המתח הנוצר בין תפיסת המשפחה המקובלת ביוון העתיקה לבין תפישת המדינה האידיאלית של אפלטון הוא בכך שביוון העתיקה האמינו שתפקיד המדינה לעודד נישואים, מוסד המשפחה היה ערך עליון עד כדי כך, שכל אזרח שהיה נותר ברווקותו היה נקנס. על פי תפישת עולמם של היוונים בעת העתיקה, למוסד הנישואים היו בין היתר גם יעדים מדיניים. כדי לצמצם את הפערים בחברה ניתן היה לשדך בין בני-זוג ממעמדות שונים ובלבד שלא יישארו בגפם.
היוונים האמינו שהיסוד החברתי החשוב ביותר הוא יצירת זוגיות ויצירת תא משפחתי בעוד שלמעשה אפלטון בחזון המדינה האידיאלית בעצם מבטל את מוסד המשפחה הקיים אל מול המדינה שאותה שם במקום עליון (זוג נשוי או לא מוליד את ילדיו למען המדינה). אך מנגד שומר אפלטון בקנאות על מעמד הנשים ואף מעצים אותו, כך לדעתו הוא יוצר חינוך טוב יותר ויוצר מספר מעמדות (זאת למרות שהוא מתיימר ליצור שוויון מוחלט).
בנוסף לסתירה זאת אין הוא מתייחס כלל למוסד העבדות שהיה קיים ביוון ושביסודו הרי ביטל כל שוויון ומדוע הוגה חברתי ופילוסוף כאפלטון נוהג כך? על סוגיה זאת אעמוד בהמשך המאמר.
חברה ומשפחה על פי אפלטון כדי לפתור את המתח הנוצר בין תפיסת המשפחה המקובלת ביוון העתיקה לבין תפישת המדינה האידיאלית אותה הוא מציע, אפלטון מתמקד בעיקר בשלטון שהוא מבחינתו הערך העליון, אפלטון בונה מודל חברתי של חברה יוונית אידיאלית אשר במרכזה המשפחה כפי שנתפשת בעיניו. זו הייתה חברה מעמדית לכל דבר ועניין. הוא חילק, חלוקה מכאנית פשטנית, את החברה לשלושה מעמדות: מפרנסים: עובדי אדמה, בעלי מלאכה וסוחרים, שומרים – צבא לוחמים, ובני המעמד העליון - המושלים. אפלטון מייחס לכל מעמד תכונות אופייניות: למפרנסים איפוק, שיקול דעת וריסון היצרים, לשומרים - גבריות ולמעמד העליון - חכמה.
אפלטון מבקר את המשטרים הגרועים - אוליגרכיה ודמוקרטיה ומפרט את רעותיהם, מה שהוא מציע כחלופה זה הלכה למעשה חיי שיתופיות של המעמדות העליונים, כולל שיתוף בנשים וילדים, על מנת לחסל את מוסד המשפחה המסורתי, ולאפשר להם להתרכז בתפקידם "המדיני" בלבד. מאחר ומעמד זה אינו מייצר, הוא מתפרנס על ניצול מעמד המפרנסים, וחיי השיתוף שלו אינם שיתוף באמצעים ובתהליך הייצור אלא זו שיתופיות (ויש אומרים - קומוניזם) של צריכה. וכמסקנה מהשיתופיות בהנאה מסתבר גם השיתוף המיני וביטול המשפחה, מאחר והכול נעשה למען המדינה, גם לידות וגידול ילדים כפי שציינתי בפתיח אינם מעניינו של זוג המתחבר כדי לחיות את חייו ביחד, אלא גם כאן גישתו של אפלטון מכאנית – לידת ילדים למען המדינה. תפקיד ההורים הוא רק להוליד את הילדים, אפלטון נמנע מהתיחסות לקשר המתחייב בין ההורים לילדיהם. לטעמו עדיף לזווג את הגברים הנבחרים עם נשים משובחות, כדי לייצר ילדים משובחים. הרעיון כשלעצמו מפחיד, כי הרי הנאצים, למשל, ניסו אותו הלכה למעשה על מנת לשמר את הגזע הארי.
