|
|
|
|
|
|
|
|
אלי כהן השם יקום דמו - 60 שנות אפלה.
|
|
|
|
|
המרגל אלי כהן הי"ד הוצע להורג בדמשק ב -18 במאי1965לפני 60 שנים לאחר שנתפס על ידי בני העוולה הרצחניים חלאות שלטון הבעת' הסוריים בדירתו והואשם בריגול למען ישראל, אלי עבר במהלך חקירותיו אין ספור עינויים שדעת אנוש לא תופשת, הוא הורשע לבסוף על ריגול למען האויב הציוני ונידון למוות באשמת "כניסה לשטח צבאי אסור" והסתובבות בו, רק על הסעיף הזניח הזה "כניסה לשטח צבאי" בין שלל יתר ההאשמות הוא נידון למוות.
הבהרה:
במהלך שישה עשורים מהוצאתו של אלי כהן להורג נכתבו על עשייתו ועל חייו של "המגה מרגל" שלנו שפעל בדמשק לא מעט ספרים, מאמרים, נעשו מחקרים והופקו סרטים חלקם סרטים דוקומנטריים/סרטי תעודה וחלקם עלילתיים, על כל אלה אין לי מה להוסיף, ממש כלום. במאמר המצ"ב אני מנסה לנתח את סופו של אלי, אני מתמקד רק בפרק ההוצאה להורג של אלי בתלייה, אני מציג לראשונה גישה שונה מהיתר וזאת בהתבסס על רצף ההתרחשויות הנלוות ומעט עדויות, אני מציג את התהליכים החפוזים שנעשו טרם ההוצאה להורג ומעט לאחר ההוצאה להורג ואני מנסה להתמקד רק בהם.
השתדלתי מאוד לא לגלוש או להיסחף ל"אירועים שבשוליים" לא תמיד הצלחתי, מפאת ההקשרים הנלווים הייתי חייב לסטות מההתמקדות ולהישען גם על עובדות והתרחשויות היסטוריות מסוימות, כאלה שכבר נכתבו והוזכרו במחקרים שבוצעו בעבר בנושא סיפורו של "האיש שלנו בדמשק". סופו של אלי כהן :לעניות דעתי (אולי היחידה), לא הייתה לאלי קבורה, לא קבורה יהודית, לא מוסלמית, לא נוצרית ולא אלמונית לצערי ואני כותב את זה ביד רועדת ומבקש אלף מחילות מהמשפחה, והלוואי ואני אמצא טועה והלוואי ואתבדה, (ועל אף המסקנות אליהם אני חותר על מדינת ישראל חלה החובה המוסרית להמשיך בכל עת שרק נקרית הזדמנות או שנמצא שביב מידע לחפש ולנסות אולי להביא לקבר ישראל את גופתו או את שרידי גופתו של האיש הקדוש הזה אפילו אם מדובר עלשערה משערות ראשו של אלי שנמצאה או כל שריד ו/או פריט אחר), אך עדיין בחלוף השנים לא הועלתה ולו תיאוריה בַּת ־ קַיָּמָה אחת מוכחת שתהיה מלווה במסמכים או שתהיה נתמכת בעדויות מוצקות אותנטיות כלשהן, או כל מידע אמין אחר שיגרום לגילוי כלשהו, מה שהיה עד כה היה רק מעט שביבי "מידעים" שתמיד הופרכו לגבי מקום קבורה אפשרי, עד כה למעט שעונו שנלקח ממנו כשנעצר ונמצא לבסוף אצל סוחר עתיקות על ידי גורמי מודיעין סורים שעברו לצד האופוזיציה בסוריה והועבר לישראל ונמסר למשפחה, שום שריד אחר מאלי לא נמצא. המסקנה המתבקשת לאור הממצאים מחד אל מול חוסר בממצאים סותרים מוצקים מאידך היא כי גופתו של אלי כהן כפי הנראה הושמדה על ידי בני העוולה הסורים מיד או מעט לאחר שפונתה מכיכר מרג'ה מהמקום בו התבצעה ההוצאה להורג של אלי בתלייה (אני אסביר, אפרט ואנסה להיתמך בעדויות וברצף האירועים).הנזק שגרם אלי כהן למשטר הסורי ולביטחון הסורי במהלך שנות פעילותו בסוריה כמרגל היה נזק חסר תקנה ממש ככה כפשוטו, ככל שהשלטונות הסורים ניסו להמעיט בנזק שנגרם להם מאלי כך עמדה עוצמת הנזק ביחס הפוך להצהרות המשטר, זה היה נזק אדיר ממדים ומטלטל.די בדבריו של ראש ממשלת ישראל בעת ההיא מר לוי אשכול על אלי כהן כדי להבין את מלוא המשמעות האפשרית במגבלות הסודיות המתבקשת אפילו עד היום בהקשר לנזק שאלי גרם לשלטון הסורי הרצחני, וכך הוא אמר: "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא בפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים". זאת הייתה האמת, מפלת הסורים במלחמת ששת הימים רק מתקפת את האמירות הללו.
