השיטה הקפיטליסטית מגדירה, אם כן, ארבעה עקרונות בסיסיים:
החירות היא זכות היסוד החשובה ביותר של האדם, וממנה נובעת זכותו לבעלות פרטית על קניין.
חברה היא תוצר של שיתוף פעולה בדרכי שלום ומרצון בין פרטים.
הבטחת הקניין, שיתוף הפעולה והשלום תלויים במערכת משפטית חזקה.
את כוח המדינה יש להגביל ככל האפשר, גם בעוצמתו וגם בתחומי תחולתו.כל ארבעת העקרונות מתממשים בגוף החוקה הבינ'ל ה2 אשר היא איננה מדינה בפועל אלא פדרציה חוקתית בנוסח החוקה הנימוסית או היושר ההסכמי וכפי שכתבנו באריכות על מיכלול ענייניה במאמרים דלעיל,כך שלמעשה יוצרו בפועל שתי מערכות כלכליות שונות הפועלות להשלמת זו את זו,כמובן שיש צורך בממשק בין שנייהם,ויתכן כי תתאים לכך התפיסה הכלכלית הנקראת,התאוריה האוסטרית
על פי התפישה האוסטרית, כלכלה היא כלי המאפשר להבין איך אנשים משתפים פעולה ומתחרים ביניהם בשדה הפעולה הכלכלי, כשהיא רואה בייזמות כוח עיקרי בפיתוח הכללי, מקדשת את הקניין הפרטי כחיוני לשימוש יעיל במשאבים, ורואה בהתערבות ממשלתית בהליך השוק פעולה הרסנית, בכל מקום ובכל אופן בו היא קיימת.
בליבה הרעיוני של התאוריה האוסטרית טמונים המושגים של מחסור ובחירה. אדם ניצב תמיד בפני מגוון רחב של בחירות, כשלכל מסלול פעולה שלו יש חלופות ועלויות. כל פעולה של הפרט מכוונת לשפר את מצבו, מנקודת מבטו, כשלכל פרט ישנה מערכת שונה של ערכים והעדפות, צרכים ורצונות וגם לוח זמנים שונה להשגת כל מטרה.
את הצרכים, הטעמים, הרצונות ולוחות הזמנים של אנשים שונים לא ניתן לחבר או לחסר מאלו של אחרים ולא ניתן לכמתם לעקומה בודדת שניתן לכנותה העדפת הצרכן, משום שערך כלכלי כפוף לאמות המידה הסובייקטיביות של הפרט.
בדומה לכך, לא ניתן לכמת את כל ההסדרים המורכבים הקיימים במשק לסך מצטבר אחד גדול שניתן למקמו במשוואה שתניב מידע בעל ערך. לדוגמה, הון צבור בידי פרטים הוא "הטרוגני", כלומר, בעל ערך משתנה בהתאם לשימושים הייעודיים שלו. הוא יכול לשמש ליצירת טובין למכירה מחר או בעוד עשר שנים. לוח הזמנים לשימוש בהון מגוון גם הוא. התחרות, לפי התפישה האוסטרית, היא תהליך הגילוי של דרכים חדשות ומשופרות לארגן משאבים. ההליך כמובן נגוע בשגיאות רבות, אך עובר הליך מתמיד של שיפור.מטרת שילובם של שיטות אלו היא מונח חדש המוטבע כעת ''המניפסט הכלכליסטי''מטרותיו יציבות כלכלית ,ויצירת שוק כלכלי שונה מזה המוכר כיום אשר מתאים לתקופת הגלובאליזציה,לסיכום בית עליון לשלושת התרבויות על בסיס אבני יסוד החשיבה המשותפת של שלשת התרבויות המונותאיסתיות וכללי ההתדינות בשיטה פילוסופית עמוקת שורשים תוכל לשמש אף השראה למזרח הרחוק ובסופו של יום אחר היצוב המערכתי רוח של מורשת תרבותית גבוהה ,ומעתה אפשר להעלות על הדעת כינונו של
גוף נוסף[ובכאן אוסיף ואומר כי יש להבין את המובא ב''גראנד רנואר השלם ןהנה עתה נסדר השיטה שנבאר לצורך הגוף השלישי המחבר ביין ב' הגופים החוקות הבינ'ל הנימוסיות [החוקה ה2] באופן שלישי הדומה למשפט השוואתי בין שיטות משפט הנובעות זו מזו ואין הסידור הזה לאמור שכך יהיה באחד וכך בשני אלא בכדי שלא נצתרך אל האריכות ,ולעניין האמור הנה האופן השלישי ,נקדים דברים משיטת סידור ההלכה והנה ביארנו מהם . קודיפיקציה הינה הנטייה לערוך את החוקים בקבצים בהם ניתן למצוא את התשובה לשאלה המשפטית שעולה.ודיפיקציה, הוא תהליך יצירתו של קודקס, כלומר כינוס ואיסוף של חוקים קיימים, עריכתם והתאמתם לזמן ולמצב הנוכחי, או יצירה של מערכת חוקים בתחום מסוים ואפשר לומר משיטת סידור זו עולים כללי ה קודיפיקציה והדיפיקציה ומהם נלמד על תהליך יצירתו של קודקס ונתבאר בפירוש המשניות ובכללי מניין המצוות מעין שיטת בנין אב למה שזכרנו ב[א]חוק יסודות המשפט,ו ה'תש"ם-1980, הוא חוק ישראלי, הבא לקבוע את הדרך בה מחויב בית המשפט לפסוק בשאלה העומדת בפניו, ואינה ניתנת להכרעה מיידית לפי לשונו הברורה של החוק. החוק מפנה ומעניק מעמד מיוחד ל"עקרונות החירות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל", אך מעמד זה שנוי במחלוקת פסיקתית חוק יסודות המשפט הוא חוק קצר ביותר, ובו שני סעיפים בלבד.
סעיף 1 לחוק, שהוא הסעיף העיקרי בו, קובע:
"ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל."
להשלמת מלאכתו קבע המחוקק הישראלי בסעיף 2 לחוק שני עקרונות נוספים הכרחיים מהמצב המשפטי החדש שנוצר:
"(א) סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 - בטל.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע במשפט שנקלט בארץ לפני תחילת חוק זה."
אם כך העקרונות שנקבעו למקורות אליהם יפנה בית המשפט בבואו לדון בשאלה משפטית העומדת לפניו הם: ראשית, לשון החוק. שנית - אם לא מצא תשובה בדבר חקיקה, יפנה לתקדים המחייב שנוצר בפעולת בתי משפט אחרים במדינה, ושלישית - באין תשובה בחקיקה או בפסיקה - יבדוק את ההיקש - אנאלוגיה למקרים אחרים שנדונו אם בחוק ואם בפסיקה (מקום בו אין תשובה בדין, ואילו ישנה הלכה פסוקה קרובה אך לא בסוגייה המשפטית המתעוררת, יופעלו 'כללי ההיקש' הידועים בפרשנות, כמתחייב מאותו עניין - כגון: "על אחת כמה וכמה" , "מכלל הן הינך שומע לאו"), ורק אם כל אלו לא הביאו לפתרון, נראה כי קיימת לאקונה, חסר בחוק, אותו יש להשלים - כך מצווה המחוקק מעת חקיקת חוק יסודת המשפט - מ"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל והנה בא ''הגראנד רנואר'' להציע הרחבת עניין זה לכלל הפלטפורמה של פאראדיגמת המשפט הנבדל הגוף השני של החוקה הבינ'ל ה2 של המזרח הרחוק בשילוב חוק יסודות המשפט וההרמוניזציה היא תהליך במשפט הבינלאומי שבו מדינות שונות מאמצות חקיקה משותפת, כך שההבדלים בין מערכות המשפט השונות מצטמצמים וכל שיטת משפט הופכת לדומה יותר לחברתה. אמנת וינה, שמדינות רבות בעולם קיבלו, היא דוגמה לתהליך הרמוניזציה. ,כמו כן דעתי בעניין ההשפעה התרבותית צריכה להיקבע האופן שוה ע'י שלשת הגופים הנזכרים ובכאן יש להוסיף גוף בדומה לבית משפט לעניני חוה כפי שזכרנו בענין החוקה ה2 הפרטית אלא שכאן הוא בחוקה הבינ'ל הכללית,ואחר ההסדר הכלכלי הגלובאלי,יתכן לפתור את הבעיה העיקרית,ההתחממות הגלובאלית
מחסור ובחירה
האסכולה האוסטרית
, ביסודה, אינה אסכולה כלכלית אלא צורת חשיבה והתייחסות שונה לתחום הכלכלה. בניגוד לאסכולות אחרות המסתמכות על מודלים מתמטיים או גישה 'מדעית'-פוזיטיביסטית, האסכולה האוסטרית דבקה בשימוש בחשיבה ובהגיון מילולי ככלי המתודולוגי העיקרי.
