר השם שהורה עליו מאמר האומר "אב"י אב"י רכב ישראל ופרשיו". שזהו פירושו של השם המפורש.

1. "שכ'ץ" פרט, דבר מסוים, יחידה. ובר"ש "איש" ולא היה צריך לכך. 
2. אפשר: בלבד, לא זולת זה. 
3. כלומר: שכל הבריאה היא יחידה אחת שכל חלקיה קשורים זה בזה ויונקים זה מזה, ואינה צירוף של גושים. והשוה רס"ג באמונות ודעות מאמר א פרק א מהדורתי עמ' לו. ושוב דקדקתי יותר ואמרתי ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבות וכו' ע"ש. 
4. "זיד ועמר" שמות פרטיים המשמשים בכל רחבי הספרות הערבית כמונחים למשל, כמו ראובן ושמעון בעברית, או כמו ברל ושמרל אצל אחרים. וראה אגרת תימן מהדורתי הערה צב, ואין אמת להבלים שתולים בהם. 
5. "וג'והר" עצם, מהות, ונמנעתי מלתרגם מהות כדי שלא תתחלף ב"ד'את". 
6. בר"ש הוסיף משלו "וגידים". 
7. הכוונה למה שקוראים הקדמונים ארבע המרות. 
8. אף כאן הכוונה למה שמכנים הקדמונים הרוח הטבעי והרוח החיוני והרוח הנפשי. ראה הנהגת הבריאות מהד' מונטנר עמ' 65 ובהערה שם. 
9. "מצמת" וכך תרגם רבנו במסכת מידות פ"ד מ"ו. ובר"ש "מקשה". 
10. זוהי תיאורית תנוחת ארבעת היסודות כפי שגובשה על ידי ארסטו. וכך נתקבלה גם אצל רס"ג ויתר חכמי ימי הביניים. 
11. כך קורא ארסטו לחומר הגלגלים והכוכבים. וכפי שהוסבר על ידי אבי נצר אלפאראבי במאמר "עיון אלמסאיל" פסקא יז. ונגד דעה זו יצא רס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר א פרק ג ד"ה והשטה השמינית. ראה שם מהדורתי. 
12. זו הייתה הדעה המקובלת אצל חכמי התכונה עד ימי קופרניקוס. וראה פירוש רבנו למשנה ראש השנה פ"ב מ"ט בפירוש פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה. 
13. בכל התיאוריות הללו ראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ע הל' א-ח. ופירוש תנועת החלק בכל, שאף על פי שהגלגל הקיצוני מניע כל הכללות הרי כל חלק וכל פרט מחלקי העולם ופרטיו [קכו] נקרא נע. וראה לקמן ח"ב הקדמה ו. 
14. ראה לקמן ח"ב פרק כד. 
15. וכך גם ביסודי התורה פ"ג הל' ג. ואלפאראבי כמצוין בהערה 11. 
16. וכך ביסודי התורה פ"ג הל' ה. ראה שם. 
17. ויסודי התורה שם הל' י שהנחה זו נקבעה על ידי אמפידוקלס ואומצה על ידי ארסטו וכל הבאים אחריו כיסוד כל הרכבה של כל הנמצא בכדור הארץ. עד תקופת הכימיה החדשה ששנתה סדרי "בראשית". 
18. כלומר: קיים ויציב בטבעו לעולם ואינו משתנה. 
19. יסודי התורה פ"ג הל' יא. 
20. טבע יסודי ונוהג קבוע. וכמ"ש ביסודי התורה פ"ד הל' א. ובהקדמתו לאבות פ"ח. ובר"ש "ההתחלה". 
21. כלפי מעלה לצד טבעות האוויר והאש המקיפים את הארץ לפי התיאוריות הללו. 
22. הגלגלים ויתר גרמי השמים. וכך בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ט. ולקמן ח"ב פרק ה. ונגד זה יצא רס"ג באמונות ודעות מ"ב פ"י, ובפירושו לתהלים יט, ראה שם מהדורתי ובהערה. 
23. נוהג וטבע. ובר"ש "התחילת". 
24. אפשר "במקום" כלומר: כל השינוי החל בהם הוא שחלק זה של הגלגל פעם בצפון ופעם בדרום פעם במזרח ופעם במערב וכך הכוכבים כפי מבנה מסלולם ונטיותיהם הסיבוביות. 
25. ראה לקמן ח"ב פרקים ד-ה. 
26. אפשר: בלוית. 