המידע שסיפק אלי לישראל גרם לנזק חסר תקנה לביטחון הסורי לשנים רבות העתידות לבוא:
אלי כהן ממש שרטט ומיפה את מפת רמת הגולן מחדש על ביצוריה, שביליה והבסיסים של הצבא הסורי שנבנו בה ובאופן מדויק כולל צילומים, כדי לתת את כל מה שצה"ל היה צריך ואף יותר מזה (על היותר מזה אי אפשר להרחיב) כדי להגיש את כיבוש רמת הגולן ואת החזית הסורית במלחמת ששת הימים (שנתיים לאחר הוצאתו של אלי להורג) ממש על מגש של כסף ואפילו על מגש של זהב, עד לרמה של שרטוט התעלות במוצבי הסורים ומיקום חדרי הקצונה והפיקוד בצפון הרמה הסורית (לדוגמא את המוצבים בתל עזזיאת ובתל פאחר) יש הגורסים כי המידע שהביא אלי היה תקף וסייע לצה"ל גם במלחמת יום הכיפורים.
מבחינת הסורים מעבר לנזק הבטחוני שגרם להם אלי, היה גם נזק תדמיתי, "השפם" הסורי הושפל עד עפר והם נהפכו ללעג ולקלס קודם כל בעיני עצמם וגרוע מכך גם בעיני העולם הערבי והעולם בכלל, אלי הגיע במעמדו טרם חשיפתו עד לרמה של תת שר בממשלת הבעת' הסורית או בשמה המלא - ממשלת מפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית של אזור סוריה (מבחינה אידאולוגית זאת הייתה מפלגה אנטי מוסלמית מובהקת, מפלגה חברתית סוציאליסטית שנשענה על המשנה הסטאליניסטית/לניניסטית ועל אמא - רוסיה/ברה"מ) שביצעה הפיכה בשנת 1963 די בסמוך לתחילת פעילותו של אלי כהן במדינה, אלי היה מועמד לסגנות שר הביטחון ובהמשך לא מן הנמנע שבעיתוי הנכון הוא היה מתמנה אפילו לשר הביטחון על ידי נשיא סוריה בעת ההיא שהיה ידיד ממש אישי של אלי ורחש לו אמון רב, אגב הלא יאמן מכל הייתה עובדת ידידותו עם הנשיא, אלי הצליח בפרק זמן קצר מאוד באופן יחסי להשתחל ולהימנות על מקורביו של הנשיא הראשון שנבחר על ידי מפלגת הבעת' לאחר ההפיכה להנהיג את סוריה, אמין אל - חאפז, הידידות ביניהם התחילה עוד מהשנים בהם שהו שניהם בארגנטינה ונוצרה ביניהם חברות של ממש. הגאווה והיוקרה האישית של הנשיא וההנהגה הסורית נרמסו מהצלחתו של אלי והם נהפכו למושא של בדיחות בכנסים ובמסיבות קוקטיל בקרב האליטות בחברה הערבית ובסוריה עצמה, הנשיא נשבע למחוק את האדם הזה ולא להשאיר ממנו זכר ואתו למחוק את הפרק הזה מהתודעה הסורית....ללא הצלחה, הפרק הזה נשאר חקוק בתודעה הסורית עד להתפרקותה לקַנְטוֹנִים בעצם ימים אלה. ההלם והבושה של השלטון מחשיפתו של אלי כמרגל ציוני/יהודי בקרבם ועוד מקורב מאוד לנשיא ומהנזק שגרם להם היו קשים מנשוא אפילו שנים לאחר שהפרשה קצת דעכה.פרשת אלי כהן על ספיחיה פגעה באופן אנוש ביוקרתו ובמעמדו הפוליטי של הנשיא אמין אל חאפז באופן אישי ולא נתנה לו מנוח לאורך כל חייו ועד למותו ב 17 בפברואר 2009, למרות שכפי הנראה בהנחייתו גופתו של אלי הושמדה, רוחו של אלי ודמותו "רדפו" אותו והפכו עבורו ל – nightmare, עד כדי כך. יש האומרים שהפרשה שימשה כקרדום למתנגדיו בין יתר התירוצים להפיכת החצר הפנימית שהם חוללו נגדו ב 1966 ושהביאה בסופה להחלפתו של אמין אל חאפז במפקד חיל האוויר לשעבר שהיה הסגן ושר ההגנה בממשלתו הלא הוא חאפז אל-אסד מיודעינו, ההפיכה הזאת התרחשה פחות משנה לאחר שאלי הוצא להורג.
נסיבות תפישתו של אלי:
על כך יש לא מעט סברות, אך כפי הנראה אלי נתפס בעיקר בגלל חוסר זהירות מצידו ותחושת ביטחון יתר (לא פעם אחת הוא נכנס באישור הרמטכ"ל הסורי עצמו אתו היה מיודד לשטח הצבאי ברמת הגולן שמשקיף לכיוון ישראל ובנוסף אף צילם תמונות למרות ש'ידידיו' בקשו ממנו לא לצלם כי זה אסור והם אף דאגו לדווח על כך לממונים עליהם), על אלה יש להוסיף את אי נקיטת מירב אמצעי הביטחון הנדרשים בהפעלת סוכנים בעיקר במדינות אויב כמו במקרה של אלי מצד היחידה שהפעילה אותו במוסד ולא ארחיב על כך במאמר.