החוק המחוקק והחוקה(יסוד המחלוקת)
.ההקדמה הראשונה וזו לשונה
.כל בעלי החיים חיותם והתקיימותם הוא נחלק לשלושה אופנים ,האחד ,מהם שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים יחד כחיות הטורפות שהקבוץ וההתחברות רע ומזיק להם,כי אם יתקבצו אל מקום אחד יהרגו אלו לאלו על הטרף,והשני הפך מהם והם בעלי חיים שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים ללא חבורה והתקבצות מאחר וההתחברות להם הכרחי להם בקיום מציאותם,כמו מין האדם כי לדקותו ושווי מזגו יתפעל מן הקור ומן החום ,ולזה יצתרך אל לבושים ואל מזונות מתוקנים תקון יפה שיאותו למזגו ואי אפשר זה בלא הקיבוץ וההתחברות הרבה מן האנשים ויעזרו אלו את אלו,אחד יתפור ואחד יעשה מחט ,אחד יהיה מהנדס ואחרים יבנו בתים רכבות ומטוסים,וכו,עד שימצא כל אחד מן האנשים עוזר לכלל החברה ,באופן שישלימו קצתם לקצתם וחלקם לרובם ורובם לכולם,והשלישי,מן הבעלי חיים ממוצעים בין שתי אלה הקצוות .כי הם אין הקיבוץ והחברה מזיק להם כאשר הוא במציאות החיות הטורפות והעופות הדורסים ולא הכרחי להם כפי הכרח אשר הוא נמצא במין האנושי ולהיות הקיבוץ וההתחברות הכרחי למין האנושי לצורך חיותו וקיומו ,אמרו החכמים כי האדם הוא מדיני בטבע,והכוונה כי הכרח הוא לאדם מצד טבעו שיהיה דר במדינה עם קיבוץ רב מן האנשים,ובעבור זה מבואר הוא מן ההכרח ומן המושכלות בין ראשונות בין מושכלות שכליות ''שראוי שימצא לכל הקיבוץ אשר במדינה או במחוז או באקלים או לכלל העולם סידור מה בו יתנהגו לשמור היושר ולהסיר העוול,כדי שלא יתקוטטו האנשים בהתחברם יחד מתוך העסק והמשא ומתן ,וסדר זה יכלול על השמירה מן הרציחה והגנבה והגזל ודומיהן ובכלל כל מה שישמר הקיבוץ המדיני ויתן אותו אל שיחיו האנשים באופן נאות הוא מתן ידיעות ישפיע לאדם ידיעת האושר האמיתי ויעזור להם לסעות בהשגתו וידיעת הסבל האמיתי ויעזור להם לסעות בהישמרות ממנו והכשרת מידותיהם לזניחת מיני האושר המדומים עד כדי שלא ירגישו בהם הנאה ולפיכך לא ירדפו אחריו,ויבאר להם מיני הסבל המדומים עד שלא יצטערו בהם ולא יחושו מפניהם,ועל ידי כך יוכלו לקבוע להם חוקי צדק אשר בהם יוסדרו קיבוציהם על הצד הנאות,ועדיין אין חוקה זו מספקת אם לא יתווסף בזה איזה סידור או הסכמה כוללת עניני האנשים אלו עם אלו בכל עסקיהם והמשא ומתן אשר ביניהם כחוקות הבין לאומיות ,וחלק חוקה זה נקרא חוקת היושר ההסכמי או הנימוסית ,והסידור הזה אי אפשר שיתקיים,אם לא בהמצא מושל או שופט על הקיבוץ המדיני יכריח על הסרת העוול וקיום הנימוס כדי שישלם תקון הקבוץ ההוא או המדינה ההיא ולזה יהיה הקמת המנהיג והשופט ההוא כאילו הוא הכרחי לקיום מין האדם אחר היותו מדיני בטבע השאלה הנשאלת בזאת מן האסיפה המכוננת או מממשלת ישראל להפעיל את הסמכות
שהוקנתה לה בסימן 2
לדבר המלך במועצתו 1947-1922 (להלן - דבר המלך), להכריז על כל עדה ,מעדות
ישראל כעל עדה דתית מוכרת.בעלת אוטונומיה משפטית ע''פ ההלכה,ויצירת
מנגנון על לשיטת ממשל משולב-וכי יש זכות לכל עדה ומנהגיה זכות הגדרה,וכפי
שיטת הגאון ר' יצחק ראצאבי,קמעא קמעא לא בטיל,בכאן חוברים יחד כמה
עניינים האחד הוא חיבור עניין הגדרת המדינה ,ומהו חוק ומתקבל מושג חדש
''מדינה על פי חוק''כמו כן ,תתבטל הסתירה הקיימת במערכת המשפט [הטוען
לריבונות משפטית בלעדית]הסותרת את סעיף 3 של אמנת מונטווידאו [מאחר וצורת
הממשל איננה מוגדרת יש לטעון כי היא חסרה וכאילו איננה קיימת],אשר בעצם
סותרת במהותה את קיומה הפוליטי העצמי של מציאות המדינה בענייין מציאת
תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינ'ל אשר
יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי
רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את
חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן
יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד
חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינ'ל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב
מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינה נ''ב בענייין מציאת
תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינ'ל אשר
יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי
רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את
חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן
יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד
חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינ'ל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב
מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינהוהנה דברי ר' אברהם
אבולעפיה מס' אוצר עדן הגנוז
וכבר ביארתי לך בקיצור בכלל כל מה שצריך לבאר בענין השנויים הנזכרים. שהם
שנוי הבריות כשנוי הנמצא באישי המינים ובמינים [השונים], ומהם תדלג
לשנויים הנמצאים בין העצמים ובין המקרים ולשאר השנויים הנמשכים אחריהם.
ושנוי האישים של מין האדם הוא לפי שנוי מזגיהם כמו שיבדלו ראובן שמעון
לוי ויהודה ודומיהם זה מזה. ושנוי המינים כשנוי האדם ושור ואריה ונשר
ודומיהם זה מזה. ושנוי הסוגים כשנוי חי וצומח ודומם ודומיהן זה מזה וכאלה
שנויים לכל הבריות. ושנוי האומות כשנוי יהודים ונוצרים וישמעאלים אלה
מאלה. ושנוי הדתות כשנוי דת מש"ה ודת יש"ו ודת מחמ"ד, שבשלשתן ש"ם הש"ם
מיוח"ד בהכרח. שאין לך דת מורה כי אם אמתת הייחוד. אבל בני אדם מרוע לבבם
לא ירצו לעורר זה לזה עד שידעו מה אומרת כל דת ודת על הייחוד. והנה
הנוצרים עם היותם משלשים בעל כרחם חוזרים עמנו ומודים לתורתינו ואומרים
שהוא אחד. והישמעאלים גם כן מייחדים את השם בעל כרחם ואומרים שהוא אחד.
וגם אנחנו אנשי תורת משה רבינו ע"ה אנחנו מודים ואומרים תמיד שהוא אחד.
ואם כן בייחוד אין קושיא בינינו. ואמנם הפתאים מהם הביאום דמיונות להוסיף
ולגרוע ולשנות רוב העניינים האחרים שבתורה. ושנוי הלשונות כשנוי לשון
הקדש ולשון כשדים ולשון יון ולשון לעז ולשון ערבי והדומין להן זו מזו.
וכן שנוי הכתיבות כגון שנוי כתיבה עברית וכתיבה אשורית וכתיבה ארמית
וכתיבה יוונית וכתיבה ערבית וכתיבה לועזית וכיוצא בהן משאר הכתיבות, יש
בין כל כתיבה וכתיבה שנויים גדולים. ואע"פ שיתדמו קצת אותיות זו בצורתן
לקצת אותיות זו בצורתן וגם בשמן וברוב סדרן ובקצת דרכי מספרן:
והנה אלה השנויים הנזכרים הן סבות שנוי המחשבות והדעות והמעשים. כי שנוי
המחשבות נמשך אחר ההרגל יותר ממה שנמשך אחר הטבע. והנער שהתגדל על מחשבה
אחת מאלו העניינים הנזכרים, ר"ל למד והורגל בחזקה בכתיבת אומתו עד שידע
לכתוב כתיבה נאה מאד, וגדל על הדבר ההוא. והיה כל דבורו בלשון אומתו,
וקבל כל דתה וחוקיה ומנהגיה והרגליה. מה יהיה אצל דעתך ענין זה הנער
במחשבתו יחשוב שכל דרך זולת דרכו ודרך אמתתו היא לבטלה. או יחשוב ששאר
דרכי בני אדם שאינם מאומתו הם האמת ודרכי אומתו שגדל בהן הן שקר. אמור
מעתה שהוא הכרח שלא יראה שום דרך אמת אצלו זולת דרכו ודרך אומתו, עד
שיחשוב כל מה שקבל במעלת האמת, וזולת מה שקבל הוא אצלו תכלית השקר. כי
נשקעה מחשבתו בים הגדול ולא ידע לשונו להנצל מן הטביעה שנטבע בו, עם
ההרגל אחר הטבעו בטבע זו, ומחשבתו זאת הביאתו לאמת דעת מי שקבל ממנו, בין
תהיה זאת הדעת אמתית או שקרית כי אין לו משקל, ומזה יתחייבו שנויי הדעות
והאמונות. וידוע שהמעשים המשונים יתחייבו בעלי העבודות האלוהיות מאלה
העניינים הנזכרים:
ע''כ לשונו ,ויש מעתה לטעון ולומר כי כפי שהועילה לנו הגדרת הדתות
המונותאיסתיות לעניין ,מעמד חוזי במשפט הבינ'ל באותו אופן מגדירות שאר
הדתות שאינן מונותאיסתיות ,את הדתות המונותאיסתיות ככלל במעמד חוזי בינ'ל
,יתכן כי זהו מקרה קלאסי יחודי של ''יוס קוגנוס''בעל תוקף משפטי הנה מושכל ראשון מחלקי החוקה שיסדירו ענייני השלטון גם כן
ההקדמה השניה