27. בכל התנועות הללו. 
28. אפשר: מרשימים זה בזה ומתרשמים זה מזה. 
29. בר"ש: המחצבים. 
30. ועל כל התיאוריות הללו חזר [קכז] רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' א-ו. וראה גם לקמן ח"ב פרק ל. 
31. יסודי התורה שם הל' ז. 
32. "תעאקב" הרדפה, שאחד חולף והשני בא בעקבותיו במקומו ללא הפוגה. 
33. "פי אלאין" ובר"ש "באנה" ותרגום נאה הוא וכך תרגם ר"מ אבן תבון במלות ההגיון שער עשירי הסוג השישי. והכוונה מקום המצא כל חלק ממנו במרחב וכדלעיל הערה 24. 
34. לעיל הערה 24 תרגמתי "התנוחה" ראה שם. 
35. כגון המוח והלב. 
36. כל יתר אברי הגוף. 
37. אשר כל התמזגות היסודות זה בזה וההתהוות התמידית באה על ידי תנועת גרמי השמים. 
*37. ראה גם לקמן ח"ב פרק י בקשר לחלום יעקב. ולעיל סוף פרק ע, ד"ה ודע. 
38. רבנו הבחין היטב במלים תחלה כתב "צ'ו" אור, וכאן "נור" זהר. והכוונה כי האור המגיע אלינו אינו אלא קליטת האדים העולים מן הארץ את זוהר השמש, וכפי שבאר בפירושו לברכות פ"א מ"א ראה שם מהדורתי, כלומר: שהאור והחושך אינם עצמיים אלא תוצאה של זוהר השמש בסיבובה. ובר"ש "הנמשכים אחר יושרם" וקרשקש גריס בר"ש "אחר אורם" והכל בלתי נכון. 
39. בר"ש "והאליל" ואינו נכון. 
40. "או" כלומר: הכרחי, ולפחות מועיל מאוד. ור"ש דמה שכתוב "אי" ותרגם "כלומר" ואינו נכון. 
41. לקמן ח"ב פ"א, ד"ה דרך אחר ביחוד. 
42. כשהן כל אחד לבדו מנותק מן הגוף. 
43. "אלמסתקר" הנחה במצב מסוים. היציבה, המגובשת כפי שהיא ובטבעה הידוע. ובר"ש "המיושב". 
44. על הכוח הזה, "פיסיס", ראה "הנהגת הבריאות" לרבנו [קכח] מהד מונטנר עמ' 44 ד"ה ואמר ראזי. ובפרקי משה מהד' מונטנר מאמר שמיני עמ' 123 פסקה 75. 
45. אפשר: מקשר אותו זה בזה. 
46. שומר על מין האדם שלא יכלה, משגיח על קיום המין. על כוח מלאכי זה ראה לקמן ח"ב פרק ו. 
47. שומר על כל פרט מאישי האדם בכל משך זמן קיומו, במשך ימי חייו. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. 
48. קיום הגוש המתכתי המסוים כל זמן קיומו, ועל בקעת העץ המסוימת במשך זמן קיומה, וכדומה. 
49. ראה לקמן ח"ב פרק י ופרק יב. 
50. עצמו של אדם. 
51. לעשיית צרכיו. 
52. אפשר: חיוביים. 
53. כוונתו להורמונים מסוימים הגורמים צמיחת השערות במקומות מסוימים. 
54. מראה הגוף גונו וצבעו. 
55. "ערץ'" מקרה, כי גם האיכות והכמות מקרים הם. ור"ש טעה בקריאת המלה ותרגם "רוחב". ושייער בהערותיו לרי"ח גם כאן וגם לעיל בפרק נו לא כוון נכונה. 
56. "אלמתולדה" תרגום מלולי בלתי מדויק, המתיילדים או הנולדים. ואפשר המתפתחים, המתהווים, הרוחשים. כי לדעת הקדמונים אינם מזכר ונקבה. והעדפתי לתרגם "הנבראים" כלשון רבנו בהלכות מאכלות אסורות פ"ב הל' יג-יד. 
57. הדם והמרה השחורה והאדומה והלבנה. וראה הנהגת הבריאות מהדורת מונטנר עמ' 55. 
58. אפשר במציאות בכללותה. 
59. שמינן אמנם קיים אך הם מתרכבים ומתפרקים זה מזה וזה [קכט] לזה וכל אחד לחוד. 
60. האברים היסודיים. 
61. מכל הבחינות הבריאותיות והתזונתיות. 