לכך יש להוסיף כי בחלוף השנים נאסף מידע אמין (מעולים שהגיעו לישראל מרוסיה ושרתו בעברם בסוכנות הריגול הסובייטית ותרמו את המידע שהיה ברשותם לגבי פרשת אלי כהן) המידע מצביע על עובדה נוספת די חד משמעית, כפי הנראה גם לרוסים (ברה"מ לשעבר) שנטמעו בשנים ההם בביטחון המסכל הסורי היה חלק נכבד בחשיפתו של אלי, גם הסוכנים הרוסים חשדו באלי ועקבו אחריו ואף תיעדו אותו בסרטון שנחשף לפני מספר שנים ובו הוא נראה (בוודאות) צועד "בביטחון רב" ברחוב הראשי "29 במרץ" בדמשק מול כיכר מרג'ה מבלי לדעת שהוא כבר חשוד בריגול ומתנהל אחריו מעקב, לרוסים כפי הנראה גם הייתה "חפרפרת" במוסד הישראלי, מרגע שמוריס אחיו של אלי "עלה" על אלי גם אותה חפרפרת שפעלה במוסד נחשפה למסמכים שמוריס פענח אודות אלי, מרגע זה גורלו של אלי נחרץ. אלי לא היה צריך לחזור יותר לסוריה מחופשתו האחרונה בארץ, הוא נשרף על ידי מוריס אחיו שלא במתכוון (מוריס אחיו של אלי כהן עבד גם הוא במוסד במדור פיענוח תשדורות וכנראה במקרה נפל לידיו לבצע פענוח תשדורת והוא מיד קלט שמדובר בתשדורת של אחיו אלי כהן שפועל מסוריה עבור המוסד) אותה "החפרפרת" שפעלה במוסד עבור רוסיה העביר את כל המידע שהצליח "לגנוב" ממוריס אודות אלי לק.ג.ב. זהו, פשוט מאוד. כל שאר הנסיבות היו רק "גורם תורם". צירוף כנ"ל של תקלות יכול להתקיים רק בארגון שבו 'הברדק חוגג', כנראה שבעת ההיא הברדק חגג במוסד וזאת הייתה חממה לגידול חפרפרות ולתקלות אין ספור שעולות בחיי אדם.
הרוסים גם תרמו "מניסיונם" השופע בטכניקות ל"העלמת גופות" בייעוץ והכוונה לבני בריתם הסורים שניסו את הטכניקות האלה על מתנגדי השלטון ועל אלי כהן הי"ד (ישנה עדות אחת כי שנה לפני תפישתו של אלי, נתפס מרגל רוסי שפעל ברוסיה כסוכן כפול עבור ארה"ב והוא עונה בחקירתו בכל שיטת עינוי אפשרית במרתפי הק.ג.ב ונשרף "בתנור מיוחד" למוות בעודו בחיים). לפני כ 2 עשורים קיבל אחיו של אלי מייל אנונימי מאדם שטען כי היה שכנו של אלי בבניין בו התגורר בדמשק, הנ"ל טען כי למען הצדק ההיסטורי הוא מצא לנכון לספר כי חשד באלי שאינו איש עסקים כפי שטען.
ערב אחד הוא עקב אחרי אלי בבניין בו התגוררו שניהם וראה את אלי עולה לגג, הוא עלה אחריו וראה אותו מקבע אנטנה, כששאל אותו לפשר מעשיו אלי היתמם וטען כי האנטנה היא לצורך שיפור הקליטה לרדיו שלו, השכן אמר לו שהוא יודע שאלי אינו איש עסקים כפי שהוא טוען והזהיר אותו מההשלכות שיהיו לכך אם ייתפס, "איני יודע מה אתה וחבריך עושים אבל דע לך, אם תתפסו גורמי הביטחון יחתכו אותך ואת חבריך עם משור לחתיכות". במייל לא ציין השכן אם הסתפק באזהרה או שהלך איתה הלאה ומסר את המידע לרשויות הביטחון.
כך או כך מרגע שנודע והוברר כי אלי כהן נחשף כמרגל ונתפס על ידי הסורים, מדינת ישראל החלה במאמצים אדירים לנסות ולשחררו, אפילו מבצע צבאי או פעולה צבאית נשקלה אך ירדה מהפרק רק בגלל שישראל הוזהרה כי אלי יוצא מיד להורג "ללא משפט" ("עלאק משפט"), המאמצים עברו למישורים רבים אחרים, מישורים משפטים, מדיניים כשהמישורים המבצעיים עומדים כל רגע על הפרק (אלה כאמור לא בוצעו בסופו של דבר). מדינת ישראל שכרה עורכי דין בינלאומיים מהשורה הראשונה ונעשה כל ניסיון לגרום לכך שאלי כהן יזכה למשפט הוגן ולהגנה משפטית נאותה. החלאות הסורים דחו את כל הניסיונות האלו מראש על הסף.
עורכי הדין שנשכרו בעבור ייצוגו של אלי לא הורשו אפילו לראותו כדי לתהות על מצבו. בידי ישראל היו שבויים סורים חיילים וקצינים בדרגות שונות ונעשה ניסיון להסדיר עסקת חליפין תמורת אלי (את הסורים לא עניינו כל כך החיילים שלהם או הקצינים שלהם שנישבו על ידי האויב הציוני, ממילא גורלם שפר עליהם מרגע תפישתם, אם הם היו מוחזרים לסוריה הם היו מיד מוצאים להורג בעוון מסירת מידע ליהודים), בנוסף הוצע תשלום כופר של 5 מיליון דולר (זה היה סכום עתק, כמעט דמיוני בשנים ההם).