שם חוקה יפול על כל הישרה או הנהגה שתכלול קבוץ רב מן האנשים,הין בתהיה כוללת חוקים רבים כמו''כל יודעי דת ודין''[אסתר א' י''ג ]או ציווי אחד כמו ''ותנתן דת בשושן'' [שם י''ד ט'] והן שתהיה אלהית כמו מימינו אש דת למו [דברים ל''ב] או נימוסית ''כדת מדי ופרס''[דניאל ו' ט'] והחוקה על שלשה אופנים א, טבעית ב, נימוסית ג, אלהית והטבעית היא שוה בכל מקום ובכל זמן ובכל אדם.והנימוסית,היא מה שתסודר מחכם או חכמים לפי הזמן והמקום וכפי טבע המונהגים בה כדתות וחוקים אשר סודרו בקצת מדינות בין הקדמונים מצד הסידור השכלי אשר יחייבהו השכל האנושי מבלי הערה אלהית וכוונת החוקה הטבעית להרחיק העוול ולקרב היושר כדי שיתרחקו האנשים מן הגנבה והגזילה והרציחה,באופן שתשאר ותתקיים החברה בין האנשים ויהיה כל אחד מהם נצול מעוול וחמס .וכוונת החוקה הנימוסית להרחיק המגונה ולקרב הנאה כדי שיתרחקו האנשים מן המגונה כפי המפורסם .ובזה יתרונה על הטבעית .כי הנימוסית גם כן תתקן הנהגת האנשים ותסדר ענייניהם באופן נאות עד שיתוקן כלל הקיבוץ המדיני כקיבוץ הטבעי .והאלהית,היא להיישיר האנשים אל הצלחת הנפשות והאושר האמיתי עד אשר יתגברו על רוע יצריהם ומעלליהם וישתדלו בה כל אחד כפי כחו ויכולתו עד שיגיע ההצלחה לכלל הקיבוץ האנושי וזו מגמת החוקה האלהית ובזה יתרונה על הטבעית [ובאומרנו חוקה אלהית אין הכוונה לדת זו או אחרת כי צדיק באמונתו יחיה]אלא עסקנו דרך כלל הכולל לקיבוץ האנושי ויחסיו עם חלקיו הפרטיים ,והנה בשטח זה של הפילוסופיה המופשטת יש להכין את השטח לדיאלוג בין שלשת התרבויות המונותאיסתיות ויש לשאוף לגוף העוסק בחלק החוקה השלישי אשר ירכז תחתיו את כלל הסמכויות כגון הרבנות ,הישיבות הכוללים [תארו לכם אוטונומיה של פקידים לענייני דת דבר העשוי ליתן אינטגרציה בין הציבור הדתי באשר נמצא מקום תרומתו לחברה בכלל] וכן את התיאום והפיקוח בין כלל העדות והחצרות למיניהם וכפי שהערנו כי יש להציג שיטה סוציולוגית מתקדמת אשר בנויה על תפיסת הזהות הכללית והפרטית , ומתוך כך תתאפשר היציאה מן הגטו ,כ'כ גיבוש שיטות לימוד , וכיו'ב והוא פרויקט הרמבן לטווח הארוך.וכמובן פתרון סוגיות הליבה ,ואין צריך לומר שידרוג מעמד הדמוקרטיה הישראלית במימדים מעוררי השראה,דבר שישדרג את מעמדה של ישראל בעולם כולו כמעצמת תיכנון שילטוני האיזון אשר יתקבל מעניין זה 1]יציבות שילטונית במימד תחושת יצוג הזהות הכללית והפרטית[האישית] 2]יצירת סמכותיות ריכוזית בכל שלשת חלקי שיטות המישטרים המוצלחים כהגדרת אריסטו ושילובם תוך שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות 3]גיבושם לכלל שיטה אחת המונעת הידרדרות 4]הגדרת תואי כהכנה לגיבוש חוקה 5]גיבוש כלל העם ברמת כור ההיתוך המודרני הקרוב לשלימות האפשרי 6]שימור הזהות ברמה מתקדמת בלא חשש לטישטוש בעתיד,וכהכנה לאפשרות לכמה תרבויות להתקיים בין במקום אחד בין בכמה מקומות 7]אפשרות לכינונה של תפיסה חברתית תוך כדי ביטול הדעות הקדומות,ואפשרות לקיום חברה ברמה מתקדמת 8]כובד משקלם של שלשת השיטת יניב יציבות שילטונית,ריכוזית,איכותית,ודמוקרטית
ההקדמה השלישית
התחלת החוקה הטבעית הנה היא כאשר עייננו ביצירת הבעלי חייים ושלימות כל איבריהם מצאנו ביצירתם השגחה טבעית נפלאה לתקן עניניהם וכל פרטי צרכיהם תקון נפלא לא רק מה שהוא הכרחי לקיום המין או האיש[הכוונה הפרט מאותו מין] אבל גם מה שאינו הכרחי להם לא לקיום המין ולא לקיום האיש אלא שנמצא להם על צד היותר טוב כגון החושים המיוחדים הנמצא בבעלי חיים כדי שיסודרו ענייניהם בענין יותר נאות ויותר שלם ומצאנו הכרעת הטבע נוטה לצד היותר נאות האפשרי ואם נמצאת השגחה זו בבעלי חיים הפחותים כל שכן שהוא ראוי שימצא במין היותר נכבד מהם לתקן ענייניו סדור מספיק להשגת שלימות עניינו ,ומי שיטיב העיון בזה ימצא כי המצא השגחה באצעותה יתוקנו העניינים המצתרכים לתיקון מין האדם הוא יותר הכרחי מכמה דברים שנמצאו ביצירת הבעלי חיים שאינו אלא על הצד היותר טוב להם והיה אפשר לקיום אותו המין זולתו.וההשגחה הזאת אף אם לא תמצא אלא באיש אחד הנה היא מהלכת השלמות הטבעית לכלל האנושות וזה כי אף אם המינים אשר תחת הסוגים אין כולם הולכים מהלך השלימות קצתם לקצתם,רצוני לומר שאף אם ימצא במינים מין אחד מיוחד הוא היותר שלם מכלם ,אין המין ההוא לבדו שלימות ותכלית הסוג ההוא ולא מיישר הסוג ההוא אל תכלית שלימותו ,כי בכל מין ומין בפני עצמו יש בו תכלית ושלימות מיוחד במין ההוא מזולתו מכל מקום בכל מין ומין אף על פי שימצאו בו כתות מתחלפות כאלו תאמר כי כת הראשים[המנהיגים] היא יותר שלימה בשלימות האנושי מכת הפועלים,וכת החכמים היא יותר שלימה מכת הראשים,וכן על זה הדרך בכל כת וכת יהיו בה איש או אישים יותר שלימים מזולתם ואין האיש ההוא בלבד תכלית המצא המין ההוא,ואולם ואולם האיש ההוא או האישים או הכת ההיא הן סבת הגעת תכלית המין ההוא מצד שהם הולכים מהלך השלימות לכל המין ,רצוני שהן כמו כלי להגיע המין אל תכליתו ושלימותו השוה בכל המין ,אף על פי שיש בזה מדריגות מתחלפות לקצתם על קצתם,וזה כי כמו שבכל איש ואיש יש איברים מתחלפים כלם מצתרכים לקיום הבעל חי ואף על פי כן האחד יותר שלם מן האחר והאחר מן האחר עד שכבר נמצאו איברים שהם עיקר קיום הבעל חי ויושלם בזה קיום הבעל חי וכמו שאין האיש נושם באמצעות מוחו או חושב באמצעות רגלו כן על זה הדרך בכללות המין יצתרך להיות סידור חוקה המועילה לשמירת הסידור הטבעי ההכרחי לקיום הישארות הקיבוץ המדיני מצד הטבע כי אין ראוי שימצא בטבע בעלי החיים סידור יותר מתוקן במושכל ראשון ונמצא שהוא הכרחי למין האדם לשער התועלת הנמשכת מסדר זה ולשומרו מפני ההיפסד ולהשלימו בכל עת ובכל זמן וחוקה זו היא כוללת לכלל המין 'והנה זכרו עניין החוקה הבינ'ל ה1 וה2 במאמרינו שיוב שיטת שלשת החוקות עם שיטת קאנט,אמנם נעסוק עתה בהשלכה הכלכלית הנובעת מקיום שתי מערכות אלו,לעניין החוקה ה1 [הטבעית] תתאים יותר מערכת כלכלית,בנוסח,קומוניזם אלטרואיסטי - חברה המתנהלת על פי עקרונות של שוויון וצדק חברתי, אך כל פרט ופרט בחברה מונע מתוך כח מוסרי פנימי, ולא מתוך אילוץ וכפייה. זאת בניגוד לקומוניזם המרקסיסטי, אשר טיפח את ערך האגואיזם ושנאת המעמד הבורגני. הרב יהודה לייב הלוי אשלג, בעל הסולם, הוא אשר הטביע את המונח "קומוניזם אלטרואיסטי" (או סוציאליזם מעשי) לדבריו : "יש להעביר את הקומוניזם מן הפסים של "שלי שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום, אל הפסים של "שלי שלך ושלך שלך",[מסכת אבות,ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ. שלי שלך, ושלך שלך--חסיד. שלך שלי, ושלי שלי--רשע.]דהיינו, לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הציבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן להגיע לכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך"...מטרם שרוב הציבור מוכן להשפיע לזולתו, אין לקבוע משטר קומוניזם אלטרואיסטי" [1] כלומר, התשתית קומוניזם אלטרואיסטי הוא אלטרואיזם אבסולוטי שכל פרט ופרט יהיה מוכן לקבל את העיקרון של אהבת הזולת ומתוך כך יתקיים התנאי החיצוני של "לעבוד כפי היכולת ולקבל לפי הצורך". תפיסתו זו של אשלג מבוססת על המסורת הקבלית, לפיה האנושות כולה הינה "גוף" רוחני אחד, או כלשון הקבלה "גוף דאדם הראשון", וכל אחד ואחד - כמוהו כתא בגוף זה. ברגע שהאדם מונע מתוך קשר פנימי של אהבת הזולת הוא פועל למען איחוד חלקי "נשמת אדם הראשון" ובכך מגיע לתכלית הבריאה. בעל הסולם ערך משנה סדורה אודות פניה של החברה האנושית העתידית, אשר תנוהל על פי עקרונות הקומוניזם האלטרואיסטי. "והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהיא הרעיון של חלוקה שווה וצודקת, אני רואה אותה לאמיתיות ביותר: כי כדור ארצנו די עשירה לפרנס לכולנו... " ואילו לחוקה ה2, תתאים מערכת כלכלית,בנוסח,על-פי התאוריה הקפיטליסטית, כדי לאפשר מימוש של בחירה חופשית ובעלות פרטית על הקניין יש ליצור חסם יעיל שיהפוך את השימוש באלימות לבלתי משתלם בהשוואה להתנהגות שלווה. לשם כך, תובע הקפיטליזם כינון מערכת חוק וסדר יעילה, שבמרכזה מערכת משפטית חזקה המבוססת על מערכת חוקים או חוקה איתנים. כדי למנוע ניצול לרעה של מערכות המשפט והחוק לצורך הפעלת אלימות על-ידי המדינה, גורס הקפיטליזם כי יש להגביל את כוחה של המדינה במקום שבו ניתנה לה דריסת רגל, ולהגדיר באופן ברור מקומות בהם לא תינתן לה דריסת רגל מלכתחילה.