טיטניק האתאיזם: אכלו ושתו כי מחר נמות!
מאת דניאל בלס
- הטיטניק: כוחי ועוצם ידי!
הטיטניק היתה הספינה הגדולה ביותר שהאנושות חזתה בה במאה שנים האחרונות. מדובר בספינה ענקית, שבוניה, קברניטיה ואנשיה ראו בה מגדל בבל של ממש, וחשו שביכולתם לגבור על כל איתני הטבע והעולם הזה בכחם וחוכמתם. רבים מהם השתמשו בלשונות מאוסים של גאווה, שכללו גם לא מעט ביטויים המערבים את האלוקים...
אולי היתה זו גזירה, חוסר סיעתא דשמיא או רק צחוק הגורל כאשר הספינה הענקית והחזקה בעולם טבעה בהפלגה הראשונה שלה, וזאת בשל סטייה זעירה לעבר קרחון אחד פעוט בעולמנו, אשר חדר לדופן הספינה תוך כדי התנגשות בו. האנשים שבנו את הספינה היו כה בטוחים בחוזקתה, עד כדי שלא חשבו כלל על אפשרות של טביעה. על כן התקינו בוניה סירות מעטות בלבד מצידיה, שלא הספיקו אפילו לחצי מיושבי הספינה...
- לא היו יחסי כוחות!
בשעה האחרונה של ספינת הטיטניק, כבר הכל ידעו כי הם מועדים לטבוע או לקפוא למוות במים הקרים, ורק מעטים מהם יזכו להנצל. מעניין לציין שבשעת הסכנה לא היו כל מעמדות או עשירון עליון, וגם העשירים ביותר קבלו יחס דומה לזה של העובדים והעניים.
בעת שהספינה היקרה בעולם טבעה בים, לא היה בכוחו של שום כסף שבעולם להציל חיי אדם. עשירים לא קבלו יחס מועדף. עשירים ועניים פלסו דרכם יחד, ונדחפו יחד לסירות ההצלה ללא הבחנה.
רוב האנשים ניסו להציל עצמם, חלקם בפראות של ממש, ועשרות מהם אכן הצליחו להנצל מתוך אלפים ויותר. אך המפליא באמת הוא העדויות של הניצולים על מה שהתרחש בספינת הטיטניק בשעתה האחרונה...
הניצולים דיווחו לאחר מעשה, כיצד חזו באנשים עשירים בלבוש מהודר אשר קבלו את מותם בהסכמה, ללא כל בקשה להנצל. אנשים אלה עוד הלכו לסעוד את סעודתם האחרונה, ישבו בשולחן, הגישו לעצמם מאכלים ופתחו בקבוק שמפניה... זאת בעת שהם חוזים כיצד המים חודרים לספינה, מרטיבים את רגליהם, מעלים אותם מעלה מעלה עם שולחנם עד התקרה, ומטביעים אותם לאחר נשימה אחרונה בדופן התקרה. מחריד!
- אכלו ושתו כי מחר נמות!
אנשים אלה כלל לא ניסו להנצל. הם כלל לא ניסו להעלות על אחת הסירות, למצוא לעצמם גלגל הצלה, או לפחות להעלות למקום הגבוה ביותר. מדובר באנשים טפשים, אנשים שהיה להם סיכוי להנצל לו רק היו משתדלים, ובמקום זאת בחרו את מה שבחרו רשעים מאות דורות לפניהם - "אכל ושתה כי מחר נמות", והפעם "אכול ושתה כי בעוד שעה נמות"!
לא תשובה, לא חרטה על חיי ההבל בעולם הזה, רק עוד לובסטר ובקבוק שמפניה.
אתאיסטים אינם שונים מאותם אנשים. אתאיסטים טוענים שאין חיים לאחר המוות, ובכל זאת מתאמצים עבור חיי שעה, עובדים, לומדים, מתאמצים וכל זאת כאשר הם יודעים כי הם עומדים לטבוע בים.
רק עניין של זמן... אז על מה כל המאמץ?
אולי לא בעוד שעה, אלא בעוד חמישים שנה ובדרך כלל פחות. בכל שנה הם רואים קמטים מתווספים לפניהם, את המים חודרים אט אט לספינת הטיטניק העצומה, הם יודעים כי הם עומדים לטבוע ולמות בעולם הזה. הם יודעים שכל הכסף שבעולם לא יציל אותם מן המוות המתקרב, ושגורלם יהיה זהה לגורלו של העני ביותר. אך הם כלל גם לא מחפשים דרך להנצל. אכלו ושתו כי מחר נמות!
- האתאיסטים לא באמת נהנים...
הם חיים עד הזקנה, וטוענים שהם נהנים. אך האם האנשים באמת נהנו מהלובסטר והיין שיכר בספינת הטיטניק? האם הם באמת הצליחו להנות מארוחתם כאשר המים מרטיבים את רגליהם ומציפים אותם מעלה מעלה עד התקרה? האם הם נהנו ברגעם האחרון בו המים הגיעו עד התקרה וחסמו את דרכי נשימתם?