נעשתה פניה לכל גורם בינלאומי אפשרי כדי לנסות לשכנע את השלטון הסורי המושחת ותאב הנקמה כדי שייאותו לשחרר את אלי כהן או לפחות להימנע מהוצאתו להורג. אפילו לאפיפיור פנתה המדינה, לנשיאי מדינות, גורמים דיפלומטיים מגוונים ועוד, לכל הניסיונות האלה למצער לומר לא הייתה תוחלת.
לאחר שניתן גזר דין המוות בתלייה לאלי, כול התהליך נעשה בחופזה ובמחשכים, "ריכוז הפרויקט" הופקד כפי הנראה 'בידיו הנאמנות' של מונזר מוזלי (על הנוכל הזה אני אתעכב בהמשך המאמר) מי שהיה ידידו, ראש לשכתו, "פרויקטור" להעלמת אנשים שהיו "קצת בעייתיים" לנשיא כמיטב המסורת הסטאליניסטית ואיש סודו האישי ביותר של נשיא סוריה אמין אל חאפז, (הוא אגב הודח מתפקידו וממעמדו יחד עם הדחתו של הנשיא אמין אל חאפז בשנת 1966 כשהעלווים בראשות חאפז אל אסד תפשו את השליטה בכל המוסדות עד להדחתם במלחמת האזרחים האחרונה, כשמאחוריהם מורשת מכובדת של טבח באזרחים סורים לכל אורך שלטונם ולמיליון קורבנות סורים בקירוב כתוצאה ישירה מרדיפה פוליטית. העולם ידע, העולם ראה, העולם שתק), מועד הוצאתו של אלי להורג כבר נקבע אך נשמר בסוד ולכל נציגי התקשורת הזרה נאמר להיות מוכנים כל העת להודעה רשמית בסופו של תהליך, הודעה זאת ניתנה כשעה לפני ההוצאה להורג.
ההוצאה להורג:
כארבעה חודשים לאחר שנלכד כהן, ב-18 במאי 1965 בשעה 02:00 לפנות בוקר אלי הוער בחופזה ובבעיטות קלות ונאמר לו שמעבירים אותו לתחנת משטרה קרובה יותר למקום שבו הוא אמור להיות מוצע להורג.
אלי לא היה בטוח עד סמוך מאוד להוצאתו להורג כי אכן גזר הדין יבוצע, הובטח לו על ידי חוקריו כי אם ייקח את כל האשמה עליו ולא יחשוף את שמות ידידיו שסייעו לו מבלי לדעת כי הנ"ל מרגל {חלקם היו בכירים מאוד בשלטון וחלקם אף נמנו עם שופטיו}אז לא ייגזר עליו גזר דין מוות אלא שהשופטים (חבריו לשעבר) הסתפקו רק במאסר עולם. אלי האמין להם.
גם גורמי מודיעין בישראל שלקו מאז ומתמיד בתמימות של טלאים והאמינו לכל "מילה של הסורים" סברו כי אלי לא יתלה לבסוף, הם היו בטוחים שגזר הדין המוות כאשר ניתן לא יבוצע וכך הם גם ניסו לשכנע גם את המשפחה.
השיירה הצבאית הקטנה הובילה את אלי ברחובות דמשק. לאחר נסיעה קצרה היא נעצרה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר, ולמקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה.
הרב הראשי של דמשק הרב ניסים נדבו הכהן הֻשְׁכַּם גם הוא בחופזה מבלי שעודכן לפני כן (הרב ממש נשלף מהמיטה) ונאמר לו כי הוא נלקח לביצוע תפילת וידוי ושמע ישראל לאלי לפני הוצאתו של אלי להורג, הרב הובא לתחנת המשטרה שם אלי כבר הוחזק וכאשר ראה את אלי לראשונה לא עמד לו כוחו והוא פרץ בבכי ונאלץ לשבת מול אלי כשאלי עומד מולו לאמירת הווידוי והתפילה, בדוקומנטים נכתב כי הרב ניסים נדבו הכהן בכה והתמוטט למראה אלי וחזותו הסובלת והשבורה.
התיאור הזה נכון בחלקו, אבל מאחורי הסיטואציה הקשה הזאת מסתתרת אמת מזעזעת הרבה יותר, אלי לא נראה שבור וחזותו לא העידה ולא הסגירה את העינויים שעבר נהפוך הוא, אלי שמר על חזות בריאה ככל הניתן כדי להתריס ולהוכיח בפני שׁוֹבָיו, כי הם אינם מצליחים לשבור אותו או את נפשו.
אלי אף נהג לבצע בתאו הצר במהלך ההפוגה בחקירותיו הקשות תרגילי כושר עובדה שהוציאה את חוקריו מדעתם, הם לא הבינו איך הוא מצליח לשמור כוח פיזי ונפשי שכזה למרות עינויי התופת שהוא עובר, למעשה הרב נדבו הכהן שאל את המלווים שבאו לקחתו לאלי איך בדיוק תועבר גופתו של אלי לרשות גורמי הדת היהודים לאחר מותו ונאמר לו כנראה בפסקנות ובבוטות כי "לבוגד לא תהיה הלוויה וגופתו של אלי לא תועבר לידיו" ומוטב לו לרב שיסתום את פיו ולא יוסיף לשאול שאלות, לרב זה הספיק כדי להבין מה מתכננים הסורים לעשות עם גופתו של אלי. לאור התובנות הללו, ברגע שהרב ראה את אלי כוחו לא עמד לו יותר והוא פרץ בבכי והתמוטט, זה גם היה השלב שבו אלי כבר הבין שהוא עומד להיות מוצע להורג בוודאות. בשעה 03:20 לפנות בוקר, הוציאו הסורים כגנבים בלילה את אלי כהן מתחנת המשטרה אל הכיכר לגרדום שם המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה (שגם הוא נמנה על ידידיו הקרובים של אלי עד שאלי נחשף), אשר תלה אותו בשעה 3:30 לפנות בוקר. על בגדיו של אלי הוצמד בריסטול ענק ועליו נכתבו "פשעיו" וגזר דינו. גופתו הושארה תלויה במשך 6 שעות, לאחר 20 דקות אלי כבר הוכרז כמת, החלאות השאירו את גופתו תלויה לראווה 6 שעות נוספות בחום הבוקר של חודש מאי תוך ביזוי כבוד המת בכוונה שטנית.