\\\ההקדמה הרביעית התחלת החוקה הנימוסית ושרשיה הן,הבחירה והתכלית וזה גלוי ומבואר ,כי המניח נימוס למה יניח העונשים לעוברי על דבר הנימוס אם אין העובר ברשות עצמו לעשות מה שירצה ,וכן המושל או השופט את המדינה היאך היו יכולים להכריח האנשים על עשיית הפעולות הטובות אם אין האנשים ברשות עצמם להרע או להיטיב ואף המכחישים השכר והעונש הנפשי יודו על היות הבחירה מוחלטת ביד האדם ושאין לו מעיק עליה ,ובה יוכל לבחור מה שירצה ולכווין פעולותיו אל תכלית מה,ולזה יאמרו שהוא מן ההכרח שיסודר חוקה נימוסית מחכם או חכמים,להגביל הנאה והמגונה והעוול והיושר בין אנשי המדינה ,וישים עליהם קצין שוטר ומושל להכריח העם על התמדת הישוב בין האנשים ואמרנו הבחירה הוא כי כמו שכל פועל איזה דבר מדעתו ומרצונו אמנם יפעל זה מצד שהוא מכוון אל תכלית מה ,הן שיהיה התכלית ההוא טוב בעצמו או דבר שידומה אליו שהוא טוב כן מניח הנימוס יכווין במה שהוא מניח מן הציווים והאזהרות אל שישיגו האנשים בפעולותיהם תכלית מה ,הוא הישרת האנשים וטוב היותם במה שיושלם בו הקיבוץ המדיני ולזה מבואר הוא ג''כ שהתכלית חלק מחלקי החוקה הנימוסית והוצרכנו לומר דברים אלו לבטל דברי האומרים כי אין הבחירה נמצאת ביד האדם[מטעמים רבים ושונים לא נזכרם כאן]וכן דברי האומרים לבטל עניין התכלית לפי שהן מבטלות כל פעולה אנושית הנה החוקה הנימוסית תחלק לששה עיקרים יסודיים ואף אם ימצאו עוד כמה לא נחוש להם בכאן שאין דעתינו אלא לבאר הכלל העיקרי והאחד,,הוא מה שאמרנו כי הנימוסית תתקן פעולות האנשים באופן שיתוקן הקיבוץ המדיני ותקיף בנאה ובמגונה שהם המידות ותבחין בין האמת והשקר שהן הדעות אמנם אלו הששה עיקרים הם מה שצריך שישמר מהם מאחר ומסדרה האנושי מוגבל לכך יועתקו אליה גבוליו ועם כל זאת תצתרך אל הבירור והליבון המתמיד מצד ששת היסודות הראשון,שהיא לא תוכל להפריד הנאה מן המגונה בכל הדברים כי כמו שאי אפשר שיולד בתחילת עניינו שלם בכל המלאכות המעשיות אף אם יהיה מוכן בטבע אל קצתם כן אי אפשר שיולד האדם שלם בכל המעלות והשלמויות אבל כבר יהיה מוכן אל מעלת מה או שלימות מה יותר מזולתו,ויתבאר מזה שאי אפשר לשום מסדר אנושי שלא יטה בטבעו לצד איזה פחיתות וישפוט על הנאה שהוא מגונה ועל המגונה שהוא נאה וכבר גנה אריסטו דעת אפלטון בזה ולזה לא תהיה עדותו על הנאה והמגונה נאמנה בכל הדברים ,והשני הוא כי החוקה הנימוסית לא תוכל לשמח לב המתנהגים על פיה לפי שכל מי שהוא מסופק בדבר שהוא פועל אם הוא מספיק להגיע אל התכלית המכוון איננו שמח בפעולתו והמתנהג על פי הנימוס להיותו מסופק אם הישר המוגבל בו הוא יושר באמת או אינו יושר אלא כפי הנראה איננו שמח בפעולתו השלישי.שלא תוכל להגביל פרטי הפעולות שראוי שיופעלו בכל מעלה ומעלה ,לפי שהיא לא תודיע אלא הכוללים כמו שהגדרים אינם אלא לדברים הכוללים כי הפרטי אין לו גדר כן הפעולות הפרטיות אי אפשר שתגביל אותם החוקה הנימוסית והרביעי,להיות מסדר החוקה בן אדם אי אפשר לו שישער הנאה והמגונה בכל הזמנים כי אפשר שישתנה המפורסם בעת מה וישוב הנאה מגונה והמגונה נאה והחמישי,בשהיא לא תוכל לתת לאיש כדרכיו שוה בשוה ולשער העונשים במידה ובמשקל והששי,שהחוקה הנימוסית שהנימוס האנושי אי אפשר לו להניח עונשים אלא על הנגלה כלומר על עניין הנגלה למחוקק ועל מה שלא ראה או לא שמע לא או לא שיער לא יוכל להניח נימוס .אולם עם כל חסרונותיה הנה היא משלימה לכלל הקיבוץ האנושי מדרגה נוספת על החוקה הטבעית[לדעתי חוקה זו באה כנדבך נוסף בשלבי ההתהוות החברה המדינית אחר שהורגל כבר למציאות חוקה וחוק] ולכך תהיה מתאימה לחברה מפותחת יותר ואולי שם נמצאת גם הדמוקרטיה האמיתית לא כפי שהורגלנו לחשוב שהדמוקרטיה היא מעין ברירת מחדל לסיכום אפילו מבחינת נושא לדיון תדרש איפוא חלופה עד שיוסכם על משהוא לכך דרושה תחילה איבחון הבעיה כלומר בעיית אי ההסכמה מנושאי החקיקה ותולדותיה המשטר המוחלש,אינו נובע ביסודו משיטה דמוקרטית זו או אחרת ,הנושא עמוק יותר ,מקורו בחוסר הקדמות מושכלים אשר הם עצמם אינם חוקים אלא כיסודות חשיבה מוסכמים כלי העזר למחוקק כללים אלו לא יוכלו להתקבל כמוסכמות ע'י דיונים רגילים אלא ע'י גוף אשר רוב עסקו יהיה בשטח הפילוסופיה החוקתית והרני מסתיג בשלב זה מהגדרתו כבית משפט לחוקה אמנם בית משפט לחוקה במובן הנ'ל יוכל להיות מעין גוף שופט פסיקתי לגבי חלות הכללים הנזכרים כאמור גוף זה או ב גופים הללו יוכלו להגדיר תהליכי התהוותם בפועל של החוקים הממשלתיים וכן את דרכי הטויית המשא ומתן החוקי בכללים ברורים כמובן שפסיקת החוק תיעשה ע'י המחוקקים עצמם נמצא כי המטרה עצמה היא הסדרת הליכי החקיקה מערכת כזאת תמעיט את הדיונים שאינם לגופו של חוק ויתן כלים ברורים למחוקק דבר שלכשעצמו יביא ליציבות שילטונית כמו כן אפשר במקביל לכונן כמה שיטות מעין בניני אב המגדירות סדרי חקיקה ותהא אפשרות לכל סיעה לבחור שיטה מחייבת דבר שעשוי ליתן מרווח למחוקק ופריון חוקתי והנה לחוקה זו השניה יתאים בית מחוקקים בנוסח דלקמן-פריצת האינטרנט לחיינו בעשור האחרון גרמה לשינויים רבים באורחות חיינו ובהתנהלותנו בתחומי החיים השונים. עם זאת, נראה כי האינטרנט נותר עדיין בגדר "אמצעי תקשורת נוסף", כלי לבידור ופנאי, מקסימום אמצעי לקניית מוצרים, צפיה בסרטוני וידאו מטופשים או ליצירת קשר עם מכרים רחוקים ואנשים חדשים. נראה כי דווקא במקום בו אמור היה האינטרט להיות רלוונטי, חיינו האזרחיים והדמוקרטיים, הוא כמעט ולא אמר את דברו. שם התרחש הפיספוס הגדול מכולם. מלבד הקמת אתר הכנסת, ודואר אלקטרוני שנפתח לכל חבר כנסת, נראה שפה החל ותם הרומן בין הפוליטיקה הישראלית וחיינו האזרחיים לבין רשת האינטרנט. מדוע? קשה לומר. נראה שמדובר בפיספוס מתמשך, שבולט בכל פעם שאנו מגלים שימושים רבים ונוספים לרשת האינטרנט. האינטרנט, שצפו לו שיהיה כיכר העיר האלקטרונית, הפך במקרה הטוב להייד פארק צעקני חסר חשיבות וחסר משמעות פוליטית או חברתית. במקרה הרע הוא הופך למזבלה אלקטרונית של דעות והבלים. הכנסת - שאומנם הקימה אתר רציני ומעודכן - לא השכילה ללכת צעד נוסף ביצירת קשר עם הבוחר. חדשות לבקרים אנו מתבשרים כי התקציב המיועד לכך מנוצל למטרות אחרות, שאין להן דבר וחצי דבר הנוגע לקשר כלשהו עם הבוחר. במקום שדיוני הכנסת ישלבו פורום וצ'אט פעילים, שיהיו נוכחים במליאה (כמו גם שידור דיוני המליאה והוועדות השונות בוועידות וידאו), אנו זוכים להביט באתר הכנסת כמו בנרות החנוכה - לראותם בלבד. כיכר העיר האלקטרונית דומה יותר כעת לכיכר מצופה זכוכית משוריינת שניתן להביט דרכה, אבל לא ניתן להשפיע על המתרחש בה. זוהי כיכר המיועדת (כמו בימים שלפני האינטרנט) רק לאותם ח"כים, עוזרים, לוביסטים ויועצים ומי לא. כולם מלבד העם שבשמו יושבים אותם אנשים על כס השלטון. העם יושב בציון נקודה סי או נקודה אי אל, אך קולו לא נשמע. בחזוני, אני רואה אזרחים השבים לביתם בתום יום עבודה מפרך, מתיישבים בסמוך למחשב, נכנסים לפורום ועדת הכנסת הרלוונטית להם (או אפילו כזו המעניינת אותם), והופכים לשותפים פעילים בקבלת ההחלטות. בדיונים השונים יזכו חברי הכנסת לראות את הפנים והשמות שעליהם משפיעים מעשיהם - בזמן אמת. בדמות אותם פורומים, צ'אטים ושיחות וידאו, יציגו האזרחים אל מול המליאה וחבריה את המציאות כפי שהם רואים אותה, וחברי הכנסת יאלצו להתחשב בהם. אין זה סוד כי בשנים האחרונות אנו מאמינים פחות ופחות לפוליטיקאים שלנו. אולי ניתן למצוא בחיבור הכנסת לאינטרנט, וביצירת דיון הפתוח ושקוף לכלל הציבור בנושאים שבהם עוסקת הכנסת, תחילתו של עידן חדש, שישיב את אמון הציבור בנבחריו. זהו מהלך שעשוי לרסן את התנהגותם, ויציב סטנדרטים חדשים להתנהלותם. ביום בו ידעו חברי הכנסת כי הם חייבים להקשיב לרחשי העם בזמן אמת - און ליין - וכי העם צופה בהם ובוחן אותם בכל רגע נתון, אולי אז יבינו את תפקידם וימלאו אותו באחריות גדולה יותר. אותם פורומים וצ'אטים שאני רואה בחזוני יוכלו להשיב את הכוח השלטוני לעם. לא רק במילים, אלא גם במעשים ובהשתתפות פעילה בנטילת אחריות לגורלנו המשותף. ייתכן ואנשים רבים יעקמו את פרצופם אל מול רעיון זה. הם יכולים לחשוב כי מדובר בביזוי הכנסת, בפתחון פה לאנשים שאין להם מושג או יכולת להבין את דיוני הכנסת , לזילות הדיון במליאה ולדמגוגיה זולה שעשויה להתפתח בעקבות המצב שיווצר (הפוליטיקאים יצטרכו להיות יותר אנשי תקשורת מאשר מחוקקים). אולם טענתי היא שהמצב הזה עדיף על המצב שבו אנו שרויים כיום. מצב בו קול העם כמעט ואינו נשמע בזמן אמת בדיונים רלוונטיים. קיימת היום האפשרות הטכנולוגית להיות שותפים בדיונים אלו, להקשיב להם ואפילו להביע דעה. אבל לא עושים כן, והדיונים אינם נחשפים לציבור. אני נוטה לראות בפיספוס זה כפיספוס מכוון. האמצעים הרי קיימים, לא מדובר בתקציבי ענק, ואני מאמין שעל פניו אין בעיה חוקית לעשות כן (ראה מקרה ערוץ הכנסת, המסקר את מליאת הכנסת בכל שעות פעילותה). נראה שמה שמונע מאותו פרויקט להתקיים הוא אותם אנשים שהדבר יכול להפוך את עבודתם לקשה יותר, משמעותית יותר ונתונה לפיקוח קפדני ולשקיפות מלאה - הפוליטיקאים. זו סיבה מספיק טובה לדעתי ליישם את התוכנית הזו, משום שאותם פוליטיקאים יעוללו וימשיכו לעולל מעשים שמבזים את המקום בו הם נמצאים. אני חושב שלפני החלת חיבור הכנסת לרשת האינטרנט במלוא מובן המילה, ניתן לנסות את התוכנית הזאת - הפיכת בית הנבחרים למעין אסיפת עם מקוונת ענקית. בעיריות השונות, תושבי העיר יוכלו להשתתף (בעזרת פורום, צ'אט, ועדות וידאו, תוכנות מסרים מידיים וכו') בדיוני העירייה. הם יוכלו להעלות ליקויים שהם חשים שראוי לטפל בהם. הם גם יזכו לקבל מענה מיידי וישיר מראש העיר ומאותו פקיד או אדם האחראי לתחום שהם דורשים לטפל בו. חשוב לזכור שזוהי זכות דמוקרטית ראשונה במעלה להביע דעה ולהיות שותף פעיל בחיים הציבוריים. אני מאמין כי האינטרנט מסוגל וצריך לתת את האפשרות הזו. כי אם לא, מדובר במכשיר טמטום נוסף.