62. "מאדה" חומר, ור"ש טעה בקריאת המלה ותרגם "לחה". 
63. אפשר "מתחום" להוציא אבנים ועפר וכדומה. 
64. על סוגי המאכלים הטובים והרעים וכמותן ואיכותן, ראה בקצרה בהלכות דעות פרק ד, ובארוכה בהנהגת הבריאות מהדורת מונטנר, הוצ' מוסד הרב קוק ירושלם תשי"ז. 
65. ר"ש הוסיף משלו "ונגעים גדולים". 
66. בר"ש "כמורסא שקורין גרנק בלעז" ואינו נכון. 
67. "אלגד'אם" וכך תרגם רבנו בכתובות פ"ג מ"ד ראה שם מהדורתי הערה 18. ובר"ש "צרעת" ושיבוש הוא כמ"ש שם. 
68. גם זה ממין שקוראים היום בטעות צרעת, אלא שהראשונה פקעתית-קטרית המסתיימת בנשירת אברים, והאחרונה עצבית הגורמת הפרעות בחושיות של הכאב. וגם היא מסתיימת במות מתוך ייסורין קשים. 
69. אפשר "זמן מסוים". ובר"ש "מידה אחת" ושיבוש הוא. 
70. כדרך שקורה לעתים נבקעת האדמה ושוקע כל אשר עליה. 
71. ברקים עזים המלווים לבת אש הפוגעים במתים ובקברות הרשעים והורסים אותם. וראה פירוש רבנו לבבא קמא פ"י מ"ה מהדורתי והערה 15. 
72. על מושג זה "האדם עולם קטן" ראה מדרש הגדול שמות כו ל, שהביא הרבה מקבילות בין העולם-האדם-המשכן. וכתב שם המהדיר כל העניין מקורו בפירוש רס"ג לתורה, עיין פי' ספר יצירה לרס"ג מהדורתי פ"ג הל' ו. ראב"ע שמות כה מ. ומעין רעיון זה כבר נמצא אצל פילון. ועיין מדרש תדשא פ"ב, ותנחומא פקודי ב. ע"כ. וראה גן השכלים פרק ב, מהדורתי עמ' יב והלאה שדן בהרחבה במקבילות בין האדם והעולם. וכך הובא עניין זה ב"רסאיל אכ'ואן אלצפא" ח"ג רסאלה יב. 
73. בין האדם והעולם שהזכיר רבנו לעיל. 
74. ראה לעיל פרק סח. ומאמרו של אבי נצר אלפאראבי "עיון אלמסאיל" פסקא כא. 
75. "ויסעי" מתנהל ועובר את אורח חייו. ותרגמתי במלה דומה לערבית בעקבות רס"ג בתהלים נה ט [קל] שתרגם "סועה" "ראחל". ובר"ש "ויעשה" ואינו נכון. 
76. ראה ברכות נח א: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל... וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטווה וארג ואחר מצא בגד ללבוש". וראה גם ירושלמי ברכות פ"ט הל' א. 
77. "כנה" מדורו, מעונו, מחסהו. ובר"ש "וכנו" ואיני יודע מהו. 
78. בר"ש "ויתנהגו האברים אשר תחת יד האברים הראשיים במה שיתנהגו" מין צורך לכל זה. 
79. כוח ההגיון. 
80. נעלם, בלתי מורגש לכל אדם, כי לא כל אדם יודע להבחין בחלוקות הללו ולמיינם. 
81. בעיון ראשון, במחשבה ראשונה, וראה אבי נצר במאפרו "פי מעאני אלעקל". 
82. אפשר: הראשי. 
83. דניאל יב ז. וראה בהרחבה לעיל פרק סט. ולפי כ"י ב. ס. ק. "בחי העולמים, כי העולמות באופן מסוים רבים" ואין לי ספק כי זה היה נוסח מה"ק שציטט רבנו את הפסוק בעל פה ודרך אגב כתב משהו על "עולמים" בלשון רבים, וכאשר ברר שהפסוק "העולם" תקן כלפנינו. 
84. כי אלמלי כל יתר אברי הגוף קיימים אין הלב יכול להתקיים, כי הוא נהנה ממציאותם ומתקיים בתקינות תפקודם. 
85. אם נתאר העדר כדור הארץ לא יארע שום נזק לגלגלי מרום וכסיליהם, ואם נתאר העדר כל המציאות ה' לבדו יהיה מצוי כי אינו זקוק לעולמו. [קלא]