זה היה אקט ברברי שנבע מתוך מניעי שנאה ונקמה על מה שעולל לשלטון אותו "אויב ציוני בוגד" וכדי להציגה בפני הקהל הרב שהובא לחזות באופן שבו נעשה ה"צדק" הסורי הידוע "במוניטין" שלו על ידי השלטונות הסוריים יימח שמם וזכרם...... (לא נדרש דמיון רב כדי להבין את גודל הצחנה שיוצאת מרגע התליה במיוחד ביום קיץ מגופת המת שמאבדת את הסוגרים ועוד במשך 6 שעות עד להורדת המת מהגרדום ואת כמות המעופפים שהיא מושכת מין הסתם).
מעולם לפני ולעולם אחרי כן לא תועדה הוצאה כזאת ברוטאלית להורג בתלייה אפילו תחת חשכת השלטון הסורי שהיה ידוע באכזריותו הרבה (אכזרי אפילו כלפי העם הסורי עצמו).לאחר שהורדה גופתו של אלי מהגרדום לא טרחו החלאות אפילו לשחרר את ידיו שהיו כפותות לאחור, וגם לא את חבל החנק שסגר על צווארו, הוא הוטח כחבילה לתוך הארון (ללא עדינות יתרה), ובסרטון המתעד את הרגעים האלה נראה לבסוף מכסה הארון נסגר מעל הארון והרכב בו הונח הארון עם עוד 2 רכבים מלווים נוסע מהכיכר כפי הנראה לתחנה האחרונה בה "המלאכה" הושלמה, זאת הייתה למעשה הפעם האחרונה בה "נראה" אלי, ומאז אפלה.
למרות פניות אין-ספור של המדינה ושל גורמים בינלאומיים ושל משפחתו לאורך השנים ללא לאות "סירבו החלאות הסורים להחזיר את עצמותיו של אלי לקבורה בישראל"......הם סירבו בעקשנות להחזיר את גופתו של אלי, זה לא היה ממניעי אטימות ו/או רוע (למרות שאת אלה היה להם בשפע) הם סירבו כי למעשה לא היה להם מה להחזיר, את הזוועה שחוללו באכזריות ששמורה לברברים ולבני שטן לגופתו של אלי הם לא רצו לחשוף.
יצוין כי גם בעת מלחמת האזרחים שהתחוללה בשנים האחרונות בסוריה וגם בעצם ימים אלה לאחר נפילת משטר אסד נעשו ונעשים מאמצים מגה - עילאיים על ידי גורמי אופוזיציה סורים שהיו בקשר עם ישראל וגם נעשו ניסיונות כנ"ל על ידי הרוסים כמעט ללא הפרעה בניסיון להתחקות אחר הגופה של אלי ולסיים את הטרגדיה האנושית העגומה הזאת למען המשפחה בעיקר ולמען הצדק ההיסטורי המתבקש בכלל, עד כה לא הייתה לכך תוחלת, כל המאמצים היו לשווא.
בשנת 1992 בעת ההכנות ל"שיחות השלום" בתהליך 'הסכם אוסלו' התנו הסורים את השתתפותם בתהליך רק אם ישראל תתחייב לא לפנות אליהם בנושא השבת גופתו של אלי כהן לישראל, הפתיים שלנו הסכימו לכך, איזה ביזיון, לא עלתה על דעתו של אף אחד מ"חכמי ישראל" במשלחות השלום אצלינו להבין עובדה פשוטה והיא שלסורים פשוט אין מה להחזיר. לא נשאר דבר להחזיר, מאלי, מאום. לא את בגדיו, לא את נעליו ולא את כפתיו, אפילו לא את הארון בו הושם לאחר שהורד מהגרדום, הכול הושמד.
כל אנשי צוות המשלחת כבר חיכו להוטים לרגע בו יוכלו לחתום על הסכם שלום עם סוריה ולנגב חומוס בדמשק. "הלוקשים" שמרחו ומכרו הסורים לגורמים ישראלים לאורך השנים על הנסיבות המסתוריות של העלמות הגופה של אלי היו רבים ומגוונים ולפעמים אפילו יצירתיים וכל אסכולות "לאסד יש מילה" אכלו את הלוקשים האלה בתיאבון רב.
"פסטיבל מספרי הסיפורים" הסורי, ומי הוא מספר הסיפורים הגדול מונזיר מוזלי?