ולכך יוצרך בין השאר-פרויקט התקשורת,הנה את הדיונים יוכלו לשדר לקהל יחודי בצורה אינטר אקטיבית באמצעות האנטרנט יוכלו להרחיב את גופי הדיונים ,וכן את ההצבעות על החוקים השייכים לחוקה ה2 כך שאע'פ שמדובר בשיטה אריסטוקרטית במובן הפילוסופי ההכרעות יתקבלו ע'י עשרות אלפי קולות ,כאשר כל קבוצה תעדכן את נציגיה בזמן אמת,וכן תוכל להעלות הצעות חוק,ע'י נציגיה ,השאלה איפוא מדוע לא נשתמש בשיטה זו בבית התחתון,התשובה מאחר והשיטה האריסטוקרטית מעיקרה איננה דמוקרטיה ממש לכך נזדקק לאיזון העדין מה גם שלאור מורכבות העניינים נשואי החוקה ה2 והכללים המרובים לא כל אדם יוכל להשתתף מחמת קוצר ההבנה ועומק העניינים ובזאת יתבאר אולי הצורך ברשות שידורי חדשות יחודית לענייני החוקה ה2 וכמובן שעניין זה יעשה ברובו ע'י הסקטור הפרטי לצורך פיתוח קבוצת תיקשורת יחודית ע'פ חלוקה למגזרים מיוחדים בתחום החדשות
,יתכן למתבונן היטב ,כי יש אפשרות מעתה לחלק בין החוקה ה1 שהשטחים יוכרו בה כאוטונומיה נפרדת מדינית,לבין החוקה ה2 שיתכן בה שילוב פעולה משותפת ,במסגרת מדינית אחת כולל החלת ריבונות מסוימת השייכת לתחום החוקה ה2 הנז'\\\\
ההקדמה החמישית-הנימוסית תקצר מן האלוהית בפנים רבים. האחד הוא מה שאמרנו, כי הנימוסית תתקן פעולות האנשים באופן שיתוקן הקיבוץ המדיני, אבל לא תספיק לתת שלמות בדעות, כמו שנבאר במה שיבוא, כדי שתישאר הנפש אחר המוות. ולזה לא תוכל לשוב לשבת בארץ החיים אשר לוקחה משם, לפי שהיא לא תקיף אלא בנאה ומגונה בלבד. והדת האלוהית תספיק לזה לפי שהיא תכלול השני חלקים שהשלמות האנושי תלוי בהן, והן: המידות והדעות. כי היא תקיף בנאה ובמגונה, ותבחין בין האמת והשקר שהן הדעות, ולזה מה שתיאר אותה דוד בשהיא שלמה, ואמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש, (תהלים י"ט ח') כלומר הדת הנימוסית אינה שלמה, לפי שהיא לא תקיף בדעות האמיתיות, אבל הדת האלוהית היא תמימה, לפי שהיא תכלול שלמות המידות ושלמות הדעות שהם שני החלקים ששלמות הנפש תלויה בהן, ולזה היא משיבת הנפש אל האלוהים אשר נתנה, אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה. עוד הדת הנימוסית תקצר מן האלוהית, בשהיא לא תוכל להפריד הנאה מן המגונה בכל הדברים, כי כבר יהיה הדבר נאה או מגונה אצלנו, ולא יהיה נאה או מגונה בעצמו. כי כמו שאי אפשר שייוולד בתחילת עניינושלם בכל המלאכות המעשיות, אף אם יהיה מוכן בטבעו אל קצתם, כן אי אפשר שייוולד האדם שלם בכל המעלות והשלמויות ולא חסר בכל הפחיתויות והחסרונות, אבל כבר יהיה מוכן אל מול מעלה מה או שלמות מה יותר מזולתו. ואולם שיהיה מוכן אל כל המעלות אי אפשר. [האדם עלול תמיד לטעות] ויתבאר מזה, שאי אפשר לשום מסדר נימוס אנושי שלא יטה בטבעו לצד איזה פחיתות, וישפוט על הנאה שהוא מגונה ועל המגונה שהוא נאה. ולזה לא יהיה עדותו על הנאה והמגונה אמת. [אפלטון] הלא תראה כי אפלטון טעה בזה טעות גדולה ואמר על המגונה שהוא נאה, כי אמר שראוי שיהיו הנשים במדינה משותפות לבעלי ראשיות אחת, כאילו תאמר: נשי השרים משותפות לכל השרים, ונשי הסוחרים לכל הסוחרים, וכן נשי בני אומנות אחת משותפות לכל בני האומנות ההיא. וזה דבר הרחיקה אותו התורה, ואפילו תורת בני נח, שהרי נאמר לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל והוא התנצל בשלא ידע שהייתה אשת איש. וכבר גינה אריסטו דעת אפלטון בזה. [מגבלות הדעת] וזו ראיה שאין שכל שום אדם מספיק להפריד הנאה באמיתות מן המגונה ולזה לא תהיה עדותו על הנאה והמגונה נאמנה, וכל שכן בדעות, שאי אפשר להיות עדותו בדרושים העמוקים - כמו אם העולם מחודש או קדמון - נאמנה, כי אין השכל האנושי מספיק לדעת זה באמיתות. אבל עדות השם נאמנה מחכימת פתי,(תהלים י"ט) כי היא תעיד על העולם אם הוא מחודש או קדמון, ועל שאר הדרושים הנכבדים, ועל הנאה והמגונה באמיתות. עוד הדת הנימוסית תקצר מן האלוהית, כי היא לא תוכל לשמח לב המתנהגים על פיה, לפי שכל מי שהוא מסופק בדבר שהוא פועל אם הוא מספיק להגיע אל התכלית המכוון, איננו שמח בפעולתו. והמתנהג על פי הנימוס, להיותו מסופק אם היושר המוגבל בו הוא יושר באמת, או אינו יושר כפי הנראה, איננו שמח בפעולתו. אבל המתנהג על פי הדת האלוהית, להיותו יודע שהיושר ההוא המוגבל בה, הוא יושר באמת - הוא שמח בפעולתו. ולזה יהיו פקודי השם ישרים משמחי לב. [אריסטו] עוד הדת הנימוסית תקצר מן האלוהית, כי היא לא תוכל להגביל פרטי הפעולות שראוי שיופעלו בכל מעלה ומעלה, לפי שהיא לא תודיע אלא הכוללים, כמו שהגדרים אינם אלא לדברים הכוללים. כי הפרטי אין לו גדר, כן הפעולות הפרטיות אי אפשר שתגביל אותם הדת הנימוסית; וזה, כי אריסטו בספר המידות יזכיר תמיד בכל המעלות, שראוי שיופעלו כמו שראוי ובעת הראוי ובמקום הראוי, ולא יבאר איזה היא העת הראוי, ולא המקום הראוי. וההשערה הזאת אין ספק שאינה מסורה לכל אדם. ונמצא אותו אומר במקומות רבים מספר המידות, שהפעולות הפרטיות ראוי שישוערו, והוא לא ביאר ההשערה בהם, נראה שדעתו לומר שהשערה הזאת היא לזולתו. ואין ספק שאם היה מחוק האדם מצד שהוא אדם לדעת ההשערה הזאת, היה אריסטו מדבר בה בלי ספק, אבל בעבור שאין מטבע האדם לעמוד על זה מעצמו, הניח אותה לזולתו, והיא ההשערה האלוהית. ועל כן נמצא אותו מדבר במעלות דרך כלל, כי הוא יאמר ביראת חטא, שהיא מידה אמצעית בין התענוג במאכל והמשתה והמשגל ושאר התענוגים, ובין הפרישות יותר מדאי. ובעלי הנימוסים האנושיים יאמרו שיבעל כפי מה שראוי ועם מי שהיה ראוי, אבל אין בידם לפרש זה. והדת האלוהית תפרש שהבעילה כפי מה שראוי - הוא להקים זרע לקיום המין, ועם מי שראוי -היא האשה המיוחדת, ותאסור קצת הנשים שאינם ראויות שייחדם אליו, ושהעת הראויה הוא שתהיה האשה טהורה, ולא בשעת וסתה או סמוך לוסתה. וכן הדת האלוהית תאסור קצת המאכלים ותתיר קצתם, ותאסור שתיית היין בבואו לעבוד עבודה או להתפלל, ותבואר שהפרישות יותר מדאי איננו ראוי, כמו שביארו רז"ל על וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו') וכי על איזו נפש חטא? אלא שציער עצמו מן היין. וכן בעלי הנימוסים האנושיים שבחו הגיבורה, ויאמרו שאין ראוי לאדם למסור עצמו לסכנות אלא בעת שהמוות נבחר לו מחיים, ואין בידם להגביל העת ההיא. והתורה האלוהית תבואר, שהעת ההיא הוא כשיתקדש שם שמים על ידו כחנניה מישאל ועזריה, או להלחם עם עובדי עבודה זרה להשמידם ולמחוק את שמם מתחת השמים. וכן הרחמנות והאכזריות לא יוכל הנימוס האנושי לשער אי זה ראוי ואי זה מרוחק, ותבואר הדת האלוהית שהאכזריות תהיה על הכופרים והמינים והעוברים על הדת, שראוי לייסרם במלקות או במיתה, כל אחד לפי מה שהגבילה התורה ממרדו, ושהרחמנות ראוי שיהיה על המאמינים ועל הדלים והאומללים בפנים שונים. כי יש מי שראוי לתת לו מתנת חנם, ויש שראוי לתת לו דרך הלוואה ולהעיר שאין ראוי לתפוס הדרך האחד בלבד אמר המשורר: טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט (תהלים קי"ב). אמר "חונן" על הצדקה לעני הלוקח מתנת חנם ו"מלוה" על מי שאינו רוצה ליקח אלא דרך הלוואה. ואמר שמי שהוא עושה שתי אלה, הוא מכלכל דבריו במשפט, ואמר עליו: כי לעולם לא ימוט לזכר עולם יהיה צדיק, לפי שהוא מהנה לכל האנשים אם דרך חנינה ומתנה ואם דרך הלוואה, מה שאין בכוח הנימוס האנושי לשער דבר מן הפעולות הפרטיות כאלו, ולזה יהיה המתנהג על פיו הולך בחושך, ולא ידע אי זה אילו הן הפעולות הפרטיות שראוי שיפעל, ולא ידע דרך זו ילך. אבל מצוות השם היא ברה כחמה ומאירת עיניים (שם י"ט) להאיר למתנהגים בה את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון. [הדת הנימוסית ארעית] עוד הדת הנימוסית תקצר מן האלוהית, להיות מסדרה בן אדם אי אפשר לו שישער הנאה והמגונה בכל הזמנים, כי אי אפשר שישתנה המפורסם בעת מה, וישוב הנאה מגונה והמגונה נאה. כמו שנמצא לקין והבל והדורות הראשונים שנשואי האחות לא היה אצלם מגונה, ואפילו בימי אברהם, כמו