לא. הם לא נהנו. הם חשו ריקנות עצומה וכל מאכלי תבל לא היו מסוגלים להנות אותם. איך בן אנוש מסוגל להנות מארוחה טובה, כאשר הוא חש בשולי מכנסיו נרטבים, במים אשר עומדים להטביע אותו?
לא. הם לא נהנו. הם שקרו לעצמם שהם נהנים, כי זו היתה הדרך "הקלה" ביותר להעביר את השעה האחרונה, במקום בפילוס דרך, בריצה ובשחייה. העשירים התרגלו לחיי מותרות וחוסר פעילות פיזית, ולא הסכימו לשנות מדרכם אפילו בשעת סכנה. על כן בחרו אנשים אלה לחיות את שעתם האחרונה באופן החולני ביותר שניתן.
- חובה להקדיש את החיים כדי להינצל!
אדם אמיתי עם עצמו, יבין שאין טעם לחפש הנאות חולפות בחיי שעה. אין טעם לחפש דרכים להנפש בחיים המקרבים כל הזמן את האדם אל קיצם. בטיטניק אנשים ניסו להנצל, ניסו לטפס על סירות ושברי עצים, ולכן חלקם נצלו. גם האתאיסט מוכרח לבחור לעצמו אמונה כלשהי ומעשים טובים לדבוק בהם, כי אלו הם הסירה היחידה בה יכול להנצל.
יש לאתאיסט (ולכל אדם) בעולם הזה אפשרות לבחור רק בסירה אחת. אולי האתאיסט לא ימצא את הסירה, אולי הוא לא ינצל, אולי ברוב טפשותו הוא ימצא עצמו מטפס על סירה שבורה ויהיה ליהודי רפורמי הטובע בים, אך זה לא פותר אותו מלנסות ולהקדיש את כל חייו כדי למצוא את אותה סירה עד רגעו האחרון!
דמיינו לכם שאתם מפליגים ביחד עם אנשים רבים על ספינת תענוגות. בספינה מוגשים לכם המאכלים הטובים ביותר, משחקים באונייה משחקי קלפים, לבמה עולים זמרים מוצלחים והאוירה מהנה.
הכל נראה טוב ויפה, אלא שמידי פרק זמן, נמשך לפתע אחד האנשים נגד רצונו אל סיפון הספינה ונזרק לים. בכל פעם נזרק מישהו אחר לים, הוא יכול להיות הזמר או המנקה, ומחר הוא יכול להיות גם אתה.
לאט, לאט נעלמים עוד ועוד אנשים מהספינה כאשר הם נמשכים בידי הכח המסתורי וטובעים בים. אתה מבין שזה רק עניין של זמן עד שהכח המסתורי ימשוך גם אותך אל סיפון הספינה ויזרוק אותך למים המסוכנים...
מה תעשה? האם תנסה לברר מדוע אנשים נזרקים לים, האם ניתן להינצל, או מה הכח הזה בכלל רוצה מאיתנו? או שמא תנהג כיתר הטפשים על הספינה, ותמשיך לשחק משחקי קלפים ולסעוד בתאווה כאשר ריח המים המלוחים עולה באפך?
- כולנו חיים באותה ספינה!
באמת - כולנו חיים על ספינת התענוגות הזו, אלא שלא בשביל כולם היא ספינת תענוגות. רוב האנשים אוכלים ושותים בלי לחשוב על המחר, ומחפשים בילויים שונים להנעים ולהעביר את זמנם עלי אדמות. במוקדם או במאוחר, צעירים או זקנים, נזרק אל הים הגדול של הלא-נודע.
האם לא חובה עלינו לשאול, מדוע? לברר מה רוצים מאיתנו החיים הללו, האם אנו כאן רק כדי לשחק קלפים ולטבוע, או שמאחורי כל המצב עומדת תוכנית עליונה?
האתאיסט יודע שהוא טובע בים, הספינה שלו טובעת והוא רואה את מפלס המים עולה עד התקרה. אך יש בכוחו לקפוץ לים ולחפש אחר סירה, ספינת הצלה או אפילו קרש עץ.
אם הוא לא ינסה להנצל ולא יקדיש את חייו כדי להנצל, הוא בחר במוות והמוות יגיע אליו במוקדם או במאוחר, כאשר הוא אינו מצפה לו. לעומת זאת, אם יחפש אחר סירה, ויבחר בסירה הנכונה, יזכה לעולם שכולו טוב.
על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כאשר אנו יודעים שהסירה אותה אנו מחפשים, נבתנה בידי הארכיטקט הגדול ביקום, אשר מכוון בעצמו את כל המעוניין, אל עבר הסירה הנכספת.
האתאיסט בחר לוותר, להרים ידים ולטבוע. במה אתה בחרת?
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר הוגש בחסות הפורום המאוחד