במאי 2007 טען מונזר מוזלי (נוכל לתפארת משטרו של אמין אל חאפז) מי שהיה ראש לשכתו של נשיא סוריה אמין אל חאפז (ויש האומרים שהוא היה גם שומר ראשו) בראיון לעיתון ערבי כי אלי כהן נקבר בדמשק ברובע 'מאזה' אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו מאז על בית הקברות בניינים ורחובות, ב 2008 אותו מוזלי כבר שינה גרסה וטען כי איש בסוריה אינו יודע היכן קבור אלי כהן, "קברנו אותו שלוש פעמים, בשלושה מקומות שונים בהפרשים של יום - יומיים, פחדנו שישראל תנחית כוחות בחשאי ותחטוף את הגופה". אגב, בתמונה שמנציחה את אלי במפגש עם הרב ניסים אנדיבו לצורך תפילת הוידוי האחרונה טרם תלייתו של אלי קלטה המצלמה בתווךאת אותה מפלצת בשם מוזלי, הוא נראה סדיסט, נוטף רוע ואימתני למראה - פשוט מפלצת זה משתקף היטב בצילום.בספר "אלי כהן- תיק פתוח" הוגדר אותו מוזלי פחות או יותר כשקרן פתולוגי (זה כינוי מחמיא לאותה מפלצת בתחפושת אדם), בספרו של שגב "בודד בדמשק" (סיפור חייו של אלי ופעילותו כמרגל) מובא תיאור של מונזר מוזלי, מי שהיה העוזר של אמין אל-חאפז, נשיא סוריה, שם יש פסקה שמתארת את רגעיו האחרונים של אלי וכך מתואר: מוזלי "יחד עם חכם ניסים אנדיבו כהן, הרב הראשי של יהודי דמשק, ליווה את אלי לגרדום. כשהורידו אותו מהחבל עלה עוזר הנשיא (מונזיר מוזלי) לקומנדקר הצבאי שלקח את הגופה. הוא נסע לאזור מדברי מחוץ לדמשק". מוזלי מספר סיפור "משכנע" נוסף, לטענתו היה אי שם במדבר בור מוכן ואלי פחות או יותר נזרק לבור, "הבור כוסה ללא טקס וללא סימן, מאז נבנו שם בתים ושכונה ובלתי אפשרי למצוא את אלי יותר"........ אגב רצף השקרים וגלגולי הלשון והעיניים של אותו מוזלי רק מחזקים את הסברה על נסיבות לא טבעיות של העלמת הגופה של אלי כנראה על ידו, בראיון אחר טען מוזלי שהוא היה לטענתו ב"חוליית הקברנים" ש"קברה והוציאה" – "קברה והוציאה" – "קברה והוציאה" את גופתו של אלי כהן, הוא כפי הנראה מונה להיות האחראי על הביצוע בידיעתו ובאישורו אולי אפילו בהנחייתו הישירה של הנשיא דאז אמין אל חאפז על השמדת הגופה עד אפר ועפר (זאת סברה שהתכנסתי אליה כהגיונית ביותר לאור הנסיבות ולאור סיפורי "אלף לילה ולילה" שלו, אין לי לכך תימוכין למעט כל הידוע על אותו מוזלי שהיה יד ימינו של הנשיא ופעל בדרך של שגרה במחשכים לסלק אנשים בעייתיים "שמפריעים לעבודה" ומטאטא את הדרך לנשיא), 'אך טבעי' היה שבחלוף השנים ישתנו סיפוריו של אותו מוזלי חדשות לבקרים, כאשר מעשיותיו מעשירות את האוזן השומעת ובעיקר סותרות האחת את רעותה וזורעות דיס אינפורמציה במתכוון.הנשיא אמין אל חאפז 'אדונו' של משרתו הנאמן מוזלי עצמו חש כל כך פגוע מהפרשה ששמה אותו ללעג בעיני כל סובביו שחמתו בערה בו להשחית עד יום מותו, לו יכול היה לתלות את אלי 10 פעמים הוא היה עושה את זה....הוא באופן אישי ביותר דאג שלאלי לא תהיה קבורה אנושית, למעשה שלא תהיה לאלי קבורה כל שהיא כלל.
היו עוד סיפורים מבית מדרשו של אותו מוזלי הנוכל שטען בראיון לעיתון לבנוני ב 2007 כי אלי נקבר בדמשק במקום שמספר שנים לאחר מיכן סללו כביש מהיר על בית הקברות ולכן "לא ניתן למצוא יותר את קברו של אלי".
הנה עוד ידיעה שהסתברה כעוֹרְבָא פָּרַח, מקור ערבי סורי בכיר אחר "אלמוני" (ייתכן שגם הוא היה מבית היוצר הדמיוני של מוזלי) טען כי "גופתו של המרגל הישראלי אלי כהן הועברה כבר ב1977 לקבורה בתוך מערה בהר סמוך לקרדאחה, במחוז לטקייה.
...ב2019 נמצאה גופתו של זכריה באומל ז"ל הי"ד בבית קברות בפאתי דמשק ליד מחנה הפליטים הפלסטיני 'אל ירמוך', מהמקום הוצאו עוד מספר גופות שסברו לאחר תחקור של מקומיים כי הן של חבריו החללים שנפלו יחד אתו בקרב "סולטן יעקב" בלבנון ואף עלתה סברה כי גופתו של אלי כהן קבורה גם היא במקום, גם כאן הסתבר כי הדבר אינו נכון, למעט גופתו של באומל שאומתה, שאר הגופות האלמוניות נקברו חזרה במקום ממנו הוצאו.