שאמר לאבימלך כשהיה מתנצל ממנו, וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, ואח"כ שב מגונה, ולזה אי אפשר שתהיה היראה הנקנית מן המגונה אשר יבוא בדת הנימוסית נצחית, כי תשתנה בהשתנות הזמנים, אבל הדת האלוהית להיות משוערת מן החכמה האלוהית, תבואר הנאה והמגונה בכל הזמנים. ולזה אי אפשר שתהיה היראה הנקנית מן המגונה, אשר יבוא בדת הנימוסית - נצחית. כי תשתנה בהשתנות הזמנים. אבל הדת האלוהית, להיותה משוערת מן החכמה האלוהית, תבאר הנאה והמגונה בכל הזמנים, ולזה תהיה היראה הנקנית מן המגונה אשר בא בה, לא יכנס בה שינוי והפסד, כי היא נקיה מכל סיג וחלאה. ומזה הצד אפשר שתתקיים לעד ככסף הנקי מכל סיג, כמאמר המשורר: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (שם י"ב). וביאורו, כי הכסף המזויף הנעשה במלאכת האלקימי"א יש ממנו שאם יותך פעם אחת לא תתגלה רעתו, אבל אם יותך שנית תתגלה רעתו, ויש שיסבול ב' התכות ויש שיסבול ג' או ד' או ה' ובסוף תתגלה רעתו, ויש שלא תתגלה רעתו כשיותך בכור, ואם יותך במעבה האדמה - תתגלה רעתו. והכסף הצרוף במעבה האדמה המזוקק פעמים הרבה, הוא נקי מכל זיוף וסיג וחלאה, שאי אפשר שישתנה אח"כ, ואפילו יותך פעמים הרבה. ולזה תיאר אמרות ה' בשהם טהורות ככסף הנקי הצרוף בעליל לארץ, שהוא במקום מגולה במעבה האדמה, מזוקק שבעתיים שאין בו חשש שום זיוף. וכן היראה הנקנית מן המגונה שבא בתורה היא טהורה עומדת לעד, (שם י"ט) לפי שלא ייפול בה השינוי וההפסד הנופל בנימוסית. [הנימוסית אינה אינדיבידואליסטית] עוד הדת הנימוסית לא תוכל לתת לאיש כדרכיו שווה בשווה, ולשער העונשים במידה במשקל, שיהיה האחד לוקה, והאחד נסקל, והאחד נחנק, ואחד משלם תשלומי כפל ואחד משלם תשלומי ד' וה', כדי שיהיו העונשים המגיעים לחוטא אמיתיים כפי שיעור החטא. אבל הדת האלוהית תשיב גמול לכל אחד ואחד כפי רשעתו - לא פחות ולא יותר, ואף אם ימצא בנראה צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברשעתו, הנה זה הוא כשיבחנו העונשים בבחינת טובות העולם הזה בלבד. אבל כשיעורבו יחד טובות העולם הזה המגיעות לרשע, עם הרעות והעונשים המגיעות לו בעולם הבא, וכן הרעות המגיעות לצדיק בעולם הזה, עם הטובות המגיעות לו בעולם הבא, נמצא שני הגמולים צודקים יחד, אף על פי שלא יצדק כל אחד מהם נפרד בפני עצמו. וזהו שאמר המשורר: משפטי ה' אמת צדקו יחדיו (תהלים י"ט), אמר אמת על שיעור העונשים, ואמר צדקו יחדו על עונשי העולם הזה עם טובות העולם הבא או ההפך. וראיתי מי שפירש, כי לפי שנמצא בתורה הדבר האחד אסור ומותר, כאשת אח שהיא אסורה והיבמה מותרת, וחלב בהמה אסור וחלב חיה מותר, ובשר בחלב אסור והכחל מותר, וכיוצא בזה ממה שיביא האדם לחשוב שאי אפשר שיהיו שני חלקי הסותר צודקים, אמר שמשפטי ה' אמת, והם צודקים יחד ההיתר והאיסור. ולשון אמת אינו מסכים לזה הפירוש, כי לא ייפול לשון אמת על הנחת המשפטים, אלא לשון נאה אונכון או משפטים ישרים. אבל על הגמולים נופל לשון אמת, אמר הכתוב: משפט אמת שפטו, (זכריה ז') כי עיקר הגמול יכונה בלשוןמשפט תמיד: נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע; (תהלים ט') כי אם עשות משפט, (מיכה ו') וכן לשוןיחדו אינו מתפרש יפה לזה הפירוש. [סיכום: הנימוס האנושי מוגבל] הנה אלו הן החסרונות שיש בדת הנימוסית, ועוד נוסף עליהן כהנה וכהנה. ומכללם שהנימוס האנושי אי אפשר לו להניח עונשים אלא על הנגלה ולא על הנסתר, כי האדם יראה לעיניים, והתורה האלוהית תניח עונשין גם על הנסתר, כי השם יראה ללבב. ואפשר לפרש, משפטי ה' צדקו יחדו על זה הדרך: על הנגלה ועל הנסתר. ואין לי להאריך בזה, אלא שראיתי למנות אלו השישה שמנה אותם המשורר במזמור השמים מספרים כבוד אל באומרו: תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים משמחי לב מצוות ה' ברה מאירת עיניים יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו. ואחר שביאר המשורר אלו השישה יתרונות שיש לדת האלוהית על הנימוסית, שב עוד לבאר שהדת האלוהית לא די שתתן שלמות הדעות, שהם האמת והשקר, והנאה והמגונה, שהוא שלמות המידות על דרך שכתבנו, אבל גם תיתן שלמות בכל מה שידומה שהוא שלמות המידות. ולפי שמה שידומה שהוא שלמות זולת שלמות המידות והדעות, הוא המועיל והערב, אמר על צד צחות השיר כי בדברי תורה ימצא בהם המועיל והערב. וזהו שאמר: הנחמדים מזהב ומפז רב - (תהלים י"ט) לרמוז על המועיל, ומתוקים מדבש ונופת צופים -לרמוז על הערב, כלומר, שהשכר המושג באמצעות המצוות הוא עקב רב - יותר מועיל מזהב ומפז רב, ויותר ערב מנופת צופים, וזהו כשהאדם נזהר בעשייתן, ולזה סיים: גם עבדך נזהר בהם בשומרם עקב רב (שם). ומשום מה שהקדמנו יש לבאר עתה את חלקי החוקה השלישת אשר יהיו מקבילים לחלוקה הכללית ואעף שנמצא ארבעה לבסוף הנה יש לערוך את החלוקה הכללית ואילו החלק הרביעי הוא אשר היתה עיקר הכוונה עליו במאמר ''המונארכיה אפלטונית''ומשום שהגדרת עניינם נוגעת לתחום חלוקה במימד טראנסדנטלי לא נעסוק אלא בהגדרת אלו הג' המקבילים לשלשת החוקות שנתבארו בארבע הקדמות לחוקה אשר מקבילים לשלשת מיני המשטר המוצלחים שאמר אריסטו במאמר הדמוקרטיה האריסטוקראטית אשר משלבת את שלשתם וכו' ועתה אחלק דעות חכמי דורינו בידיעת השם ואומר שהם נחלקים לשלש כתות ושלשתם מוכים בשלש מכות מתחלפות. הכת האחת אין רפואה למכתה. והשנית קשה להתרפאת כי חליה קשה מגיע עד שערי מות. והשלישית קלת הרפואה עם חוזק הרופא כשישמעו דבריו ויקובלו כי לא הוטבע קושי חליה בעצמה: ועל כן אביא במאמר הזה עניין הכת הראשונה ואשא ואתן עמה במלחמת דעתי עם דעתה במשל. ובמאמר השני אחלוק עם הכת השנית ובמאמר השלישי אלחם בכת השלישית עד רפאי חליה. כי הראשונה היא כת אוילים מתחכמים בעצמם ואין להם תקנה כמו שאמר החכם אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו איולתו. ובאמת שלא היה ראוי להזכיר זאת הכת ודעתה החסרה בעניין עליון וגבוה כזה לולי שתי סבות, האחת כדי לכלול דעות כל הכתות בעניין זה והשנית מפני היות זאת הכת כוללת רוב חכמי התלמוד היום אשר חכמתם אצלם ואצל כל הנמשכים אחריהם היא תכלית כל החכמות כאלו לא זכר נביא לעולם ולא חכם מחכמי המשנה והתלמוד זכרון כללי או פרטי בידיעת השם. וידוע שהוא אצלם בכל מקום שבא י"סוד ה"יסודות ו"עמוד ה"חכמות עד שאפילו מקצת משתי הכתות שנזכירם בשני המאמרים הבאים אחר זה זכרוהו בקצת חבוריהם תחילה וסוף ושמוהו שרש ועיקר לקצת ענייני ספריהם ולשתי הסבות האלה אלחם בדעת הכת הראשונה ואודיע דעתה לכל מבואר: ואומר שזו הכת המתחכמת בתלמוד הדין והאמת אתה בכל השתדלותה בלמודו כי זולתה היינו היום יותר רעים וחטאים מכל אומה כמו שאנו יותר אומה שפלה ובזויה מכל האומות בעינינו ובעיניהם. כמו שרמזו המרגלים בזה הסוד באמרם, "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג'). לפיכך יורה זה על רוב מעלת יודעי השם המנצחים אויביהם עם חולשת כוחם וחוזק וכח מי שכנגדם מן האומות ואפילו בענקים וכ"ש הפחותים מהם בכח. וא"כ חכמת התלמוד מועלת מאד לככל ולפרט לצרכי העולם לאומתינו ולחיי העולם הבא. אבל אין העניין שווה במדרגה עם עניין יודעי השם, אלא על דרך משל ההפרש בין התלמודי ובחן היודע השם [המפורש] בהפרש שבין התלמודי היהודי ובין הגוי הלמודי ועיין במורה והבין המשל והנמשל כי אין ראוי לגלות זה כי אם לחכמי מורה הנבוכים כי היא מבוכה גדולה: ועתה אטעון טענת התלמודי על היודע את השם ואקרא התלמודי לומדוהיודע השם אקראנו יודע. ואומר שהלומד אומר ליודע בעת שהתוכח עמו על מעלת כל אחד משניהם מה תועלת בידיעת השם כי לא נלמד ממנה תורה ולא מצוה מתרי"ג מצוות אשר נאמר בהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ונאמר בקבלה, ולא שימות בהם ואע"פ שנאמר אדם כי ימות באהל ופירשוהו ואמרו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי זה המות אינו מיתה ממש אלא חוזק ההשתדלות בתלמוד תורה וחולשת ההשתדלות בזולתה כי זה האיש העושה ככה כבר הוא כמת בעולם הזה והוא כחי בעולם הבא. וכן אמרו החכמים לעוסקים בתורה לשמה כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכו': והנה העושה כן טוב מותו מחייו לולי תלמוד תורה שמתעסק בו. והאדם לא נברא אלא ללמוד תורה ולעשות המצוות שהם מעשים טובים בעולם הזה ומנחילים העולם הבא לעושיהם והתלמוד והמעשה שני מינים רחוקים בדמיון זה מזה. כי הלמוד די לו בארבעה מיני אברים והם, הפה בכלל הדבור בלשון הקדש. והאזנים לשמוע הקבלות מפי הרב המלמד. והעינים לראות מה שכתוב בספרים . והלב להבין מה שמדבר בו ומוציא מפיו ומה שעיניו רואות בספר ומה שאזניו שומעות מפי רבו. והמעשה צריך כל האברים שהם רמ"ח. כנגד מספר מצוות עשה. והם להורות שכל אבר ואבר שבאברי האדם לא נברא לבטלה. אבל נברא לעשות בו מצוה אחת לפחות: ועוד צריך כל ימות השנה של החמה שהם שס"ה יום. כנגד שס"ה מצוות לא תעשה. לרמוז שכל היום מזהיר לאדם לומר לו. השמר שלא תעשה בי עבירה ! כי אני עד בך ובין קוני וקונך, כשיביאו אותך בדין ויביאוני אותי להעיד עליך על העבירה שעשיתה בזמני מיד אני מעיד. ואם תומר שאני עד אחד ואין עדותי מספקת דע ! כי אני אחד נקרא בשם שנים יום ולילה. גם אני שנים נקראים בשם אחד אור וחשך. שהם, שנאמר על שניהם "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". והנה לא נשאר דבר אחר תלמוד תורה עם עשית המצוות והשמירה מן העברות כי זו היא התכלית האחרונה לאדם ואין אחריה מעלה אחרת: ואמנם מי שנודע ברבוי שני העניינים האלה מתעלה על הממעיט בם. אבל להיות אחר זה מעלה בשום חכמה אחרת זולת זו הוא שקר גמור עד שאפילו הנביא אמר שהדן דין עני ואביון יודע את השם. כאמרו דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאום יי" (ירמיה כב'). ואם אתה קורא ידיעת השם דבר אחר חוץ מזה לא נאמין דבריך. וכן ירמיה אמר כשרצה להודיענו ידיעת השם ואמר, "כי אם בדאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" אמר בסופו " כי אני יי עשה חסד משפט וצדקה בארץ" והשלים לאמר "כי באלה חפצתי נאם יי" (שם ט): והנה גלה לנו חפצו והודיענו שמעשה החסד והמשפט והצדקה הם ידיעת השם. ובם נדעהו ולא בזולתם. וכן אמר כל חכם וכן פירש. ויען היודע ויאמר לו, דע אתה האיש הלומד הטוב המתעסק בתלמוד תמיד להגות בתורה לקיים מה שנאמר והגית בו יומם ולילה והמתעסק במצוות בכל כחך שאתה אצלי ואצל כל חכם ונביא יותר שלם ממי שאינו מתעסק בנזכר כי אם פחות ממך מעט ולפי זו הדרך כל טענותיך הם טענות אמת ואין מקשה עליהם. אבל לפי האמת יש שם מעלה אחרת מועילה מאד מזו אצל השם ואצל יודעיו באמת והיא הנקראת ידיעת השם באמיתות בלבד ואין צורך לי להודיעך מה היא זו הידיעה כי אין שם דרך לגלותה כי אם למקבלי דרכיה ולמאמינים שיש מעלה אחר זו אשר זכרת וחפץ לעלות עליה כמו שחפץ לעלות אל זו בחפץ חזק וחשק אמיץ יותר שלם מכל חשק . וכבר פסקתי אני פסק גמור שבעלי זו הדעת הוכו במכה שאין לה רפואה כי נשענו על כחם והחזיקו ידי דעתם ועל כן לא אאריך בטענת התשובה המנצחת את זו הכת כי דעתה חסרה מאד אצל השלמים ומשלם אצלי כמשל מי שנותן לו אלף אונקי' זהב ואומר די לי בעשרה מהם מפני רוב סכלותו במהות העושר: מאמר ב דעת הכת השנית, אע"פ שהיא קשה להתרפאות מחליה והגיעה עד שערי מות לא נדינה כדין כת הראשונה שאמרו עליה שאין למכתה רפואה בהכחישה מעלת ידיעת השם ואמיתת מהותה. כי כבר ראינו חולים רבים חלו חלאים רעים ונאמנים עד שהגיעו לשערי מות ואעפ"כ נצלו ונתרפאו ושבו יותר בריאים ממה שהיו בתחילה. גם ראינו רבים שמתו בחליים גם ראינו מי שארך זמן חלייו במאד מאד ואחר זמן נתרפא. ויש מי שמת פתאם בלי חולי ניכר בו אך החולי המיתו כי הוא סבת המיתה לכל בעל חיים ולא ידעו זה העניין על אמיתתו כי אם הרופאים או היודע מהות החולי הקורא לבריא מבית או מחוץ. ואומר שדעת זו הכת השנית היא דעת חכמי התלמוד שהתחכמו ג"כ בחכמת הפילוסופיאה אבל לא שמעו לעולם דבר מדרכי הקבלה בידיעת השם המפורש אבל ידיעת השם אצלם ג"כ היא זולת ידיעת השם אצלינו והמטעה בזה הוא עניין ידיעה ועניין שם. כי הכת הראשונה קוראה ידיעה, ידיעת חכמה הפילוסופיאה. אבל בעניין השם שתי הדעות שוות ר"ל הראשונה והשנית. אמנם דעתי אני ודעת הכת השלישית בזכרינו ידיעת השם בכל מקום היא אחת והיא דעת הנביאים ודעת חכמי המשנה והתלמוד ז"ל. והיא ידיעת הוראת אותיות השם המפורש שהם כוללים ארבע אותיות ההעלמה והם אותיות המשך שהם ארבע אותיות אהו"י כמו שאגלה סתריהם במקומם בע"ה ואין ראוי להאמין זולת זה כמו שיבוא האות והמופת עליו. ואומר אחר זה כי זו הכת עם חוזק מכתה אפשר לרפאתה מפני שהיא קרובה אל הרפואה יותר מן הראשונה וכדי לרפאת הנמשכים אחריה נחלוק עמה: ונודיע תחילה טענתה שהיא טוענת עלינו והיא שאומרת לנו כי הדבור סגולה לאדם ושרשו מן המחשבה וניתן לנו להבין הכוונות הנעלמות בלבבות באמצעות הדבור והשגת מהות דבר אחד בחיוב או בשלילה אינו מכח הדבור כי כל הלשונות הסכמיות הן. ואמנם השגת הציור המושכל בלב המשכיל היא ההשגה והידיעה וכשידע וישיג המשכיל אשר כבר למד חכמת ההשגה וישלול כל מה שראוי לשלול אותו ולהרחיקו מהשם ית' במופת ויחייב כל מה שראוי לחייב לו כשלא תמצא הרחקה בחיוב ההוא במופת ג"כ החכמה ההיא אצל כל פילוסוף שלם תכלית ההשגה והיא ראויה להקרא ידיעת השם באמת לבדה ולא זולתה וכבר החבארה זו הדעת המופת פילוסופי לכל חכם שלם ואין מקשה עליו אלא שזו ההשגה תתחלף במדרגותיה לפי המשיגים כי המעסיק בה יותר ורבו שלילותיה העליונות המופתיותוהם שנעלמו מזולתו אשר מעטו שלילותיו הוא מעולה מזולתו לפי מעלת מה שנגלה לו אשר נעלם מזולתו. וזו מבואר אין צורך באריכותו שכבר התבאר בספרי המחברים דבר בעניין זה שהוא כן: גם נזכר במורה נבוכים ולפיכך אמצו לבם חכמי זו הדעת לבלתי האמין בידיעת השם ית' זולת זה, ודע שזהו אשר חזק חליים עד שהקשו את ערפם לעמד להקשות על מה שהקבלה מעידה עליו באמיתת ידיעת השם הנכבד. ואחר שאודה להם על הידיעה אשר זכרוהו ואומר שהיא אמת בלי ספק אשוב לחלוק עמם ולומר שיש מין אחר מן ההשגה מעולה ממין ההשגה אשר זכרוה והיא ידיעת השם המפורש באותיותיו שהם מורות לנו דרכים ועניינים ושיעורים ומדות אלהיים אשר אין דבר אחר יכול על ההוראות ההן זולתם: הנה נשאר לנו עם הכת הראשונה מחלוקות שתים ועם השנית אחת ונאמר הראשונה מדרגה לשנייה ואי אפשר להגיע אל השנייה בלעדיה. אבל קצרו ידי השגת שתיהן מאמיתת ידיעת השם והנה הראשונה רחוקה מאד מהתכלית המכוונת. והשנית יותר קרובה ממנה אבל עודנה רחוקה. אך השלישית קרובה מאד אל התכלית על כן חלייה חלוש ורפואתה קרובה לבוא רק איננה בריאה עד שתקבל עצת רופא מחץ מכתה כמו שאיעצה אני באשר יבוא אחר השלימי החלקים בע"ה. ואין ספק שאחר שהעירותי חכמי שתי הכתות הנזכרות על שיש שם חכלית אחרת לידיעת האדם עד שירצהו קונו אין לי צורך עתה להודיעם מהות התכלית מפני שכוונתי לכלול אותה ולפרטה לפנים בע"ה ועל כן אדבר עוד בדעת אנשי הכת השלישית: מאמר ג דעת הכת השלישית היא חולה בחולי קטן על כן היא קלה להרפא וזה מפני היות לה קצת קבלה בידיעת השם המפורש וגם היא איננה מקשה על דעת שתי הכתות הראשונות אבל מודה להם כמונו והוסיפה להאמין שהראשונות קצרה יד שכלם להשיג מה שצריך להשיגו. וזאת הכת היא המאמנת סדרי עשר ספירות בלימה ומערכות ענייניהם לפי מה שהם. ואע"פ שגם היא נחלקת לכתות אין לי לפרסם פה: הא למדת מדברי אמונות אלו הג' כתות ששלשת מיני השגה הן בין האדם ובין קונו. והרחוקה שבהן היא הראשונה והקרובה היא השלישית והאמצעית היא השנית. כל זה לפי חלוקת כתותיהן. וכבר הודעתיך שהדבר כן אבל נגלה לזו מה שנעלם מזו ואשר קרה לזו עם זו לפי הסדר הנסדר קרה לשלישית עמנו אנחנו בעלי הכת הרביעית ולא שמענו ולא ראינו אנשי כת חמישית אבל כל הכתות המאמינות בשם ית' ובהשגותינו אותו הם חלק וענף יוצא משורש אחת מארבעת הכתות האלו שכבר זכרנו השתים ואנו בשלישית להודיעה עניינה במאמר זה ודעתינו רביעית לכות האלה: ועתה שים לבך להבין דעת זו הכת השלישית ותדע מדעתה שבעליה ומאמיניה הם חכמי התלמוד שהתחכמו בחכמת הפילוסופיאה והשיגו דעת הפילוסופים בכלל ולא התישבה דעתם עם מה שידעו מהתלמוד. ועל כן בקשו להם דרך שנית לישב דעתם ומצאו דרך חכמי המחקר אשר הם הנקראים פילוסופים. ועדיין לא נתישבה דעתם על הקבלה: וצריך שאודיעך בכלל עד מה הגיעה קבלתם ואיך יש שיתוף בינינו וביניהם בעניין קריאת שמות הידיעה בסוד ידיעת השם המפורש בשמו ובהסכמה אחת עמנו מצד אחת והוא שהם אומרים שקבלו מן הנביאים ומן החכמים, שיש שם עשר ספירות בלימה ועל ידי הספירות ברא הבורא העולם כולו וקראו לכל ספירה וספירהשמות מהם משותפים ומהם מיוחדים. וכששאלנום לא ידעו היודעים מהם אלה הספירות על אי זה דבר יפלו שמותיהם בעצם. אם על גופים ממש או על חמרים בלי צורות או על צורות בלתי בעלי חמר או על מקרים נשואים על גופים והם כחות בם. או על נפשות שהם כחות בלתי מתחלקים או על נפשות נפרדות מכל נושא. או על דעות הנקראים שכלים נפרדים. אבל אומרים שלפי אמונתם הם עניינים נשפעים מהאלוה ית' והם בלעדיו נמצאים ולא הוא זולתם היום: אבל לפני היצירה היו בו ית' מדמיונם בכח והוא אשר הוציאם מן הכח אל הפועל כשרצה לברוא העולם. וקוראים שם אחת מהספירות רצון ולא ימצאו בעצמם דרך לקראו נברא גם לא ימצאו דרך לקראו קדמון וכן קרה להם בשם מחשבה שקראוה כתר עליון והוא אצלם ספירה ראשונה והעשירית אצלם שכינה וקראוה צדק והשמות ידועים מספריהם והם נבוכים בהם מאד. ובאמת כי מצד היותם קוראים הספירה הששית אמת גם תפארת אמרו שזה שמו של הקב"ה הנכבד הנכתב ולא נקרא והוא השם המפורש והוציאו עשר ספירות מפסוק לך יי הגדולה והגבורה והתפארת והנה אומרים כי מצד האותיות יושגו הספירות ועם השגת הספירות יושג השם ית' וכל זה שאמר מצד האותיות הוא אמת אך יש דרך יותר קרובה להשגה מדרכם באמצעות האותיות והספירות בעצמם. ואעפ"כ הנה דעתינו ודעת זו הכת קרובות מאד יותר מדעות הכתות שעברו מצד אמונת הספירות ואותיות ולפיכך אמרתי כי הכת קרובת הרפואה: .