החברה של אפלטון, שהיה אריסטוקרט באישיותו ובאורח חייו וגם בהכרה האידיאית שלו, היא חברה מעמדית ללא ספק, לא שוויונית. למרות כל הנאמר ביחסו אל מעמד האישה ומקומה בחברה, למשל, היה אפלטון מתקדם מאוד יחסית לזמנו. (אפלטון, "החוקים"), הוא מטיל עליה חובות כמו של הגברים, בעיקר במעמד השומרים, ולכן עליה לזכות גם בחינוך מתאים. חינוך לנשים היה "חידוש" של אפלטון בזמנו (שאגב עורר עליו תרעומת בקרב חוגים רבים בחברה היוונית). כאמור החברה על פי אפלטון חולקה לשלושה מעמדות: המפרנסים: עובדי האדמה ובעלי המלאכה, השומרים: הצבא, שלו מקדיש אפלטון דיון נרחב, ושם מיישם הוא את השיתופיות, והמושלים – המעמד העליון, האליטה, שהם הממשלה, ורצוי שיהיו פילוסופים, או שילמדו להיות פילוסופים במהלך תקופת שלטונם.
על מנת לרכך את ביטול המשפחה העתיקה בפני המדינה המשפחה נשארת מוסד מרכזי בחברה האוטופית של אפלטון וזאת איך? העיר האוטופית מורכבת מבתי אב, הכוללים קרובי משפחה, כי הבנות נישאות ועוברות לבית בעליהן; הבנים נשארים בבתי אבותיהם ונשמעים למצוות ראש בית האב שהוא הגדול מכולם בגיל,כדי שמספר אזרחי העיר לא יתמעט ביותר וגם לא יתרבה למעלה משיעור מסוים, יחוקקו חוקים בסוגיה זאת שתגדיר ותקבע שאין בית אב של פחות מעשרה גדולים ואין מרובה מששה עשר גדולים, שהרי את מספר הקטנים אי אפשר לקבוע מראש. ומה יעשו כדי לשמור על מספר סביר, על פי אפלטון התשובה פשוטה להפליאיעבירו אנשים מבית אב העובר על מספר האנשים, לבית אב החסר באנשים... (ממש חיי קומונה קיבוצית)."הנשים עושות רצון בעליהן, הילדים נשמעים להוריהם" , למרות שהחברה היא שוויונית יחסית, יש הבדל בין "מכובדים" ובין 'בני העם הפשוטים', בין גברים ונשים ובין מבוגרים וילדים. מעמדם של הצעירים הוא הנחות, לפחות מבחינת סדרי הגשת הארוחות ....האוכל,מוגש קודם כל למכובדים.
3.חינוך
לנושא החינוך מקדיש אפלטון מקום רב. אפלטון מפרט מה הם הנושאים שיש ללמד ואת מי. לדעתו מאחר והנפש היא דבר חי, אפשר להזינה או להרעיבה, ועדיף, כמובן להזינה. הצעירים לומדים גם מהסביבה, כמו בהמות הניזונות מהעשב המצוי בסביבה. את התאוות הטבעיות יש לרסן. רוב היצרים ניתנים לאילוף הם עשויים לקבל את מרות 'האני העליון' (פרויד לא היה כל-כך מקורי, אם כן).