בשנת 2017 אתר חדשות בניו זילנד טען כי חשף התפתחות "מרעישה" ו"חסרת תקדים" באיתור עצמותיו של גיבור ישראל, המרגל אלי כהן. על פי האתר המקומי "ניוזהאב" שמו, שירותי הביון של מדינת האיים חשפו רמז למקום קבורתו של אלי כהן כשחקרו פליט סורי בעיר אוקלנד, אותו פליט סורי היה בנו של הנשיא אמין אל חאפז, 'חאליד אל חאפז' היה שמו של הפליט, הוא סיפר לאתר החדשות הניו זילנדי:"אני בנו של האדם היחיד על הפלנטה הזו שידע היכן קבור אלי כהן". זה היה נכון, הוא כנראה באמת ידע על גורלו של אלי, הוא ידע שאלי הושמד, 'אבא סיפר לו על כך'.אל חאפז דרש מיליון דולר "על עזרתו" ובקשתו הועברה לגורמי המודיעין של ישראל שחקרו קצת אודותיו וגילו את התגלית המרעישה כ "כלי ריק" מה גם שהוא לא הצליח לספק שום ראיה תומכת לאמיתות טענותיו והקשר אתו נותק.
תם ולא נשלם. החיפושים אחרי אלי וגורלו ימשיכו על ידי מדינת ישראל בכל עת, ללא לאות וכך ראוי שיהיה, אולי בעתיד מתי שהוא, משהו ימצא ואלי וחללים נעדרים אחרים יובאו לקבר ישראל. אמן.
אלי כהן השם יקום דמו:
...והשם נקם דם חללו ועוד איך, "ובא יום נקם ושילם", שנתיים לאחר ההוצאה להורג של אלי פרצה מלחמת ששת הימים (05.06.1967) ובסופה של המערכה בה הסורים הוכו "שוק על ירך" במשך פחות מ 2 יממות (1967. 09-10) נכבשה כל רמת הגולן, החרמון נכבש גם הוא על ידי צה"ל ללא קרב ב -12.06.1967.את כל המודיעין שצריך צבא למלחמה היה לנו בזכות אלי, לולא המידע שהעביר אלי לישראל בשנים בהם ריגל בסוריה ספק רב אם כך היה נראה קרב הכיבוש של הרמה הסורית שממנה כל יישובי עמק החולה סבלו במשך שנים.
הירי הארטילרי המקדים לתקיפה הרגלית על ידי הטנקים וטיווח אגדי התותחנים והפצצות מטוסי חיל האוויר היה כל כך מדויק וקטלני בזכות המודיעין שאלי סיפק שניתן לתאר בצורה קצת מטאפורית שלחילות הרגלים פשוט לא נשארה עבודה, רוב שטח הרמה נכבש כמעט ללא קרבות.... ניתן היה ממש 'ללכת זקופים' ולצעוד ללא ירי כמעט עד דמשק לו רצינו, עיקר הנפגעים וההרוגים בקרב כוחותינו היו למצער בגלל טעויות שלנו עצמנו וירי דו צדדי.
הפיקוד הסורי הבכיר נטש ראשון את המערכה, זאת לא הייתה נטישה זאת הייתה בריחה מבוהלת, אחריו נטשו את המערכה קצינים זוטרים ולחיילים הסורים שנשארו בשטח ללא מפקדים וכמובן ללא פקודות ומבלי לדעת מה לעשות ואיך לנהוג הלאה, לא היה לאן לברוח, בכיוון סוריה חיכו להם שוטרים צבאיים סורים שצלפו בכל מי שניסה להימלט ובכיוון ההפוך חיכו להם "אֵל - יָהוּד", הם הוכו ללא רחם על ידי צה"ל והעדיפו ליפול שבויים או להילחם על נפשם הם מחוסר ברירה, הרמה הפכה לשדה קטל עבור הצבא הסורי.
השם נקם דם חללו הקדוש על מלא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודות כותב המאמר:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים נוספים מאת אבי בכר
|
גולדה מאיר (מאירסון) היא ללא ספק מיתוס יהודי, מיתוס ישראלי ומיתוס לאומי, גולדה היא לא רק מיתוס לאומי, גולדה הצליחה להתמקם מכוח אישיותה בתודעה כמיתוס בינלאומי חוצה מגזרים ומגדרים, אישיותה המרתקת וסיפור חייה הינם נרטיב לאומי, ציוני, ועולמי. דמותה ופועלה המרתקת מהווה לנו כיהודים החיים את העבר וההווה הציוני אבן דרך ודוגמה ומופת לאישה אשר הקדישה את חייה ופועלה לחלוטין לעם היהודי ושימשה אור לנשים בכל העולם כאישה אשר "עשתה את זה ובגדול" והגיעה למקומה ומיקומה הגבוהים כראשת ממשלה בזכות אישיותה ועשייתה בלבד ללא מורא ללא חסד או התחסדות ואת כל זה עשתה בעולם גברי ושוביניסטי במיוחד בשנים בהם חיה ופעלה.
|
|
האם מדינת ישראל הופכת להיות אל מול עיננו לדיקטטורה ו/או למדינת אפרטהייד עם סימני פאשיזם?? אודה, מכיוון שחשש כבד החל להתגנב לליבי כי אכן המציאות התקשורתית המדווחת אמת היא... החלטתי לעשות מעשה ולבצע מחקר קצרצר, מאמר מחקרי, אשר נשען על עובדות בלבד, עובדות ונתונים מחקריים, זאת תוך הבאת ציטטות ומובאות מדויקות. אני למעשה בדקתי את שתי התיאוריות הבאות: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. או שאולי, מדינת ישראל היא מדינה פאשיסטית, גזענית ודיקטטורה חשוכה.
|
|
התבונה המעשית על פי קאנט ומדוע נכשלים כל הניסיונות לתיאודיציה?