\ויתחייב משינוי החוקים החדשים עניין נוסף מעבר להחיאת השפה העברית .חידוש הלשון מצד מהותו, עם היותה נמשכת אחר הקודמת מצד צירוף האותיות המוטבעות במבטא.והוא בחיבור אותיות חדשות שלא חברם הראשון והמשל בזה "שהאחד לקח שלש אותיות והם אל'ף דל'ת מ'ם ,וקרא שם זה האיש המחובר מאלה האיברים הרבים עם כל כחותיהם החיצונות והפנימיות בשם שיורו על זה האיש,והנה הוא שם אד'ם והנעלם מן אל'ף דל'ת מ'ם אצלנו סודו מתפל'ל ,פנים ואחור,מפני שהוא מד'ם ממלל אל'ף דל'ת מ'ם פנים ואחור,ונמצא אדם מתמלל. וקם השני ולקח טבע האותיות וחדש שם לזה האיש הנמצא בעצמו,וקראו את'ר פו'ש והוא בלשון יון,ור'ל אדם,ובא אחר וכו' וכן במספר וכו' ודע שכל הלשונות באמת הנדברות על דרך חיבורי האותיות מוסכמים כאלה הנזכרים,הן הסכמיות.אבל כמו שמציאותם במבטא הוא שוה לכל שהם בדיבור מוטבעות,כן צירוף האותיות,ר'ל בזה המקום צירוף הענינים הנמצאים הטבעיים הוא נכון,מוטבע לא מוסכם.ועל כן לא ישתנו העניינים בשינוי שמות נמשכים כי הם שמות רבים לנמצא אחד בין יהיה בלשון אחד בין בלשונות רבים.ומזה הצד נאמר אנחנו וכל הנמשכים אחר קבלתינו המושכלת בנבואה שצירוף האותיות יורנו אמיתת המציאות כמו שהיא,יותר בקלות משום דרך בעולם.עם היות ידיעת אמתת המציאות ניכרת ברוב מחשבה,אבל המביא אליה הוא הצירוף,והצירוף קרוב להשגה בכח קרוב בקירוב הנער הלומד המקרא להיכנס במשנה ובגמרא שיגיע אל זה מהרה בלא ספק עם ההשתדלות הטוב מכל מחשבהויתחיב מחכמת ההנהגה שיורה מה שיורהו במכתב כמו שהורהו במבטא.וישתנה הכתב כמו שינוי הלשון וכו' יעוי'ש באורך.והנה כל זה הוא לחזוק ההנהגה הרצויה לתכלית המכוונת .עם הכוונה להשאירה תמיד.כדי שישאירום וינחילום לבאים אחריהם בהנהגה עד שישלם תכלית הענין המכוון מתחילת ראשית המחשבה וכו, ויש להבין בדברים המצורפים יהיו מה שיהיו ובאיזה לשון שיהיו כי כל הלשונות יש להשיבם אל חמרם הראשון וכו'ובגלגל האותיות מפה ומפה יגיע בהם עד הכוונה אחת ראשונה וכו' יעוי'ש והוא ענין השער הנז' וכו' ותכיר הפעל האמיתי ותבין ממנו מ'י א' ט"ם דמ"ו של אד"ם עד שישב ט"מא' על פי מד"ה אח"ת ראשונה שהיא אחרונה כסוד או'ר יה'י ,אחרו"ן והו'א ראשו"ן ,ויה"י אחרו"ן,והוא ראשון וכו' יעויש באורך הענין .ויעוין בספר יצירה פירוש הרס"ג .פרק ראשון משנה א' עמוד מ'ח ואמרו "ברא עולמו בשלושה ספרים וגו' -רצה בזה שכל הדברים יש להם שלשה ספרים(חיבורים) ומצאנו שהחכמים רכזום בארבעה,באמרם כי הדברים נמצאים בארבעה ענינים.בעצמותם כמו שאנו רואים אדם,ובדיבור כמו שאנו אומרים אדם ובמכתב כמו שאנו כותבים אל'ף דל"ת מ"ם ובמחשבה כפי שאנו מציירים בליבנו עניין אדם וכו' ועל ארבעה אלה רומז הכתוב "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" איוב כ'ח -כ"ז כוונתו באמרו ראה,העצמות הנראית.ובאמרו ויספרה המילים שמדברים בהם .ובאמרו הכינה הכתב הנקבע .ובאמרו חקרה התבונה המבחנת החוקרת וכו יעו'ש באורך,ולא חדלו חכמים מלעשות כן (להשוות במהות ובביטוי ובהגיה) וכו' יעוי'ש הענין .נמצא שביאר כלל הענין בג' חלוקות כוללותואלו החלוקות הג' הנוספות הכוללות הם אשר הערנו עליהם מספר אוצר עדן הגנוז והבן היטב.והנה יש למתבונן להבין בזאת כי מ'ש המורה נבוכים ב' פירושים בענין צלם בפ'א -ח'א הנה ענין פירוש הראשון הוא כפי מה שנתבאר בענין "שצריך שישיב הלשונות אל חמרם הראשון" אמנם לפי הפירוש השני הנה הוא צירוף הלשונות אמנם בלא ההגעה אל התכלית המכוון והוא "הכרת הפעל האמיתי ,ואפשר שלפי זה יתבאר מדוע עסק בפרק הנז' בשני ענינים צלם ודמות שהיה לו לפי הענין שהתבאר כי ענינים אלו יש להם קשר בענין ובבנין כפי מה שנרמז בפסוק ואין להקשות מענין הצורך להורות שאין ענין צלם ודמות נופל על שם תמונת הדבר ותוארו להורות על שלילת התוארים שזה נתבאר כבר בענין סיבת הסתירות בסיבה החמישית אשר חוברה לה כאן גם השביעיתותדע.שכן פירש'י פרשת תולדות וז'ל מה עשה הקב'ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם וכו' שם כ'ה-י'ט ולא זו אף זו שכן הביא לשון זו האבן עזרא ואין לומר שנעלם מרבינו דברי המדרש .וכן ביאר האבן עזרא בפשטות בפסוק בבראשית ."וחלילה וחלילה להיות דמות לשם,והבן היטב שהנה שם נרמז ענין שלישי בכוונת המורה נבוכים ,ורמזו בלשון מחוכמת במ'ש בפ'א וז'ל "והיה מה שהוא, והוא אמתתו,ופירש האברבנל -ועכ'ז לא נקרא צלמו אמתתו לפי שהצורה הטבעית העצמית היא מהות הדבר ועצמותו כבר תהיה כוללת בצורה הצומחת או החיונית באדם וכו' הנה להבדילה מזאת הצורה הטבעית העצמית הכוללת אמר הרב עוד" והיא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא"ר'ל שהיא הצורה האחרונה מחדשת המין.וזאת הצורה המיוחדת לבדה נקראת צלם וכו' וזכר הרב העניןוזכר הרב הענין הזה בפרט באדם,וזהו אמרו "מאשר הוא הנמצא ההוא" ולפי שכל זה דבר הרב על דרך כלל בכל צורות הדברים מיחדות המינים זכר הענין הזה בפרט באדם.וזהו אמרו"אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית" והבן עניינים אלו היטב שהנה הענין שביארנו בתחילה בכוונת הרב עולה עם מאמרנו מספר אוצר עדן הגנוז ופירושו שאח'כ עם מאמר הרס'ג בכללות וענין זה השלישי כדברי האבן עזרא הוא כפי הסתירה החמישית לשיטת האברבנל בפירוש הסתירות.ולכך לא יקשה לנו מדוע נקט לשון "דומה" בפירוש פסוק צלם ודמות "שהכוונה בהם הסתרת זה הענין ,והבן. שהנה הרב דיבר בעיקר בשביעית ואילו את החמישית ברמז דק [והנה נקודת העיון היא היוצרותה של לשון חדשה-ישנה ,לא נגלית אלא למעיין הנמרץ בדברי המו'נ ,ולכך יתכן כי חלק בלתי מבוטל מעניין השיטה המוצעת בדומה לשיטה הבלגית,דורש בקיאות בלשון הערבית-ספרותית,והארמית תלמודית-ירושלמי-ובבלי-והזהר הקדוש ,וכמדומני שהעיר בענין זה פרו' ג'שולם אולם לא ירד לעומק העניין,ותדע כי לא לחנם תירגם הרס'ג את התורה ללשון ערבית וגדולה מכולם פירושו לספר יצירה אף הוא בלשון ערבית ,יש לשקול אף לטינית-יוונית -תרגום ה70 למתאימים לעניין הנז'ל במיוחד השליטה ברזי הלשונות השונים תהיה משמעותית לצורת השילטון העתידית כמו כן מתימטיקה ברמה גבוהה ,מוסיקה,אסטרונומיה, וחכמת ההגיון,ופלוסופיה לבד מבקיאות בלימודי התורה ועל ידם יושלם תהליך החייאת השפה הדרוש לתקינותו של פרוייקט תכנית המיתאר הפרובנציונלית לטווח הרחוק . והמשכיל יבין כי טעם זה העניין הוא גופא מה שביארנו בענין צירוף הלשונות,ומעתה נשאר לשער בנפשינו תיאור שיעור קומת האנשים הדרושים לפרויקט האמור וכיו'ב והוא פרויקט הרמבן לטווח הארוך.וכמובן פתרון סוגיות הליבה ,ואין צריך לומר שידרוג מעמד הדמוקרטיה הישראלית במימדים מעוררי השראה,דבר שישדרג את מעמדה של ישראל בעולם כולו כמעצמת תיכנון שילטוני האיזון אשר יתקבל מעניין זה 1]יציבות שילטונית במימד תחושת יצוג הזהות הכללית והפרטית[האישית] 2]יצירת סמכותיות ריכוזית בכל שלשת חלקי שיטות המישטרים המוצלחים כהגדרת אריסטו ושילובם תוך שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות 3]גיבושם לכלל שיטה אחת המונעת הידרדרות 4]הגדרת תואי כהכנה לגיבוש חוקה 5]גיבוש כלל העם ברמת כור ההיתוך המודרני הקרוב לשלימות האפשרי 6]שימור הזהות ברמה מתקדמת בלא חשש לטישטוש בעתיד,וכהכנה לאפשרות לכמה תרבויות להתקיים בין במקום אחד בין בכמה מקומות 7]אפשרות לכינונה של תפיסה חברתית תוך כדי ביטול הדעות הקדומות,ואפשרות לקיום חברה ברמה מתקדמת 8]כובד משקלם של שלשת השיטת יניב יציבות שילטונית,ריכוזית,איכותית,ודמוקרטית וזאת מעבר למה שנתבאר בעניין יתרונות בית המחוקקים העליון ה2את השיטה המקבילה במימד הבינ'ל ביארנו ב''גראנד רנואר''