את רעתם של חוטאים ופושעים הוא מייחס לעולם, או ליריביו הסופיסטים בני זמנו,שהשחיתום, (את אסכולת הסופיסטים האשים אפלטון כי הם אלו שגרמו להאשמות הכזב שהוטלו על סוקראטס שהיה ידידו ומורו ושבעתיים בסופו של דבר נגזר עליו עונש מוות ועל כך לא סלח להם לעולם). כמו פרויד בזמננו, חילק גם אפלטון את אישיות האדם לשלושה חלקים (וכמוהו הוא התכוון רק לגברים). היסוד הראשון הוא 'התאווה' (דומה ל'איד' של פרויד) אותה צריך החינוך 'לאלף'. ליסוד השני הוא קורא 'גבורה' שחינוך טוב הופכה לאומץ לב ותקיפות וביטחון עצמי, ובהיעדר חינוך הולם היא הופכת לתוקפנות, עריצות ואכזריות. היסוד השלישי הוא 'הפילוסופי'. והוא זה שמרסן את התאווה ואת הגבורה. זו הבחינה התבונית הגוברת על הבחינה הרגשית. מעין 'סופר אגו'. הוא מחלק את האנושות לשלושה סוגים לפי שלושת מרכיבי האישיות: 1. אנשים שבהם התאווה גוברת, עניינם בחיים הוא להרבות נכסים, לספק את תאוות הממון. 2. אנשים המצטיינים ב 'גבורה', עניינם הוא כבוד, הצלחה, תחרותית. 3. אנשים שאצלם היסוד הפילוסופי הוא החזק, עניינם הוא האמת. הם שוחרי החכמה, התבונה והדעת. החינוך שואף לאלף את שני המרכיבים הראשונים ולפתח את המרכיב השלישי, הפילוסופיה. (אפלטון, פוליטיאה).אלה המוטיבים העיקריים שב"עזרתם" פותר אפלטון את המתח שנוצר עקב רעיון המדינה האידיאלית אל מול ביטול תפישת המשפחה המקובלת ביוון העתיקה.
סיכום אפלטון, בונה אם כן בנין דמיוני של חברה אוטופית הנראית לו אידיאלית. חברה אידיאלית כזו הינה ערובה לאושר ולצדק, גם של בני האדם כיחידים וגם של החברה כקהילה. הוא מחפש את האושר האישי והחברתי, והסדר המובטח על-ידי ארגון חברתי מוגדר היטב. הוא מציע אף תכנית חינוך המכינה את אזרחי מדינתו לחיים בחברה האידיאלית. וכפי שציינתי בתחילת המאמר הגענו למעמד העבדים על פי אפלטון, אצל אפלטון לא כוללת החברה ה - 'צודקת' את העבדים כחלק מן החברה, אפלטון מגדיר את העבדות כהכרח, מוסד העבדות הוא תנאי לתפקוד יעיל של החברה. העבדות מוצגת בין היתר כעונש לאנשים חוטאים ופושעים, וגם כחלופה לעונש מוות.
פסקי דין מוות בעת ההיא ניתנו לרוצחים, שודדים וסתם אנשים רעבים שגנבו כיכר לחם, והם אף לא פסחו על ילדים. אבל, המטרה העליונה של החברה המוצעת על- ידי אפלטון הייתה לכונן שלטון יעיל ו 'צודק' של חברה 'צודקת'. וחברה צודקת "אפלטונית" הייתה חברה המחולקת למעמדות מוגדרים היטב וברורים, ומסודרים בהירארכיה קפדנית, כשלכל מעמד הוגדרו חובותיו, זכויותיו ותפקידיו, כשהחינוך מכין את האדם למילוי התפקיד שנועד לו בתוקף מעמדו כמובן. המטרה העליונה הייתה הכנת שליטים פילוסופים, או הקניית ידע פילוסופי (דיאלקטיקה ) לשליטים. הוא גם מפרט את נושאי הלימוד המתאימים לכל מעמד, כשהם מדורגים בהירארכיה של קושי והכללה.
הבסיס הכלכלי של החברה האידיאלית מצוין רק כדרך אגב, כמרכיב של המעמדות (או היעדרם ) החברתיים. מדוע נעדרה סוגיה חשובה זאת מכתביו של אפלטון? הסיבה לדעתי נעוצה בכך שאפלטון, עסק, מכוח מעמדו וחינוכו, רק בעניינים 'העומדים ברומו של העולם' ובעיות כלכליות לא תפסו מקום רב בתודעתו. אמנם הפיכת העבודה לערך שיש לאהבו. מה שנראה כמעניין אבל תמים, היא האמונה של אפלטון ברצון הטוב ובמסירות של השליטים. לתפישתו, אם השליטים יהיו פילוסופים, אין ספק שישקדו על טובת אזרחיהם ולא ינצלו את מעמדם לטובתם האישית ולרעת וניצול מעמד הנשלטים.