קאנט בנסותו לענות על השאלה הזאת מתחבט באותה קושיה שמעולם לא נתנה מנוח לחלק המאמין של האנושות, והיא התהייה על צדקתו המוחלטת של האל. בעיית התיאודיציה (צירוף המלים היווניות "תיאוס", שמשמעה אל, ו"דיקֶה", שפירושה צדק), כפי שנוהגים לכנותה בשיח הפילוסופי, עוסקת בניסיון לפתור את המתח הבלתי נסבל בין הרוע והסבל שמלווים את עצם קיומנו בארץ ובין הטוּב המושלם המיוחס לאל אשר ברא את העולם ומושל בו.
|
|
כאשר כתב אפלטון את משנתו על מבנה המשפחה כפי שתפס זאת בעת ההיא, היה לו ברור ששלטונות יוון לא יאהבו את הנאמר בלשון המעטה מכיוון שהיא סתרה את מטרת המשפחה על פי תפישתם ועל פי מה שהטיפו, אשר על כן אפלטון מנסה לעדן במעט את משנתו ולמתנה באופן שתתאים יותר לתכתיבי השליטים ואמונתם בכדי למנוע את קצפם עליו, וכך נתפשת המשפחה על פי אפלטון כפי שאני מביא זאת במאמר זה בתוספת היגדים פילוסופיים שונים של אפלטון בנושא משפחה, חברה, מדינה אוטופית וכל מה שמסביבם.
|
|
מאמר זה סוקר את עשרת הימים האחרונים בחייו של היטלר בבונקר בו שהה ובו סיים את חייו בהתאבדות, המאמר מסתמך על עדויותיהם של עוזרים ויועצים ששהו בבונקר לצידו של היטלר בימיו האחרונים ועל ממצאי מחקרים קפדניים שבוצעו לאורך השנים, ומספק 'הצצה' מהימנה ביותר על ימים אלו תוך ציון תאריכים מדויקים לרצף ההתרחשויות, כמו כן נסקרים בו "אירועי שוליים" היסטוריים שלא קשורים במישרין לסופו של הצורר הנאצי והתאבדותו, כגון התרחשויות היסטוריות מחוץ לבונקר וחשיפת קטעים מתוך צוואתו הסופית.
|
|
הלמידה בשיטה הדיאלוגית אמורה לפתח קהילת למידה אקטיבית, אחראית לתהליך הלמידה, סקרנית, כזאת שתהא בנויה על יחסי גומלין מאתגרים בין המורים לחומר הלימוד ולתלמידים. שיטה זאת מוצגת במאמר כאופן הלימוד המשמעותי ביותר כיום והיא מצליחה ובולטת מעל כל החלופות האחרות.
|
|
האסלאם תמך גם בכל מה שקשור לקידום מעמדה של האישה ובשוויונה המוחלט אל מול הגבר, מה קרה אם כך? מה השתבש? מדוע מעמדה של האישה הורע עד כדי הפיכתה עם השנים ל"חפץ" והשפלתה ונחיתותה ברוב מדינות האסלאם?
|
מאמרים נוספים בנושא צבא וביטחון
|
לצערנו, מיגון חלונות הוא חלק אינטגרלי מהיותינו ישראלים בארץ הזו. מיגון חלונות הוא מה שלא פעם אנחנו פשוט לא יכולים להתפשר עליו. הביטחון שלנו ושל היקרים לנו הוא באמת הדבר החשוב ביותר
|
|
המציאות של היום מצריכה מאתנו לקחת אחריות ולהגביר את הביטחון האישי שלנו ושל הסובבים אותנו. מידיי יום אנו שומעים ורואים במהדורות החדשות על עוד קטטה, עוד פריצה לבית עוד אלימות ועוד סיטואציות מאיימות שיכולות בקלות להגיע לסביבתנו הקרובה.
|
|
חוקרים פרטיים לא פועלים רק באזורים מקומיים, חקירות זה תחום שיכול להגיע למספר מדינות בעם מדובר על חקירות נכסים או אנשי ציבור וחשוב לדעת איזה משרד חקירות עשיו להביא עבורכם את התוצאות המשמעותיות
|
|
עד כמה שונה הדיון בנושאים צבאיים ואחרים במסגרת המשפטית הצבאית? קראו את הדברים החשובים הבאים.
|
|
מי – מרכז לזהות המורכב ממוסיקאיות שמפעילות הרכב מוסיקלי, שעוסק בהדרכה בנושאי "זהות יהודית וציונית" בשילוב נגינה של יצירות מוסיקליות מוכרות ומקוריות.
|
|
מי – מרכז לזהות המורכב ממוסיקאיות שמפעילות הרכב מוסיקלי, שעוסק בהדרכה בנושאי "זהות יהודית וציונית" בשילוב נגינה של יצירות מוסיקליות מוכרות ומקוריות.
|
|
אין אחד שלא מכיר את אנשי החליפות השחורות הצמודים לאיש חשוב עם המבט החתום בעיניים והמיקרופון באוזן. מדובר באנשים אשר תפקידם הוא אבטחת אישים.
|
|
|
|
|