הסכם זכיינות הוא חוזה מחייב אשר נחתם בין הרשת שמציעה למכירה זיכיון לבין יזם שמעוניין לחבור אל אותה רשת. הסכם טוב הוא כזה שמבטיח את זכויות שני הצדדים ומעגן באופן ברור, מפורט ומדויק את האינטרסים העסקיים הן של הרשת והן של האדם שמצטרף אליה כזכיין. על-מנת להבטיח חוזה מיטבי מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין, ובפרט עו"ד שתחום המומחיות שלו הוא דיני מסחר וזכיינות.
הסעיפים הבסיסיים, והיחסית פשוטים, בהסכם הזכיינות נוגעים לתשלום שמעביר הזכיין לרשת: דמי הזיכיון והתשלום החודשי, שבמרבית המקרים הוא אחוז מסוים מהמכירות. בחוזה יפורטו הסכומים וכן מועדי התשלום ועוד סעיף הכרחי הוא הסנקציות שרשאית הרשת להפעיל במידה והתשלום לא מועבר במלואו במועד שנקבע.
סעיפים מהותיים נוספים נוגעים למחויבות הרשת כלפי הזכיין: סיוע במציאת לוקיישן מתאים (כשבמקביל תיתכן זכות וטו על מיקומים שנתפשים על-ידי הרשת כפוגעים במוניטין שלה), סיוע בהכשרת עובדים בשלב הראשון, פרסום העסק החדש, שיווק שוטף של כל הרשת ובתוכו פרסום העסק הספציפי של הזכיין, הדרכות שוטפות, פיתוח מוצרים חדשים, מבצעים ועוד.
עוד פרק מרכזי בכל הסכם זכיינות עוסק בתנאים שבהם מסתיימת ההתקשרות בין הצדדים - בין אם בחלוף פרק זמן מסוים שנקבע מראש, בין אם עקב הפרה יסודית של התנאים מצד הזכיין ובין אם כי הזכיין מעוניין למכור את הזיכיון לצד שלישי (בכפוף להסכמת הרשת, באופן טבעי). בחלק מהמקרים יכלול חוזה זכיינות גם מגבלות מסוימות על פעילותו של הזכיין בתום תקופת הזיכיון ובפרט הבטחת אי-תחרות מול הרשת לפרק זמן מסוים או באזור הפעילות הנוכחי שלו.
כדאי לדעת כי בארץ אין דיני זכיינות ספציפיים, ועל כן הפסיקה בסכסוכים בין רשתות לבין זכיינים אשר מגיעים לבית משפט מושפעת במידה רבה מפרשנותו האישית של השופט בתיק - הסכם זכיינות מפורט ומנוסח בקפידה ימנע מצבים שבהם הפרשנות פועלת לרעתכם.